ריאליטי מתוסרט


דיון בפרק הראשון של הסדרה UnREAL

"מה, אף פעם לא ראית את התכנית?", שואלת רייצ'ל אשת ההפקה את אדם, הרווק שעל ליבו אמורות להתחרות עשרות בנות ב"אהבת נצח" – תכנית ריאליטי דמוית "הרווק", בשלב שבו הוא מתלונן על הדברים שהוא נדרש לעשות על ידי אנשי התכנית. השאלה ה"תמימה" כביכול הזו מכילה בתוכה כמעט את… טוב היא מכילה בתוכה בעיני כמעט את כל מה שיש לי לומר על תכניות ריאליטי ועל בריונות, וגם על הפרק הראשון של הסדרה UnREAL, ולכן אולי כדאי שאני אתחיל בהתחלה.כמי שכבר הרבה זמן שומעת על הסדרה UnREAL , ושמחה על הבאז שהיא יוצרת שמביא למבט מחודש בפוטנציאל הרוע בתכניות ריאליטי, וכמי ששנים שנאה לשפוט את המשתתפים בתכניות ריאליטי, והעדיפה להאשים ברוע ובעריכה מגמתית את אנשי ההפקה עלומי השם (זה לא  שאי אפשר לדעת מי הם, אם חוקרים קצת, אבל זה דורש בדרך כלל חקירה כלשהי), אני מודה שתהיתי האם צפייה בפרק של הסדרה תצליח לחדש לי דבר או שניים לגבי תכניות ריאליטי או שיהיה בה רק משום מתן לבוש דרמטי כלשהו לדעות הכלליות של "נו, נו, נו, ריאליטי זה פויה", ולשמחתי, לצד דעות שהתחזקו בי במהלך הפרק, הוא הצליח גם לעורר בי כמה הבנות חדשות.

UnREAL עונה 1. קרדיט תמונה: באדיבות yes

UnREAL עונה 1. קרדיט תמונה: באדיבות yes

אחת ההבנות החדשות שהפרק הבהיר לי, הייתה עד כמה ההפקה מעורבת בכל שלב ושלב, עד כמה היא לחוצה, עד כמה היא עובדת קשה ועד כמה היא מניפולטיבית. אני מודה שתמיד חשדתי בהפקת תכניות ריאליטי בהרבה דברים, אבל בכל זאת הופתעתי לראות את ההפקה כפי שהיא מוצגת בסדרה. אין לי כמובן דרך לדעת עד כמה זה אמין, חוץ מאשר להניח ששרה גרטרוד שפירו, אחת מיוצרות הסדרה שעבדה בהפקת "הרווק" כמה שנים והסדרה מבוססת על חוויותיה, יודעת על מה היא מדברת…  אם כי אני מודה שהאופן המוקצן שבו הציגו את אנשי ההפקה כבר גרם לי לקוות שאם מפיקי תכניות הריאליטי בארץ יצפו בסדרה, זה יגרום להם לרצות לצעוק לשאר הצופים: "אבל אצלנו זה לא ככה, אנחנו לא כאלה גרועים, זה רק העריכה והתסריט שמתייגים אותנו עכשיו באופן כל כך נוראי…".

המעורבות של הפקת "אהבת נצח" כמעט בכל שיחת חולין, וההתאמצות של אנשי ההפקה ליצור דרמה מכלום, גרמו לי להבין שגם אם חשבתי שאני מבינה איך הדברים מתרחשים מאחורי הקלעים, לא באמת היה לי מושג. למרות חשדנותי, ולמרות שייחסתי לא פעם כוונות לא הוגנות ועריכה מגמתית לאנשי ההפקה, לא הייתי יכולה להעלות בדעתי חלק גדול מהמניפולציות הבוטות של אנשי ההפקה שהוצגו בפרק.

