כל קשר הוא מקרי בלבד 1


אורלי שלמה על צירופי מקרים בעולם הטלוויזיה

מהם צירופי מקרים? מתי שני אירועים שונים ייחשבו לצירוף מקרים, ומתי איש לא יקדיש להם מחשבה נוספת. שאלה זו חלפה במוחי לא מעט בשבועות האחרונים.

באופן טבעי, ברור שאפשר להתייחס לכל שני אירועים שקורים באותו הזמן, או באותו המקום, כצירוף מקרים. אבל אם שני אנשים יימצאו נניח באותו מקום ובאותו הזמן, הם לא יחשבו את הדבר לצירוף מקרים אם אין ביניהם שום היכרות מוקדמת, והפגישה ביניהם אינה בעלת משמעות לחייהם. אולם אם במקרה יש בין אדם א' לאדם ב' היכרות מוקדמת והם ייפגשו במקום מסוים שאינו מקום בילוי שגרתי עבורם, מבלי שהם נדברו להיפגש בו, מיד הם יחשבו לעצמם, "איזה עולם קטן" או "איזה צירוף מקרים", אם המפגש ביניהם גם יפתור לאחד מהם איזו בעיה, הרי שמיד המפגש ביניהם יהפוך גם לצירוף מקרים ממוזל.

אולם ככול שאנחנו אוהבים צירופי מקרים ממוזלים כשאנחנו פוגשים בהם בחיים, הרי שכשאנחנו פוגשים בהם בסדרות, עולם שברור שכל התרחשות בו אינה מקרית אלא פרי עטם של הכותבים, אנו שומעים לא פעם ביקורת על צירופי המקרים היוצאים מתחת ידם. אז קצת כדי לעשות סדר בעולם צירופי המקרים של הטלוויזיה, וקצת כדי לשעשע אספנו לכם שורה של צירופי מקרים בעייתיים יותר או פחות. כל קשר למציאות הוא כמובן מקרי בהחלט.

 

צירופי מקרים מיותרים:

ישנן התרחשויות שקשה שלא לראות בהן צירוף מקרים, למשל כששני ילדים הופרדו בלידתם ופוגשים זה בזה בבגרותם, או כשדמות מתאהבת דווקא במי שעומד מאחורי העוול שנגרם לה וקיימת הדילמה של האם האהבה תעמוד בגילוי האמת וכיוצא בזה. אולם לפעמים יש סדרות שלוקחות את צירופי המקרים הללו צעד אחד קדימה, ויוצרות צירוף מקרים שלא נוצר בו רגע של גילוי העבר, והצירוף הוא חסר משמעות עלילתית. כשיש צירופי מקרים כאלה השאלה העיקרית היא כמובן בשביל מה היה צריך את זה?

עיני מלאך (ספוילר לכל הסדרה):

מי שצפה בסדרה הקוריאנית עיני מלאך יודע שהיא הייתה מלאה צירופי מקרים, אביו של הגיבור הראשי מת יחד עם אמה של הגיבורה בשעת ניסיון כושל להציל את האם ממוות, הבת מתעוורת באותו אירוע. הגיבור והגיבורה מתאהבים ואז אימא של הגיבור הראשי מתה בעקבות סיבוכים של תאונת דרכים, ומחליטה לתרום את הקרניות של עיניה לגיבורה כדי שתחלים מעיוורונה, האבא של הגיבורה מסתיר מבתו את זהות התורמת. בעקבות המוות של אם הגיבור, הדמויות הראשיות נפרדות לשנים ארוכות. כשהם נפגשים שוב, היא מאורסת למישהו אחר שיתברר בסופו של דבר כאשם בתאונת הדרכים שבה נפגעה אם הגיבור, ואימא שלו תתגלה כמי שאחראית להרג אמו של הגיבור בניסיון להסתיר את התאונה. אם זה נשמע לכם כמו המון צירופי מקרים, אתם באמת צודקים, ואני עוד הבאתי רק חלק קטן מהם. העניין הוא שאם כבר יש להם בסדרה כל כך הרבה צירופי מקרים, התסריטאים צריכים להיזהר כפליים מלהשתמש בכאלה שהם מיותרים והם לא. והדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן העובדה שאבא של הגיבור הראשי נפטר בזמן שהוא ניסה להציל את חיי אמה של הגיבורה הראשית. הגיבורים הראשיים מעולם לא גילו את העובדה הזו, ולא הייתה לה כל משמעות להמשך הסדרה. וכשתהיתי עד כמה זה היה משנה אם שני הגיבורים היו פשוט יתומים מאירועים בלתי קשורים בעליל. הגעתי למסקנה שזה לא היה משנה להמשך הסדרה דבר.

