משחקי הכס, עונה 8, פרק 5 – למי צלצלו הפעמונים?


ניתוח הפרק "הפעמונים" (The Bells), הפרק החמישי בעונה השמינית של "משחקי הכס"

 

השאלה שריחפה באוויר, לאורכו של כל הפרק, הייתה שאלת הנאמנות ובראש ובראשונה, נאמנותם של דייוויד בניוף  וד.ב. וייס, הכותבים הנוכחיים של משחקי הכס, לחזון של ג.ר.ר. מרטין ולדמויות שהוא יצר. היו ביקורות רבות על הפרק, על בנייה התפתחותית לא מספקת, על התפתחויות מאכזבות, ועל התעסקות בטפל במקום בעיקר, ועם רובן הסכמתי, אך מכיוון שעד שג.ר.ר מרטין יספק את הגרסה הספרותית שלו לא נוכל לדעת בוודאות מה הייתה מידת נאמנותם לדרכו, מה היה עולה בגורל הדמויות על פי חזונו והאם הדרך שבה הוא היה מוליך את הדמויות לשם הייתה עשויה באופן שהצופים היו שלמים אתה יותר (או פחות), מעניין בעיניי יותר לעסוק באופן שבו הפרק עצמו בחן את סוגיית הנאמנות הכללית דרך התנהגותן של הדמויות השונות.

 

טיריון: בשלב מסוים אתה בוחר את האדם שאתה מאמין בו, ונלחם למענו.

ואריז: גם אם אתה יודע שזו טעות?

טיריון: אני מאמין במלכה שלנו, היא תעשה את הבחירה הנכונה.

(משחקי הכס, עונה 8, פרק 4)

 

השאלה הזו למי או למה להיות נאמן, ועד כמה להמשיך בדרך שאליה התחייבת מראש, היא שאלה שאף פעם לא פשוט לענות עליה. לפעמים כי הבחירה במושא הנאמנות היא קשה, לפעמים כי הדרך מבלבלת ופעמים רבות אף יותר, כי קשה להודות בטעות.

ואריז טוען כי הוא שומר את הנאמנות שלו קודם כול לאנשי העם חסרי השם והפנים. לדבריו, כשהוא מצהיר על נאמנותו למלך או למלכה הוא עושה זאת אך רק מהאמונה שהם יהיו טובים יותר לעם מקודמיהם, וכשהוא מאבד את האמון בדאיניריז מלכתו, הוא אינו מהסס לפעול לשם החלפתה במי שהוא מאמין שיהיה שליט טוב הימנה. הוא גם מוכן לשלם את המחיר האישי הכרוך במה שברור לו שיתפרש על ידי דאיניריז כבגידה. איכשהו, למרות שדאיניריז רואה במעשיו בגידה באותה מידה שהיא רואה במעשיהם של ג'ון ושל טיריון בגידה, הוא היחיד משלושתם שמשלם הפרק בחייו את המחיר על בגידתו. היה משהו נוגע ללב באמירה שלו שהוא מקווה שהוא טעה, ושהעונש אכן מגיע לו, אבל עוד יותר מכך, היה מעניין לראות עד כמה הוא אינו מקובע בדרכו, והוא מוכן בכל פעם שיש לו הזדמנות לשנות את הדרך בה הוא פוסע בהתאם למציאות. בדרך כלל היכולת לא להמשיך בדרך שמתבררת כמוטעית היא תכונה שמצביעה על יכולת הישרדות גבוהה, אבל מסתבר שכאשר אתה מבין שהדרך בה אתה פוסע מוטעית מבחינה מוסרית ולא מבחינה של תועלת אישית ואתה פועל על פי מה שמוסרי בעיניך ונאמן לעצמך, זה כנראה לא יהפוך אותך למנצח בהישרדות.

ואריז וטיריון, משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO
ואריז וטיריון, השבט אמר את דברו, משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO

גם לטיריון אנשי העם חסרי השם והפנים חשובים, וגם הוא, כמו ואריז, רוצה למנוע שפיכות דמים מיותרת, אך טיריון של הפרקים האחרונים בניגוד לואריז, הוא אדם שרוצה להאמין בדרך שבה הוא בחר ובטוב ליבם של האנשים היקרים לליבו גם כשכל פעמוני האזהרה מצלצלים.

