לשנות את הסיפור 2


דיון בפרקים 5-8 בסדרה פינוקיו

פארק הי-ריון, התסריטאית הראשית של הסדרה "פינוקיו", אחראית כידוע גם לתסריט הסדרה "קולו של הלב" שעסק לא מעט בנושא מוסריות הנקמה, ולכן העיסוק של הסדרה "פינוקיו" בנושא הנקמה בפרקים 5-7 לא הפתיע אותי. מכיוון שמצאתי עניין באופן שבו נעשה העיסוק בנקמה ב"פינוקיו", התכוונתי לכתוב על סוגי הנקמה השונים המוצגים בפרקים אלו, וכיצד מצטיירת בהם הנקמה המושלמת. אולם, עוד לפני שהתחלתי לכתוב, לא התאפקתי וצפיתי גם בפרק השמיני, ופתאום עלילת ארבעת הפרקים הללו התחברה לי למשהו אחר שהיוצרים בסדרה מרבים לעשות ואני מאוד אוהבת, והסיפור שהחלטתי לספר השתנה.

הכול התחיל דווקא כשצפיתי בפרק הראשון של העונה השלישית של הסדרה האמריקאית "ריי דונובן".

הסדרה "ריי דונובן" מתארת את חייו ואת חיי משפחתו של, נכון ניחשתם, ריי דונובן, העובד כ"פיקסר" בLA. כלומר, ריי דונובן הוא אדם שהעשירים והמפורסמים משלמים לו על מנת שיחלץ אותם מכל מיני צרות שפרסומן יכול להרוס להם את התדמית או הקריירה. ריי מגיע לזירת ה"פשע" מעלים ראיות, ומחלץ את לקוחותיו, מלהיות השערורייה התורנית.

מה שתפס את תשומת ליבי בפרק בו צפיתי, הייתה סצנה בה מישהו שאל את ריי איך הוא היה מגדיר את מה שהוא עושה, וריי  ענה לו במילים: "אני משנה את הסיפור".

המילים הללו "אני משנה את הסיפור" הדהדו בראשי לאורך הצפייה בפרק השמיני של פינוקיו, וגרמו לי לשים לב לאופן שבו יוצרי הסדרה פינוקיו עוסקים כל הזמן בשינוי הסיפור, ועד כמה אני נהנית מזה.

השינוי הראשוני של הסיפור בסדרה, הוא כמובן שינוי הסיפור של פינוקיו. היוצרים לקחו את הבסיס של אגדת הילדים פינוקיו, על פיה כשהוא משקר, השקר שלו נחשף בגלל שינויים פיזיים בגופו, וקראו לסדרה שלהם באותו שם. כמו בסיפור המקורי, גם בסדרה שלהם קיימת תופעה של שקרים שנחשפים בגלל שינויים פיזיים בגוף האדם. אולם מכיוון שהשינוי המקורי של גדילת האף וחזרתו לגודל התקין היה הופך את הסדרה ליותר מדי פנטסטית (וגם מן הסתם מקשה מאוד על הצילומים), הם בחרו בשינוי פיזי קטן ואמין יותר, שיהוקים בלתי פוסקים עד שהאמת יוצאת לאור.

אפשר לומר כמובן שכל יצירה "משנה את הסיפור", לוקחת סיפור שאנחנו מכירים ומוסיפה לו את הטוויסט שלה, אבל מה שמייחד את הסדרה "פינוקיו" הוא בדיוק העובדה שהם עוסקים בתוך היצירה שלהם בשינוי של הסיפור בשלושה מישורים שונים.

במישור האישי

כולם משקרים (או משנים את הסיפור) כל הזמן גם לעצמם וגם לאחרים.

דמותה של אין-הא המוגדת כפינוקיו, שאינה יכולה לשקר מבלי לשהק, מדגישה את מערכת השקרים המובנית בכולנו, בכך שבכל פעם היא מראה עד כמה חייה של אין-הא קשים כיוון שהיא אינה יכולה לשקר כמו כולם.

אין-הא למשל לא יכולה להיות מנומסת ולהתנצל אם היא לא באמת מצטערת, או לחילופין, היא אינה יכולה להעמיד פנים ולשמור על גאוותה, ולומר שאצלה הכול בסדר, כמו שהאנשים רגילים לעשות, והאנשים לצדה עושים מבלי לחשוב פעמיים.

