הפרק מתחיל בפלשבק לילדותה של קים, עת קים נתפסה בגניבה בקניון ואימא שלה מצליחה "לנקות" אחריה על ידי כך שהיא מזייפת כעס כלפיה ורצון להעניש אותה. הכעס שלה גורם לבעל החנות לחמול על קים ולתת לה ללכת מבלי שיהיו לדבר שום השלכות לכאורה מבחינתה, היא לא צריכה לשלם על השרשרת שנקרעה בזמן הגניבה ולכן אינה ניתנת להחזרה, וגם לא מדווחים למשטרה על גנבתה למרות שעל פי הקריטריונים של החנות בגנבות מהסכום שהיא גנבה המשטרה כבר אמורה להיות מעורבת. היא חמקה מעונש.

אני מודה שכשקים ואימא שלה יצאו מהקניון כשהאם בקושי מצליחה להסתיר את האושר שלה על כך שהיא הצליחה לסדר את המערכת, לרגע חשדתי שזה בכלל היה תכנון משותף של הבת והאם, כשקים משחקת את הילדה הטובה שחטאה, ואימא שלה את האם הכועסת, אבל כשאימא שלה אומרת לקים שהיא לא ידעה שיש בה את זה, הבנתי שזו בוודאות הייתה יוזמה אישית של קים, וגם שיש בי חלק שמופתע מהחלק הזה בתקופה המוקדמת של קים, אף על פי שכצופה שראתה את שיתוף הפעולה שלה עם ג'ימי אני כבר אמורה לדעת שהחלק הזה קיים בה. האם זה מפני שראיתי לא מעט את הצד של הילדה הטובה והחרוצה שיש בקים, ורציתי להאמין בו יותר, ואולי מפני שאימא שלה נראתה הרבה יותר מרוצה מהסיטואציה שבה היא תופסת את הבת גונבת מאשר קים עצמה שגנבה ונתפסה אך הצליחה לכאורה להיחלץ בלא פגע.

אחת הקלישאות הידועות בסרטי טלוויזיה אומרת שכשרואים ילדים טובים מתפתים לגנוב מחנויות זה בדרך כלל מפני שהם לא מקבלים מספיק תשומת לב בבית, והם רוצים בעצם שיתפסו אותם ויענישו אותם, האם זה היה גם המקרה של קים?

אפשר אולי לראות רמז להבנת מעשיה בשיר "הרפלקס" של להקת "דוראן דוראן" המושמע מהרדיו ברכבן כשהן חוזרות לביתן. למרות שחברי הלהקה מעולם לא הסבירו את משמעות השיר, אהבתי הסבר שמצאתי ברשת על כך שהשיר מתאר בעצם כרוניקה של התמכרות להימורי קלפים והמחירים שמשלמים על כך, מצד אחד את האמונה הבלתי נשלטת שתכף הולכים לעשות את הקופה, מצד שני את הבדידות וההזנחה המשפחתית והיכולת לאבד הכול בכל רגע. וכך נראה שברור שאימה של קים שסבלה כנראה מהתמכרות אחרת, הזניחה אספקטים לא מעטים בחייה של קים, שמצד אחד שוועה לסדר בחייה ולחוקיות, אך מצד שני מצאה את עצמה בעקבות היעדר החינוך של אימה גם נהנית מהריגוש שבלעבור על החוק.

לפני שני פרקים התייחסתי לכך שבגלל התדמית החיובית שיש לקים, היא עוד עשויה לקבל מקליף מיין אפשרות בחירה להשיג באופן חוקי את הכסף הנחוץ לה כדי להתמסר לעבודת הפרו בונו בלי דאגות כלכליות, ומבלי להצטרך למעשה התרמית כנגד הווארד. הפרק מסתבר שהאפשרות הזו מתממשת, ולא רק שהיא מתממשת, אלא שהמימוש הזה גם מעמיד את המסלולים החוקי והלא חוקי אחד מול השני, כי מסתבר שהיום שבו היא וסול מתכננים להוציא לפועל את השלב האחרון בתוכניתם הוא גם היום שבו היא מוזמנת לדבר בפני קרן ג'קסון מרסר, קרן שיכולה לעזור משמעותית במימון עבודות הפרו בונו שלה.

מלכתחילה נראה שברור שקים מעדיפה לגשת לקרן, רק שלא נעים לה מסול ומכל מה שהם תכננו לעשות ביחד. אבל סול שתמיד מעמיד את הצרכים שלה לפני שלו, אומר לה שהוא יכול להסתדר לבד, והיא יכולה לנסוע לקרן, ולהציג בפניהם את התוכניות שלה. היא לא חייבת להיות במקום הפשע ממש כמו שאייזנהאור לא היה בחוף אומהה בזמן הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה. ויום לפני היום הקובע, הם אפילו חוגגים בפיקניק ב"חוף אומהה" שלהם, על יד המשרדים של המלין המלין ומקגיל.

אולם למחרת ביום עצמו, כשקים כבר בדרכה לנאום בפני אנשי הקרן, מתברר לסול שהוא לא יכול להוציא לפועל לבדו את תוכניתם, כי הם טעו בהכנות שלהם, בכל התמונות שהם צילמו עם המתחזה למי שהתמנה להיות המגשר בתיק סנדפייפר רואים את שתי ידיו הבריאות, בעוד שמסתבר שזרועו של המגשר האמיתי מקובעת במנשא.

הגילוי של סול מעמיד אותו בפני דילמה, אבל הוא שוב בוחר בצרכים של קים לפני שלו, וכשהוא מיידע אותה על הטעות שלהם, הוא לא מבקש ממנה לחזור, אלא אומר לה שלא נורא אם הם לא יוציאו את תוכניתם לפועל היום, הם כבר יחשבו על משהו ביום אחר. העניין הוא כמובן שנראה שגם הוא עצמו לא לגמרי מאמין לדבריו שתהיה להם הזדמנות טובה יותר לקבל את מבוקשם. והוא סוג של מתאבל על תוכניתם האבודה. אבל גם משלים עם זה שחשוב יותר שהיא תמשיך בדרכה. קים היא זו שמחליטה שהיא לא מוכנה לוותר על התוכנית שלהם, שחייבת להיות מוצאת לפועל באותו היום, ולכן מפנה עורף להזדמנות החוקית לזכות בכסף וחוזרת על עקבותיה.

האם היא חוזרת על עקבותיה כי היא כבר השקיעה במזימתם כנגד הווארד יותר מדי וקשה לה עם המחשבה שכל השקעתה תרד לטמיון? האם היא כבר במהותה במקום הרבה יותר אפל מזה שהתדמית שלה משדרת ? והאם כמו שכבר אמרנו בסוף העונה הקודמת התוכנית הזו משרתת בעיניה את החיבור שלה לסול, וקשה לה לוותר על המקום הזה? כנראה שכל התשובות נכונות אבל בעיקר, כמו שאמרו חז"ל פעם "שכר מצווה – מצווה, ושכר עבירה – עבירה" מכיוון שקים התרגלה לריגוש של לקבל את מה שהיא רוצה על ידי מעשי רמאות שהיא חומקת מהם ללא פגע, היא כבר לא מסוגלת לוותר על הריגוש הזה, כדי לקבל תוצאות דומות באופן ישר. ואפשר לראות בזה את המחיר שהיא משלמת על מעשי הגניבה שלה בילדותה, שאימא שלה חשבה שהיא הצליחה לחמוק מלשלם עליהם מחיר כלשהו.