 

עיני מלאך

גיבורי הסדרה "עיני מלאך"

צירופי מקרים שנועדו להעלים דילמות מוסריות:

לפעמים גיבורי הסדרה אמורים להתמודד עם דילמות מוסריות שהחברה חלוקה לגביהן, וכדי להימנע מלתת לגיבור שנקלע לדילמה להתמודד עם הבחירה שאולי נחשבת פחות מוסרית, לא פעם מסדרים לו פתרון שבו ה"עבודה המלוכלכת" נעשית עבורו על ידי התערבות חיצונית כלשהי. שנים רבות נניח תסריטאים היו מונעים מגיבוריהם ללכלך את הידיים ברצח האדם שהם רוצים לנקום בו, על ידי כך שהיו יוצרים מצבים בהן אם הגיבור יבצע הרג, זה יהיה מצב של הגנה עצמית, או שבכלל מישהו אחר יהרוג אותו. היום אגב נראה שרוב היוצרים דווקא מעדיפים שהגיבורים שלהם יחצו את הקו הזה (צירוף מקרים?) אבל לא חסרות דילמות מוסריות אחרות, שהגיבורים ניצלים מהכרעה בהן כתוצאה מהתרחשות מקרית.

שולחן לחמישה

ג'וליה משולחן לחמישה נכנסת להריון מהחבר שלה (נדמה לי שאז הם כבר היו לשעבר). הפלה על הפרק, אבל אחותה קלודיה נחרדת מהרעיון ומבחינתה זה רצח, גם לגדל את הילד זו אופציה שנשקלת, אבל התסריטאים בחרו לא להתמודד עם אף אחת מהאפשרויות ולג'וליה הייתה הפלה טבעית. (אסול רמונה)

שולחן לחמישה

שולחן לחמישה, משמאל ג'וליה (נב קמפבל). Source:News Corp Australia

צירופי מקרים בלתי מוסברים:

עולם הטלוויזיה מלא בסיטואציות כאלה. בסדרות דוגמת "היפים והאמיצים" לא קשה למצוא אנשים שגרים בערים גדולות כמו לוס אנג'לס אבל תמיד נתקלים זה בזה באותה מסעדה קטנה, שכולם הולכים דווקא אליה כשהם יוצאים למסעדה במקרה. בסדרות דוגמת "הרשימה השחורה", ברור לנו שהרשת של רדינגטון ושל ארגון הקאבאל שהוא פועל מולם פרושה בכל מקום. ולכן אין לנו מה להתפלא בכלל אם אנשים אלה יצליחו לצוץ בכל מקום בעולם, ולא תמיד אפילו טורחים לספר לנו איך הם עושים את זה ואיך הם יודעים לאן להגיע. זה גם לא כל כך משנה לעלילה שהכיף שלה הוא במופרכותה. אבל לפעמים חוסר בהסבר יכול להיות בעייתי, במיוחד כשהופכים אותו לתעלומה קודם לכן.

הסדרה שרלוק (ספוילר עונה 3 פרק 1)

בסדרה "שרלוק" מעולם לא הסבירו איך שרלוק ביים את מותו.

It's a trick, it's just a magic trick, היו המילים הראשונות שנאמרות בפרק הראשון בעונה השלישית (למעט הצעקה "שרלוק" שנשמעת בפתיחה), וחוזרות ונאמרות בכמעט כל אחת מהפעמים שמראים לנו איזושהי גרסה שכביכול מפענחת את תעלומת ביום המוות של שרלוק.

בסופו של הפרק אנו לא באמת מקבלים פענוח של בימוי המוות, אלא נשארים רק עם העובדה ש הפרטים לא חשובים, אפשר היה ליצור את האשליה הזו בהרבה אופנים

העניין הוא כזה, כאשר המדובר בקסמים ובאחיזת עיניים, יש שלושה סוגים, יש את אלה שטוענים כמו אורי גלר שיש להם כוחות על טבעיים שבעזרתם הם משנים את המציאות הטבעית. יש כאלה כמו ליאור מנור וסושרד, שטוענים שהכול זה אחיזת עיניים אבל הם לא יסבירו לך איך הם עושים את זה ויתנו לך להרגיש שהם קוסמים. ויש את שרלוק הספרותי, שמסביר לך איך מה שנראה כמו עניין בלתי אפשרי בהתחלה, הוא בעצם אפשרי לחלוטין. אצל שרלוק הפרטים כן חשובים כי בלעדיהם, הוא הופך לעוד מאחז עיניים, דוגמת המנטליסט, ולא למישהו שמלמד אותך איך להתבונן במציאות אחרת.

וזה חשוב עוד יותר כשהמדובר ביצירות ספרותיות וטלוויזיוניות בעיניי, כי להגיד זה לא משנה איך הוא פתר את התעלומה, זה כמו להגיד יש לו כוחות על טבעיים, הוא עושה קסמים, וכשנרצה למצוא פתרון לתעלומה כלשהי תמיד אפשר להגיד, הוא פתר את זה באורח קסם, לעומת המציאות, זו ממש לא בעיה לפתור דברים באורח קסם בטלוויזיה או בספרות, ולהפוך את שרלוק לקוסם, זה לרדד את הרעיון של דמותו בעיניי. הרעיון של דמותו, ההצדקה של קיומו בעיניי, היא שהוא מסביר לי איך הוא עושה את ה"קסמים" שלו בסופו של דבר. וכשהיוצרים ברחו מההסבר במקרה הזה, לא אהבתי את הבדיחה.

 

שרלוק עונה 3

קאסט הסדרה "שרלוק". צילום: Robert Viglasky, באדיבות yes

צירופי מקרים שנועדו להשאיר את הגיבורים בנקודת הפתיחה:

למרות שהסדרה "האי של גיליגן" מעולם לא שודרה בארץ, כל צופה סדרות אמריקאיות שמע עליה, ולמד שלא משנה מה יקרה במהלך הפרק, הגיבורים לא יצליחו לצאת מהאי בסופו. יש סדרות כאלה שבנויות כך שלא משנה מה יקרה לגיבורים, הם תמיד יישארו בנקודת הפתיחה שלהן. זה לא תמיד דבר רע, אבל לפעמים קשה שלא להתאכזב כשקו עלילה שנראה שהיה יכול להוות התפתחות מעניינת עבור הדמויות, נגדע באיבו באופן שאינו מחויב המציאות רק כדי שהגיבור יישאר באותו מצב.

באנשי (עונה 3)

הסדרה באנשי מספרת את עלילותיו של אסיר לשעבר שמגיע לעיירה באנשי בעקבות אהובת נעוריו ומתחזה לשריף המת לוקאס הוד. הצופים אגב אינם יודעים עדיין את שמו האמיתי כיוון שאיש לא קורא לו בשמו. והעובדה שהוא אינו באמת השריף, נותרת בגדר סוד לאורך כל שלוש העונות גם אם רבים חושדים בו. לאורך הסדרה רבים שגילו את סודו מצאו את מותם בדרך לא דרך, או שהחליטו לשמור את סודו מסיבות טובות. אולם צירוף המקרים המעצבן ביותר התרחש במהלך העונה השלישית עת שיבון, שוטרת במשטרת באנשי, שהפכה לבת זוגו ולאהובתו בעונה השנייה, מגלה שהוא אינו באמת שריף אלא אסיר לשעבר. בהתחלה היא לוקחת איזה פרק או שניים חופש כדי להחליט מה לעשות בגילוי, אולם כאשר היא חוזרת, ומוצאת את לוקאס הוד המתחזה מוכן לעשות הכול בשבילה, כולל לעזוב את תפקיד השריף, ונראה שהיא גם מתרככת כלפיו. היוצרים כדי לוודא שהוא יישאר בתפקיד השריף, וזהותו תישאר חסויה, בוחרים להרוג אותה במסגרת עלילה שלא הייתה ממש קשורה אליה, באופן שהותיר את השריף המתחזה במקומו עם עוד עלילת אקשן וחיפוש נקמה שגרתית. במקום עם עלילה שהייתה יכולה לקחת אותו מבחינתי למקומות הרבה יותר מעניינים. אם ניקח בחשבון שבאותו הפרק כמעט כל הדמויות היו במצור שהיה נראה שאי אפשר להינצל ממנו על ידי בריחה, והדרך הטובה ביותר להתמודד עמו, למי שאינו יכול להילחם,, היא להרכין ראש עד יעבור זעם. הרי שהעובדה שקיי פרוקטור הנבל הנצחי של הסדרה הצליח למצוא את דרכו אל החופש באותו הפרק, בצירוף מקרים בלתי מוסבר (עיין ערך) רק הופכת את המוות של שיבון למעצבן יותר.

 

באנשי - עונה 1

באנשי – השריף ושיבון. צילום Fred Norris

צירופי מקרים שנועדו להציל את הדמויות הראשיות:

ישנם צירופי מקרים שנועדו להציל את הדמויות מלהתמודד עם תוצאות מעשיהן, וישנם צירופי מקרים שנועדו להציל את חייהן של הדמויות. בכל מקרה, עד כמה הדבר מתקבל כהתחמקות ועצלות תסריטאית או כמזל גדול, תלוי מן הסתם חוץ מאשר באיכות הכתיבה, גם בשאלה עד כמה אנו אוהבים את הדמויות שניצלות מגורל אכזר.

ההריגה

לאחר שהגיבורה השוטרת הודתה ברצח, במקום שהיא תעמוד למשפט או תיכנס לכלא הגיע ראש העיר עם חנינה מיוחדת של הרגע האחרון. (אפרת דסקל)

עקרות בית נואשות

  1. לקראת סוף הסדרה, ברי הואשמה ברצח שאותו ביצעה בעצם גבי והיא העדיפה ליטול על עצמה את האשמה במקום לבגוד בחברה. פתרון הקסם הגיע בדמותה של גב' מקלקסקי (שפתאום התברר כי היא חולת סרטן) שבחרה ליטול על עצמה את האשמה. (אפרת דסקל)
  2. כשסוזאן נזקקה להשתלת כליה אזי בת', אשתו המשונה של פול, בצירוף מקרים מפתיע ונסי ממש, החליטה לתרום לה את הכליה והלכה לבית החולים וירתה בעצמה למוות…אחרי שהבהירה לאחות שזה מאד חשוב שהכליה שלה תלך לסוזאן… (זלפה)

 

עקרות בית נואשות עונה 8

עקרות בית נואשות. ABC

צירופי מקרים בתכניות מציאות:

