סיפורה של שפחה, עונה 3, פרק 11 – אין מציאות 2


ניתוח הפרק "שקרנים" (Liars) הפרק האחד עשר בעונה השלישית של "סיפורה של שפחה"

וילהלם רייך היה פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי שחי בתחילת המאה ה-20 והאמין שגילה אנרגיה פיסיקלית חדשה בשם אורגון שנפלטת מיצורים חיים ומכל מיני מקורות בטבע, ושאפשר בעזרתה לטפל באנשים ואפילו להוריד גשם. הקהילה המדעית לא קיבלה את התאוריה שלו, ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), הוציא נגדו צו בית משפט שאסר עליו להעניק טיפולים בשיטתו, ומכיוון שהוא לא נשמע לצו, הוא נשפט, ונידון לשנתיים מאסר. רייך נפטר בכלא מהתקף לב, זמן קצר לפי מועד שחרורו.

שלושים שנה לאחר מכן, הזמרת קייט בוש קראה את הספר שכתב בנו של רייך, פיטר (A Book of  Dreams), שעסק במערכת היחסים בינו לבין אביו, והוא כה נגע לליבה עד כדי שעל פיו היא כתבה את שירה Cloudbusting, המתאר את זיכרונות הבן מהאב מטיול משותף שלהם להורדת גשם עם מכונת "מפציץ העננים" שהאב המציא, ואת רגע התפיסה של האב על ידי השלטונות.

היא סיפרה כי בספרו של פיטר, הייתה אווירה של חלום, ושל משהו רע שעומד לקרות, שהיא המירה בפזמון בשורות:

I just know that something good Is going to happen

And I don't know when

 But just saying it could even make it happen

שירה של קייט בוש מלווה את דקות הסיום של הפרק ה-11, בו מתחלפות מול עינינו סצנות הניקוי של החדר באיזבל מכל סממני המוות שהיו בו לאחר שג'ון הרגה בו את המפקד וינסלו באקט של הגנה עצמית, במקביל לקימתה של ג'ון ליום חדש בביתו של המפקד לורנס, יום שבו עליה להמשיך ולהוציא את תכניתה להברחת הילדים מגלעד אל הפועל, ולהתנהג כאילו דבר לא קרה.

אפשר למצוא הקבלות הפוכות בין הסיפור שמאחורי השיר לסיפורה של ג'ון. השיר מסופר מנקודת המבט של הילד שרואה את אביו נלקח ממנו על ידי השלטונות, והוא קטן וחסר אונים מכדי להגן על אביו, בעוד שבגלעד ילדים נלקחו מהוריהם חסרי האונים על ידי השלטונות, והסיפור מסופר מנקודת המבט של האימהות, שעכשיו מתכננות איך להציל את ילדיהם משלטון האימה.  

קשה לראות הקבלה מלאה בין שני הסיפורים, כיוון שהדמויות ונסיבות המציאות ההיסטורית, והבדיונית שונות מדי, אולם מעבר להקבלות בפרטים מסוימים בין עלילת השיר והפרק, אפשר למצוא גם הקבלה בתחושת ה"אין מציאות" שמועברת בשניהם.

אין מציאות, פירושו של דבר שחוקי המציאות המוכרים, אינם מגבילים את האנשים במעשיהם.

אפשר לראות את האין מציאות של השיר בהרבה דרכים: החלום הוא לא מציאות, האנרגיה "אורגון" היא מציאות בעיניי האב והבן ואפשר בעזרתה להוריד גשם, דבר בלתי מציאותי בעליל בעיניי יתר העולם, אבל עוד יותר מכך, הפזמון של השיר, שמשהו טוב עתיד לקרות, ושהאמירה שמשהו טוב עתיד לקרות היא זו שתגרום לזה לקרות, היא הרעיון הכי מעניין בעניין האין מציאות. 

כיוון שלא משנה כלל מהי המציאות האובייקטיבית, כשמסתכלים על הכול מנקודת "אין מציאות" בצורה אופטימית, הרי שום דבר לא יכול לשנות את החשיבה שמה שאנחנו רוצים יקרה, ושעצם החשיבה שלנו על כך היא זו שתהפוך את הדבר הטוב לאפשרי. אפשר לקרוא לזה אמונה, אפשר לקרוא לזה חשיבה חיובית, אפשר לקרוא לזה שיגעון, אבל באיזה שם שלא תקראו לזה, זה בדיוק הקו שמחבר את השיר הזה לפרק הנוכחי. שכן גם הפרק מדגים איך רק כאשר לא מוגבלים על ידי חוקי המציאות, אפשר להצליח לברוא עולמות חדשים. אפשר כמובן גם כשלא מחוברים למציאות להתרסק ולסיים בכלא, אם לא באופן גרוע יותר.  

בתחילת העונה השלישית דובר על כך שהעונה תתמקד במאבק של ג'ון להפלת המשטר בגלעד, והפרק הראשון בעונה אף נראה הולך בכיוון הזה, אולם עם התקדמות העונה, היה נראה שליוצרים יש מחשבות אחרות בראש, והסדרה נראתה לצופים רבים כדורכת במקום. שני הפרקים האחרונים החזירו את המיקוד למאבק בשלטון הגלעדי, ונראה כאילו רק עכשיו, כשאנחנו שני פרקים לסיום, היוצרים אכן מקיימים את הבטחתם מתחילת העונה להתקדמות עלילתית, ובאופן מעניין הפרק, שרובו ככולו הוא סוג של הבטחה שמקוימת, דאג גם לבסס שוב כמה מהתמות שהסדרה עסקה בהן דרך הדיון בקיום הבטחות ובהפרתן.

רפובליקת גלעד עצמה, היא סוג של הבטחה לעתיד טוב יותר שלא באמת התקיימה: החלום ושברו, מציאות מכחישת מציאות. סרינה ופרד בדרכם לפגוש את טואלו הקנדי, לכאורה כדי לקדם את מאבקם להחזרת ניקול, עוברים דרך חבל ארץ שהם שינו את פניו, והפך לחבל ארץ פחות מזוהם, כאילו כדי להראות לנו שהרעיון של גלעד התחיל מהצורך לתקן, ושהוא גם הצליח פה ושם לעשות זאת. אולם במהלך המסע, סרינה שואלת את פרד איך הוא היה יכול לקחת ממנה את הכתיבה, הוא הרי ידע עד כמה הדבר משמעותי עבורה, ואין לו תשובה טובה לענות לה, חוץ מלהתנצל ולומר שהוא לא הבין בזמן כמה הדבר הזה יגזול ממנה. כמו שפרד לא חשב עד הסוף על המחיר האישי שסרינה תשלם גם המפקד לורנס מעיד בדבריו לג'ון  שיש מחירים שהם לא הביאו בחשבון כשהם הקימו את גלעד, דברים כמו חשיבות הבריאות הנפשית או אהבת אם, ונראה שזו הסיבה שהוא חושב שהמהפכה שלהם לא באמת הביאה לתיקון המיוחל.

המקימים של גלעד הצליחו לבנות עולם המתפקד כמכונה, תוך שהם מרשים לעצמם להתעלם מחלק מהמציאות, מתוך מחשבה שהם חזקים מספיק כדי להכניע כל התנגדות, ולהרתיע את כל השאר. אבל ברגע שהחלקים שהם התעלמו מהם, יבעבעו במידה מספקת כדי להתעלם בעצמם מכל גורמי ההרתעה, אז המכונה המשומנת שלהם יכולה מתחילה לחרוק.

 

החריקה הראשונה בפרק מתרחשת כאשר אלינור, אשתו של המפקד ג'וזף לורנס, שבריאותה הנפשית מעורערת, "משתגעת" וכמעט מחסלת את בעלה שנחשב לאחד המפקדים בעלי הדרגה הגבוהים ביותר בתוך גלעד, ולכן גם פושע מלחמה מבוקש מחוצה לה. היא כועסת עליו על כך שאנס את ג'ון למרות שהוא הבטיח לה שזה לעולם לא יקרה, וראינו כבר בפרק הקודם שהיא גם מודעת למה שמצפה לו מחוץ לגלעד כפושע מלחמה, אך כמי שסובלת מחוסר איזון וצריכה כדורים כדי לשלוט בעצמה, שהיא אינה מקבלת בגלל חוקי גלעד, הכעס מביא אותה לנסות למצות עמו את הדין בעצמה, והיא מאיימת עליו באקדחה. במהלך הניסיונות של ג'ון להרגיע את אלינור נאמרים הדברים הבאים:

אלינור: זה הכול באשמתו.

ג'ון: לא זה לא, גם את אשמה, את היית יכולה לעשות משהו, כולנו היינו יכולים לעשות משהו.

כלומר, דברים רעים קורים בגלל שאנשים טובים שותקים ומעלימים עין. העניין הוא שזה קל מאוד לשתוק ולהעלים עין, צריך כוח כדי להתחיל להיאבק ולהיות מוכן לשאת בתוצאות, צריך להיות קצת "משוגע" כדי שהפגיעה האפשרית והסיכון שבמאבק לא יעצרו אותך, ואלינור עכשיו "משוגעת" מספיק כדי שלא יהיה אכפת לה מהתוצאות, וכדי שתרצה לעשות משהו לשיפור המצב, אלא שג'ון מצליחה לשכנע אותה, שלורנס עכשיו הוא חלק מהפתרון, ולא חלק מהבעיה, שהוא נחוץ לה כדי להצליח ליצור שינוי משמעותי, וכשאלינור רוצה לדעת איך היא יודעת שמה שהיא מתכננת יצליח, או במילים אחרות, איך היא יכולה להבטיח משהו לגבי העתיד, ג'ון אומרת לה שהיא מבטיחה את זה, כי זה מוכרח להצליח, כי לא יכול להיות שהכול סתמי וחסר משמעות. ממש כמו ההבטחה בפזמון של השיר, יקרה משהו טוב, כי אני אומר שיקרה משהו טוב.

בהמשך הפרק, כשלורנס מנסה לברוח רק עם אשתו מגלעד, מבלי לקיים את הבטחתו לג'ון לספק לה משאיות לילדים, וכשהוא חוזר לביתו לאחר שהוא מבין שהשלטון בגלעד מידר אותו ואין ביכולתו לקבל מעבר חופשי לאן שהוא רוצה, שלא לדבר על כך שעכשיו גם אם היה רוצה אין בכוחו להשיג לה כלי תחבורה להברחת הילדים, מסתבר שהבטחתה של ג'ון לאלינור אולי הייתה פזיזה מדי, "מוכרח להצליח כי אני רוצה" לא שקול להצלחה בפועל.

אבל מחשבה בהחלט יוצרת מציאות, כי ה-"מוכרח להצליח" של ג'ון הופך אותה לנחושה עד כדי כך שלכל תכנון שמשתבש היא מתייחסת רק כבעיה נוספת שהיא הולכת לפתור עכשיו בדרך אחרת, לא משנה מתי זה יקרה, עיכובים אינם סיבה לבטל את המשימה כליל.

ג'ון גם היא קצת "משוגעת" עכשיו במובן הזה, שתוצאות וסכנות לא מעניינות אותה כלל, וכך חדורת מטרה, היא נוסעת לאיזבל ופוגשת את בילי, המוזג במקום שאחראי להגעתו של מטוס עם משלוח בעל חשיבות למחתרת של המרתות, ומנסה לגייס אותו לאפשר לה להטיס במטוס את בני הזוג לורנס ועוד 52 ילדים. היא מצליחה לפתות אותו לחשוב על זה תמורת הבטחה לאוסף האומנות של הזוג לורנס, אבל לפני שהיא יכולה לומר שמשימתה הוכתרה בהצלחה, היא פוגשת במקום את המפקד וינסלו, שרואה במפגש אתה הזדמנות להפגין את עליונותו עליה, ולאלץ אותה לשכב איתו.

הסצנה ביניהם מתארת כמה דרכים של אין מציאות, הראשונה היא הפסימית, לא להאמין למה שמתרחש בהווה, בגלל הפחד מהמחיר שזה יגבה ממנה בעתיד, היא תשכב בשקט ותנתק את עצמה מגופה ותיתן לו לעשות ככל שיעלה בדעתו, אבל היא תשרוד, היא תכחיש את המציאות האובייקטיבית, כדי להבטיח עתיד. העניין הוא שהחשיבה האופטימית המתווספת ל"אין מציאות" לא מוכנה לספוג שום דבר בשם ההישרדות בלבד, וג'ון מחליטה להיאבק בו, והמאבק שלה מסתיים בניצחונה, כאשר קודם כול היא מנטרלת אותו באמצעות דקירות של עט, אם אתם מאמינים למציאות סמלית שכזו, ואחר כך כשהוא מגדיש את הסאה כשהוא מתחנן על חייו בשם הילדים היא מוודאת הריגה כשהיא מטיחה בראשו פסל אישה שהיה בדיוק זמין בחדר. עכשיו כמובן מגיע החלק הטוב ביותר, לא רק שהמוות שלו הושלם, לחדר בדיוק נכנסת המרתה שהיא אחת מאותן חמש מרתות שהיא הצילה בזמנו בזכות לורנס, ועוד אחת כזו שיודעת שהיא זו שאחראית להצלתה, ולכן מחזירה לה הפעם טובה, מנווטת אותה לדרך יציאה בטוחה מהמתחם של איזבל, ומנקה אחריה.

כשג'ון החליטה להיאבק בוינסלו, היא לא יכלה להעלות בדעתה שהיא תסיים את המאבק מנצחת ולא תשלם על כך מחיר, אבל על פי הסדרה אפשר לנצח את הרוע רק כאשר "משוגעים" מספיק כדי לא להיות מנוטרלים על ידי הפחד שמשהו רע יקרה אם לא ישתפו עם הרוע פעולה.

מעניין אגב, שהמרתות בתחילת הפרק אומרות לג'ון שאם היא תפריע לתוכניות שלהן, הן יכולות להטביע אותה בנהר ולביים התאבדות, ואיש לא יידע מה באמת קרה לה, ובסוף הפרק אנו רואים איך הן אכן מתורגלות ביצירת אשליה של מציאות חלופית, אבל את האשליה הפעם הן יוצרות דווקא עבורה כשהן מעלימות כל סממן למה שהתרחש בינה ובין וינסלו בחדר באיזבל.

פרד וסרינה, סיפורה של שפחה, עונה 3 פרק 11 - HULU
פרד וסרינה, סיפורה של שפחה. HULU

בעלילה המקבילה הייתה זו סרינה שהציגה בפני פרד מצג שווא של מציאות, ופיתתה אותו להגיע עמה אל מעבר לגבול הקנדי, והביאה למאסרו. אני מודה כי למרות שהעזתי להביע אופטימיות, עוד בפרק החמישי כשסרינה חזרה לשתף פעולה עם פרד, שמדובר בחלק מתוכנית גדולה יותר שלה להפלתו, לא הייתי בטוחה בסוף הפרק, האם באמת סרינה תכננה את הכול לאורך כל הדרך, או שגם היא נפלה קורבן למזימה של מר טואלו, במיוחד מפני שהסדרה לא טרחה לאשר לנו את האפשרות הזו הפרק ביותר מחצי חיוך מעוות של אנחת רווחה על פניה של סרינה לאחר שפרד נתפס ומוכנס לרכב, והמבט הזה על פניה לא היה מספיק חד משמעי עבורי ברגע הראשון. ברגע השני, הבנתי שזה לא הגיוני אחרת, לא הייתה למר טואלו שום סיבה לנסות לעזור להם לקבל חזרה את ניקול, ואחרי המפגש אתו בקנדה, זה היה צריך להיות ברור לה. לא הייתה לה גם שום סיבה לחשוף את קשריה עם מר טואלו בפני פרד, כי היא לא הייתה יכולה לדעת שפרד ישתף אתה פעולה, וזה היה עלול לסכן אותה, הסיבה היחידה שהייתה לה לספר לפרד היא בעצם כדי להפיל אותו בפח.

אפשר גם לתהות כמובן מאיזה שלב היא החליטה על שיתוף הפעולה עם מר טואלו, האם זה היה לאחר שהיא הבינה שפרד לא מצליח להחזיר את ניקול, או שאולי זה היה כבר מהרגע הראשון ושיתוף הפעולה שלה עם פרד נועד לאפשר לה ערוצי תקשורת נוספים עם נציגים מארצות זרות, כמו גם את רכישת האמון שלו, כדי להדק יותר את החבל לצווארו.

