איך קשורים הירי במחבל המנוטרל, ורצח מפורסם משנת 1924, לפרק השמיני בעונה השנייה של הסוכנת קרטר?

לפעמים יש לי הצתה מאוחרת, ואני הולכת להגיד משהו שישמע אולי מוזר בקריאה ראשונה, אבל הסוכנת קרטר, הידועה גם בכינויה פגי, היא גיבורת על "טובה". אהה, תגידו לי, עכשיו נזכרת, כבר כמעט שתי עונות שהסדרה הזו רצה, ורק עכשיו קלטת שהיא גיבורת על ושהיא טובה? ואתם צודקים, אך הרשו לי לתאר לכם קצת איך הגעתי למסקנה הזו ואולי תבינו למה פתאום המידע הברור מאליו הזה, הרגיש לי כגילוי, ולמה בימינו העובדה הזו היא אפילו מידע קצת מרעיש.

כידוע לכולם, עולם התקשורת האלקטרונית והכתובה סוער בשבועות האחרונים בעקבות הירי של החייל במחבל הפלסטיני המנוטרל. וגם אני בעוונותיי עקבתי בעניין אחרי הדיון בפרשה כשאני קוראת אולי יותר טוקבקים ממה שכדאי לאדם שרוצה לעשות משהו מועיל עם הזמן הפנוי שלו.

בכל מקרה, אחד הדברים שהדיון הזה הזכיר לי זה את הכתבה "איך נפלו גיבורים", שבה עסקתי בשאלה – האם יש היום יותר לגיטימציה על המסך לגיבורים הטובים שבסדרה להרוג את הנבלים של הסדרה גם כשאלה מנוטרלים, ולא מהווים סכנה. הוזכרו בכתבה דמויות כמו שרלוק והמנטליסט, שהם לא בדיוק גיבורי סדרות אפלות שמיועדות לשעת ערב מאוחרת, והם חצו את הגבול הזה. ואני זוכרת שבמהלך הכנת אותה הכתבה, דיברתי עליה עם רמונה, והיא סיפרה לי שיש התייחסות כזו לגיבורים מסוימים כאל "על-אדם" או "אדם עליון" (אוברמנש), דמות שהחברה מתירה לה להתנהג בצורה מסוימת, שנחשבת אסורה עבור רוב בני האדם. גיבור העל זכאי ליצור את חוקי הצדק שלו ולכן אי אפשר לשפוט אותו באותם הכללים שבהם אנו שופטים את השווים לנו.

שמרתי את דבריה בליבי, אבל אני מודה שמכיוון שלא ממש הכרתי את התאוריה, והיא קצת סותרת את דרך החשיבה שלי לא ממש הקדשתי לזה מחשבה.

ואז, פחות או יותר בזמן שאני קוראת את אותם טוקבקים, אני נזכרת משום מה בפוסט מדף הפייסבוק המצוין "היסטוריה גדולה בקטנה" שקראתי פחות או יותר באותו השבוע, המביא את סיפורם של הרוצחים לאופלד ולב שרצחו נער בן 14 והסתבר שהמניע שלהם לרצח היה רעיון האוברמנש, או העל-אדם. להבנתם, העל-אדם הינו אדם שהוא פשוט טוב יותר משאר האנושות, ולכן החוקים והמוסר לא חלים עליו. שני הצעירים העשירים והמשכילים היו משוכנעים שהם אוברמנשים, ולכן החלו לתכנן לבצע את "הפשע המושלם" מבלי להיתפס – כמין הוכחה לעצמם ולעולם של עליונותם.

כשקראתי את זה אמרתי לעצמי שאני לא מבינה איך אנשים יכולים להפוך לגמרי את הרעיון של העל-אדם כפי שאני הצלחתי פתאום להבין אותו, שאם אתה על-אדם, אז החברה סומכת עליך ויוצאת מתוך ההנחה שכשאתה מבצע פעולה של לקיחת חיים של אדם אחר, אתה עושה את זה מתוך מקום של צדק, כי אתה כגיבור-על מבין את כל ההשלכות ומה צודק ומה אינו צודק, ולא כמו שלאופלד ולב עשו, לוקח חיים של מישהו אחר אך ורק כדי להוכיח את עליונותך ואת העובדה שאתה לא מחויב לחוקי החברה.

הסיבה שנזכרתי בזה בזמן קריאת הטוקבקים לעניין הירי בחייל המנוטרל, הייתה בדיוק משום שבחלק לא מועט מהתגובות התחלתי לראות שוב את ההיפוך המחשבתי הזה, במקום – "גם אדם טוב יכול לעשות מעשה רע, שאסור היה לו", ההיגיון של המגינים על מעשי החייל הוא: "אם אדם טוב עשה מעשה, ברור שהמעשה שהוא עשה הוא טוב".

כך אין שיפוט לפי המעשה ובדיקה של האם המעשה הוא טוב או רע, אלא שיפוט לפי עושי הפעולה. אצל חלק גדול מהטוקביסטים, הרעיון הכללי הוא שהחיילים הם הטובים והמחבלים הם הרעים. החייל משתייך לקבוצת הטובים, המחבל משתייך לקבוצת הרעים, ולכן כל מה שמישהו מקבוצת הטובים עושה למישהו מקבוצת הרעים הוא טוב. החיילים הופכים בעיניי חלק לא מבוטל מהטוקביסטים לסוג של אנשי-על שאינם מחויבים לחוקי החברה (או אפילו לחוקי הצבא) במסגרת מלחמתם ברוע.