תכניות ריאליטי אמורות מטיבן למכור לנו את מה שקורה בהן כצירוף מקרים אמיתי המתרחש באופן טבעי. אולם מה שמעצבן לא פעם בתכניות כאלה הוא שהתערבות ההפקה נראית בולטת מאוד, וקשה לצופים להאמין לכך שפסלוני חסינות נוחתים על מתמודדים מהשמיים באופן אקראי, או שמתמודדות שאיבדו את כספן מצליחות למצוא נהגי מוניות שיסיעו אותן חינם לכל מקום במשך יום שלם. את חוסר האמון הבסיסי הזה בהפקת תכניות ריאליטי אפשר כמובן ליחס לשנים בהן חונכנו על ידי בתיה עוזיאל, שתמיד הכינה מראש "במקרה" את מה שהיא למדה את הצופים להכין, כדי לחסוך את זמן ההמתנה בעשייה. חשוד מאוד.

בתיה עוזיאל

בתיה עוזיאל, במקרה הכינותי מראש. (צילום יח"צ)

 

צירופי מקרים המתקיימים בין סדרות – "מוחות גדולים חושבים דומה?"

אם עד כה דיברנו על צירופי מקרים בתוך אותה סדרה או תכנית טלוויזיה, הרי שלפעמים קורה שיש קווי עלילה בסדרות שונות שמזכירים או מתכתבים אחד עם השני, באופן שמותיר אותנו לתהות האם המדובר בטרנד חדש דוגמת 'ילדים המנסים (או מצליחים) להרוג את הוריהם' שאפשר למצוא בסדרות "ריי דונובן", "סליפי הולו", "עד עצם היום הזה", "המכשפות מאיסט אנד" ועוד, או נשים אלמנות שהתחתנו ואז גילו שהבעל המת מאוד בחיים ("מקום בלב", "עוזרות בית נחושות") שזה תת טרנד של דמויות שחוזרות לחיים שמאוד באפנה עכשיו. ישנם גם צירופי מקרים תמוהים יותר, שאינם יכולים להיחשב טרנד, כמו שחקן שתמיד מוצא את מותו בסדרות שהוא מלוהק אליהן, או שחקן שמצא את עצמו מוטבע בלפחות ארבע סדרות שראיתי. אבל צירוף המקרים שאני רוצה לדבר עליו עכשיו לקוח מסדרות ששודרו בטלוויזיה בשבועות האחרונים.

שטיסל (עונה 2 פרק 8) ולהרוג את הסבתא (שני הפרקים הראשונים)

יום לפני שידור הפרק הראשון בסדרה "להרוג את הסבתא", שודר הפרק השמיני בעונה השנייה של הסדרה "שטיסל", ואם לא שמתם לב, אז באותו הפרק הרגו את הדמות שהכי אהבתי, את הסבתא. זה נראה כמו סתם תזמון משעשע ולא ממש מחווה של יוצרי "שטיסל" לכותבי "להרוג את הסבתא" אבל, אז הגיע הפרק השני של להרוג את הסבתא, והזכיר לי קו עלילה אחר בסדרה "שטיסל". בפרקים הראשונים של הסדרה שטיסל ליפא וגיטי שעומד להיוולד להם בן, מבטיחים לאלמנה חסרת ילדים, לקרוא לבנם בשם זליג, תמורת שכר נאה. גיטי אומנם מבטיחה לעשות זאת כמצווה חינם, אולם בעלה כבר לוקח מהאלמנה את הכסף ומשקיע אותו מבלי ידיעתה, וכשהיא רוצה לחזור בה, זה מאוחר מדי מבחינתו, והוא קורא לבנם במהלך הברית בשם זליג. בפרק השני של "להרוג את הסבתא", דוד הופך לראשונה בחייו לאב לבן זכר, או שכך לפחות הוא חושב. בשעה שהוא רוצה לחגוג את המאורע כראוי הוא הולך לבקש מאמו כספים, שהיא לא ממש ששה לתת, ומנסה להבטיח לה בתמורה לקרוא לבנו על שם הסב, זלמן צבי. אשתו לא כל כך ששה לרעיון לקרוא לבנם בשם שהיא רואה בו התאכזרות לילד, והוא מסכים אתה בהתחלה בעיקר מכיוון שהסבתא מסרבת לממן אותו. אולם כשהוא מגלה במהלך הפרק שזה אינו בנו באמת, ושאשתו בגדה בו, הוא חוגג את טקס הברית בחצר בית הסבתא, כפי שהיא הציעה לו מלכתחילה, וקורא לבנו בטקס הברית "זלמן צבי" כמו שהוא יודע שאמו רצתה. אם זה לא מספיק צירוף מקרים בשבילכם, כי בסדרה אחת קראו לבן בשם הבעייתי זליג ובסדרה השנייה השם הבעייתי הוא זלמן צבי, אני רק אוסיף ואומר שאני מניחה שהשם 'זלמן צבי' נבחר לייצג שמות בעייתיים בסדרה "להרוג את הסבתא" כיוון שהשם זליג כבר היה תפוס. זהו שם המשפחה של דוד ואחיו גיבורי הסדרה.

