סיפורה של שפחה, עונה 3, פרק 9 – בין גן העדן לגיהינום


ניתוח הפרק "גבורה" (Heroic), הפרק התשיעי בעונה השלישית של "סיפורה של שפחה"

בדרך כלל בפרקי "סיפורה של שפחה" על רקע כתוביות הסיום מתנגן לו להיט עבר כלשהו. הפרק, שלא כמקובל בסדרה, הלהיט "Heaven is a place on Earth" של ברנדה קרלייל הושמע עוד לפני כתוביות הפתיחה, כאשר ג'ון, בווייס אובר, מבהירה לצופים שאחרי כמה שבועות שבהם היא נמצאת בחדר בית החולים שבו מאושפזת נטלי/שלמתיו זה השיר שהיא התחילה לשמוע כל הזמן, וחוזרת ושואלת: "האם אתם שומעים אותו?" ומסיימת באמירה ישירה לצופים "אתם עוד תשמעו".

לא היה לי ברור אם הדיבור הישיר שלה לצופים הוא יותר שבירת הקיר הרביעי של הסדרה, או שהסדרה רוצה להדגיש את העובדה שג'ון הולכת ומאבדת את שפיות דעתה, והנה היא אפילו מדברת אל אנשים לא קיימים על קולות שהיא לא באמת שומעת. ואולי שתי האופציות נכונות, מה שברור הוא שאם השיר מדבר על כך שגן העדן הוא מקום עלי אדמות, אין ספק שהמקום שבו ג'ון נמצאת על כדור הארץ קרוב הרבה יותר לגיהינום.

המוח הגלעדי, שלא מפסיק לגלות יצירתיות בהמצאת עינויים סיניים עתידיים, מציב את ג'ון בחדרה של נטלי בבית החולים כשהיא ישובה על ברכיה בישיבה מאוד לא נוחה לאדם המערבי, והיא אינה רשאית לצאת מהחדר, לא ביום ולא בלילה. העובדה שהיא נדרשה לשבת כל הזמן באותה הפוזיציה, גרמה לי לחשוב על כך שאולי צריך להעריך את העובדה שבלילה היא הורשתה לישון במיטת חולים בחדר, ולא דרשו ממנה גם להירדם בישיבה על הרצפה, כי זה לא כזה מובן מאליו בממלכת הרשע שלהם, מצד שני, מכיוון שלא ראיתי קטטר מחובר אליה, ואני מניחה שהיא הייתה רשאית לצאת משם לשירותים, לא יכולתי שלא להרגיש שהיא הייתה יכולה לנצל את אפשרות היציאה לשירותים בחכמה רבה יותר, כדי להרוויח זמן מנוחה לרגליה מהישיבה הלא נוחה שנדרשה ממנה.

אולם גם אם הייתה יכולה לשפר במעט את תנאיה הפיזיים, הרי שתנאי הבידוד היחסי שבהם היא נמצאה, שרויה רק בחברתה של נטלי חסרת החיים, הוסיפו על ייאושה, ולא היה בביקורים המזדמנים של הרעיות  או השפחות, שהזכירו לה את כל מה שרע בגלעד, לשנות את תחושתה שהכול קודר וחסר תקווה.

המרחק בין גן העדן של השיר לגיהינום שבו היא נמצאת נמדד בפרק לא רק על פי המקום בו היא נמצאת, והתנאים הפיזיים שאתם היא צריכה להתמודד. אלא גם במאבק הפנימי המתחולל על נפשה בין האהבה, הדבר שמגדיר את גן העדן על פי השיר, לבין השנאה, שאפשר בקלות כמסקנה הגיונית מהשיר לשייך לגיהינום.  

כך אנו כצופים מקווים שג'ון תצליח למצוא את דרכה חזרה אל הצד האנושי, החומל, המסוגל לאמפתיה, לסליחה, ולאהבה שאנו יודעים שהיא ניחנה בו בדרך כלל, מהמקום שבו הרגש שלה נמצא בשני הפרקים האחרונים, מקום שהוא הדבר הרחוק ביותר מאהבה, הלב שלה שונא עכשיו הכול ואת כמעט כולם. היא מתפללת למותם של נטלי ותינוקה, ואף מנסה במהלך הפרק להרוג את נטלי ואת סרינה באמצעות סכין מנתחים קטנה שהוציאה מאשפת בית החולים. הניסיונות המטופשים שלה לא צולחים כמובן וג'ון מתקשה למצוא לנפשה מנוח בשהותה המסויטת בחדר בית החולים.

ג'ון , קרדיט: יח"צ HOT

"אולי אני משוגעת וזה איזה סוג של טיפול  חדש, הלוואי שזה היה נכון כי אז הייתי יכולה להחלים, וכל זה היה נעלם"                                                                              

          (ג'ון, הפרק)

ברור שמבחינת גלעד השהות של ג'ון בבית החוליאם, לצידה של נטלי, אינה סוג של טיפול בג'ון אלא הרבה יותר סוג של עונש על החרם שהיא הפעילה נגד נטלי שהיה הטריגר להתקף הזעם שלה, ולמה שהוביל לפציעתה האנושה. גם אם לידיה מקווה בסתר ליבה שהשהות לצד נטלי, תרכך את ג'ון, וסרינה וג'נין רוצות לראות את ג'ון החזקה והאיכפתית שהן הכירו ולא את הג'ון האבודה שמולן, אין במעשה הזה של הכליאה שלה בחדר בית החולים כדי לספק תהליך טיפולי, ואין ספק שג'ון זקוקה לאחד כזה, כי רואים בבירור שהשהות שם בבידוד מחרפנת אותה. אולם מבחינת הכותבים של הפרק נראה כי השהות בבית החולים כן משמשת עבורם כלי שנועד להעביר אותה תהליך דרכו, ודרך המפגשים שהם מאפשרים לה באותה שהות, היא אכן מוצאת את עצמה מחדש.

האם ג'ון רוצה בכלל להחלים? מהמשפט המצוטט לעיל אפשר להבין שיותר ממה שג'ון רוצה להחלים ג'ון רוצה שהסבל ייעלם, אין לה כוח יותר. כשהיא איבדה את התקווה בפרק הקודם, היא החלה בהתדרדרות המוסרית שלה. אבל אם בפרק הקודם עוד הייתה בה אשליה של כוח, שאיש לא יכול לפגוע בה, כי היא נחוצה לתמונת הפוסטר של גלעד, השהות לצד נטלי בבית החולים, מעמתת אותה רק עם תחושת חוסר האונים, נטלי לא יכולה לעשות דבר, השפחות לא יכולות לעשות דבר, היא כבר בקושי מסוגלת לעמוד ולשבת. מה שמביא לכאורה לכך שההתדרדרות המוסרית שלה תימשך. עניין שנראה שמטריד אותה פחות משהוא מטריד את הסובבים אותה.

לידיה, שאין ספק שזו צביעות גדולה מצדה, היא הראשונה לטעון כלפי ג'ון שהיא חסרת לב, ושהיא צריכה להיות בחדר עם שלמתיו אחרי האופן המרושע שהיא נהגה בה, ג'ון אומנם אומרת לה כשהיא מבקשת ממנה להרשות לה לחזור לביתה שהיא יודעת שהיא התנהגה מגעיל, אך ברור לכול שהיא לא אומרת זאת מתוך חרטה, אלא מתוך הבנה שכדי לצאת משם היא צריכה לרצות את אלה שמעליה, והיא מתה לצאת משם. לידיה לא קונה את הודאתה באשמה, וחושבת שהיא צריכה להמשיך לשאת בעונשה, כמובן שהעובדה שאין בעונש ובהאשמת ג'ון ברשע שום דבר שיכול באמת לגעת בליבה של ג'ון לא משנה ללידיה דבר.

המפגש השני שמעמת את ג'ון עם ההתדרדרות שלה, הוא המפגש שלה עם ג'נין, שמגיעה בלילה לבקר אותה אחרי שאושפזה בגלל זיהום בעינה הפגועה. ג'נין סולחת לנטלי על כך שהפליאה בה את מכותיה כשאיבדה את עשתונותיה, ומצפה שג'ון תלך בדרכה, אולם ג'ון מעדיפה לנסות להרוג את נטלי, כביכול לטובתה שלה. היא רואה חוסר תקווה בכל פינה, ונראה שלא אכפת לה גם להרוג את התינוק של נטלי, כי ממילא שום דבר טוב לא יכול לקרות לו בגלעד. ג'נין אומרת לה שהיא השתנתה ושהיא לא אוהבת את השינוי שחל בה, שגורם לה להיות מרוכזת בעצמה ואנוכית, אבל גם השיקוף של ג'נין אין לו כוח מרפא.

כאשר מאוחר יותר בפרק היא מנסה לרצוח את סרינה ונפצעת בעצמה, סרינה שוב משקפת לה את השינוי לרעה שעבר עליה "את יצאת מדעתך, את היית אמורה להיות אחת מהחזקות", אבל גם במילים הללו אין דבר שג'ון יכולה להיאחז בו כדי לרצות להשתפר.

ג'ון וסרינה, קרדיט: יח"צ HOT
ג'ון וסרינה, קרדיט: יח"צ HOT

אובדן התקווה האחרון של ג'ון שהביא להתדרדרותה המוסרית והנפשית, לא היה תקופת הייאוש הראשונה שהיא ידעה בחייה, אך הוא היה כואב במיוחד משתי סיבות, הראשונה כיוון שהיא הרגישה לפני התלייה של המרתה עד כמה היא קרובה להציל את בתה, ויש משהו מאוד אכזרי בלהתקרב כל כך למטרה רק כדי להתרחק ממנה אפילו יותר. והסיבה השנייה היא שאיש לא ידע הפעם איך להציע לה תקווה כלשהי להיאחז בה.

עבור פרד כשהיה המפקד שלה, הייתה זו המדיניות שלו שכאשר היה מרגיש שהוא ייאש אותה מדי, היה נוהג להציע לה איזושהי מחווה להיתלות בה, כדי להחזיר אותה לכף התקווה, כך הוא נהג במשחקי השבץ נא, וכך הוא לקח אותה לביקור אצל האנה, אחרי שהוא וסרינה דאגו לאנוס אותה כשכבר הייתה בהריון כדי להראות לה מי הבוס. כל אימת שג'ון הרגישה שהיא אינה יכולה עוד, הוא זרק לה עצם והיא נאחזה בה, כשבעצם היא נאחזת ברצון להחזיק מעמד כדי להתאחד עם בתה, אבל הפעם, ההתאחדות עם בתה, היא זו שהתרחקה ממנה, וייאשה אותה עד אינסוף, ואיש לא ניסה להציע לה נחמה. ליהפך, היא ספגה ביקורת על ההתנהגות שלה, דבר שרק גרר הרעה בהתנהגותה, והעובדה שאולצה לבלות את ימיה בבית החולים לצד נטלי רק הוסיפה לייאושה, כפי שהיה צפוי שיקרה על פי הרופא האחראי על נטלי ותינוקה, שהזהיר את אנשי גלעד מכך שהמוח מתנוון בבידוד ומוליד ייאוש. אך הם לא הקשיבו לו.

מה שמביא אותי למפגש שבעיניי הוא גולת הכותרת של הפרק, והוא המפגש בין הרופא לג'ון, כשהוא חובש את פצעיה, או יותר מדויק תופר את החתך העמוק שהיא נחתכה בידה כשניסתה לדקור את סרינה.

הרופא מצליח בשיחה שלו עם ג'ון לחזק שוב את נפשה, והוא עושה זאת לא מתוך אינטרס אישי כמו זה שהיה לפרד, שלא רצה ששפחה שלו תתאבד לו שוב, ולא על ידי מכירת אשליות ותקוות שווא. אז מה יש בדברים שלו שמצליח כל כך לגעת בה במקום שכל האנשים שהכירו אותה נכשלו? לדעתי בשיחה שהם מנהלים ביניהם אפשר למצוא את הבסיס לכל מעבר בין חשיבה קורבנית להעצמה אישית, ואת זה הוא נתן לה והיא ידעה לקבל.

יש הבדל בין להיות קורבן לבין חשיבה קורבנית, אין ויכוח על כך שג'ון היא קורבן של המערכת, ושל הנסיבות, היא נתונה לגחמות של שלטון אכזרי ולא צפוי, ואין לה כוח ממשי בידיה לשנות כרצונה, גם אם היא יכולה להשפיע פה ושם בקטנה. 

אולם למרות שהיא תמיד הייתה קורבן ברפובליקת גלעד, רק אחרי שהיא ראתה בהוצאתה של המרתה להורג, והתייאשה, התפתחה בה גם חשיבה קורבנית: "אני נפגעתי אני אפגע באחרים", "אם שום תיקון לא באמת יכול לקרות, אז לא אכפת לי מה יקרה לאף אחד", כבר לא היה לה כוח נפשי לראות את הכאב של אף אחד אחר חוץ ממנה. 

הבעיה עם חשיבה קורבנית היא שהיא לא מקדמת שום דבר, ולא נותנת כוח אמיתי לאוחזים בה, אלא בעיקר מגדילה את מעגל הייאוש.

הדבר הראשון שהרופא משקף לה הוא את העובדה שהיא קורבן באמת. כשהיא אומרת לו שהיא התכוונה לרצוח אותו ואת נטלי ואת סרינה, הוא שואל אותה ממתי יש לה נטיות אובדניות, וכשהיא אומרת שאלה נטיות רצחניות, הוא מסביר לה שמכיוון שהיא יודעת שאם היא תבצע בפועל את מעשי הרצח האלה, שתכלס לא היה לה באמת שום סיכוי להצליח לבצע, אז יהרגו אותה, הוא בעצם משקף לה שהיא פועלת ממקום של סבל ולא של רוע, של ייאוש ולא של כוח. ופתאום היא יכולה להודות שאלה אכן נטיות אובדניות, ושהן החלו ברגע שהיא הבינה שהיא כנראה לא תראה אף פעם את הבנות שלה שוב (מחשבה מייאשת שהיא לא באמת יכולה לדעת אם היא נכונה או לא).

ג'ון והרופא, קרדיט: יח"צ HOT
ג'ון והרופא, קרדיט: יח"צ HOT

הדבר השני שהוא אומר לה זה שהעובדה שהיא קורבן לא אומרת שהיא צריכה לחשוב באופן קורבני, ושהיא עדיין יכולה לבחור ממקום של כוח. הוא לא אומר לה את זה במילים האלה כמובן, מה שהוא אומר לה בפועל זה שהוא לא יכול להציל את נטלי, ואפילו לא יכול להחליט עבורה שהגיע זמנה למות בכבוד, ולא להתענות, אבל בהתחשב באפשרויות שגלעד נתנו לו, הוא יכול לבחור לכבד אותה על ידי זה שהוא יציל את פרי בטנה. ומציב בפניה את הבחירה שעדיין נותרה לה, גם אם היא אולי לא תראה אף פעם את הבנות שלה, היא עדיין יכולה לבחור איך היא תכבד את בנותיה, איזו אימא היא רוצה שהן יידעו שהייתה להם, אימא שמתה כמשוגעת מתאבדת, או אימא ש…

הדברים שלו חשובים מכמה סיבות, קודם כול, הוא לא בוחר בשבילה איזו אימא היא צריכה להיות, הוא משאיר לה את המקום של הבחירה הזו, וכל מקום של בחירה הוא כוח. דבר שני הכוח שהוא מציע לה לבחור בו, התקווה שהוא מציג בפניה להמשך הקיום שלה עבור הילדות שלה, עדיין תלויה רק בה ולא באנשים אחרים, כשפרד בעבר הציע לה מחוות של תקווה כדי שלא תיפול לייאוש, התקווה שהוא הציע לה הייתה תלויה כולה בחוץ: שהוא יהיה נחמד אליה, שייתנו לה להיפגש עם הבת שלה וכו'. מה שהרופא אומר לה, זה שהבחירה החשובה ביותר נמצאת אצלה, בבחירה איזה מן אדם היא רוצה להיות, בשבילה ובשביל הבנות שלה, היא לא תלויה באף אחד. 

במובנים רבים המשפט שהרופא אומר לה מזכיר את ההארה הגדולה שהייתה לאנג'ל בסדרה "אנג'ל" – "אם שום דבר שאתה עושה לא משנה, הדבר היחיד שמשנה זה מה שאתה עושה". לא משנה מה התוצאות של המעשים שלך, מה שחשוב זה שאתה מתנהג כמו האדם שהיית רוצה להיות, ולהתנהג כך למרות שהדברים לא מתנהלים כרצונך זו אכן גבורה.

אחרי השיחה עם הרופא, משהו בג'ון באמת נרגע, וכך אחרי שנטלי יולדת, והיא משוחררת וכבר רשאית לעזוב את בית החולים, היא מרשה לעצמה לבחור לבקר שוב את נטלי, ולבקש את סליחתה על כך שהייתה כל כך מגעילה אליה, ולהודות שהיא איבדה את דרכה, ולמרות שהיא מודעת לכך שזו לא סיבה כל כך טובה, אין לה תירוץ אחר. ובכך היא לוקחת אחריות על מעשיה כלפיה.

ג'ון, קרדיט: יח"צ HOT
ג'ון, קרדיט: יח"צ HOT

נכון אומנם שג'ון בהיותה ג'ון, מחליטה לכבד את בנותיה בכך שהיא תהפוך ללוחמת חופש ותשחרר את הילדים שנולדים לגלעד מהגזרות שמנחיתים עליהם שם, בלי שום תוכנית מעשית איך לעשות זאת בפועל, אבל פזיזה בהבטחות שאין לה מושג איך לקיים היא תמיד הייתה. ולכן אפשר בהחלט לומר בסוף הפרק שהיא חזרה לעצמה. הלב שלה שוב הצליח לאהוב, לגלות אמפתיה ולמחול, והיא אפילו מצאה לעצמה מטרה, שכמו לקוחה משורת השיר של גן העדן שליווה את הפרק "And the world's alive with the sound of kids on the street outside"   היא תשחרר את הילדים, ותהפוך גם עבורם את הגיהינום לגן עדן.

"סיפורה של שפחה" משודרת ב-HOT HBOHOT VODוב-NEXT TV.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

WISE

חכם מה הוא אומר?

לרגל חודש "חכמים וטיפשים" ב"עובר מסך" ספיישל פסח חגיגי הכולל אחד עשר ציטוטי חכמה מסדרות שונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.