סמוך על סול, עונה 6, פרק 13 – אדם בורח מאשמה

סול, סמוך על סול, עונה 6

דיון בפרק "סול הנעלם" (Saul Gone), הפרק האחרון של הסדרה "סמוך על סול"

איזה סיום מושלם!

כן, אני מהאנשים שהתמוגגו והתרגשו כמעט מכל רגע בפרק האחרון של "סמוך על סול". נהניתי ממנו, והרגשתי שהוא הסתיים באופן הנכון ביותר לסדרה ולדמותו של ג'ימי, כפי שתפסתי אותה תמיד. יחד עם זאת, לאחר שקראתי כמה השגות נגד הפרק שהעלו צופים שפחות אהבו אותו, התעורר בי הרצון להתמודד עם טענותיהם ולבדוק האם הסיום עדיין ייראה מושלם בעיניי.

אחת הטענות שהועלו התייחסה לשימוש שהפרק עשה ב-"מכונת הזמן" כמטפורה לחרטות. על פי הטענה השימוש הזה הגיע משום מקום, כיוון שלא ראינו שום רמז לעניין של ג'ימי או של צ'אק במכונת זמן לפני הפרק הזה. אני נוטה להסכים שאילו הספר "מכונת הזמן" היה נראה משולב כבדרך אגב בחייהם של צ'אק או ג'ימי בעונות קודמות יותר ולא רק בסיקוונס הפתיחה של העונה הנוכחית, העיסוק במכונת הזמן בפרק היה יכול להיראות משכנע עוד יותר. אולם ההעדר הזה לא ממש הפריע לי כיוון שהשימוש שנעשה במכונת הזמן לא סתר שום דבר מהותי מהעונות הקודמות.

איני יודעת האם בראש היוצרים עלה צער קטן על כך שהספר "מכונת הזמן" לא שובץ ברקע בעונות הראשונות של הסדרה, אולם הרעיון שייתכן שהיו ליוצרים מחשבות חרטה כלשהן על חלקים מגבילים בעלילות העבר לפני שהם ניגשו לכתיבת פרק הסיום, הביאה אותי גם לתהות האם ייתכן שההתמקדות בחרטות של הדמויות הפרק, הושפעה ממחשבות החרטה שלהם עצמם.

כפי שהפרק מדגים, גם כשהדמויות רוצות אין להן גישה למכונת זמן שתאפשר להן תיקונים של העבר והעתיד. היוצרים, לעומתן, יכולים לקפוץ בזמנים אל הסוף או אל ההתחלה ולהוסיף סצנות כטוב על ליבם כדי לערוך התאמות לסיפור שהם רוצים לספר, והם אף עושים זאת בפרק האחרון לא מעט. אולם הדעות חלוקות לגבי מידת הצלחתם. כשהטענה העיקרית כנגד הפרק היא שהפערים בסיפורו של סול גודמן לפני ובעיקר אחרי "שובר שורות" לא הושלמו באופן הגיוני ומשכנע מספיק.

מה בין ג'ימי לסול

דמותו של ג'ימי מקגיל בעונות הראשונות של "סמוך על סול" מצטיירת כמורכבת הרבה יותר מדמותו של סול גודמן ב"שובר שורות". מצד אחד יש לו את העבר של ג'ימי "המחליק" דמות שמחליקה בקלות לתבנית דמותו של סול ב"שובר שורות" – את מעשי הרמאות שג'ימי המחליק עשה בקטן, סול גודמן עושה בגדול. מאידך יש לו את הצד המטפל והנאמן, זה שמטפל במסירות באחיו החולה, ומוכן להקריב לא מעט בשביל קים אהובתו. הוא היה למשל מוכן לוותר על העיסוק בעריכת דין רק כדי לשפר את מעמדה של קים בחברה לאחר שהורדה בדרגה לחדר בדיקת הדואר (עונה 2, פרק 4).

אולם בעיניי הדבר שהכי מבטא את השוני בין דמותו של ג'ימי מקגיל ב"סמוך על סול" לזו של סול גודמן ב"שובר שורות" , זו היכולת שלו לטעות, להרגיש אשמה, להתחרט ולנסות לתקן.

סמוך על סול פוסטר עונה 4

בסוף העונה הראשונה, אחרי שנודע לג'ימי שצ'אק היה זה שמנע את קבלתו למשרד עורכי הדין "המלין המלין מקגיל", אפשר היה להבין מהדברים שהוא אמר למייק שמכאן ואילך הוא תמיד יעדיף את עשיית הדבר המשתלם על פני הדבר הנכון, העדפה שנראית כאפיון מושלם של סול, אבל גם בסוף העונה השנייה וגם בסוף העונה השלישית אנו רואים שהוא שוב ושוב בוחר בעשיית הדבר הנכון ולא בדבר המשתלם: בסוף העונה השנייה אפשר לראות זאת כשהוא קונה את ההצגה שצ'אק עורך לו על בריאותו הרופפת, ומתוך דאגה לשלומו של אחיו, מתוודה בפניו על כך שהוא היה זה ששיבש את המסמכים של מסה ורדה, הודאה שאכן מסבכת אותו ומסכנת את הקריירה שלו, ובסוף העונה השלישית כשהוא מבין שמצבה החברתי של איירין הקשישה נפגע קשות בגלל האופן בו ניצל אותה למזימתו להשגת הסכם פשרה מוקדם בתיק סנדפייפר, הוא מתחרט על מעשיו ומשיב את המצב לקדמותו, למרות שהדרך שבה הוא מבצע את התיקון פוגעת בו הן תדמיתית והן כלכלית.

