כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחשבה אחת על “לכל הרוחות, פרק 8

  • רמונה אסול

     
     
     
    אני חושבת שבסדרה הזו דרכינו נפרדות… (:
     
     
     
    ראשית כל, בניגוד אליך, לא ראיתי בתגובה של השף שום דבר אצילי. אני חושבת כמוך שהוא כבר לא מאוהב במפיקה. אולי לא היה באמת מעולם מאוהב בה, אולי זה היה לו נוח לשים אותה על כן ולהעריץ אותה ביודעו שהיא לא מושגת, אולי הוא התרגל מידי לאהבה הזו ולא שם לב שהיא הפכה להרגל ותו לא. אבל, כשהוא נמצא מולה ומלגלג על הרגלי השתיה שלה ועל עורה, הוא לא עושה את זה כדי שהיא תחשוב שהוא רשע, מאצילות. אם כבר, הוא עושה את זה מפחדנות, שהיא מובנת, אבל עדיין היא פחדנות ולא תכונה תרומית אחרת. הוא פוחד לאבד אותה, כחברה, הוא רוצה להעמיד פנים שהסטאטוס קוו לא הופר. הקטע שבו הוא מעליב אותה הוא בעצם ניסיון לחזרה ליחסים הקודמים שלהם, שבהם הם עוקצים זה את זה כמו חברים, אבל המפיקה כבר לא שם. לכן, כשהוא עוקץ אותה "כרגיל" על העור שלה, היא לא מגיבה כרגיל בעקיצה, היא אומרת משהו כמו "באמת?" ונדמה לי שמחליקה ידה על פניה באינסטינקט. היא מודעת, היא לוקחת ללב.
     
    אנו מכירים את הקטעים האלו שהבחור מעליב את הבחורה מסדרות קוריאניות. בדרך כלל זה חלק מהטיזינג של החיזור. הבחורות מצידן לא נפגעות בדרך כלל ולא לוקחות ללב. למה? אולי כי הן יודעות שזה חלק מהחיזור, אולי כי הן כל כך בטוחות בעצמן וביופיין, אולי כי הן בהתחלה בכלל לא מעוניינות בבחור המעצבן הזה.
     
    ובדרך כלל הבחורים המעצבנים האלו הם אלו שמחזרים ומתעקשים, לא הבנות. אפילו באובססיביות. דיברת על הנשיקה הכפויה הכפויה שנתנה המפיקה לסון-וו, אבל כמה פעמים ראינו נשיקות כפויות כאלו שהגיבורים כופים על הגיבורות? ובכך זוכים בבחורה, כי מי שמעז מנצח, לא המשני החביב שמג'נטלמניות או מהססנות לא יוצר הזדמנויות למגע. אז זה כמובן רגע רומנטי מקסים, ולא רגע אוקוורדי מפדח, כמו שהיה למפיקה. כי זה מה שחשוב בחיים בעצם, שתהיה הגיבור הנכון, שהתסריטאים יבחרו בך. כל זה רק עוד יותר מעמיק אצלי את התחושה שבעצם, המפיקה יכלה להיות הבחורה ה"נכונה" בסיפור הזה, הגיבורה. אבל היא לא.
     
    הבחורה הנכונה, הגיבורה בסיפור הזה, היא לא זו שמעזה ומנצחת, אלא אם בהעזה הכוונה היא למסור את המפתחות על גופך למישהו אחר, שיעשה את העבודה השחורה. זו בהחלט פנטזיה שאני אישית מאוד יכולה להתחבר אליה, אם מישהו אחר יעז במקומי ליצור לי הזדמנויות, לפתוח בפני דלתות, כשאהיה בפנים אני כבר אמשיך בעצמי ואוכיח שאני טובה. אבל באהבה זה אחרת, אני לא חושבת שהייתי רואה בזה משהו חיובי, יתרה מכך, גם לא משהו מוסרי. מילא אם מרמים את הבוס, גורמים לו לחשוב שאני בחורה אסרטיבית ומלאת קסם אישי ולכן הוא מקבל אותי לעבודה, כי אחר כך חובת ההוכחה היא עלי, ואני אולי מאמינה שאם רק יתנו לי צ'אנס, אני אוכיח שאני ראויה לו, למרות שלא ניחנתי באומץ להעז. אנשים רבים מאמינים שלא מקבלים אותם לעבודה למרות שיש להם כישרון כי כדי לעבור את הדלת הם צריכים תכונות אחרות, שפחות רלוונטיות לתחום המקצועי שלהם. אבל באהבה זה אחרת. סו-וו מרומה, אבל האם בונג-סון ראויה? אולי היא תהיה בת זוג טובה ונכונה באופן "מקצועי" ותספק את צרכיו, אבל בשורה התחתונה היא ממש לא האדם בו סו-וו התאהב. הוא לא מכיר אותה אפילו, גם אנחנו לא, אגב.
     
    אבל כמוך אני שמחה שזה לפחות לא יהיה אונס. נכון לעכשיו, סיפור אהבה שמושתת על "טוב, לפחות זה לא אונס", לא עושה לי את זה.