אבל יותר משאני תוהה מתי היא החליטה לשתף פעולה עם מר טואלו, אני תוהה מה הביא אותה לשתף פעולה? האם היא התפכחה מחלום גלעד? האם היא הבינה שכדי לא לשאת במחיר אישי מחוץ לגלעד היא צריכה להשיג קלף מיקוח בצורת הגשת אחד המפקדים על מגש של כסף? האם זה רצון לנקום בפרד? או שאולי זהו הרצון להפיל באופן כלל את כל השלטון, כשפרד הוא פשוט היחידי שהיא יכולה לעזור עם מאסרו.

בכל מקרה סוף הפרק השאיר אותנו עם ציפיות לא מעטות לעתיד שמשהו טוב יקרה בו, אבל אולי לא כדאי לנו להיות יותר מדי אופטימיים בשלב הזה, שכן הנפילות של המפקדים שחזינו בהן הפרק, הן חלק קטן בלבד מהמציאות של גלעד, מציאות שאותה קובעים רק היוצרים של הסדרה, והיוצרים הללו בונים על לפחות עוד עונה אחת אם לא יותר.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

מימין ג'ון "מסיפורה של שפחה", קרדיט Hulu באדיבות yes, משמאל סורייה "הכלה מאיסטנבול", ערוץ ויוה פלוס

סיפורה של כלה

"סיפורה של שפחה" נחשבת לאחת מהסדרות החשובות של תקופתנו, "הכלה מאיסטנבול" נחשבת לטלנובלה טורקית, שהפופולריות הרבה


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 מחשבות על “סיפורה של שפחה, עונה 3, פרק 11 – אין מציאות

  • Noga Malachi

    עוד נושא מאוד חשוב הוא אחווה. זאת אומרת, גילעד בעצם מושתת על מפקדים שמבצעים "הפרד ומשול" בנשים. לכל אישה יש תפקיד ברור המוגדר על ידי מעמדה, הכינוי שלה, הביגוד שלה, הצבע. לאף אישה אין את כל התפקידים בצורה רב גוונית והיא אינה מורשית לעבור ממעמד למעמד. שמה נמחק ע"י הכינוי ובכך מתבצעת מחיקת זהות. התיקשורת בין הנשים מוגבלת ומפוקחת. כל סיוע נשי הוא לכן מאוד מוגבל וקטן, ובלתי אפשרי לבצע מהפכות לבד. בפרק זה יש כבר התארגנות. יש כבר שימוש בעזרה של ארגון. ג'ון נעזרת במרתות, סרינה בכוחות הקנדיים. ביחד אפשר יותר. מבפנים ומבחוץ. ההתארגנות למהפכה יכולה להיות מושגת רק כאשר האמת מוסתרת. ולכן לדעתי שם הפרק

    • אורלי שלמה

      יפה כתבת, אם רק אוסיף שיש שקרנים מכל הסוגים בפרק, לאו דווקא מצד אלה שמנסים לארגן את המהפכה ומסתירים את כוונתם, כמו לורנס שמשקר לג'ון ונמלט עם אישתו אחרי שהבטיח לג'ון לספק לה משאית ליציאה, או פרד, שמסתיר מאישתו את הסכמתו לשיתוף הפעולה עם וינסלו לגבי ניקול, ומשקר בעצם גם לחברה שהוא חלק ממנה בשביל אשתו (הקטע שהוא נותן לה לנהוג למשל, הופכת אותו לצבוע, כי אם הוא חושב שזה מותר, הוא לא היה צריך להסכים לאיסור הזה מלכתחילה, ואם הוא מסכים עם המערכת שאוסרת זאת, הוא משקר למערכת כשהוא נותן לאשתו לנהוג). כל הקיום של איזבל מבוסס על השקרניות והמוסר הכפול של המפקדים שמרשים לעצמם להתנהג באופן שהם אוסרים בריש גלי. בקיצור במערכות המבוססות על מוסר כפול לא חסרים שקרנים.