בין הסכך למסך

סוכות בטלוויזיה

התייחסות לחגים בכלל, ולחג הסוכות בפרט, נדירה בתוכניות הטלוויזיה הישראלית, אבל היכן בכל זאת אפשר למצוא אתרוג, לולב, הדס וערבה, ובאיזו סדרה ממש לא מפעמת רוח החג?

כל מי שצפה בסדרות מארה"ב יודע שכמעט בכל סדרה מתמשכת, ישנם פרקים המוקדשים לחגים. בטלוויזיה האמריקאית יש מסורת של פרקי האלווין ופרקי חג ההודיה ואיך אפשר כמובן בלי פרקי חג המולד, כשלא פעם, כדי לא לפגוע בקהל הצופים היהודי, פרקי חג המולד אף חולקים התייחסות לחג החנוכה.

במסורת היהודית יש הרבה יותר חגים, אולם במסורת הטלוויזיה הישראלית החגים משויכים בעיקר לתכניות הילדים, וקשה למצוא חג שיש לו התייחסות דומה לזו האמריקאית בסדרות הישראליות. לרגל חג הסוכות דלינו מזיכרוננו ומהיוטיוב כמה התייחסויות טלוויזיוניות לחג, והיעדרות אחת בולטת.

סוכות בטלוויזיה

תוכניות הילדים הן של העבר והן של ימינו, משופעות בספיישלים שהוקדשו לחג הסוכות. בימינו אפשר למצוא ספיישלים לסוכות של "רינת ויויו" ו של "חיפזון וזהירון", וגם גרסאות מאוחרות יותר מ-2009 ו-2012 של תוכניות העבר "מה פתאום" ו"פרפר נחמד" בהתאמה.

מהעבר הרחוק יותר זכור במיוחד הפרק של "פרפר נחמד" המוקדש לחגי תשרי, אך היו גם פרקים של "זהו זה", שהוקדשו לחג כששודרו בו, ופרקים של "קשת ענן", "שלוש ארבע חמש וחצי" ועוד.

ההתייחסויות הרבות בתכניות הילדים לחג הסוכות לאורך השנים אינן מפתיעות, שכן חוץ מהמשמעות הדתית של החג, שרלוונטית במיוחד לאנשים דתיים ומסורתיים, סוכות נחשב חג משמעותי בעיקר עבור משפחות עם ילדים, שעבורם החג הוא בעיקר הסוכה על קישוטיה. לכן אולי גם אין להתפלא על כך שבעוד שבסדרות כ "שנות השמונים", העוסקת בזיכרונות ילדות במשפחה מסורתית, או כ"סברי מרנן", העוקבת אחר התכנסויות משפחתיות, הכוללות ילדים, בשבתות ובחגים, יקדישו לסוכות פרקים שלמים, הרי שבסדרות קומיות הפונות לקהל הבוגר יותר תהיה התעלמות מהחג.

"ארץ נהדרת" היא תכנית שדווקא מתייחסת לחגים, כנראה מפני שהיא תכנית שעוסקת באקטואליה ומצולמת סמוך לשידורה, והייתה מן הסתם מקדישה גם לסוכות כמה מערכונים שהיו מעיפים לנו את הסכך, לו רק הייתה משודרת בתקופת החג, אולם מכיוון שהיא לא, אז תתקשו למצוא בה התייחסות לסוכות, גם לא בסדרת הבת שלה "הפרלמנט", שבה היה פרק מפורסם מאוד שעסק ביום כיפור. חג הסוכות זכה רק לאיזכור לא מכוון, כשראובן נצפה בפרק אחר כשהוא מברך את אנשי בית הכנסת בשבת בברכת "הושענא רבה" – שהוא היום האחרון של חג הסוכות, שלעולם אגב לא יחול בשבת.

כמו בקומדיות גם בסדרות הדרמה הישראליות, ההתייחסות לחג הסוכות היא די נדירה. השנה אומנם הפציעה על המסך הסדרה "רק להיום", שבה הייתה התייחסות מעניינת לחג, אך מלבדה קשה להיזכר בסדרת דרמה  מהשנים האחרונות שבה יש התייחסות לחג הסוכות. אפשר להניח כי מיעוט הופעות החג בסדרות הדרמה לא קשור למחיר ההשקעה בכמה סדינים וסכך כתפאורה, אלא לכך שלא תמיד יש ליוצרים מה לומר בנושא. אם כי כמו בכל נושא אפשר להשתמש גם בחג הסוכות כדי להעביר מסרים שונים ואף הפוכים לפעמים.