IN-HA PINNOCIO

אין-הא נזופה אך אינה מסוגלת להתנצל

אולם דמותה של אין-הא מדגישה עוד יותר את פוטנציאל השקר הטמון בכולם, בכך שהיא מראה שאפילו אין-הא שאינה יכולה לשקר, מסוגלת לשנות את הסיפור ולהאמין בגרסה החדשה. ראינו זאת בעובדה שהיא יודעת שדאל-פו אינו הדוד שלה באמת, אבל היא יכולה לחיות עם זה כאמת כיוון שהוא באמת הדוד המאומץ שלה, וראינו את זה גם בשנים שהיא לא שמעה מאימה אף מלה, אך היא השלימה בראשה את המידע החסר לה לגבי אימה בהנחות שהיה לה נוח להאמין בהן.

ומי מאתנו לא מניח הנחות שמשלימות לו את התמונה מבלי שהוא יודע את העובדות כולן? הרי המוח שלנו כל כך מורגל בהשלמת תמונות חלקיות, כך שהסיכויים גבוהים, שישנם מקרים בהם זה קורה בלי שאפילו נשים לב לכך שהמידע שברשותנו אינו כולל רק את העובדות אמיתיות, ומספיק מהן.

במישור התקשורתי

הסדרה מתרחשת בשני ערוצי חדשות מתחרים, ובכך מאפשרת אינספור דוגמאות לאופן שבו ערוצי החדשות מספרים את הסיפור שלהם, ועד כמה לפעמים הסיפור הזה שונה מהסיפור האמיתי. זה הוצג בצורות שונות כבר באופן הסיקור של אסון השריפה, הן בדברים הקטנים (כיסוי הפה של הכתבת שבא ליצור את הרושם של זיהום אוויר שלא היה) והן בדברים הגדולים (האשמת ראש הכבאים בהרג כבאיו שהתבססה על שקרים ועל הנחות שלא טרחו לאמת).

גם בסיפורה של האישה שמתה במכון הכושר מהתקף לב לאחר שרזתה 20 קילו בזמן קצר מדי, אפשר לראות כיצד ידיעת עובדות מסוימות משנה לחלוטין את הסיפור, כשצוות תקשורת אחד מציג את הסיפור שלה כקורבן נוסף של אידאל היופי הבלתי מושג, בעוד הצוות השני, שחקר יותר, מגלה שהסיבה האמיתית לכך שהיא רצתה לרזות במהירות הייתה כדי שתוכל לתרום איברים לבתה.

אם עד לפרק השמיני הסדרה עסקה רק בשאלת האחריות העיתונאית בהבאת הסיפור האמיתי, והאם מה שמותר למספרי הסיפורים, מותר גם לערוצי החדשות, הרי  שבפרק השמיני העיסוק בשינוי הסיפור על ידי הכתבים קיבל זווית נוספת שבה נשאלה השאלה, מה תפקידו של העיתונאי, לסקר את הסיפור, או ליצור אותו.

צוותי החדשות נשלחים לצלם נפילות של אנשים בכבישים שהשלג נאסף בהם והופך אותם למסוכנים לציבור. אם הכתבים יזהירו את האנשים מפני נפילה לא יהיה להם סיפור, אם הם לא יזהירו, יהיה להם סיפור אבל הם גם יהיו אחראים לו.

והשאלה הזו היא שאלה שתהיתי לגביה ביני לבין עצמי לא פעם. כך שכשראיתי את ההתלבטות של אין-הא בין עזרה לילדים מפני החלקה בשלג, לבין צילום והתבוננות מהצד, לא יכולתי שלא להיזכר בכמה אירועי חדשות אמיתיים שבהם צפיתי וגרמו לי לתהות כיצד המצלם יכול היה לצלם מהצד ולא להתערב ולהציל. האם באמת המצלם לא היה יכול לעשות דבר מלבד לצלם, או שהוא בחר רק לצלם ולא לפעול אפילו שהוא היה יכול.

בפרק אין-הא משלימה לבסוף עם השקר שבאי מניעת האנשים מההחלקה כשהיא מבינה שהוא נועד לתעד את המצב הקיים כאשר המצלמות לא נמצאות שם, ושהתיעוד הזה חשוב כדי שמי שאחראי למצב ידע לתקן אותו מהיסוד.

ויש בכך שני שינויי סיפור, האחד זווית הסתכלות אחרת שמאפשרת לאין-הא לחיות בשלום עם עניין שדקה קודם לכן הוא היה שקר בעיניה, והשני – היכולת של התקשורת להביא לשינוי של הסיפור. לתקשורת יש  כוח גם לעורר את הרצון בתיקון, ולגרום לו לצאת לפועל.  ושמענו על התיקון הזה למשל בסיפור של הבת חולת הכבד שצופים טובי לב ובעלי יכולת התנדבו לעזור לה להשיג את הניתוח שהיא צריכה.

