להיות ברגע – חלק רביעי

טום ואוריאל מהמירוץ למיליון 4

זיכרון – הפרק הרביעי בסדרת הכתבות בעקבות "המרוץ למיליון" ובו נתמקד בצמד טום ואוריאל ונגלה כיצד משפיעה עלינו העובדה שהגוף שלנו זוכר טוב יותר מהראש

היא [אליס] בכלל שכחה את קיומה של הדוכסית, ונדהמה קצת כששמעה את קולה סמוך לאוזן, "את חושבת על משהו, יקירתי, ולכן שוכחת לדבר. אני לא יכולה לומר לך ברגע זה מהו המסר של זה, אבל עוד מעט אזכר."
"אולי אין כאן מסר," העזה אליס להעיר.
"לא, לא, ילדה!" אמרה הדוכסית. "בכל דבר יש מסר, אם רק יודעים לגלות אותו."

(אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול)

 

לפעמים אומרים על אנשים השקועים במחשבותיהם או בעיסוק מסוים, שהם "שוכחים" את העולם שסביבם. הרבה פעמים השכחה הזו מתאפשרת לזמנים מוגבלים, כי בשעה שהראש "שוכח" הגוף זוכר.

קרה לכם פעם ששאלו אתכם מה הקוד שלכם באוטו, או בכניסה לבניין ולא זכרתם את רצף המספרים, אך ידעתם את התנועות המדויקות של החיוג?

מסתבר שהגוף שלנו זוכר טוב יותר מאתנו, על זה מתבססת למשל כל שיטת ההדפסה העיוורת. אחרי תקופת שינון שבה מלמדים את האצבעות היכן נמצאת כל אות, הגוף כבר יודע לבד למצוא את האותיות, ובשעה שאני כותבת את הפוסט הזה למשל, אני לא צריכה לדעת היכן נמצאת כל אות ואות, ואני יכולה להתרכז ברעיונות שאני מנסה להביע ולא לדעת כלל באיזו אצבע לחצתי על איזה מקש.

כשהגוף זוכר את מה שמתאים לתנאי השטח הוא מפנה את המודעות שלנו לעסוק בדברים אחרים, חשובים יותר או פחות. הבעיה מתחילה כשתנאי השטח משתנים אבל הגוף עדיין פועל בהתאם לזיכרונות שהוטמעו בו, ואז צריך להעביר לגוף שוב, במודע, את המסר החדש.

יש האומרים שהגוף שלנו זוכר טראומות עוד מלפני שאנחנו מסוגלים לזכור בכלל, ופחד טיסה למשל מתבסס על מצב השטח בעבר שבו מעוף האדם נחשב בלתי אפשרי עד כדי כך שיש אנשים שלא מסוגלים להביא את גופם לקבל את מציאות השטח המשתנה.

להיות ברגע בין היתר זה להצליח להבדיל בין מצב שבו אנחנו יכולים להשתמש במה שהגוף שלנו זוכר והוא נכון ומתאים למציאות המוכרת, למצב שבו עלינו ללמד את גופנו שהמציאות הקודמת כבר אינה רלוונטית.

ללמד את גופנו מציאות חדשה יכול להיות עניין לא פשוט כלל. אם באופן פתאומי יוחלט היום לשנות את מיקום האותיות בכל מקלדות המחשב, זה יהיה מאוד לא פשוט ללמוד שוב הדפסה עיוורת, כיוון שזה יכלול לא רק את השינון החדש, אלא גם את שכחת הידע הישן.

טום ואוריאל מהמירוץ למיליון

טום ואוריאל – מקום שני

בואו נתחיל מהסוף, ממשימת הסיום של תכנית הגמר, שבה היו המתמודדים צריכים לאזן את עצמם על קורה מתנדנדת בגובה של מאה מטרים מעל פני האדמה.

בפעם הראשונה שאוריאל עלה עם טום לבצע את המשימה, הוא הרגיש ממש כמו שהרגישו יוכי ושי לגבי המשימה, שהיא גדולה עליו, אך הוא ניסה בכל זאת לצעוד על הקורה, זה עבד לכמה צעדים ואיזון הקורה נשמר בגלל הצעדים של טום בצד השני. אולם ככל ששניהם התקרבו לקצה הקורה כדי לאסוף את המספרים, וניסו להתכופף כדי לאסוף אותם, הקורה התנדנדה יותר, ואוריאל הרגיש שהרעדות של הקורה ושל הגוף מפחידות מדי וביקש להפסיק ולרדת.

בפעם השנייה, הוא אזר כוחות ועלה כיוון שהרגיש שהוא מוכן לנסות שנית, אך ברגע שבו הוא מצא את עצמו שוב בגובה 100 מטר, הוא סיפר שבלי לזוז בכלל מהמקום, התחושות של כל הרעדות מהפעם הראשונה עלו בו, ולכן היה לו קשה להיות שם אפילו יותר מאשר בפעם הראשונה. הכבל שהחזיק אותו נראה לו ממש כמו שרוך והוא התקשה להפנים שיש לכבל הזה את היכולת להציל אותו במקרה של נפילה. ושוב טום ואריאל ירדו לקרקע.