כלומר לאורך הסדרה כג'ימי מקגיל, למרות חלקלקותו, הוא הפגין יותר מפעם אחת את היכולת להתחרט, לחוש אשמה, ולעשות את הדבר הנכון גם במחיר של פגיעה אישית, עניין שעל דעתו של סול של "שובר שורות" נראה כלא מתקבל על הדעת.

ברור אם כך שמי שרואה בדמותו יותר את הצד של ג'ימי מקגיל לפני מותו של צ'אק יחשוב שזה הגיוני עבורו להגיע למצב שבו בסופו של דבר הוא יודה בחטאיו, ויבחר למרק את מצפונו, ומי שרואה בדמותו בעיקר את הצד של סול גודמן של "שובר שורות" יפקפק מאוד בהודאתו באשמה בעסקת הטיעון, במיוחד מכיוון שלא היה בה שום צורך ממשי מלבד מירוק המצפון שלו.

כאן אם כך נשאלת השאלה מה המשקל של אופיו של ג'ימי מקגיל על סול גודמן אחרי שהחיים ה"טובים" של סול גודמן הסתיימו והוא נאלץ לחיות במסווה כג'ין, והאם היוצרים סיפקו לנו מספיק נתונים ועובדות על כל השנים הארוכות שבהן חי בנפרד מקים שיצדיקו את החזרה שלו לדמותו של ג'ימי מקגיל, זה שמסוגל להתחרט על מעשיו ולהודות באשמה גם במחיר של נזק אישי. או במילים אחרות האם היוצרים לא טעו בכך שחשבו שכמו שלקים הספיק בימוי מספר מצומם של סיטואציות מפלילות כנגד הווארד כדי לשכנע את כל העולם (ואשתו כמעט) שהווארד מכור לסמים למרות שהוא לא, גם להם מספיקים שניים שלושה פרקים בלבד כדי לשכנע את הצופים שהמהפך של סול חזרה לג'ימי מקגיל הוא אמין והגיוני?

הבריחה מרגשות אשם

הסיבה שאני חושבת שהיוצרים לא טעו, ושהם עשו עבודה טובה בפרק הסיום היא כי למיטב הבנתי ישנה אמירה בזמן הקצר שהוקצה לסיפור הפיכתו חזרה של סול לג'ימי מקגיל. והאמירה היא שהמהפך הזה אינו עניין של תהליך פנימי ארוך, כפי שהיה המהפך בכיוון השני, אלא דווקא עניין של החלטה פשוטה – להפסיק לברוח. כי סול גודמן הוא רק ביטוי של הבריחה של ג'ימי מקגיל מרגשות האשמה שלו, וכאשר הוא מחליט להפסיק לברוח, הוא יכול בן רגע לחזור להיות ג'ימי מקגיל, זה שמרשה לעצמו גם לבטא את האשמה שהוא דחק עמוק מתחת לשטיח בכל השנים, זה שיודע להתחרט ולנסות לתקן אפילו אם הדבר אינו משתלם לו אישית.

אז איך מבהירים לצופים שסול גודמן הוא רק ביטוי של הבריחה של ג'ימי מקגיל מעצמו ומרגשות האשם שלו? קודם כול אנחנו רואים שהדמות מעידה זאת על עצמה, זה קורה בשיאו של הפרק בזמן שעסקת הטיעון שלו עומדת להיחתם, כשג'ימי בוחר פתאום להודות באשמה ואומר את הדברים הבאים:

 "מה שקרה להווארד המלין, זה היה… זה היה… אני לא יכול אפילו… אחרי זה לקים היה את האומץ להתחיל מחדש, היא עזבה את העיר, אבל אני הוא זה שברח."

סול בדיון הסכם הטיעון. קרדיט תמונה: Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

כמו כן, היוצרים, שלא מסתפקים רק בעדותה של הדמות על עצמה, (אולי כי ג'ימי לא נחשב עד אמין במיוחד באופן כללי, ואולי כי זה פתרון נוח מדי), מדגישים לנו את בריחתו של ג'ימי מקגיל מחרטות ומרגשות אשם גם על ידי הפלאשבקים לעברו המובאים בפרק. פלאשבקים בהם הוא נראה משוחח עם מייק ואחר כך עם וולט על האפשרויות הגלומות במכונת הזמן. מהפלאשבקים ניתן להסיק כי בעוד אצל וולט ומייק מכונת הזמן היא אמצעי להבעת חרטה ולתיקון העבר, סול משתמש במחשבות על מכונת הזמן כאמצעי בריחה מהמציאות.  

השיחה הראשונה על מכונת הזמן מתרחשת במדבר כאשר סול נסע להביא את כספי הערבות של לאלו סלמנקה ממקסיקו, ומייק עזר לו להימלט ממתנקשים שרדפו אחריו. מהעובדה שג'ימי מחליף במים את השתן שהיה לו בבקבוק, אנו יודעים שהסצנה מתרחשת אחרי שג'ימי כבר התקשר לקים ואמר לה שהוא בסדר, כאשר כבר ברור לו ולמייק שהם יצליחו לחזור לציביליזציה בשלום, והנה דווקא אז הוא מציע למייק לחלוק את הכסף ביניהם ולהסתלק. מייק שנטוע במציאות יותר ממנו, ומבין את הסכנות שבדבר, לא מתלהב כמובן מהרעיון, ואז ג'ימי מעלה את רעיון מכונת הזמן. הוא לא מעלה את הרעיון הזה כדי לחשוב על הדברים שהוא יכול לשנות או לתקן בעבר. הוא מעלה את הרעיון של מכונת הזמן כדי שהם יוכלו בעזרתה לחמוק מכל אלה שירדפו אחריהם. לדבריו, אם הם ישתמשו בחלק מהכסף שגנבו כדי לבנות מכונת זמן, וישתמשו במכונה כדי לברוח עם שארית הכסף, אף אחד לא ימצא אותם.

