פרס הדפקט המצטיין

שטיסל: עונה 2

שטיסל, עונה 2 פרק 5

עקיבא זוכה בפרס וסרמן – סטודיו לשנה ומלגת קיום של 7000 ₪ – על כישרון הציור שלו, אולם כשהוא מנסה להזמין את אביו לטקס קבלת הפרס, ומבקש את הערכתו של אביו על הזכייה, אביו מסביר לו שפרסים ותעודות הצטיינות הם אולי מרגשים כשמקבלים אותם, אולם בסופו של דבר כשגדלים מבינים שזה חסר משמעות. ומה שחשוב הוא רק מה שבאמת היית צריך לעשות בחיים. עקיבא זוכה לנזיפה הזו מאביו, כיוון שבמהלך השיחה שולם מבין שעקיבא עזב את הפגישה עם השדכנית באמצעה כדי לרוץ ולקבל את הידיעה על הפרס, ומכיוון שעקיבא מספר לו שהתקשרו להודיע לו על הפרס בדיוק כשהשדכנית קניסברג קראה לו דפקט, שולם שואל אותו אם הפרס שהוא קיבל זהו פרס הדפקט המצטיין.

ברור ששולם רק חפץ ללגלג על בנו בשאלה הזו, ואין בנמצא פרס שכזה, אך איכשהו בפרק, נראה שישנם רבים וטובים המתחרים על הפרס, ושולם, הוגה הפרס, בראשם.

שולם, שאהב מאד את האופן שבו הגדירה אותו המזכירה שלו לפני כמה פרקים כאב ומחנך, נראה הפרק כמי שהרצון שלו להיות אב טוב ומחנך טוב מעפיל על היכולת שלו להיות כזה בפועל. הוא מזמין את בנו צבי אריה, כדי לשמוע את דעתו בקשר לנישואי רוחמי וחנינא, ומה שניתן לעשות לגביהם, אולם בשעת הדיון מסתבר שהוא כבר שאל רב אחר, וההזמנה המיוחדת הזו שנועדה כביכול לגרום לצבי אריה להרגיש מכובד וחשוב, רק גורמת לו להרגיש מיותר ולא חשוב, במיוחד כששולם מבקש ממנו לצאת ולתת לו לדבר בפרטיות עם גיטי וליפא.

שטיסל: עונה 2

שולם שטיסל, מתמודד מס' 1. צילום: אוהד רומנו

שולם גם מסכים להגיע לטקס הענקת הפרס לעקיבא ובכך נותן לו את ההרגשה שהוא אוהב ומעריך אותו גם אם הוא לא בדיוק מסכים עם דרכו, אולם אז מסתבר שהוא לא בא לטקס על מנת לכבד את עקיבא, אלא כדי לבקש תרומות לתלמוד התורה שלו, ובעצם ההגעה שלו היא שיא הזלזול בהישגו של עקיבא. ואם ראינו ששולם מעליב כשהוא מזמין וששולם מעליב כשהוא מוזמן, מסתבר שהוא מעליב גם כשהוא מבטל את הזמנתו, או יותר מדויק כשהוא מגרש את גיטי מביתו. 'רוחמי עזבה את הבית בגלל שאת לא סיפקת לה בית' הוא אומר לגיטי, 'לא אכפת לי על מה את כועסת על בעלך, הצעד הראשון שאת צריכה לעשות כדי לתקן את המצב הוא לחזור הביתה'.

האמת היא שנראה שלפחות בנוגע לגיטי, נראה שיש צדק בדבריו, ושרוחמי אכן לא גדלה בבית מתפקד, אם כי לא ברור כיצד הצגת חזית אחידה שקרית של הוריה בהכרח תוביל לתיקון המצב. ייתכן ששולם מרגיש בלבו, שהוא היה רך מדי עם בתו, ושבכך הוא אפשר את מה שקרה, ומחליט לעבור לשיטת ה"אהבה הקשוחה", אולם הזיכרונות של גיטי בפרק שהראו עד כמה היא רצתה בזמנו להינשא לליפא, למרות התנגדות הוריה, גרמו לי לתהות, אם הוא לא חש חרטה דווקא על העובדה שהוא כנראה התרכך בעבר, ועכשיו הוא רואה בכישלון נישואיה של גיטי את תוצאת ההתרככות שלו ומשום כך הוא מקשה את לבו יותר, כדי לא לחזור על אותן טעויות.

שטיסל: עונה 2

גיטי, מתמודדת מס' 2. צילום אוהד רומנו

מסתבר שגיטי, מתמודדת נוספת על הפרס הפרק, מאמינה  אף היא באהבה קשוחה: 'רוחמי צריכה לסבול כדי להבין איזה שטות היא עשתה, ולכן עדיף שלא לעזור לה כלכלית, כדי שהיא תישבר'. מצידה ככל שרוחמי, שמתגוררת בינתיים בבית הכנסת כהומלסית, תבין מוקדם יותר את חומרת מצבה, כך ייטב. גם גיטי כמו שולם, מתקשה להכריע בין אהבה לחינוך, הלב שלה אומר לה דבר אחד – לגונן ולחבק את בתה, וההיגיון שלה דבר אחר- לנזוף בבתה ולגרום לה לסבול כדי שתתחרט עכשיו ולא מאוחר יותר.