ואז טום החליט, בחכמה רבה, שמה שנחוץ לאוריאל כדי לשחרר את הפחד, ואת כישלון הפעמים הקודמות, זו חוויה מתקנת. הוא צריך להטמיע בגופו זיכרון של הצלחה וביטחון, ולשם כך הוא ביקש מאוריאל לנסות לרדת מהקורה במכוון בגובה שבו הוא מרגיש בטוח גם ליפול כדי שיוכל להרגיש את אחיזת הכבל בו. ואכן, כשהגוף של אוריאל הצליח להאמין שהכבל שהוא מחובר אליו יצליח לשאת אותו במקרה של נפילה, הוא הצליח להשתחרר מהפחד שלו גם בגבהים.

חוץ מהעובדה שאפשר להדגים בעזרת טום ואוריאל, כיצד הזיכרון של הגוף משפיע, אפשר גם לראות שטום ואוריאל היו אלה שידעו לזכור הכי טוב לאורך כל הדרך שהם אינם רצים לבד, ולהיות מסונכרנים עם בני זוגם. לא ברור מה השפיע יותר על מה, האם ההחלטה על כך שהם מתמקדים בהנאה מהדרך היא זו שגרמה להם להיות רגישים יותר לבני זוגם, או שהרגישות לבן הזוג היא זו שהביאה אותם יותר ליהנות מהדרך, אך בכל מקרה היה מעניין לראות איך השותפות ביניהם והדאגה אחד לשני, קידמה אותם לעבר המטרה, עניין שבלט במיוחד בסבב חצי הגמר בארגנטינה.

סבב חצי הגמר בארגנטינה התחיל במשימה שבה היה על אחד המתמודדים להעביר לבן זוגו חמש אותיות תוך מעבר על אבובים הנגררים על ידי סירת מרוץ בנהר שמימיו מקפיאים מקור. טום התנדב להיות זה שקופץ על האבובים ומעביר את האותיות כיוון שהוא יודע לשחות ואוריאל לא, אך לאחר מספר נפילות למים הקפואים, כשהוא מצליח להעביר לאוריאל 4 אותיות בלבד, גופו נכנס להיפותרמיה. האופן שבו אוריאל ידע לזהות את המצוקה שהוא נכנס אליה אפילו לפניו, עצר את המשימה, ולא העלה אפילו בדעתו לומר לטום שינסה להשלים אותה אחר כך, הראתה עד כמה הוא נמצא עם טום ברגע.

אם היו מבקשים ממני קטנת האמונה לנחש באותו שלב באיזה מקום הם יסיימו את יום התחרות הזה, הייתי מנחשת שבמקום האחרון, אם הם יסיימו אותו בכלל. אבל לא כך התגלגלו הדברים. עם ההתאוששות של טום, והאפשרות לחזור לתחרות, אוריאל חשב להביא את האות האחרונה שנותרה להם כדי לא להעמיד את טום בסכנה חוזרת, אף על פי שהוא עצמו לא יודע לשחות, אך כשטום התאושש, היה לו ברור שהוא חוזר לביצוע המשימה, כי הוא כבר יודע איך עושים אותה. והוא סיים אותה, והם המשיכו במרוץ בלי להיות מבואסים מכך שהם במקום האחרון ומפגרים אחרי כולם ובלי להתמקד בכך שהמטרה התרחקה מהם, פשוט להמשיך משימה משימה, ולהפתעתי הרבה הפער הצטמצם די מהר והם הצליחו אפילו לסיים ראשונים את יום התחרות הזה.

למרות שאי אפשר היה לנחש מראש אצלם, מי יתקשה באיזו משימה, וכמו שוובה אמר, לכל אחד מהמתמודדים יש את הראש שלו והפחדים שהוא סוחב אתו מהבית, מה שאפשר היה לראות זה שבכל פעם שאחד מהם נקלע למצוקה, השני תמיד תמך בו ואף פעם לא דרש ממנו להמשיך בכל מחיר. מה שהיה יפה בכך זו העובדה שזה גרם להם להרגיש ביתר שאת את המחויבות שלהם לבן הזוג, ובכך שהם יודעים שהחבר שלהם שם במאה אחוז בשבילם, גורם להם לתת הרבה יותר מעצמם בתמורה.

ואם אפשר לסכם זאת במילותיו של אוריאל בשעה שהוא נשבר במשימת העברת החרקים והרמשים: "זה לא שכל כך פחדתי מלגעת בחיות, כמו ששאלתי את עצמי מה בתכנית הזו כל כך חשוב לי שיגרום לי לרצות לעשות את הדבר הזה" והתשובה שהוא מצא בסופו של דבר הייתה – "עשיתי את זה בשביל טום, הבנתי שהוא לא רוצה לפרוש מהתכנית עדיין, והוא גם לא צריך לרצות לפרוש בגללי".

מכיוון שהעריכה של המרוץ למיליון הייתה מאוד בעייתית, אי אפשר לדעת גם כאן, בדיוק כמה זמן אחרי שי ושני סיימו טום ואוריאל, והאם העובדה שהם סיימו במקום השני ולא בראשון הייתה בסופו של דבר רק עניין של מזל. מה שאפשר לדעת זה שהם בהחלט נהנו מהדרך והם לא יכלו לבקש בני זוג טובים יותר האחד לשני למסע הזה.

מסקנה מס' 4: האדם שכדאי לצאת אתו למסע כזה, הוא זה שאתה בוטח בו שהוא תמיד יזכור שאתה אתו, שאתה חשוב לו יותר מהפרס הגדול, ושהוא חשוב לך באותה מדה. לא בטוח שתנצחו, אבל סביר מאוד שתיהנו כך מהדרך הרבה יותר.

בפרק הבא נתמקד בצמד שי ושני ונבדוק מי מהם באופיו הוא הכדורסלן, ומי הכדורגלן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.