לשאלתו של סול את מייק לאן מייק היה רוצה לחזור בזמן, מייק משיב שהוא היה חוזר ליום שבו הציעו לו לקחת שוחד לראשונה, כשברור לצופים שהוא היה מסרב הפעם, ואז כל החיים שלו היו נראים אחרת. סול לעומתו טוען כי היה חוזר לשנת 1965 כדי להשקיע השקעה כלכלית שתהפוך אותו בעתיד למולטי מיליונר. ושוב יוצר את הרושם שלדעתו אין שום דבר אחר חוץ מכסף, וכסף זה הדבר החשוב ביותר בעולם. אבל מי שראה אותו מוותר פעמיים על כסף טוב, בסוף העונה השלישית, ובמהלך העונה הראשונה יודע שגם התשובה הזו שלו היא בריחה ולא האמת. וכשמייק מנסה לשאול אותו באופן ישיר מה הוא היה משנה בחייו, הוא פשוט מתחמק מתשובה בטענה שהוא כבר נח מספיק והם יכולים להמשיך ללכת.

סול ומייק במדבר, סמוך על סול, עונה 6, פרק 13. קרדיט תמונה: Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

גם את השיחה השנייה שסול מנהל בעניין מכונת הזמן עם וולט, הוא מנהל בזמן שהוא נמצא במנוסה, הפעם מרשויות החוק. גם שם העיסוק של סול במכונת הזמן מתחיל כאמצעי בריחה בדמיון ולא ככלי להבעת חרטה שלו, ובכך הוא מעצבן את וולט שחושב שהעיסוק במכונת זמן הוא הבל מבחינה מדעית. רק כשסול שואל את וולט אם אין זמן שהוא היה רוצה לחזור אליו כדי לשנות ולתקן משהו, ובכך הופך את העיסוק במכונת זמן לעיסוק בחרטות, וולט מוכן להשתתף בדיון. אולם החרטה שסול בוחר לשתף בה את וולט, על פציעה שלו מימיו כג'ימי ה"מחליק" נראית חסרת חשיבות במסע חייו של סול הן לוולט והן לצופים.

העובדה שבשתי שיחותיו על מכונת הזמן, סול לא מביע חרטה רצינית, מעוררת גם אצל מייק וגם אצל וולט את התחושה שסול תמיד היה אדם שטחי וחד ממדי שכסף הוא הדבר היחידי שמעניין אותו, אבל בגלל שידעתי שקיים בו גם הצד של ג'ימי שמסוגל לחוש אשמה וחרטה, תהיתי מדוע הוא אינו מביע אף חרטה משמעותית. מה שהוביל אותי לחשוב שאו שהוא אכן כבר אינו מרגיש אשמה כי לא אכפת לו מכלום חוץ מעצמו, או שהוא מרגיש אשמה אך מסיבות שונות מסרב לבטא אותה.

האפשרות של העדר תחושת אשמה נפסלה על ידי משתי סיבות. הראשונה היא שלאורך כל העונות של "סמוך על סול", גם אחרי חזרתו מן המדבר, נראו אצל ג'ימי גילויי אשמה על דברים שונים. והשנייה היא לבו הרך, שנטה לפעמים להיות רך אפילו יותר מזה של קים, כפי שהיה אפשר לראות  למשל בכך שהוא לא מיהר לשתף פעולה עם המזימה שלה כנגד הווארד, כי הוא חשב שהפגיעה בהווארד תהיה קשה מדי, או כשהוא נתן לבני הזוג קטלמן פיצוי כספי אחרי שכבר היה ברור לו שזה לא הכרחי כי האיום של קים כבר הבטיח את שיתוף הפעולה שלהם.

אפשר כמובן לטעון שאולי נכון שבסצנה במדבר עם מייק, הוא אכן ברח מלבטא אשמה שהייתה בו, אבל אחרי השנים של "שובר שורות" כשהוא נמצא במרתף עם וולטר ווייט, שם הוא באמת כבר לא מרגיש חרטה, אבל לדעתי, למרות שההתכחשות שלו לרגשות האשמה כבר הפכה אז לחלק הרבה יותר אינטגרלי ממנו, זה יהיה לא מדויק לומר שבמרתף הוא לא מרגיש אשמה כלל.

הסיבה הראשונה שאני חושבת שזה יהיה לא מדויק לומר זאת היא ההקבלה בין שתי הסצנות של השיחות על מכונת הזמן, שבאה להעיד בעיניי על כך שרגשותיו של סול דומים בשתיהן, והסיבה השנייה היא שבסיקוונס הפתיחה של העונה השישית רואים שהספר "מכונת הזמן" שהפרק גילינו שהוא היה של אחיו בעבר, נמצא בביתו, בראש ערמת הספרים בקומת חדרי השינה שלו. 

כלומר לדעתי היוצרים מנסים לומר לנו שגם אם הוא לא מודה בכך, וגם אם הוא לא מודע לכך, העיסוק ברעיון של מכונת הזמן קוסם לו, כי הוא מנסה לברוח מהמציאות שבה הוא נמצא, והמציאות שהוא מנסה להימלט ממנה היא של אשמה ולא של עוני, שהרי לא חסר לו דבר מבחינה כלכלית. 