קודם כול הוא בוחר להאמין שיש סיכוי שאחותו סרסיי תעשה פעם אחת את הדבר הנכון, ולא את הדבר שמשרת את מטרותיה האנוכיות. הוא מייחס חשיבות לכך שהיא בהיריון ולכן עכשיו יש לה בשביל מה לחיות, כאילו זה משנה לה משהו. האמון המוטעה הזה שלו גורם לדאינריז שנשמעת לו להגיע פעמיים לעמדת נחיתות מול סרסיי, פעם אחת כשסרסיי לא מצרפת את הצבא שלה להילחם בהלכים הלבנים ובמלך הלילה בצפון, ופעם שנייה כשהוא מנהל בפרק הקודם משא ומתן ישיר עם סרסיי ופונה לטוב ליבה, משא ומתן שמיסאנדיי משלמת עליו בחייה. ג'ימי אומר לו הפרק שהוא טועה בהבנת סרסיי, ושאהבתה לילדיה גרמה לה לעשות את הדברים הנוראיים ביותר ולא הפכה אותה לאדם טוב יותר, אבל את טיריון שרוצה להאמין בבני משפחתו כנראה סינוורה העובדה שסרסיי הפגינה איזשהו רגש כלפי יצור חי אחר שאינו היא, עד כדי כך שהוא לא שם לב שגם אהבתה לילדיה היא אנוכיות לשמה.

כמו שטיריון רצה להאמין בקיומו של טוב לב אצל סרסיי, הוא רצה להאמין אף יותר ביכולת ההנהגה של דאיניריז.  סאנסה ציינה בפניו בפרק הקודם שהוא מפחד מדאיניריז והוא לא הכחיש, אולם נראה שהנאמנות שלו לדאיניריז מבוססת על אהבה הרבה יותר מאשר על הפחד. מדבריו לדאיניריז על כך שאנשיה של סרסיי נאמנים לה רק כיוון שהם פוחדים ממנה ולא כיוון שהם אוהבים אותה, ומהעובדה שחייליה של סרסיי בחרו להיכנע כשהבינו שדאיניריז והדרקון שלה מפחידים הרבה יותר מאשר סרסיי, אפשר לראות עד כמה קל להחליף נאמנות כשהנאמנות מבוססת על הפחד, ועד כמה זה קשה כשהנאמנות מבוססת על אהבה והערכה.

 

אירוני כי האמון העיוור שהוא נתן בדאיניריז שתעשה בסופו של דבר את הדבר הנכון הביא אותו לביצוע שני מעשי בגידה. פעם אחת כשהוא מלשין על ואריז שבגד בדאיניריז, ובכך חורץ את דינו למוות, מעשה  שנראה שהיה דווקא מבוסס על הפחד שלו, מהחשש שאם דאיניריז תגלה שהוא ידע ולא סיפר לה, היא תראה גם בו בוגד, ופעם אחרת כשהוא מבריח את ג'ימי מהכלא של דאיניריז ומבקש ממנו להבטיח לו להבריח את סרסיי למקום מבטחים, מעשה שהוא עושה לטענתו, לא בשל אהבתו למשפחתו אלא בשביל טובת הכלל. הוא מאמין שבריחה של סרסיי, כלומר כניעה שלה, תגרום לכך שהעיר תיכנע וכניעה מוקדמת של אנשי העיר תציל את חייהם של אלפים מאנשי העיר השבויים במאבק לא להם. אולם למרות שהוא מודע לכך שהוא בוגד בדאיניריז בבירור במעשה הזה הוא אינו חושש מפני המחיר, מכיוון שהאמון שלו בכך שהיא רוצה לעשות את הדבר הנכון, ולהיות שליטה טובה משכנע אותו שהיא תצליח לראות גם הפעם את המניעים שלו ולהצדיק אותם, והיא אף תהיה אסירת תודה לו שהיא לא נאלצה להרוג חפים מפשע.