בסדרה "מעורב ירושלמי" למשל, השתמשו בחג הסוכות כדי להדגיש את ההבדלים בין העולם החילוני לדתי כשנועה (אורלי פרל), חברתו החילונית של איציק (ירון מוטולה), משתמשת באתרוג שמצאה בביתם של בני משפחתו הדתיים כלימון לסלט. בעונה השלישית של "פלורנטין" הסוכה משמשת דווקא ככלי לקירוב לבבות בין קובי (סמי הורי), שחזר בשאלה, ואביו הדתי (אורי גבריאל), שבביקורו בביתו קונה, את לב תותי, זוגתו של קובי, ובעיקר את לב בתו הפעוטה חושן, על ידי בניית סוכה עבורן.

בסדרה "רק להיום" ששידור עונתה הראשונה הסתיים זה לא מכבר, סגירת ההוסטל חלה בחג הסוכות, ובסדרה נעשה שימוש אירוני כפול במשמעות החג. האחת היא שבסוכות המצווה היא לעבור מדירת הקבע (הבית) לדירת ארעי (הסוכה) ואילו על אנשי ההוסטל נגזר לעבור בסוכות מדירת הארעי שלהם (ההוסטל שאמור להכין אותם למעבר לביתם הפרטי) לביתם הקבוע, כאשר מראים לנו עד כמה הם מתקשים לבצע את המעבר הזה ולא מצליחים להיקלט בביתם. השימוש האירוני השני, המגיע לשיאו בסוף הפרק השישי, מתייחס למצוות הכנסת האורחים הנוהגת בחג הסוכות, כשאנו רואים איך בני משפחתו של שלומי, המשפחה היחידה שבה גם טרחו לבנות סוכה, מגרשים מסוכתם הן את שלומי, והן את מאיה העובדת הסוציאלית שלו. על רקע כתוביות הסיום של הפרק מיד לאחר שמאיה מוצאת מהסוכה בבושת פנים, מושמע השיר "שלומית בונה סוכה", כאילו כדי להדגיש את המרחק הקיים בין האידאלים של החג, שמאיה היא אולי היחידה שמתאמצת לקיים במשמעותם המקורית, לבין המציאות שבה אנשים משתמשים בסמלים אך מרוקנים אותם מתוכן.   

חג הסוכות, מסתבר, הוא חג צנוע ונחבא אל הכלים שאינו ניחן באיכויות הדרמטיות של יום כיפור או בארומה המשפחתית החמה עד חונקת של חג הפסח, לפיכך אין לתמוה על כך שהוא מושמט תדיר מהמסך הישראלי, כל עוד כמובן לא משמיטים את החג גם מלוח השנה עצמו, כפי שנעשה בסדרה "מלאך של אימא". 

בפרקיה הראשונים עוקבת הסדרה אחרי לוח השנה ונראה כי היא מייחסת חשיבות לתזמון. היא מתחילה את עלילתה ביום כיפור, כאשר למחרת בבוקר מתגלית גופתו של נער, ומכאן ואילך היא מתארת את הימים הראשונים שלאחר מציאת הגופה יחד עם ציון הזמן שעבר. 

על פי לוחות השנה, לאחר ארבעה ימים מתאריך גילוי הגופה, אנחנו כמובן אמורים להיות כבר בסוכות. על פי ההלכה, סוכות אף מבטל את ימי השבעה, כך שמשפחתו של הנער ממילא לא הייתה אמורה להמשיך לשבת עליו בימי החג, אולם על פי הסדרה, עולם כמנהגו נוהג. הסדרה מנסה להראות את רצונה של המשפחה להתעלם מהמסורת המכבידה של השבעה והתעקשותה להמשיך בשגרת חייה, בכך שהיא מראה את האימא רצה לעבודתה ולא שועה אל בתה, שהיא מצידה נחושה בדעתה ללכת לבית הספר. כאילו זה לא חריג כשלעצמו לראות ילד שכה משתוקק ללכת לבית הספר, מוזר עוד יותר לראות ילד המתעקש לעשות זאת דווקא בחופשת החג. 

כנראה שמישהו בהפקה לא צפה במספיק תוכניות לילדים על חג הסוכות כשהוא היה קטן…

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *