כמה פעמים ספרת עד עשר?


אומרים שהרושם הראשוני מאוד משפיע בחיים, אז מה לגבי סדרות טלוויזיה? "יומן השומן", "יומני הערפד", "שטיסל", "גן סודי", "UnReal", "iZombie", ו"ג'סיקה ג'ונס" – מה אפשר ללמוד על הסדרות הללו מעשר הדקות הראשונות שלהן? חברי המערכת חזרו עם רשמים

היחס בין שפע הסדרות הרב שהעולם מציע לנו לבין הזמן הפנוי שאנו יכולים להקדיש להן אינו תמיד תואם. הפער הזה מחייב אותנו למצוא מערכות סינון על פיהן אנו מחליטים לאיזה סדרות נקדיש את זמננו ועל איזה סדרות נוותר. כל אחד בונה לעצמו את מערכת הסינון שלו על פי ניסיונו וטעמו ואנחנו ב"עובר מסך" חיפשנו מערכת סינון חסכונית בזמן, שאינה פוסלת מראש סדרות. כך הגינו את המשחק הבא שבו הסכימו לקחת חלק שבעה מחברי המערכת (+ בת זוג): כל אחד יצפה בעשר הדקות הראשונות של סדרה כלשהי שאותה עדיין לא ראה, על פי בחירת חבר מערכת אחר, ויחזור עם רשמיו.

ברור לנו שכדי לשפוט סדרה באופן הוגן צריך לתת לה צ'אנס של יותר מעשר דקות ולפעמים אפילו של יותר מפרק, אבל זמן המחויבות הראשוני הזה יכול, לא פעם, לגרום לנו להימנע מסדרות מסוימות לחלוטין. האם צפייה לא מחייבת בעשר הדקות הראשונות של סדרה יש בה כדי להביא לתחילתן ידידויות מופלאות?

התוצאות לפניכם:

ג'סיקה ג'ונס – Jessica Jones (ארה"ב 2015-היום)

רמונה אסול על פי בחירתו של אסף רזון 

ג'סיקה ג'ונס

ג'סיקה ג'ונס. התמונה מעמוד הפייסבוק הרשמי של הסדרה

מה ידעת על הסדרה קודם לצפייה?

שהיא מבוססת על קומיקס ושמן הסתם לגיבורה קוראים ג'סיקה ג'ונס.

האם בלי המשחק היית בודקת את הסדרה הזו?

לא, לא ידעתי אפילו על קיומה.

מתי בפעם הראשונה מתחילת הפרק שמת לב כמה זמן כבר עבר?

די בדקתי במהלך ה-10 דקות כי הייתי מודעת למגבלת הזמן.

האם נסחפת מעבר ל-10 דקות? לכמה זמן?

לא, שניות בודדות בלבד. אבל כאמור, הייתי מאוד מודעת לזמן.

מה חשבת על עשר הדקות שראיתם?

פתיח מעניין, אפלולי, אווירה עירונית קשוחה, אהבתי את הצבעים, מוזיקה בסגנון הפילם נואר, שמות השחקנים מופיעים בזה אחר זה. היי! שם מוכר! קארי אן מוס! היי מה זה? דיוויד טננט? הלוגו מופיע, די מיושן, טיפוגרפיה של לפני 10 שנים.

הסצנה הראשונה בחדר חקירות. אהבתי את הרעיון של הצילום דרך החלון שמרפרר לוויזואליות של הקומיקס. זה יחזור במשך 10 הדקות הראשונות הרבה – צילום דרך חלונות, דרך המראה, חיתוכים מרובעים. מעניין, אבל עלול להעיק לאורך זמן, בתור התחלה – אהבתי.

האווירה מאוד פילם נוארית, כולם רציניים עד אימה, מסננים את השורות שלהם כאילו כל מילה שוקלת טון, בהחלט נותן המחשה קליטה למושג: שקול מילים. הבחורה הרזה עם עיני האימו המושחרות היא כנראה בלשית פרטית, הילדה שנשלחה למצוא כנראה הרגה את הוריה. הבלשית נכנסת לבר, בלשים תמיד נכנסים לאיזשהו בר, יש שם גבר שחור וחסון שהיא מתנצלת לפניו על כך שעורב בסיפור. מסתבר שהיא עקבה אחריו בקשר לקייס אחר, משהו בקשר לאיזו ג'ינה שמורידה את טבעת הנישואים שלה כשהיא באה אליו, והמשטרה חקרה אותו. הוא לא אוהב שוטרים. כמובן. הוא לא אוהב דרמה. הוא גם לא מת עליה עכשיו. הוא אומר לה להסתלק, אולי היה משהו ביניהם.

עכשיו היא עם הנערה, הפעם היא בתפקיד החוקרת. הנערה מזהירה אותה מקילגרייב, מסתבר שיש לבלשית ולו איזה עבר משותף, הנערה קצת מזכירה את אסתי גינצבורג, לא? את אוהבת לקפוץ? היא שואלת בדרמטיות ואנחנו קופצים לסצנה הבאה, עם קארי אן מוס, כנראה הבוסית. היא חפה מפשע, אומרת הבלשית, הבוסית חולקת עליה, בגלל ששטפו לה את הראש? זה לא פוטר מאשמה. אישה פותחת את הדלת ומיידעת את הבוסית שאישתה (אישתתה?) בקו השני, הא, היא לסבית. אני אחזור אליה, מפטירה הבוסית ואני קולטת שכבר עברו עשר דקות.

האם בדעתך להמשיך לצפות בסדרה מתישהו?

המממ… לפי עשר הדקות הראשונות? ככה ככה, זה היה קצת דרמטי מדי עבורי, אני לא כ"כ בענייני פילם נואר האמת, אני חושבת שמה שמפתה אותי בעיקר להמשיך את הצפייה מתישהו זו הכתובית הקטנה "דיוויד טננט". אני רוצה לראות אם הוא הקילגרייב המדובר או מה, ואם הוא ילבש מעיל גשם מרופט. מאוד יהלום אותו מעיל גשם מרופט סטייל קולומבו.

 

גן סודיSecret Garden (קוריאה, 2010-11)

אפרת דסקל על פי בחירתה של רמונה אסול 

גן סודי

גן סודי

מה ידעת על הסדרה קודם לצפייה?

שום דבר. ראיתי בעבר שתי סדרות קוריאניות אבל מעולם לא שמעתי על הסדרה הזו.

האם בלי המשחק היית בודקת את הסדרה הזו?

סביר להניח שלא.

מתי בפעם הראשונה מתחילת הפרק שמת לב כמה זמן כבר עבר?

בפעם הראשונה אחרי 8 וחצי דקות.

האם נסחפת מעבר ל-10 דקות? לכמה זמן?

נסחפתי לשבע דקות נוספות וראיתי 17 דקות רק בשביל להבין מי זו בעצם הגיבורה.

מה חשבת על עשר הדקות שראית?

שאלה טובה. בכנות אני לא יודעת. היה משהו מאוד שונה בלראות את הסדרה הזו לעומת סדרות אחרות. כך למשל, השוט הראשון עבר מדמות לדמות לדמות וכצופה לא היה לי ברור באיזו דמות עלי להתמקד, עם זאת שיטת צילום כזו גם חייבה אותי כצופה להיות יותר ערנית כדי להבין מה קורה. יתר על כן, ריבוי הדמויות גם לא אפשר לי להבין בעצם "בעד מי אני" כצופה. כצופה שמחפשת נקודת משען ראשונית, או אם תרצו, מחפשת את הדמות שדרך עיניה, אני יכולה להבין את העולם הדמיוני, לא הצלחתי להבין בעצם בעד מי אני. כך מצאתי עצמי מחבבת את הבחורה שאחרי חצי דקה התבררה כפוסטמה. אגב, אני גם לא לגמרי סגורה על הז'אנר – קומדיה רומנטית או סדרת פנטזיה???

האם בדעתך להמשיך לצפות בסדרה מתישהו?

לא יודעת. בשלב הזה אני לא חושבת אבל ללא ספק הסדרה מתגלגלת לי עכשיו בראש. ייתכן שאולי בהמשך…

קבלו עדכון: בתוקף היותי מבולבלת עדין וזקוקה לקלוז'ר,  צפיתי בקטעים מהפרק האחרון (כן, אני יודעת, אין לי אלוהים) ואני חושבת שאני אנסה לראות את הסדרה. עוד לא בטוחה איך ומתי אבל לפחות אנסה.

 

UnREAL (ארה"ב, 2015-היום)

אודליה ברקין על פי בחירתה של אפרת דסקל

UNREAL עונה 1

פוסטר הסדרה UnREAL. קרדיט תמונה: Joseph Viles, באדיבות yes

 האם בלי המשחק היית בודקת את הסדרה הזו?

בהחלט. רק כי היא של מרטי נוקסון מ"באפי" וזה גם מה שידעתי עליה לפני הצפייה. לא חובבת ריאליטי במיוחד ולא צופה.

מתי בפעם הראשונה מתחילת הפרק שמת לב כמה זמן כבר עבר?

אחרי שלוש וחצי דקות.

האם נסחפת מעבר ל-10 דקות? לכמה זמן?

כן. לעשרים דקות.

מה חשבת על עשר הדקות הראשונות?

סדרה מתוחכמת ושנונה. מאוד אינטנסיבית ועמוסה. הרגשתי כמו שהרגשתי ב"בית הלבן", שאני לא יכולה למצמץ כדי לא להחמיץ דיאלוג שנון. הרבה שנאת נשים, זרים, כל אדם באשר הוא וציניות בעשר דקות ("את לא מספיק סקסית כדי להיות משוגעת"). אהבתי שקוראים לאחראית קווין. דוחה אותי קצת שלסדרה אולי אין לב – רק ראש, ואין לי כוח לזה כרגע. צריכה קצת אנושיות וחום. מצד שני אולי זה משתפר בהמשך.

האם בדעתך להמשיך לצפות בסדרה מתישהו?

אני לא בטוחה. זה עמוס לי מדי ומרושע וציני. מצד שני מאוד התחברתי לרייצ'ל. אני חושבת שאתן צ'אנס לפרק הראשון.

  

יומני הערפד – The Vampire Diaries (ארה"ב, 2009-היום)

אורלי שלמה על פי בחירתה של אודליה ברקין 

יומני הערפד

יומני הערפד

מה ידעת על הסדרה לפני הצפייה?

ידעתי שזו סדרה עם ערפדים, ושנינה דוברב, שאותה הכרתי וחיבבתי ב"דגראסי הדור הבא", משחקת בה באחד התפקידים הראשיים. את כל שאר הדברים שקראתי על הסדרה בעבר הספקתי לשכוח או להדחיק.

האם בלי המשחק היית בודקת את הסדרה הזו?

היא נשמעה לי תמיד מסוג הסדרות שהייתי רואה (או לפחות בודקת) לו היא הייתה משודרת בטלוויזיה בזמן נוח עבורי, אבל לא משהו שהייתי מתאמצת לעקוב אחריו ולבדוק אותו אחרת. סביר להניח שעכשיו כשהיא בעונתה השביעית לא הייתי בודקת אותה ללא המשחק.

מתי בפעם הראשונה מתחילת הפרק שמת לב כמה זמן כבר עבר?

אחרי שלוש דקות ואז שוב אחרי 7 דקות ואחרי תשע וחצי דקות, כמעט כל פעם שהתחלפה זירת התרחשות.

האם נסחפת מעבר ל-10 דקות? לכמה זמן?

המשכתי עד לסוף הפרק, אבל זה לא היה מתוך היסחפות ותחושה של "נורא נהניתי ובלי שהרגשתי כבר הייתי באמצע הפרק", אלא שאחרי 10 הדקות הראשונות, מתוך הרגשה שיש יותר מדי דברים שעדיין לא ברורים לי, החלטתי להמשיך עד סוף הפרק כדי להבין מי נגד מי.

מה חשבתם על עשר הדקות שראיתם?

הקצב של ההתרחשויות והמעבר בין זירת התרחשויות אחת לשנייה היו בעייתיים בעיניי. היה לי גם קצת קשה להבין מה הקשר בין הזוג בהתחלת הפרק, שתאונת הדרכים הפכה אותו מנת ערפדים, לאלנה, אם יש קשר בכלל (באיזשהו שלב תהיתי אם הם היו ההורים שלה).  אגב תאונת דרכים, כמות תאונות הדרכים שנראו או הוזכרו בעשר הדקות הראשונות של הפרק, הפתיעה אותי והזכירה לי קצת את החידון שערכנו בנושא עבור סדרות קוריאניות. הדקה החביבה עליי בעשר הדקות הללו, הייתה זו של המפגש הראשון בין אלנה לסטפן בשירותי בית הספר. באופן כללי, אווירת בית הספר הזכירה לי די הרבה סדרות בית ספר תיכון שראיתי. חביב, אבל לא הרבה יותר מזה. נינה דוברב, אגב, משדרת בסדרה הזו ווייב די שונה מזה שהיא שדרה בדגראסי למיטב זיכרוני, משהו טיפה יותר קשוח שקשה לי להסביר אותו בדיוק.

האם הצפייה לאחר עשר הדקות שינתה קצת את מה שחשבתם בהתחלה?

הצפייה עד סוף הפרק בעיקר הבהירה לי את ההתרחשויות שתהיתי לגביהן בעשר הדקות הראשונות אבל לא היה בה משהו מעבר לחביבות שמראש ציפיתי למצוא בסדרה. הסצנה הטובה ביותר אגב בפרק בעיניי הייתה זו שבה סטפן מפגין בפני המורה להיסטוריה שהוא יודע את החומר יותר טוב ממנו, זה אחד השימושים בחיי הנצח של הערפדים שחבל לי שלא משתמשים בו יותר בסדרות. אגב נוסף, משום מה לאורך כל הפרק הייתה לי הרגשה שעבורי היה יכול להיות מעניין יותר לקרוא את היומנים של אלנה וסטפן מאשר לראות את הפרק. אני מניחה שזה אמור להיות היינו הך, אבל איכשהו השורות שהם הקריאו מתוך היומנים שלהם היו לי הרבה יותר מעניינות ומסקרנות מאשר מה שקורה להם בפועל.

האם בדעתך להמשיך לצפות בסדרה מתישהו?

כרגע לא. אולי יום אחד אם היא תשודר בזמן שמשתלב היטב בסדר יומי.

 

שטיסל (ישראל 2013-היום)

נדב רזון על פי בחירתה של אורלי שלמה 

שטיסל עונה 1

שטיסל, עונה 1. צילום: רונן אקרמן

מה ידעת על הסדרה קודם?

שזו סדרת דרמה שעוסקת בעולמם של חרדים ושאחת הדמויות הראשיות (דמות גברית) מתאהבת באישה באופן שמטלטל את עולמה.

האם בלי המשחק היית בודק את הסדרה הזו?

למען האמת, קשה לדעת. לא מתוך חוסר עניין אלא בעיקר בשל חוסר זמן.

מתי בפעם הראשונה מתחילת הפרק שמת לב כמה זמן כבר עבר?

בערך באמצע הדרך, משהו כמו 5 דקות לתוך הפרק.

האם נסחפת מעבר ל-10 דקות? לכמה זמן?

לא ממש. העדפתי לא לעצור באמצע הסצנה שבמהלכה הגיעו 10 הדקות לסיומן וסיימתי לצפות בה לפני שעצרתי (אם כי יש לציין שהפתיח נמשך כדקה או שתיים כך שבפועל היו 10 דקות "נטו").

מה חשבת על עשר הדקות שראיתם?

היה די איטי ומהורהר. היה ברור שיש ניסיון להכיר לנו את הדמויות באמצעות אקספוזיציה שהייתה עשויה בצורה די טובה, ובעיקר למדנו שהדמות של עקיבא לא לגמרי מחוברת למציאות ואוהבת "לשוט" לעולמות אחרים. חוץ מזה, היה נחמד מאד לראות את הדמויות מפטפטות ביידיש צחה… ברור לי שזו רק הייתה הכנה לקראת האירוע ה"מכונן" שאמור להגיע, אבל זה היה מעניין למדיי.

האם הצפייה לאחר עשר הדקות שינתה קצת את מה שחשבת בהתחלה?

לא ממש. ציפיתי לדרמה איטית שייקח לה זמן להתחבר, וזה פחות או יותר מה שחשתי במהלך הצפייה.

האם בדעתך להמשיך לצפות בסדרה מתישהו?

כרגע לא. שוב, בעיקר בשל מחסור בזמן.

מילות סיכום:

די ליבע ברענט אַזוי ווי אַ נאַסע שמאַט (הלב בוער כמו סחבה רטובה).

 

iZombie (ארה"ב, 2015)

שירי ישועה על פי בחירתו של נדב רזון

 איי זומבי

מה ידעת על הסדרה קודם לצפייה?

מהשם הסקתי שמעורבים בזה זומבים.

האם בלי המשחק היית בודקת את הסדרה הזו?

אולי, יום אחד, אם הייתי שומעת על זה ביקורות אוהדות.

מתי בפעם הראשונה מתחילת הפרק שמת לב כמה זמן כבר עבר?

5:38.

האם נסחפת מעבר ל-10 דקות? לכמה זמן?

צפיתי בכל הפרק.

מה חשבת על עשר הדקות שראית?

זה של רוב תומאס, שזה מעודד, הדיאלוגים חמודים, אבל מהר מאוד הבנתי שזו הולכת להיות עוד סדרת ווייס-אובר (כמו ורוניקה מארס) שבה למישהי יש חזיונות (זה בפתיח!! למה יש ספויילרים בפתיח??) ואולי היא נעזרת בהם כדי לפתור פשעים בחדר המתים (אני מנחשת, כי זה רוב תומאס וכי זה הזכיר לי את טרו קולינג, לא עלינו).

האם הצפייה לאחר עשר הדקות שינתה קצת את מה שחשבתם בהתחלה?

ובכן, בערך שלוש שניות אחרי שתמו 10 הדקות, זה פתאום נהיה הרבה יותר מעניין (למרות שצדקתי, היו חזיונות ופתירת פשעים).

האם בדעתך להמשיך לצפות בסדרה מתישהו?

על פי 10 הדקות הראשונות: היא לא בראש מעייני. על פי ההמשך: יש מצב שאני אמשיך לראות.

 

יומן השומן – My Mad Fat Diary (בריטניה, 2013-15)

אסף רזון ואור רוזנשטיין על פי בחירתה של שירי ישועה  

יומן השומן

יומן השומן

מה ידעתם על הסדרה קודם?

אור: כלום, לא ידעתי שהיא קיימת.

אסף: ששירי מאד אוהבת אותה. וחשדתי שאולי זו סדרה בריטית שפעם צפיתי בחלק מפרק שלה אצל חברים (מה שהתברר כנכון).

האם בלי המשחק הייתם בודקים את הסדרה הזו?

אור: לא, כי לא ידעתי שהיא קיימת…

אסף: כנראה שלא.

מתי בפעם הראשונה מתחילת הפרק שמתם לב כמה זמן כבר עבר?

אחרי 7:30 דקות

האם נסחפתם מעבר ל-10 דקות? לכמה זמן?

דקה וחצי, כי היה לנו חשוב לכבד את חוקי המשחק.

מה חשבתם על עשר הדקות שראיתם?

אור: נראה לי הורס. אני לא יודעת מה יותר ממכר – זה שהיא שמנה, זה שהיא בריטית, המבטא המהמם שלה, או הניינטיז (!!!!1). ואימא שלה כלבה.

אסף: נהניתי והסתקרנתי מאד. המבטא שלה באמת נהדר, אני תוהה מה הסיפור המלא שבגללו היא אושפזה ומה יהיה עם הבחור החתיך וכמה עוד דרכים יש לאימא שלה להיות מעצבנת. אהבתי את המקצבים והאנימציה שמעיפים את הסדרה קדימה.

האם בדעתכם להמשיך לצפות בסדרה מתישהו?

כן.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.