 

להפתעת כולם, הכניעה של אנשי העיר אינה מעלה או מורידה דבר. דאיניריז שומעת את צלצול הפעמונים המסמן את הכניעה ומתעלמת ממנו כאילו לא היה מיועד לאזניה, וממשיכה להתקיף את העיר, ולטבוח בתושביה. צלצול הפעמונים הזה כמו היה קריאת ההשכמה של טיריון. עכשיו ברור לו באמת שהאמון שנתן בדאיניריז ובהבטחתה היה מוטעה.

טיריון, משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO
טיריון, משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO

 

אבל האם הוא באמת היה מוטעה? האם לא היו לו סיבות טובות להאמין בה? הרי תמיד היה ברור שאם דאיניריז תרצה להשתלט על מעלה מלך, היא תוכל לעשות זאת בלי בעיה עם הדרקונים שלה, ושהיא נמנעת מכך כיוון שהיא לא רוצה שחפים מפשע ייהרגו, היא רצתה לנצח באופן מידתי, היא רצתה לבנות עולם טוב יותר, חף מרודנים. כך שהיו לטיריון סיבות טובות להאמין בה, למרות שהתגלתה בה עוד קודם מידת האכזריות במקרים מסוימים, ולמרות שדובר לא מעט על כך שהיא יכולה לאבד שליטה ואולי אף להשתגע כמו אבותיה אם לא ירסנו אותה.

 

אך השיגעון של דאיניריז הפרק נראה שונה, דווקא כי הוא לא נראה כאיבוד שליטה בדרך אלא כמשהו מחושב. אם היא הייתה מתחילה לשרוף את כולם ברגע שבו נערף ראשה של מיסאנדיי הייתי מבינה שהצער והכעס העבירו אותה על דעתה, אבל אחרי עריפת הראש היא עדיין במחנה שלה, מסרבת לאכול, עסוקה באבלה ובתכנון הלחימה. יש לה זמן להתייעצויות, לקבל החלטות ואפילו להבטיח לטיריון שהיא לא תמשיך להחריב את העיר אם העיר תיכנע. אז איך זה שלמרות שכולם נכנעים לה בקרב, והיא כבר לא צריכה באמת להמשיך להרוג את תושבי העיר, דווקא אז היא מתעלמת מצלצול הפעמונים וממשיכה להחריב את העיר עד היסוד? זה גרם לי לתהות האם כבר בשעה שהיא נתנה את מילתה לטיריון היא ידעה שהיא לא מתכוונת לכך, או שהצמא לדם השתלט עליה רק במהלך הקרב? האם זהו בעצם השיגעון שממנו חששו כולם, שברגע שהיא תתחיל בדרך של שלטון הכוח, היא לא תוכל להפסיק?

 

בפרק השלישי בעונה השביעית, כשדאיניריז עדיין הייתה היפה והנכונה, היא טענה שהיא הצליחה לשרוד כל השנים מכיוון שהיא האמינה בעצמה, בכך שהיא היחידה שהצליחה להוליד דרקונים, לשחרר את הדותרקים שעכשיו הולכים אחריה באש ובמים, ובכך שהיא נולדה כדי למלוך על שבע הממלכות. לעומת זאת, כאשר היא דנה את ואריז למוות, היא עדיין קראה לעצמה "מנתצת השלשלאות", ו"אם הדרקונים", אבל הכינוי "היורשת החוקית של כס הברזל" לא היה שם. הידיעה הזו, שהיא נועדה לשלוט שעזרה לה לשרוד כל הדרך, היא עכשיו הטעות שדאיניריז נחושה בדעתה לקבור ולהתעלם ממנה כדי להמשיך בדרכה אל השלטון.

אפשר לומר כי דאיניריז בתחילת דרכה צעדה בדרך שהייתה גם תועלתנית וגם מוסרית אך בשלב מסוים הדרך התפצלה, זה אינו שיגעון לבחור להמשיך בדרך התועלתנית על פני המוסרית כפי שדאיניריז בחרה, אך זה כן שגעון לבחור בדרך התועלתנית ולהמשיך להאמין שנמצאים בדרך המוסרית, ולרצות שכולם יאמינו בכך כמוה וזה מה שדאיניריז עשתה כבר כמה פרקים. היא דרשה מג'ון שיסתיר את האמת על מוצאו, היא האשימה את סאנסה במותו של ואריז, כי אלמלי סאנסה הייתה משתפת את טיריון בכך שיש טוען חוקי אחר לכתר הוא לא היה בוגד בה, והיא טענה שיש לה את הזכות להרוג עכשיו לטובת הכלל ושגם אם הכנעת מעלה מלך תעלה באבדות רבות, זה לא אומר שהיא חסרת רחמים, כי הרחמים שלה מיועדים לדורות הבאים, והמוות של כולם הוא בכלל באשמתה של סרסיי ולא שלה. 