לרגעים הזיכרונות של פגישותיה הראשונות עם ליפא נראים כמקשים את לבה אף יותר. כשהיא אומרת לרוחמי שהיא לא רוצה שהיא תתחרט אחר כך, נראה שהיא מדברת מניסיונה המר, גם היא הלכה בעקבות לבה בצעירותה, ולא שמעה להוריה שידעו לומר לה שלא ייתכן שבחור עם אוטו ורישיון יהיה תלמיד ישיבה חכם, או הבעל שהיא מחפשת. ועל פי הפרקים הקודמים, נראה שכעת היא די נוטה להסכים אתם  שליפא אינו הבעל שלו היא ייחלה. אולם בצעירותה היא בחרה בליפא בשל טוב לבו, תכונה שהיא ידעה לזהות בו, והעדיפה אותה על פני כל שאר התכונות שנחשבות חיוביות בחברה החרדית. האם שיקוליה של גיטי הצעירה היו מוטעים, או שהשיבוש הגיע מאוחר יותר? האם ברור שבגיל צעיר הנפש לא יודעת מה הכי חשוב, וההורים הם אלה שצריכים לכוון? ואם כן, מה הדין כשההורים חלוקים בדעותיהם? למרות שגיטי וליפא מסכימים שרוחמי פעלה בפזיזות, הם לא ממש מסכימים לגבי הדרך שבה צריך לנהוג בה עכשיו.

בעוד גיטי מנסה לשכנע את עצמה שלהתאכזר לרוחמי, זה לטובתה, ליפא רך הלב, שוכר דירה  לרוחמי ולחנינא. ולמרות שהוא מנסה להסתיר זאת מגיטי, כשהוא קולט בקולה צליל דאגה, הוא ממהר להרגיע אותה שאין לה מה לדאוג לרוחמי, כי לא קר לה ויש לה דירה, ובכך הוא גם חושף בפניה שוב את העובדה שהוא המרה את פיה. אולם נראה כי דווקא טוב הלב שהוא מגלה הפעם  מזכיר לגיטי למה היא בחרה בו, וגורם לה לחשוב שאולי זו לא הייתה כזו טעות בסופו של דבר, כי גם אם הוא לא תלמיד ישיבה מצטיין, ובעל הבית הכי מצטיין, והאב הכי מצטיין, טוב הלב שלו עדיין שם. ובסופו של דבר גם ללב שלה נוח יותר עם טוב לב, מאשר עם אהבה קשוחה, כמו שמסתבר כשהיא הולכת לדירה שהוא שכר לרוחמי ומביאה לרוחמי שמיכה.

באופן מעניין, דווקא הצעד של הליכה לקראת רוחמי וחנינא ושכירת הדירה עבורם, מתגלה כצעד שמעלה על פני השטח מהר יותר את כל הבעיות בחיי הזוג הצעיר, ואת חוסר ההתאמה ביניהם. בעוד שההתאכזרות אליהם והשארתם בבית הכנסת, הייתה מאפשרת להם להמשיך להעלים עין מהבעיות. ואולי גם, כמו תמיד במצבים שכאלה, ההתאכזרות אליהם הייתה בעיקר גורמת להם להתרכז במלחמתם בעולם שסביבם במקום להתמקד בבעיות שביניהם.

ובאמת בעיות בין חנינא ורוחמי לא חסרות, רוחמי רצתה להוות פתרון לחנינא, ולספק לו את כל צרכיו, אולם ברור שהיא נכנסה לבעיה שגדולה בהרבה על מידותיה. המדובר אולי בתלמיד חכם שרוצה לשבת וללמוד כל היום, אבל אין ספק שהוא לא מפנים הרבה ממה שהוא לומד. כי עולם הרגש שלו חסר מאוד.

מסתבר שחנינא נוהג אהבה קשוחה בעצמו, הוא עושה לעצמו כוויות קלות כדי להימנע מלהירדם, ולהספיק ללמוד עוד כמה דפים, לימוד שהוא משקיע בו עד השעות הקטנות של הלילה. הוא אינו רגיל שדואגים לו הוא אומר לרוחמי, והאופן שבו הוא מרחיק מעצמו כל אפשרות לקבלת אהבה, בהחלט הופכת אותו למעורר רחמים, וברור שהוא צריך טיפול עמוק יותר מאשר נישואיו לרוחמי כדי לפתור את בעיותיו, רק שסביר להניח, שלאיש, חוץ מלרוחמי, אין עניין בכך שהוא יקבל את הטיפול הזה.