במובנים רבים, הרצון של סול, שאינו יודע שבעה, בכסף, הוא עצמו מבטא את רצונו לברוח מהאשמה. כאילו הכסף יפצה אותו על החסרים האחרים בחייו. ועל הרגשות הקשים שהוא חש. כי ככול שהוא מרגיש רע יותר עם עצמו כך הרצון שלו בכסף גדול גובר.

סול, סמוך על סול, עונה 6
סול גודמן, פוסטר עונה 6. קרדית תמונה: Joe Pugliese/AMC/Sony Pictures Television

עכשיו, אם נכון הדבר שבשתי השיחות על מכונת הזמן ג'ימי/סול אכן חש אשמה, הרי שמיד עולה השאלה, מדוע הוא לא מבטא את רגשות האשם שלו? מדוע הוא מתחמק מתשובה כנה בשתי הפעמים. והתשובה שהסדרה נותנת לכך היא כמובן מורכבת.

 האשמה הבסיסית

הסיבה הראשונה האפשרית לכך היא האופי השונה של תהליך ההתדרדרות שלו, לעומת זה של מייק ושל וולט. שימו לב שבשיחה עם מייק על מכונת הזמן, מייק בוחר לחזור לנקודת זמן, שבה הוא רואה את תחילת ההתדרדרות המוסרית שלו, ויודע שאם אותה הוא היה משנה, כל שאר הדברים הרעים שנבעו ממנה לא היו קורים, כאילו ההתדרדרות המוסרית של מייק היא ליניארית והוא יכול לבחור נקודת זמן אחת לתיקון שתשפיע על העתיד כולו.

 וולט כמו מייק, אף הוא מוצא נקודת זמן שממנה כל חייו היו נראים אחרת, אך להבדיל ממייק שמתחרט על  פשעיו הקטנים שהביאו למות בנו ולפשעיו הגדולים יותר, נקודת השינוי של וולט קשורה למניע של פשעיו יותר מאשר למעשים עצמם. הוא מתחרט על הוויתור שלו על מקומו בחברה שהוא עזר להקים, הוא סובר שלו הוא היה מצליח לזכות בכבוד ובמעמד שלדעתו היו מגיעים לו בדרך היושר, הוא לא היה מסתבך בהליכה בדרכי הפשע.

סול לעומתם לא יכול למצוא נקודת זמן שממנה חייו היו מתנהלים אחרת. שלא כמו במקרה של מייק, ההתדרדרות המוסרית של סול מעולם לא הייתה לינארית, לאורך כל חייו כאילו התרוצצו בו שני צדדים, חיובי ושלילי, והוא היה מסוגל כג'ימי להתחרט כל פעם, ולנסות  לתקן בכל פעם שהוא הבין כיצד אחרים נפגעו ממעשיו. והוא אף עשה זאת כמה פעמים. והוא היה יכול אחר כך שוב למעוד בלי אפילו להבין שזה מה שהוא עושה.

האם אדם שכל חייו חוטא ושב, חוטא ושב יכול בכלל לבחור נקודת אל חזור, נקודה שממנה הוא יצליח להפוך להיות אדם שלא חוטא?

שלא כמו במקרה של וולט, ג'ימי גם לא פנה לדרכים מפוקפקות רק בגלגל מחסור בממון או בכבוד. לפעמים אף קרה שהוא בחר בדרכים מפוקפקות מסיבות ראויות, כמו החבלה שלו במסמכים של צ'אק בתיק מסה ורדה כדי לעזור לקים. 

ג'ימי היה יכול כמובן בדומה לוולט, לתלות את מר גורלו במפגש עם הנוכל במכולת של אביו שלימד אותו על זאבים וכבשים, או בפגישתו עם נאצ'ו, או בצ'אק שלא נתן בו אמון כשהוא ביקש לתקן את דרכיו, או בקים שבחרה לעזוב אותו לאחר הרצח של הווארד. אבל בעיניי הוא לא עושה זאת מכיוון שבליבו הוא מרגיש אחראי על אופיו המפוקפק, ולא תולה את האחריות להתנהגותו בהתנהגות הזולת כלפיו. אם שמענו אותו נותן את הקרדיט על התנהגותו לקים או לצ'אק, זה רק כשהוא הביע את האמונה שלו בכך שהם משפיעים עליו להיות אדם טוב יותר. הוא תמיד הרגיש לא מספיק טוב לעומתם, וזה שצריך להשתנות כדי להיות ראוי להם.

מובן אם כך מדוע ג'ימי לא יכול לבחור נקודת זמן שהוא מתחרט עליה שיהיה בה כדי לשנות את כל מסלול חייו. אבל מדוע הוא מסתפק בתשובות מתחמקות שמציגות אותו באור מפוקפק בעיניי השומעים ולא משתף בדברים אחרים שמכבידים על לבו ועליהם הוא מרגיש אשמה?

למשל, כאשר הוא חזר מן המדבר ושוחח עם מייק, על החוויה הקשה שהם עברו שם, היה ברור מדבריו שחלק גדול בו מתחרט על כך שהוא הגן על לאלו בבית המשפט, כי לאלו באמת אשם ברצח של אנשים חפים מפשע, ושקשה לו גם עם זה שהוא נקט פעולה אקטיבית שהסתיימה במוות של אדם אחר, גם אם המדובר במישהו שניסה להרוג אותו. אז למה הוא לא מבטא את החרטות הללו בשיחה על מכונת הזמן עם מייק ומעדיף לברוח מתשובה?

