העובדה שהסדרה מפגישה את גיבוריה עם אנשים מכילים ולא עם אנשים שצריכים "חינוך מחדש" בלטה במיוחד כשליאור, המלצרית החדשה שעמית מתלהב ממנה, חושבת לרגע שמוכרים בפיצוציה ניצלו את חוסר ההבנה של עמית בכספים כדי לרמותו, אולם ניסיון הטפת המוסר שלה מסתיים בקול ענות חלושה עת מתברר לה, שלא רק שלא גנבו מעמית, הוא היה זה שקיבל מהם את החטיף ולא שילם.

אם אכן היה מתברר שאנשי הפיצוצייה היו מרמים את עמית אין ספק שהם היו ראויים לגינוי, אולם דווקא מכיוון שאין בפרק את מי לגנות ולהאשים ביחס לא הולם לדיירים שעל הספקטרום, בולט הרבה יותר הקושי של המשלבים והמשולבים, שכן רון, עמית וזוהר, דמויות האוטיסטים על הספקטרום, הן הדמויות היחידות בפרק שהתנהגותן דורשת כביכול נזיפה, אבל עליהן אי אפשר לכעוס כעס צדקני, ואי אפשר להאשים אותן בכך שהן באמת לא מבינות את הקודים החברתיים המקובלים, אי אפשר לכעוס על עמית שמתייחס לרכוש אחרים כאל שלו, אי אפשר לכעוס על רון שמבין מדבריה של יעלי שזה בסדר לשקר את הוריו, או שלא מבין איך ההתנהגות שלו יכולה להעליב אנשים אחרים, ואי אפשר לכעוס על זוהר שלא מבינה למה המדריך שלה לא יכול להיות החבר שלה, ומפציצה אותו במסרונים מהטלפונים של יעלי כשאחיה מרחיק ממנה את האייפון שלה. אחרי הכול, זה לא הם, זה האוטיזם.

אין לי קשר ממשי בחיי עם אנשים שנמצאים על הספקטרום, כך שאני לא יכולה לדעת עד כמה הייצוג של האוטיזם בסדרה משקף את המציאות, אם כי העובדה שיוצרת הסדרה דנה אידיסיס כתבה את הסדרה בהשראת אחיה האוטיסט וחבריו, גורמת לי להאמין שיש בייצוג הזה ממש . מה שאני כן יכולה לומר זה שעל פי האופן שבו הדמויות מתוארות, יש בהתנהגותן הרבה מהתנהגותם של ילדים  שעדיין לא למדו גבולות, שלא קל להם להבחין בין טוב לרע, שאין להם תחושת זמן ברורה, ושגם מחליפים בשניות מצבי רוח מרע לטוב ולהפך (החלפת מצב רוח כזו אפשר לראות למשל בסצנת הסיום של הפרק הראשון עת הצפייה בטלוויזיה משכיחה בשניות משלושת הגיבורים את מצב הרוח הסוער שאפיין אותם רגע קודם לכן), רק שבעוד שעם ילדים שאינם על הספקטרום אפשר לצפות שדי מהר הם ילמדו לפענח את קודי התקשורת של המבוגרים, הרי שעבודת החינוך שנעשית עם האוטיסטים היא הרבה יותר סיזיפית וקשה.

אולם מה שרואים ברור בפרק הוא שכדי להצליח ולהתקדם בעבודת החינוך הזו, על העוסקים בשילוב לפתח אורך רוח, ולדעת לא רק לא להיפגע מהעובדה שלא נשמעים להם, או כועסים או מעליבים אותם, אלא גם ללמוד לדייק את עצמם, כיוון שככל שהם מדייקים יותר את עצמם כך הם מצליחים להעביר את המסר שלהם ואת הכוונות שלהם טוב יותר.

וחשבתי על זה שבעצם אם יש משהו שהפרקים הראשונים של הסדרה הזו אומרים זה שהשילוב של האוטיסטים בחברה חשוב לאנשים שאינם על הספקטרום אפילו יותר מאשר לאנשים שעל הספקטרום, כיוון שהוא הופך את אלה שאינם על הספקטרום לאנשים טובים יותר, אבל לא במובן הקל הזה של אימוץ רעיונות יפים וגינוי כל מי שלא מוכן לאמץ אותם, אלא דווקא מכיוון שהשילוב הזה דורש מהסביבה להפוך לסבלנית יותר ומדויקת יותר, הוא דורש מאיתנו להפוך לאנשים טובים יותר בפועל ואם נצליח לעשות זאת, אז כולם ירוויחו.