אני יודעת שהשאלה שהפנתה רייצ'ל לאדם לגבי צפייתו בתכנית הייתה במקומה, כיוון הדברים שביקשו ממנו לבצע והוא סרב היו דברים שברור מצפייה בתכניות ריאליטי דמויות "הרווק" שהרווק יידרש לעשות.  אולם השאלה שלה בכל זאת הצליחה "להקפיץ" אותי, כיוון שבעיניי היא מכילה בתוכה רמיזה לכך שהמשתתפים שהביעו את הסכמתם להשתתף בתכניות ריאליטי, הם אנשים בוגרים שיודעים למה הם נכנסים ואין להם על מה להלין אחר כך, טיעון שמפיקי תכניות ריאליטי רבות, שבהן לדעתי מתעללים במשתתפים ללא צורך, משתמשים בו כקו הגנה ושתמיד מעצבן אותי כיוון שבעיניי, העובדה שאנשים "מסכימים" לכך שיתעללו בהם, לא פוטרת את המתעללים מאחריות למעשיהם. מהבחינה הזו הצפייה בUnREAL  בהחלט גרמה לי עונג, שכן היא שופטת בחומרה את אנשי ההפקה המודעים למניפולציות שהם מפעילים וטוענת שמשתתפי התכנית, חשדנים או תמימים ככל שיהיו, לא היו יכולים לתאר לעצמם מראש איך זה להיות בתכנית, גם אם יצא להם לצפות בה מראש, וגם כשהם מודעים למשחק, הם תמיד נתונים לחסדי ההפקה, הרבה יותר ממה שהם יודעים, מבינים, ויכולים לשער לעצמם.

אגב, העבודה הקשה של הפקת תכנית ריאליטי הפתיעה והתמיהה אותי כאחד. בכלליות, על פי הפרק, הרעיון הוא שתכנית ריאליטי היא סוג של משחק תפקידים. מלהקי התכנית בוחרים משתתפים שיכנסו למשבצת מסוימת, ומנסים לגרום למשתתפים להתנהג בהתאם לאותה משבצת שאליה הם רוצים להכניס אותם. זה לא דבר פשוט לגרום לבן אדם אחד לרקוד לפי החליל שלך ובאותה עת לגרום לו להאמין שזה היה הרעיון שלו. עכשיו תכפילו את זה בעשרות אנשים, שההפקה מנסה להכניס למשבצת המתאימה להם וצריכה להוציא מהם את התסריט שהיא בנתה בראשה בזמן קצר וקצוב מראש, ויהיה קל להבין מדוע המדובר בהפקה כל כך לחוצה ומתאמצת. אבל אני באמת שלא יכולתי שלא לתהות –  אם אנשי ההפקה כל כך יודעים מהו התסריט שהם רוצים לתת לצופים, וכל כך מעוניינים בתסריט עליו חשבו מראש במקום לתת לדברים להתפתח באופן טבעי, האם זה לא היה פשוט יותר מבחינתם לקחת שחקנים ולתת להם את התסריט ושישחקו אותו? לשם מה הם מתאמצים כל כך קשה לתסרט את המציאות? האם זה רק כדי שהם יוכלו לטעון לאותנטיות? איכשהו יוצא שהרצון  להציג בתכנית הריאלטי שלהם אותנטיות אינסטנט גורמת לאותנטיות לגמרי ללכת לאיבוד.

 

תראו אותי…

אחת ההקבלות המעניינות יותר בעיניי שהיה אפשר למצוא בפרק בין המשתתפים בתכנית ובין אנשי ההפקה היא שהמניע העיקרי של שני הצדדים הוא הרצון שייראו אותם.

אנשי ההפקה רוצים שייראו את התכנית שלהם, הרייטינג הוא חזות הכול, ומכיוון שהם מאמינים שהם יודעים מה הצופים בבית רוצים לראות, הם מספקים להם את גם זה במחיר בגידה בערכים שלהם. ולא אני לא מדברת רק על דמותה של רייצ'ל  (שירי אפלבי, שדמותה מבוססת על תפקידה של שרה גרטרוד שפירו בהפקת תכניות "הרווק") שברור שהיא המייצגת הגדולה של הדילמה הזו שכן היא הוחזרה להפקת התכנית בניגוד לרצונה, והיא נאלצת לשתף פעולה עם המנגנון כיוון שהיא חייבת להם על נזקים מהעבר. אני מדברת על משהו שרואים כבר בהתחלת הפרק עת קווין קינג (קונסטנס זימר) מפיקת העל של התכנית "אהבת נצח", שאיש לא חושד בה במצפון פעיל במיוחד, עוצרת את צילומי הכניסה המלכותית של אחת מהמתמודדות על ליבו של אדם, כיוון שמתברר שלאותה מתמודדת צבע עור שחור ועל כן היא אינה עונה על פי ההפקה לקריטריונים של תדמית הרעיה הנדרשת לרווק לבן בארה"ב הגזענית לדעתם. קווין לא חושבת שהציבור צודק, אבל ברור לה שהם צריכים ליישר קו עם הצופים ולא להציג את המתמודדת השחורה כפוטנציאל אמיתי לרעיה. ומכיוון שברורים להפקה כביכול כל מיני דברים נוספים שהצופים "רוצים" לראות, הם עושים מניפולציות על המשתתפים כדי שהצופים יקבלו מה שהם כביכול רוצים, דבר שגורם לאנשי ההפקה גם לבוז קצת לקהל היעד שלו שאינו "מתקדם" וליברלי כמותם.