הסיבה לכך בעיניי היא שהכאב הגדול ביותר שהוא חש באותו אירוע במדבר והרצון שהתעורר בו לברוח היה קשור לצ'אק דווקא. הוא עשה שימוש בשמיכת החלל שהייתה למייק כדי להסיח את דעתו של המתנקש. שמיכת חלל שלפני כן הוא נמנע מלהשתמש בה כדי להתחמם בלילה הקר מפני שהשמיכה סימלה עבורו את צ'אק. הנגיעה שלו בזיכרון של צ'אק, היא זו שעוררה בו את הרצון הגדול לברוח מעצמו, ואת השאלה על מכונת הזמן.

הנגיעה בזיכרון של צ'אק היא גם זו שמעוררת בו את הטריגר לשאלה על מכונת הזמן כשהוא נמצא במרתף עם וולט. כי וולט שומע זמזום שמעיד על בעיה במערכת חימום המים, והזמזום משגע אתו עד כדי כך שהוא חייב לתקן את המערכת. ואם לי זה הזכיר את צ'אק משתגע בגלל שיש איזשהו מקור חשמל בסביבה שלא מפריע לאף אחד אחר, אני מאמינה שגם המחשבות של סול הלכו לאותו כיוון ומיד ברחו ממנו למכונת הזמן.

סול, סמוך על סול, עונה 6
וולט, עונה 6, פרק 13. קרדיט תמונה: Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

הנה כי כן, מסתבר כי צ'אק הוא המפתח להבנת האשמה הבסיסית שממנה ג'ימי בורח שנים ארוכות. בווידוי שהוא נושא בדיון של חתימת הסכם הטיעון הוא מספר על האופן שבו חיבל בביטוח עריכת הדין של צ'אק אחיו. ולמרות שבילי, היועץ המשפטי שלו, טוען ובצדק שזו כלל אינה עבירה על החוק. בעיני ג'ימי זו כן, כי בעיניו זה הגרוע במעשיו. המעשה האכזרי הזה שלו הביא לכך שאחיו לא יוכל לעסוק בעריכת דין, עיסוק שהיה תכלית חייו. וג'ימי רואה במעשה הזה את הסיבה להתאבדותו של אחיו. הוא מסיים את הווידוי באמירה שהוא ייאלץ לחיות עם האשמה הזו כל חייו.

האמירה הזו הזכירה לי את מה שהוא אמר להווארד זמן קצר לאחר מותו של צ'אק, כשהווארד התוודה בפניו ובפני קים שהוא מרגיש אשם כיוון שבאותן נסיבות הוא העדיף לגרום לצ'אק לפרוש מאשר להילחם עם חברת הביטוח על חידוש הביטוח שלו. הווידוי של הווארד היה זה שגרם לג'ימי להבין שייתכן מאוד שאחיו התאבד בגלל מעשיו שלו. אבל במקום לחלוק עם הווארד את האשמה באותו רגע, הוא השאיר אותה של הווארד, ואמר לו שזה הצלב שיהיה עליו לשאת.

באותו הזמן תליתי את הבריחה של ג'ימי מהודאה בחלקו באשמה במילים שצ'אק אמר לו בשיחתם האחרונה:

"למה להתייסר בחרטות? הרי אתה רק תמשיך לפגוע באנשים… זה מה שאתה עושה,  אתה פוגע באנשים שוב ושוב, ואז יש הצגה של חרטה… אין לי ספק שרגשותיך אמיתיים, אבל מה הטעם בכל הפרצופים העצובים ובחריקת השיניים, אם לא תשנה את התנהגותך, ולא תשנה אותה, למה שלא תדלג על כל הניסיון? בסוף תפגע בכל מי שמסביבך, זה לא בשליטתך, אז די להתנצל, תשלים עם זה, תאמץ את זה. למען האמת, אני אכבד אותך יותר אם תעשה כך."

ג'ימי שיודע שאת הנעשה אין להשיב, ושהוא אינו יכול להחזיר לחיים את אחיו, בוחר להראות לאחיו את נאמנותו אליו דווקא בכך שהוא מאמץ את דבריו. הוא לא יתייסר בחרטות.

נכון שבהתחלה הוא נמנע מלהפגין חרטה רק בדברים הקשורים בצ'אק, והרשה לעצמו להתחרט על מעשים אחרים, אולם לאחר הירצחו של הווארד והעזיבה של קים, הוא החליט לאמץ את עצתו של צ'אק בכל דרכיו. ואם תשאלו איך העזיבה של קים ומותו של הווארד קשורים לצ'אק, ולמה הם גורמים לו לאמץ סופית את ההימנעות מרגשות האשם, אני אומר שהפרק הזה גרם לי להבין ששני האירועים הללו הם סוג של שידור חוזר של הטראומה של מותו של צ'אק עבור ג'ימי.

דבר ראשון התוכנית שהוא וקים הוציאו אל הפועל הייתה אמורה לפגוע בקריירת עריכת הדין של הווארד, ממש כמו שג'ימי חיבל בקריירת עריכת הדין של אחיו. ייתכן כמובן שהסיבה שבמקרה של אחיו החבלה הזו הסתיימה במותו היא זו שגרמה לו מלכתחילה לומר לקים שמה שהם עושים להווארד הוא אכזרי מדי, עד שהוא נסחף עם ההתלהבות שלה. והנה מעשה שטן, שוב המזימה שלו הצליחה אך הווארד לא מאבד רק את היוקרה שלו כעו"ד, אלא כמו צ'אק, מוצא את מותו בגלל המזימה הזו למרות שזו לא הייתה כוונתו של ג'ימי כלל.

מכיוון שהמוות של הווארד לא הרחיק ממנו אדם אהוב, כמו במקרה של אחיו, הוא עוד היה יכול לעמוד בזה אם קים הייתה נשארת לצידו כדי לומר לו איך הוא צריך להשתנות כדי להיות אדם ראוי יותר, אבל קים בוחרת לעזוב אותו, ובעיניו כמו שצ'אק בחר לעזוב אותו כי הוא לא האמין בו וביכולת שלו לתקן את דרכיו, גם קים לא מאמינה ביכולת שלו להשתנות ולתקן את דרכיו. וכל מה שנותר לו כדי לשרוד ולהתמודד עם רגשי האשמה שלו על מה שהוא אינו יכול לתקן, זו העצה של צ'אק, לאמץ את החלק השלילי שבאישיותו ולהיות גאה בו. 

האשמה הבלתי מודעת

אפשר להבין מהווידוי של ג'ימי על חטאיו בפרק הסיום, שהחרטה קיננה בו כל השנים באופן בלתי מודע. עכשיו נשאלת השאלה, האם זה הגיוני שאדם יופעל על ידי רגשות אשמה לא מודעים? הסדרה טוענת שכן. והיא לא טוענת זאת רק בפרק הסיום. 

בפרק החמישי בעונה השישית, הווארד, שמבין שקים וג'ימי זוממים נגדו, אך לא מבין מהי בדיוק התוכנית שלהם, מציע לג'ימי קרב אגרוף ישיר ביניהם. ג'ימי חוזר מהקרב הזה לביתו פצוע וחבול. כשהוא אינו מבין למה הוא הסכים להיכנס לזירת האגרוף של הווארד מלכתחילה. הרי הוא ידע שהוא לא היה חייב להילחם בו, והיה יכול לעזוב אותו שם וללכת. אלא שכאשר קים שומעת את התהייה שלו, לה הדברים ברורים מאוד, הוא הסכים להילחם עם הווארד בגלל רגשות האשם שלו כלפי הווארד, כי הוא יודע מה עוד צפוי להווארד ובסתר לבו הוא יודע שזה אינו הוגן, ומשהו בו רוצה שלהווארד תהיה הזכות גם להכות בו חזרה.

דבר דומה קורה לו כשקים אומרת לו שעליו להסגיר את עצמו למשטרה. במודע הוא מסרב לה, כי זה לא הגיוני לוותר על החופש בלי סיבה טובה, אך התת מודע שלו רוצה להסגיר את עצמו, ולכן חיי הפשע שלו לובשים תפנית חסרת אחריות שכמו צועקת לעולם "תתפסו אותי", עד שהוא אכן נתפס. אבל גם כשהוא נתפס הוא עדיין חושב במודע רק על הינצלות ובריחה זה לוקח לו זמן עד שהאשמה הבלתי מודעת הופכת למודעת.

סול, סמוך על סול, עונה 6
סול נתפס, עונה 6, פרק 13. קרדיט תמונה: Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

למידה מדוגמה אישית

ג'ימי הוא אדם של אנשים. הוא לומד כל הזמן מהסביבה מה נכון ומה לא נכון, וטועה בשל כך לא מעט, כי הוא סבור שקנה המידה שלו לנכון ולמכובד הוא בעייתי. וגם במחשבה הזו שלו יש צדק.

בפלאשבק האחרון בפרק הנוכחי, שמתרחש קצת לפני נקודת הזמן ש"סמוך על סול" מתחילה, סול מביא מצרכים לצ'אק  הספון בביתו המנוטרל מחשמל. באותו מפגש, צ'אק נראה כמחפש את קרבתו של אחיו דווקא, ורוצה להאריך איתו בשיחה. אולם ג'ימי מגלה הסתייגויות, כנראה בגלל ניסיון העבר.  כאשר צ'אק מבין מדבריו של ג'ימי שג'ימי לא ממש גאה באנשים שאותם הוא מייצג בבית המשפט, הוא אומר לו שאם הוא לא מרוצה מהכיוון שלו הוא תמיד יכול לחזור אחורה ולשנות את הנתיב שלו. לא ברור אם הוא רוצה לעודד את ג'ימי באמת או שהוא מנסה לתמרן אותו לעזוב את התחום המשפטי, כי הוא עדיין לא סומך על השינוי שג'ימי כבר ערך בחייו, כפי שרואים מהחשדות שלו לגבי מקור המצרכים שג'ימי הביא לו, אבל בכל מקרה מתשובתו של ג'ימי על כך שצ'אק עצמו אף פעם לא שינה דרך שהוא בחר בה, משתמע  שאצל צ'אק ג'ימי לא יכול היה למצוא דוגמה אישית למי שמוכן להתחיל מחדש כשהוא תועה בדרך.

ג'ימי זקוק לדוגמה אישית שכזו לדעתי, ואפשר ללמוד זאת מכך שכאשר הוא מגלה שאחיו רימה אותו שנים, הוא מתפלא מדוע הוא בחר לעשות את הדבר הנכון עם הכסף שבני הזוג קטלמן גנבו, ואומר שהוא יודע למה הוא עשה זאת אבל זו הפעם האחרונה שהוא יבחר לנהוג כך. כלומר למרות שהדברים לא נאמרים בפירוש, ברור לצופים שאם אחיו אינו האדם הישר שהוא האמין שהוא, אז אין לו סיבה לרסן את עצמו בשבילו, או ללכת בדרכיו. 

לדברים שאחיו אומר לו בשיחתם האחרונה על כך שיאמץ את הצד השלילי של אופיו דווקא יש השפעה עליו, גם כמובן בגלל המוות של אחיו, אבל גם בגלל שהם נאמנים לדרך של אחיו להמשיך קדימה ולא לנסות לתקן. הם משתלבים היטב עם הדוגמה האישית שאחיו נתן לו. 

סול, סמוך על סול, עונה 6
צ'אק, עונה 6, פרק 13. קרדיט תמונה: Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

אז צ'אק הוא הראשון שלא מאמין בו מספיק, ולא יכול לתת לו דוגמה אישית ללמוד ממנה איך מתקנים כשטועים. אבל צ'אק הוא לא האדם היחיד בחייו שלא מסוגל לתת לו דוגמה אישית לחזרה בתשובה. גם מייק הופך לדמות משמעותית בחייו במיוחד אחרי שהוא מציל אותו, וגם מייק מסביר לו שההתדרדרות המוסרית היא חד כיוונית. עלית על דרך מסוימת, אתה כבר לא באמת יכול לרדת ממנה. הדבר שאליו צריך לשאוף זו רק ההקלה שמרגישים כשמגלים כשמגיע הרגע שבו אפשר באמת לשכוח ולא לחשוב על כל הדברים הרעים שקרו. אנחנו יודעים שמייק פעל על פי עצתו ולא האמין בחזרה בתשובה המלאה, שאותה הציע אביו של נאצ'ו לבנו, להסגיר את עצמו למשטרה. אנחנו גם יודעים שהעצה הזו של מייק חלחלה אל ג'ימי כי הוא מצטט את העצה של מייק לקים אחרי שהווארד נרצח.

קים היא האדם הראשון בחייו של ג'ימי שגם מעודד אותו לחזור בו מדרכיו הרעות, אבל גם בפועל מיישם את העצה שהוא נותן לו על עצמו. קים משנה את דרכיה לאחר הירצחו של הווארד, היא עוזבת את סול, ועוזבת את מקצוע עריכת הדין, היא מענישה את עצמה. אבל סול לא הולך בדרכיה בשלב הזה, סביר להניח שהוא פגוע ממנה מאוד, אבל עוד יותר מזה, בעיניו המצב של מותו של הווארד הוא חסר תקנה, והבחירה של קים לעזוב אותו ואת המקצוע, לא מתקנת אותו, הווארד עדיין נשאר עו"ד מת שיצא לו שם רע בגלל מעשיהם.

רק כאשר ג'ימי נתפס ושומע שקים הסגירה את עצמה, ושהיא דאגה גם ליידע את אלמנתו של הווארד ולטהר את שמו של הווארד, הוא רואה את התיקון שיש במעשיה, וגם מבין שהיא לא נמנעה עד עכשיו מלהסגיר את עצמה כי היא צבועה, אלא כי היא באמת פחדה לחייה(ם) בגלל מייק וכל המעורבים בפרשה שהלכו לעולמם בינתיים. רק אז הוא יכול להאמין שהיא לא ראתה בו השפעה רעה עליה ולכן עזבה אותו, אלא באמת הייתה מעוניינת לפתוח דף חדש ולתקן את דרכיה, ורק אז יש לו סוף סוף ממי לקחת דוגמה אישית.

האהבה מתקנת את השורה

צופים רבים נטו לחשוב שכאשר סול שמע שאלמנתו של הווארד רוצה לתבוע את קים, הוא החליט להתוודות על חלקו בפרשה כדי לעזור לה, וזה לא הגיוני, גם כי הווידוי של ג'ימי לא באמת עוזר לקים במשפט שכזה בשום צורה, וגם כי לדעת אחדים מהצופים אין שום סיבה שהוא ירצה לעזור לקים, אחרי האופן שבו היא עזבה אותו ואחרי כל כך הרבה שנים בהן לא היה לו שום קשר איתה.

לגבי החלק השני של הטענה, בעיניי, הסדרה אומרת בבירור שג'ימי מעולם לא הפסיק לאהוב את קים גם אם רגשותיו לה היו קבורים עמוק בפקק בקבוק הטקילה שהיה שמור בביתו. אזכור שמה על ידי פרנצ'סקה כשהוא חי את חייו במסווה כג'ין גורם לרגשותיו להתעורר ולרצות לדבר עם קים עד כדי כך שהוא מעז להתקשר אליה ולחפש את קרבתה למרות שהוא מודע לסכנה שבדבר, ודבריה מערערים אותו ללא ספק. כך שאני מאמינה בלב שלם שאילו הוא היה יכול לעשות משהו שיעזור לה מבחינה משפטית הוא היה עושה את זה למרות כל השנים שעברו.

 יחד עם זאת, הסדרה לא טוענת כלל שסול מחליט להתוודות על האמת כדי לעזור לקים. סול מחליט להתוודות על האמת כי הוא הבין דרך מעשיה של קים שהוא בורח, והוא לא חייב להמשיך לברוח. את המידע שאלמנתו של הווארד רוצה לתבוע את קים, ושלתביעה אין קייס רציני נגדה הוא רק מנצל כדי להביא לכך שגם קים תגיע לראות אותו עושה את הדבר הנכון. והוא אף אומר במפורש בבית המשפט שאין לו שום דבר נוסף לומר בנוגע למעורבות של קים ברצח של הווארד, הוא רק שיקר קודם לכן כדי להביא אותה לדיון. הוא רצה להראות לה שהוא סוף סוף הבין את ההתנהגות שלו והוא מוכן לקחת אחריות על מעשיו ולהפסיק לברוח. ולשמחתו היא אכן מגיעה לדיון, ונראה לי שהיא הייתה היחידה באולם שהבינה בדיוק את המניעים שלו, ואת מה שהוא מנסה לומר.