נוסיף על כך את העובדה שלמרות שהיא רוצה שנתיניה יאהבו אותה, היא לא זוכה לכך בצפון והיא לא מצליחה להאמין בכך שזה עתיד לקרות, ושעל פי דבריה שלה, בשיחותיה עם ג'ון וטיריון לפני הקרב, העולם הטוב יותר שהיא רצתה לבנות לא משנה כעת כשג'ורה ומיסאנדיי אינם. ניתן להבין מדוע התחושה שלי שהיא השתגעה עוד לפני שהתחיל הקרב, ושזה יותר הגיוני שהיא שיקרה לטיריון במכוון מראש (או שאולי היא פשוט לא האמינה שהעיר תיכנע ולכן לא חשבה שהיא משקרת כשהיא נותנת לו את הבטחתה), ושהיה ברור לה כבר אז שהיא הולכת להשמיד את העיר עד היסוד, וששניות ההיסוס שהיא חוותה עם הישמע צלצול הפעמונים, היו שניות שבהן היא התלבטה האם להפסיק ולא האם להמשיך, ולמרות ההיסוס היא לא הייתה מסוגלת כבר לשנות את התכנית המקורית שלה להשמיד הכול, היא התחילה בדרך והיא תלך בה עד סופה.

דאיניריז, משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO
דאיניריז, "הצלצול הוא בשבילי", משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO

היו עוד שתי דמויות בפרק שהתעקשו להמשיך בדרכן עד סופן המר, למרות שהבינו היטב שהדרך לא מוליכה אותם לשום מקום טוב, הראשון הוא סנדור קלגיין שהמשיך במסע הנקמה שלו באחיו שבסופו שניהם אכן מצאו את מותם, והשני והמעניין יותר בעיניי, אך גם העצוב והמעצבן יותר, הוא של ג'ימי כמובן.

גם אני, כמו טיריון שרצה להאמין, רציתי להאמין שהטוב של ג'ימי יגבר על החולשה שלו לסרסיי, ולכן ניסיתי להיאחז בכל משפט שלו שיכול להתפרש לכאן או לשם, כשהוא מדבר עם טיריון על כך שהוא חושב שסרסיי עדיין יכולה לנצח, אני מקווה בליבי שזה אומר את מה שאני חושבת שזה אומר, שלפחות הוא התחיל את המסע שלו חזרה למעלה מלך לא כדי למות איתה, או להציל אותה, אלא כדי לדאוג שהיא לא תעשה משהו נוראי אם היא תנצח. כשטיריון מסביר לו שאין לה סיכויים, ומפציר בו להבריח אותה בסירה למקום מבטחים ולהתחיל איתה את החיים מחדש, והוא חושב שהסיכויים שזה יקרה קלושים יותר מאשר שסרסיי תנצח במלחמה, אני מקווה שזה בגלל שהוא לא באמת רוצה להתחיל איתה מחדש אלא שהוא יותר רוצה לסיים את מערכת היחסים שלו איתה. אבל מהרגע שבו ג'ימי מבטיח לטיריון שהוא ינסה לשכנע אותה לברוח ולהיכנע ברור כבר שהוא לא ייסוג בו מהבטחתו אפילו אם זה יעלה לו בחייו. בין אם ההבטחה ניתנה לטובת הכלל, כמו שטיריון ראה זאת וג'ימי הכחיש, ובין אם לטובתה הפרטית של סרסיי, הרי שברור שג'ימי לא ייסוג ממילה שלו כשהדרכים האישית והכללית מצטלבות, ואפילו שכשהוא מגיע אל סרסיי זה כבר בשעה שברור שכניעה שלה לא משנה דבר מבחינת הכלל, ונשארת רק טובתה של סרסיי לנגד עיניו, הוא לא מוותר על עשיית חסד אחרון עמה, והרגעתה ברגעיה האחרונים.

האם ייתכן שלא הייתה לו כלל כוונה להתעמת כשהוא נסע למעלה מלך? או שכן הייתה לו כוונה כזו אך דברים השתבשו בדרך והוא דווקא הוכיח גמישות בהתנהגותו, כיוון שבזמן שהיא ממילא עומדת למות, כשהיא נושאת בבטנה את ילדו, זה באמת לא חשוב? מה שבטוח הוא שג'ימי ידע כבר במהלך מאמציו להגיע אל סרסיי שסביר להניח שהדבר יעלה לו בחייו, ועדיין בחר להמשיך בדרכו.

מי שכן הצליחה לעצור בעצמה מללכת בדרך סלולה מראש שסופה אבדון ונגעה ללב ביותר הפרק, היא אריה, שמבינה שגם אם היא נשבעה לנקום בסרסיי ולהרוג אותה, היא צריכה ללמוד לקרוא את המציאות ולא להיות שבויה של הדרך שהיא בחרה בה. סנדור קלגיין הוא זה שמציב מראה לעיניה ומסביר לה שזה לא גליק גדול לסיים כמוהו, ולה, בניגוד אליו, יש עדיין אפשרות להשיג לעצמה חיים מלאים ולא חיים שמצומצמים לרשימת נקם. להבדיל מטיריון ומג'ון שהגילוי שהם חייבים לשנות את הדרך שלהם כי היא הייתה מוטעית נכפה עליהם עם צלצול הפעמונים, היא בוחרת לשנות את הדרך שלה מיזמתה. העובדה שהיא בוחרת לנסות להציל חיים (גם אם בלא כל כך הצלחה), במקום לקחת חיים, והעובדה שהיא מסיימת את הפרק בחיים עם סוס לבן כשהיא מתחילה את דרכה החדשה, מסמלת אולי את העובדה שהיא גם תצליח להשיג לעצמה חיי חופש מלאים באמת.

 

אריה וסוס לבן, משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO
אריה וסוס לבן, משחקי הכס, עונה 8, פרק 5, Helen Sloan HBO

.

אז על מי עדיין לא דיברנו? על יורון שאין ממש מה לומר עליו, חוץ מזה שהוא אחת הדמויות הכי מוזרות ומיותרות שיצא לי לראות, שחי שמח ומת שמח לא ברור לי על מה ולמה, ועל ג'ון סנואו, שגם הוא, כמו טיריון, למרות שהוזהר בחר להישאר נאמן לשבועתו ולדאינריז מלכתו.

 

הסיבה ששמרתי את ג'ון לסוף היא שבמובן מסוים במצבו הפרק הוא הכי מסמל בעיניי את היוצרים הנוכחיים של הסדרה, הוא הולך בשביל שמישהו אחר סלל, לוחם במלחמות שמישהו אחר בחר ללחום בהן, וכשאתה צועד בדרך של מישהו אחר, אכזר ממך, לא מתוך אותו שכנוע פנימי עמוק שמוביל את המנהיג, אתה לא יכול לנהל את הקרב טוב כמוהו, אתה גם לא יכול למנוע את הקרב בנשיקות שמרגישות מאולצות, כמו זו של דאיניריז וג'ון, זה כבר לא זה, אבל עדיין התחייבת, עדיין היו אלו שראו בך את היורש הנכון להושיב על הכס, ואין לך ברירה אלא להמשיך עד הפרק האחרון, גם אם לא ברור לך לחלוטין מה באמת אתה בכלל עושה בשדה הקרב, ואיך אפשר להמשיך מכאן. נקווה שבפרק הבא, גם אנו וגם ג'ון, נגלה את כל התשובות. ונחשוב שבכל זאת יהיה בו בסוף הזה משהו ראוי.

"משחקי הכס" משודרת בימי שני ב-4:00 במקביל לשידור בארה"ב ב-HOT, yes וסלקום TV

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.