מהצד השני, ברור שמשתתפי תכניות ריאליטי מגיעים לתכניות אלה כדי להיראות, והבנות המתמודדות על לבו של אדם, אכן מוכנות לעשות לא מעט על מנת שייראו אותן ויבחרו בהןן והן מגיבות היטב לרמזים של ההפקה לגבי מה שנדרש מהן על מנת למשוך תשומת לב. אולם הרצון הזה שייראו אותך סוף סוף בלט במיוחד בפרק בסיפורה של בריטני, המתמודדת שתויגה על ידי ההפקה כביץ', ורייצ'ל נשלחה להוציא ממנה תגובה עסיסית על הדחתה המפתיעה מהתכנית. רייצ'ל, שנעזרה גם בדיווח של הפסיכולוגית (שיתוף הפעולה של אנשי פסיכולוגיה שכאלה בתכניות ריאליטי הוא בכלל נושא שראוי לבדיקה מערכתית בעיניי, וסוג של חוסר אחריות מקצועי באופן כללי), זיהתה אצל בריטני את הרצון הנואש שמישהו יגלה את הצדדים הרכים שבה שאיש לא מכיר, וניצלה את היכולת שלה לראות אותם על מנת לתת לבריטני את ההרגשה שהיא אכן רואה את בריטני האמיתית ולרכוש את אמונה וכך ללחוץ על הנקודות הרגישות שלה כדי להוציא ממנה את התגובה הנדרשת לתיוגה כביץ' שגם לא יודעת להפסיד בכבוד.

רייצ'ל (שירי אפלבי)

רייצ'ל (שירי אפלבי). קרדיט תמונה: באדיבות yes

ישנם שני חלקים עצובים במנגנון הזה, הראשון, שרייצ'ל נחשבת טובה במקצוע שלה כאשת הפקה, כיוון שהיא באמת מצליחה לראות את האנשים מבעד לכל המגננות והתחפושות שלהם, אך התפקיד שלה הוא לא להראות לציבור את מה שהיא רואה, אלא לקחת את מה שהיא רואה ולהפיק ממנו את מה שההפקה מאמינה שהצופים רוצים לראות ואלה בדרך כלל שני דברים שונים.

השני, שבסופו של דבר הסיפור שיוצא החוצה הוא תמיד הסיפור שההפקה רוצה לספר, כי כל הכוח של העריכה נמצא בידיים שלה, ולכן לא משנה עד כמה המתמודדים רוצים שייראו אותם מעבר לתיוגים שלהם, אין להם את הכוח להבטיח שכך יקרה, בעוד שאנשי ההפקה יכולים להבטיח תמיד שהתדמית שלהם עצמם לא תינזק והמניפולציות שלהם לא ייחשפו. אני אסייג ואומר שמהיכרותי עם עולם הריאליטי הישראלי, יש והסטנדרטים המפוקפקים של המוסר של אנשי ההפקה, סטנדרטים שהם התרגלו אליהם לאורך שנים, גורמים להם לא להבין בזמן שהם יוצאים רע גם בתוצאה הסופית, כמו שהיה אפשר לראות בכמה מהפרקים הערוכים של האח הגדול השנה.

 

ריאליטי מול טלוויזיה מתוסרטת

לאורך הפרק תהיתי כמה פעמים האם הפקת תכנית הריאליטי "אהבת נצח" המוצגת בו, באמת יודעת לעשות טלוויזיה "טובה" ולמשוך צופים, או שאולי מרוב שנים של מניפולציות ותיוגים הם כבר הפכו שבויים של הקונספט שלהם, ולא באמת יודעים מה הקהל רוצה לראות. והסיבה ששאלתי את עצמי את השאלה הזו נעוצה בקווי הדמיון וההבדלים בין האופן שבו נבנה פרק הסדרה UnREAL לעומת האופן שבו הם הציגו את בניית הפרק הראשון של תכנית הריאליטי המדומיינת שלהם "אהבת נצח".