סול, סמוך על סול, עונה 6
קים צופה בווידוי של ג'ימי, עונה 6, פרק 13. קרדיט תמונה: Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

האם זה הגיוני?

לאלו סלמנקה טען פעם באוזני קים שסול מזכיר לו ג'וק בגלל כישרון ההישרדות שלו, וסול הוא אכן אדם שיודע לנחות על הרגליים ולשרוד. אז לצופים לא מעטים זה נראה לא הגיוני שסול יהרוס עסקת טיעון שבה הוא ממילא עומד לשלם על מעשיו בישיבה בכלא עם הודאה באשמות שאפילו לא מייחסים לו.

 לאלו אולי נטה לראות בני אדם כבעלי חיים (לגאס פרינג' הוא קרא חתול בית) ולכן היה לו קל לפגוע בהם ללא נקיפות מצפון, אבל מכיוון שסול הוא הרבה יותר מיצר ההישרדות שלו, ומפני שראיתי בג'ימי אדם שמסוגל לעשות את הדבר הנכון ולא רק את הדבר המשתלם, הבחירה שלו להתוודות על חטאיו הבליטה בעיניי את חוסר ההיגיון הבסיסי של מערכת בתי המשפט, ולא את חוסר ההיגיון שבמעשיו של ג'ימי.  

הסיבה שאני רואה משהו לא הגיוני במערכת בתי המשפט היא שבעיניי לג'ימי המתחרט על מעשיו ומודה באשמתו מגיעה עסקת טיעון של שבע שנים, בעוד שלסול המתקרבן שלא מביע חרטה ומתכחש לאשמתו מגיעים גם כמה מאסרי עולם. אבל מערכת החוק קובעת את העונש לא על פי המוסריות או חוסר המוסריות של מעשי הנאשם, אלא על פי היכולת של התביעה להוכיח אותם, ואם אין לתביעה הודאה באשמה, מערכת המשפט יודעת שיהיה לה הרבה יותר קשה להוכיח אשמה, ולכן מוכנה הרבה יותר לבוא לקראת פושעים בהסדרת עסקאות טיעון מאשר לבוא לקראת אלה שלוקחים אחריות על מעשיהם ומודים באשמה.

מכיוון שאני יודעת שג'ימי מודע לחוקיות שבה עובדת מערכת בתי המשפט בארה"ב, ברור לי שהוא החליט להתוודות כדי לעשות סוף לכאב האשמה שמסתובב אצלו בלב. הוא היה יכול אולי להחליט לעצמו ששבע שנים בכלא הם תשלום מספיק כדי לכפר על חטאיו, אבל הוא יודע היטב, שכשאדם פוגע בחברה, זו החברה שצריכה לקבוע את התשלום על חטאיו, ולא הוא זה שיקבע. ושלחיות חיים שבהם הוא לא מודה באשמתו זה לחיות בעצם בכלא שהוא יוצר לעצמו. כלא פנימי שרק הודאה באשמה וקבלת הדין של החברה יכולה לשחרר ממנו.

את התהליך הזה של שחרור מכלא פנימי שמתרחש אצל מי שלוקח אחריות על מעשיו ומודה באשמה, אפשר לראות אצל קים בפרקים האחרונים. כל עוד בגלל הפחד על חייה היא לא יכלה להרשות לעצמה להודות בחלק שלה באשמת הירצחו של הווארד, היא הענישה את עצמה, והרחיקה את עצמה מעולם החוק שהיא כל כך אהבה, רק אחרי שהיא מסרה עדות מפורטת לתביעה ונתנה דין וחשבון גם לאלמנתו של הווארד, היא הרשתה לעצמה להתקרב אל עולם החוק שוב, וללכת להתנדב במקום המספק שירותי משפט בחינם לנשים מוכות.

היכולת של ג'ימי להרגיש שלם עם הודאתו באשמה גם לאחר שהוא קיבל עליה 86 שנים בכלא היא זו שהראתה לי עד כמה הוא הרגיש שהאשמה שהוא התכחש לה הרסה את חייו והעדיף לצאת סוף סוף לחופש אמיתי. עכשיו הכלא שלו הוא רק חיצוני. 

בכלא החיצוני קים וג'ימי נפגשים שוב וחולקים סיגריה ממש כמו בפרק הראשון שבו ראינו אותם, וקים יכולה להרשות לעצמה את המפגש מפני שהיא יודעת שלמרות שיש לה חלק גדול בבחירה שלו, הפעם הוא בחר בדרך הישר בשבילו ולא בשביל אף אחד אחר.

וכך, אחרי שהקדשתי מחשבה לטענות המעניינות שהועלו כנגד הפרק, אני מבינה שאני עדיין מתרגשת מהרצון של ג'ימי להיות אדם טוב יותר, ומהמפגש בסוף הפרק בין ג'ימי לקים, ושפרק הסיום הזה עדיין מושלם בעיניי.

סול, סמוך על סול, עונה 6
קים וג'ימי, עונה 6, פרק 13. קרדיט תמונה: Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television באדיבות yes

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.