במישור הצורני

שני המישורים הקודמים, עוסקים בתוכן: בעלילה ובמסרים של הסדרה. אולם מה שמוסיף ליופי של התוכן הזה, היא העובדה שגם האופן שבו הסיפור מסופר לנו, גם ה"אריזה" בנויה באופן המתאר את מה שדיברנו עליו. והתוכן והצורה החיצונית של הסיפור שלובים אלה באלה ומעצימים את המסר האחד של השני.

אם במישור האישי, הזכרנו את העובדה שאנשים משלימים במוחם את המידע החסר, כמו שאין-הא השלימה בראשה את המידע על אמה, אז אפשר בהחלט לומר שהיוצרים משתמשים לא פעם בטכניקה של סיפור שבו ניתן מידע חסר – על מנת שהמוח  של הצופים ישלים לבד את התמונה

הסצנה של אין-הא חופפת את שערה בפרק השמיני היא בין הדוגמאות האחרונות לכך, שהרי לא ראינו אותה בפועל שוטפת את שערה במי השירותים, אך צילום השירותים לפני (מים צלולים) ואחרי (מלא קצף) אמורים לגרום לנו להאמין שכך אין-הא אכן הצליחה לסיים את החפיפה כשנגמרו לה המים בברז, גם אם זה בכלל לא הגיוני שזה ניתן לביצוע.

פינוקיו- פרק 8

איך באמת אין-הא סיימה לחפוף את השיער?

המידע החסר במקרה הזה, הוא לא כל כך חשוב, אבל לפעמים המידע החסר הוא מאוד משמעותי (ולכן ייתכן שלמרות שהוא עדיין לא ידוע הוא יינתן בהמשך)  כמו למשל העובדה שאנו מובלים להאמין שאחיו של דאל-פו הרג גם את שני הפועלים, ולא רק את מנהל המפעל, למרות שלא ראינו אותו בפועל הורג אותם וכיצד זה התבצע, וכרגע  אנו יודעים בוודאות רק שהוא מפליל ברציחתם את מנהל המפעל שאותו הוא בוודאות מנסה לרצוח. (זה הגיוני לשער שהוא אכן רצח אותם כי למנהל המפעל עד כמה שידוע לנו לא הייתה כל סיבה לרצוח אותם, והוא גם הכחיש, אולם כל עוד לא ראינו בפועל את הדברים קורים, מה שהגיוני להניח ומה שאנו יודעים בוודאות הם עדיין דברים שונים).

כשדיברנו על מישור התקשורת דיברנו על הטעייה מכוונת של אנשי החדשות שנועדה ליצור רושם מסוים אצל הצופים, כמו במקרה בו אמה של אין-הא שידרה מאזור השריפה כשבד על פניה כדי ליצור אצל הצופים תחושה של מקום עם זיהום אוויר גדול יותר. לא קשה לשים לב, כי יוצרי הסדרה מרבים להשתמש אף הם בכלי ההטעיה המכוונות, ובונים לא פעם את הסצנות כך שנטעה לחשוב דבר אחד, רק כדי לגלות לנו שנייה אחר כך דבר אחר. זכורה במיוחד הסצנה לקראת סוף הפרק החמישי בה דאל-פו נוסע לפגוש את האדם שהוא פגע במשאיתו, היוצרים בנו את הסצנה כך שנחשוב שהנה דאל-פו עומד סוף סוף לפגוש באחיו, אלא שאז מתברר שדאל-פו  פוגש את ידידו של אחיו, והאדם שאחיו קבע אתו הוא מנהל המפעל.

אבל הדבר שהיוצרים עושים שוב ושוב בכל האמצעים שברשותם ועל כך אני מורידה בפניהם את הכובע, זה בעצם שינוי המשמעות של הסיפור שאנחנו רואים: אם בתחילת הפרק החמישי אני חושבת שאני רואה את סיפורו של דאל-פו ואהבתו הבלתי אפשרית לאין-הא ורצונו בעשיית הצדק ובמציאת אחיו, הרי שבסוף הפרק אני מבינה שהסיפור של דאל-פו ואחיו הוא לא סתם סיפור של שני אחים שנפרדו בנסיבות טרגיות ויום אחד עוד ייפלו נרגשים האחד בזרועות אחיו,  אלא סיפורם של שני אחים שהופרדו בנסיבות טרגיות, והמפגש ביניהם יהיה טרגי גם הוא כיוון שהדרך שלהם לצדק מציבה אותם משני צדי החוק.