אם קווין קינג (יש את השם הזה ביותר מלכותי?) אומרת שדרושה ביץ' כדי להחזיק סדרת תכניות ריאליטי, ומתאבלת על לכתה בטרם עת של בריטני, אני יכולה להניח שיוצרי הסדרה UnREAL מסכימים איתה, כיוון שקווין עצמה מאיישת את התפקיד הזה בסדרה שלהם.

קווין קינג (קונסטנס זימר). קרדיט תמונה: באדיבות yes

קווין קינג (קונסטנס זימר). קרדיט תמונה: באדיבות yes

אולם המהלך המרדני של רייצ'ל שהוביל את אדם להעדיף את פיית' הבתולה, הביישנית והלא הכי מושכת, שההפקה הועידה אותה לשמש כמטרה לחיצי הלעג של הצופים ולהיות מודחת בתכנית הראשונה על פני בריטני הביץ' יקירת ההפקה עד אז, גרם לי לחשוב שהצופים שאני יכולה לדמיין היו מעדיפים את הסיטואציה הזו של הסינדרלה חסרת הסיכויים, שהאביר על הסוס הלבן מצליח לגלות אותה מבעד לכל המכשולים, על פני הישארות הביץ' בתכנית. אני לא יודעת האם תכניות ריאליטי באמת לא יודעות את זה, או שבUnREAL  פשוט מצאו דרך חכמה מבחינתם, גם לספק לצופים את רגע הסינדרלה המרומם, וגם להשאיר בסדרה את קווין הביץ' כי סיפורי סינדרלה לא עובדים טוב בלי האם החורגת המרושעת.

אבל ההבדל העוד יותר מעניין בעיניי בין האופן שבו בונים תכניות ריאליטי לבין האופן שבו בונים סדרות מתוסרטות מצוי באופן שבו נותנים לצופים לגלות את המידע על הדמויות. על פי הפרק, אנשי הפקת "אהבת נצח" לחוצים בזמן, לפיכך הם רוצים שעל הרגע הראשון הצופים יבינו שמתמודדת א' היא מילף, מתמודדת ב' היא בתולה נואשת, מתמודדת ג' היא ביץ' וכו', תיוגים ראשוניים שמספרים את כל הסיפור מבחינתם, ודי בו מבחינת הסיפור שהם רוצים לספר, כי שנייה אחרי שהוא ניתן הם מוכנים להדיח את המתויגת שאינן נחוצות עבורם לעלילה מהתכנית. המתח לא נמצא בשאלת היכרות הצופים עם הדמויות, הוא נמצא בשאלה במי מהדמויות שלמדנו להכיר בחצי דקה הרווק יבחר.

לעומת זאת בסדרה המתוסרטת UnREAL, המתח נמצא בשאלה מדוע הדמויות מתנהגות כפי שהן מתנהגות, ומה מניע אותן. הפרק הראשון למשל, נבנה סביב דמותה של רייצ'ל, שהגילויים על עברה נחשפו בפרק באופן הדרגתי, וגם בסופו, אחרי שגילינו די הרבה מהתמונה הכללית, ברור שנשאר לצופים עוד הרבה לפענח. אני אישית חושבת שהדרך של הסדרה המתוסרטת הרבה יותר מרתקת לצפייה, אבל אני באמת תוהה האם מפיקי תכניות הריאליטי מכירים את צופיהם חסרי הסבלנות ורוצים להגיש להם הכול עם כפית לפה, או שפשוט הם התקבעו לתוך תבנית מסוימת, והם כבר לא לוקחים סיכונים.

אם נחזור לסיום לשאלה איתה פתחנו, "מה, אף פעם לא ראית את התכנית?", אני חושבת שבשאלה הזו טמון עוד גורם משמעותי. השאלה כביכול רומזת לנשאל שהוא צריך היה לדעת למה לצפות גם מצפייה אקראית בתכנית ובעקיפין אולי אומרת שצופי תכניות ריאליטי יודעים מה הם הולכים לקבל בתכניות בהן הם צופים. אולם, אם צפייה בפרק אחד של סדרה כלשהי גורמת לצופה להרגיש שהוא יודע מה הוא עומד לקבל, ושלא יהיו לו הפתעות, הרי שבעיניי מדובר בטלוויזיה לא הכי טובה, ולכן אחרי שצפיתי בפרק הראשון של הסדרה UnREAL, אני בהחלט מקווה שזה לא מספיק כדי לדעת מה יהיה בהמשכה, ושיהיו לי עוד כמה הפתעות טובות בהמשך הסדרה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.