 

שטיסל ולהרוג את הסבתא

מימין צוות הסדרה "שטיסל" צילום אוהד רומנו. משמאל, דוד אחד מגיבורי "להרוג את הסבתא". צילום ורד אדיר


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחשבה אחת על “כל קשר הוא מקרי בלבד

  • מיקה

    החיים שלי מלאים בצירופי מקרים. מה מלאים? מפוצצים. בגלל זה יוצא ככה שאני בדרך כלל לא ממש מתייחסת לצירופי מקרים כמשהו בולט או מפריע.
    נניח, בגיל עשר הועברתי לבית ספר אחר בעיר אחרת. היתה שם ילדה שמאוד התחברתי אליה, אבל אז הועברתי משם למקום אחר מאוד (מירושלים לקיבוץ על שפת הכינרת) ולכן כמובן נותק הקשר. שתינו היינו בנות עשר, לא היו טלפונים סלולריים או גישה לאינטרנט אחרי הכל). ואז בזמן הצבא חזרתי לירושלים, ויום אחד לא הרגשתי טוב אז הלכתי למרפאה הצבאית שנל״ר. בחדר ההמתנה ישב לידי חייל שהיה צריך עט – אז הצעתי לו אחד – אבל החיילת מהצד השני שלו גם היא הציעה לו אחד. אז באופן טבעי – זה גרם לשתינו לפצוח בשיחה. במקרה יצא ששתינו נקראנו (כל אחת לרופא אחר) באותו הזמן, ככה שסיימנו באותו הזמן ויצאנו מהמרפאה עם גימלים באותו הזמן. רק אז, כשאמרנו שהיי, בואי נלך להמשיך את השיחה על כוס מילקשייק או משהו״ היא פתאום אמרה ״אוי, שכחתי כלל להציג את עצמי!״ ואז אמרה את השם שלה (כמובן, אני כבר לא זוכרת אותו). ״אוי, באמת לא ערכנו היכרות רשמית! אני מיקה״ אמרתי אני. ואז היא עשתה מן פרצוף מוזר ואמרה ״את לא נראית כמו מיקה״. לרגע חשבתי שהיא פסיכית אמיתית או משהו, אז שאלתי אותה ״אה, כן? אז איך נראית מיקה?״ והיא אמרה ״לא, את לא מבינה. כשהייתי קטנה, בכחתה ה׳ ככה, הגיע ילדה חדשה לבית הספר שלי. היא נעלמה אחרי כמה ימים, אבל היינו חברות. ופתאום נזכרתי בה והתחלתי לחפש אותה. ו, איך אני אסביר? את לא נראית כמוה.״
    ״אבל זו אני, זו אני!!!״ התחלתי לצווח.
    כמובן שהחלפנו מספרי טלפון ונפגשנו עוד הרבה אחר כך – אבל לבסוף הקשר שוב נותק.
    בכל מקרה – כשדברים כאלה קורים לך – איך אתה יכול לא להאמין בצירופי מקרים?