אם במפגש בתחילת הפרק השמיני אני מבינה שדאל-פו לא באמת רוצה לדעת במה פשע אחיו ופוחד לגלות למה אחיו מסוגל, ואני מרחמת עליו בשל המחשבה שזה בטח לא קל לגלות שאחיך האובד הוא רוצח, הרי שבאמצע הפרק אחרי שאחיו של דאל-פו מגלה שדאל-פו הוא עיתונאי ואני חושבת רק  שהוא בטח רוצה להתרחק ממנו כדי שלא ירחרח סביבו ויגלה את האמת, פתאום העימות ביניהם מבהיר לי את העובדה שייתכן שלו הוא היה יודע שדאל-פו הוא אחיו, הגילוי שאחיו הפך לכתב חדשות הייתה מצערת מבחינתו באותה מדה.

פינוקיו, דאל--פו ואחיו

דאל-פו ואחיו

אבל סוף הפרק השמיני הופך את הסיפור למורכב אפילו יותר, כי מסיפור על שני אחים שחייהם התפצלו בנסיבות טרגיות, כשהאחד מחפש להוציא את הצדק לאור בדרכים חוקיות באמצעות התקשורת, והאחר הופך לרוצח שהולך ומתדרדר (ולרגע אף היה נראה כשהוא מציץ על תמונתה של אין-הא ומבין שהיא בתה של אותה כתבת שהפלילה את אביו, שהוא הולך במסלול בו יום אחד הוא עוד ינסה לרצוח את אין-הא מבלי לדעת שהיא אהובת לבו של אחיו האובד והאהוב). זה הפך לסיפור על אח שאומנם החל לצעוד במסלול של הפיכה למן מין-ג'וק הרוצח הסדרתי הנוקם מ"קולו של הלב", אבל הוא גם מסוגל למעשה הקרבה אמיץ של הצלת חייו של מישהו אחר.

ותראו איך בנו יפה את מעשה ההצלה שהוא נדרש אליו, נהג משאית שתוי וחסר אחריות בורח מהמשטרה, השוטרים ,כלומר אנשי החוק, מסכנים את הציבור ברדיפתם אחריו הרבה יותר מאשר לו היו נותנים לו לברוח, ומפיצים את פרטיו כדי לתפוס אותו במחסום אחר. אנשי העיתונות (גם הם נמצאים מהצד הנכון של החוק) עומדים מנגד כשהם חסרי אונים ואין ביכולתם למנוע את פגיעת המשאית בילד הנכה שחוצה את הכביש לאיטו, רק אחיו של דאל-פו, או במילים אחרות רק ה"רוצח", רואה את הסיטואציה, ויכול לתקן אותה, והוא עושה זאת, הוא נכנס עם המשאית שלו במשאית השנייה, ובולם אותה. וחיי הילד שחצה את הכביש ניצלים, אלא שכשהוא יוצא פצוע לעבר הילד ושואל אותו האם הוא בסדר, הוא קורא לו בשמו האמיתי של דאל-פו: הא-מיונג, והסצנה מקבלת משמעות מצמררת, כשאנחנו מבינים פתאום מהו הסיפור שאחיו של דאל-פו  היה רוצה לשנות.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 מחשבות על “לשנות את הסיפור

  • יבגני לוין

    ניתוח נהדר של הדברים. רק שעלי להזכיר שכשהאח רצח את איש המפעל שהופלל ברצח, הוא הבהיר לו שהוא יואשם ברצח שני חבריו כשלא יוכל להגן על עצמו ומשפחתו תיפגע, וזה היה לפני ששני אנשי המפעל מתו בהרעלה שהוסבתה כשריפה, כך שברור שאיכשהו הוא הודה לפנינו שהוא עומד לרצוח גם אותם.

     

    ניתוח מגניב אורלי סחטיין.

    • אורלי שלמה

      תודה רבה יבגני, שמחה שאהבת, ושמחה לראות אותך כאן:)

      בקשר לעניין האח ורציחת הפועלים, אני רוצה לומר שנכון שהתסריטאים לא פעם משדרים אירועים שקרו לא על פי זמנם הכרונולוגי, אבל על פי מיטב זיכרוני כבר בשעה שהאח אומר למנהל המפעל שהוא יואשם ברצח הפועלים שלו, אנו קופצים לצפות בחדר המתים בשתי גופות, ורק בפרק שאחרי מסתבר מה היו התוצאות של בדיקת הגופות הללו, שכמו שאמרת הסתבר שמתו בהרעלה שהוסוותה כשריפה. אז זה נכון שאנחנו לא באמת יודעים מתי הם נרצחו, אך על פי מה שהראו בסדרה, נראה שהם כיוונו ליצור את הרושם שהם כבר נרצחו כשהוא טמן את המלכודת למנהל המפעל.