העובדה שבסוף הפרק הוא מגיע למסקנה שהוא צריך לעזוב את רוחמי ולנסוע לישיבה בצפת כדי להתרכז בלימודיו, לאחר שהוא טוען בפני רוחמי – שכל כך רצתה להיות הפתרון – שהיא הבעיה, רק הופכת אותו בעיניי לאחד המתמודדים המובילים על פרס הדפקט המצטיין של הפרק, אם כי נראה שרוחמי, שעד עתה כל חייה מעולם לא נתנו לה להרגיש כגורם המפריע . אלא כזו שתמיד דואגת לטפל בכל האחרים כשהכול סביבה נהרס, הולכת לתת לו קרב קשה על הפרס בהתחשב בעובדה שנראה שהפגיעה בה, מערערת אותה מאוד, ואת שיטות ההתמודדות שלה, היא למדה מאנשים שהיא אוהבת אם כי לא בטוח שכדאי היה לה ללמוד מהם דווקא אותן. היא למדה מחנינא כיצד לגרום לעצמה כוויות, והיא משתמשת בשיטתו במקום להודות בכך שאולי היא עשתה טעות. את חוסר הנכונות הזה להודות בטעות, ולשתף בכאב היא למדה מן הסתם מאמה, שזו דרכה לא פעם, לעטות את המסכות של 'אצלי הכול בסדר' ו'אל תשאלו אותי שאלות'.

המשותף לחלק גדול מההתנהגויות הדפקטיביות שהוזכרו כאן, הוא שהן מבוססות על ההנחה של הדמויות שהן יודעות טוב יותר מהאחרים כיצד על אותם אחרים לנהוג ומה טוב ומה לא טוב בשבילם, בלי להבין באמת את מצבם ואת בעיותיהם של האחרים. יש דמויות שהדבר נכון עבורם באופן כללי, כמו שולם, שחושב שתמיד עדיף לתרום ללומדי תורה מאשר לאמנים ולכן הוא מרשה לעצמו לזלזל בדרך חייהם של אנשים בפניהם. ויש דמויות שהדבר נכון עבורם בעיקר לגבי אנשים מסוימים במצבים מסוימים, ואז ההנחה המוקדמת שלהם מונעת מהם לברר איך באמת מתמודדים עם הצד השני, כמו חנינא ורוחמי האחד לגבי השני (אגב הדבר נכון גם לנוחעם, שמסרב לשמוע מקיווע, ולמסור את ההודעות שלו לליבי, ואומר לו שיותר טוב שלא יתקשר יותר).

אם בעיניי המחשבה של דמויות מסוימות, שהן יודעות טוב יותר מדמויות אחרות כיצד עליהן לחיות את חייהן היא בעייתית, ועשויה לגרום לדמויות להתנהג באופן דפקטיבי, הרי שבאופן פרדוקסלי, מה שגורם לחברה שיפוטית לראות באחד מפרטיה דפקט, היא העובדה ההפוכה, שאותו הפרט לא מתיישר בהתאם למחשבותיה. כלומר חברה שיפוטית יודעת כיצד על כל הפרטים לנהוג, ומי שלא הולך בתלם מקבל את תווית הדפקט מהחברה.

שטיסל: עונה 2

קיווע, מתמודד מס' מי סופר. צילום אוהד רומנו

ואם נחזור לדמותו של מי שזכה בפרקי הסדרה הקודמים להיקרא דפקט יותר מכל שאר הדמויות, כלומר לעקיבא, אפשר לראות שלמרות שאביו והחברה החרדית כפי שהיא מיוצגת על ידי נוחעם והשדכנית, אכן שופטים אותו בחומרה, יש פעמים בהן הכינוי דפקט דווקא מגיע לו בזכות.

אל האופן שבו הוא בורח מהטקס כיוון שהוא מרגיש מושפל על ידי אביו, ונקלע לתגרה עם מוכר הפלאפל, שלא מבין את כוונותיו, עוד אפשר להתייחס בסלחנות, כיוון שהוא היה שיכור, והבחירה שלו לשתות כדי להתגבר על המבוכה של הופעה בציבור, ונשיאת נאום תודה, מובנת.

אולם לא כך המצב עם האמירה שלו לשדכנית קניסברג, שאליה הוא פונה כדי לקבל עזרה ראשונה לאחר התגרה – שהסיבה שהוא דפקט היא האבא שלו. השדכנית אומרת לו שלהאשים את אביו זו חכמה קטנה מאוד, והפעם אני מסכימה אתה, להאשים אחרים בבעיות שלך, זה בטח לא הרבה יותר טוב מלדעת טוב יותר מאחרים איך הם צריכים לפתור את הבעיות שלהם.

ופרס הדפקט המצטיין? הוא הולך כמובן למתחזה לרבינוביץ' מבדיחת הקרש של ליפא בדייט הראשון שלו עם גיטי. זה שהודה שהוא רבינוביץ' וקיבל מכות רצח, אך היה מבסוט מהעובדה שהוא סידר את זה שהרביץ לו כי רבינוביץ' בכלל אינו שמו האמיתי.

———————-

קטע בונוס: הגרסה של 'העולם הערב' לבדיחת הקרש של ליפא:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.