עכשיו אני חוזרת לפרק השמיני של הסוכנת קרטר ולסצנה האהובה עליי בפרק: באותה סצנה הסוכנת פגי והסוכן דניאל מתווכחים ביניהם לגבי המחויבות למשימה של עצירת וויטני, האויבת שלהם, משימוש בפצצות שהיא הצליחה לחטוף מהם. פגי אומרת לדניאל, שהוא הניח לרגשותיו כלפיה להשפיע עליו, ולכן, כשהמדען וילקס איים על חייה בהשפעתה של וויטני, הוא נכנע ומסר לו את הפצצות, בעוד שהדבר הנכון לעשות היה לא להיכנע לאיום גם במחיר חייה, כיוון שלהבנתה, חייה חשובים פחות מפני האיום הכללי על העולם. דניאל שואל אותה, האם היא במקומו הייתה נותנת לו למות במצב דומה? ובעוד שפגי נראית לפתע כמי שבעצמה לא הייתה מסוגלת לעשות את מה שהיא הטיפה לו, מגיע הסוכן תומפסון, ואומר לשניהם, בחלק שהכי הצחיק אותי בפרק, "אני הייתי מניח לשניכם למות".

אבל נתעלם לרגע מאלמנט ההומור בסצנה ומהאפשרות שפגי לא רצתה שדניאל ייכנע לאיומו של וילקס, כיוון שהיא לא האמינה שוילקס יוכל לבצע אותו בשל רגשותיו שלו כלפיה (אני מאמינה שחלק ממנה האמין גם בזה). חשבתי לי שבעצם ההתנהלות שלה היא בדיוק הסיבה שאני רואה בה גיבורת-על. היא לא בדיוק מצייתת לחוקי החברה, ועברה באמת לא פעם על הוראות מפורשות שקיבלה, אבל ברור לנו שיש לה הבנה בסיסית של חוקי המוסר, הבנה שכוללת את המוכנות להקריב את עצמך, הרבה לפני הרגע שבו תהיה מוכן לפגוע באחרים, וההבנה הזו היא זו שגורמת לי כצופה לדעת שאכן אני מרשה לה להפר את החוקים.

בעוד שהמוסר של וויטני, יריבתה הגדולה העונה, מגיע בדיוק מהמקום ההפוך. היא רואה בעצמה אדם עליון, היא רואה בעצמה אדם בעל כוחות נעלים יחסית לסביבתה (הן מבחינת הכוח שהיא קבלה מחומר אפס, והן בשל חכמתה הרבה), ולכן כאדם עליון היא חושבת שמותר לה לעשות הכול כדי להשיג את מטרותיה.

בקבוצת הדיונים עלתה העונה השאלה לגבי המטרות המוסריות כביכול של וויטני, וכיצד היחס בין מטרותיה למעשיה משפיעים האחד על השני, וחשבתי לי שוויטני אכן רואה בעצמה סוג של מתקנת עולם, וחלק מהטענות שלה כלפי העולם אכן מוצדקות ואם חושבים על זה שהרבה מהפכות צודקות לאורך ההיסטוריה אכן דרשו קרבנות חפים מפשע, כמעט היה אפשר להתפתות להגיון של הדמות במאבקה למען השגת עולם טוב יותר. אבל פתאום הבנתי, בעקבות כל מה שתיארתי לעיל, שהעובדה שאני חווה אותה כדמות לא מוסרית בעליל, לא נובעת רק מהסיבה שהיא פגעה בדמויות שאולי אהבתי, או שהיא באופן כללי פוגעת בחפים מפשע, אלא מכך שהיא חושבת שיש לה זכות יתר מוסרית לעשות זאת, מכיוון שהיא אדם עליון מבחינתה. היא לא מרגישה אשמה או חרטה, כיוון שמכיוון שהיא משייכת את עצמה לכוחות הטוב, אז על פי אותו ההיגיון ההפוך שאותו תיארנו ברור לה שכל מעשיה טובים ונחוצים.

הסוכנת קרטר לעומתה, היא בדיוק גיבורת העל הקלסית, מהסוג שהטלוויזיה ממעטת להציע לנו לאחרונה. גיבורת על שמאמינה בטוב שבאדם, שמאמינה שגם אנשים טובים יכולים לעשות מעשים רעים, שאם מישהו נפגע בשל פעולותיה היא תרגיש אשמה, גם אם לא היא עצמה פגעה בו. גיבורת על שמבינה שיש מעשים שהם רעים בפני עצמם, ולא שופטים את המעשה על פי מי שמבצע אותו, אלא על פי המעשה עצמו. או בקיצור, מישהי שבגלל ההבנות האלה שלה, הייתי נותנת לה בלי להסס רשות להפר את חוקי החברה בה היא חיה. אז יחד עם התקופתיות של הסדרה, אני מודה שצפייה בסדרה גם מחזירה אותי לתחושה של פעם, כמו של ימי ילדותי, כשצפיתי בטלוויזיה וידעתי שהגיבורים הטובים, הם באמת טובים, ולא אפורים או ססגוניים. ותהיתי האם זו אינה אחת הסיבות לכך שהרייטינג של הסדרה אינו כל כך גבוה, והסדרה הזו נמצאת קצת בסכנת ביטול.

ועוד מספר הערות קטנות על הפרק:

• הפרק מתחיל כידוע בבית החולים, אליו נלקחה אנה, אשתו של ג'רוויס המשרת, לאחר שנורתה על ידי וויטני בסוף הפרק האחרון, ומסתיים ביריית הנקם של ג'רוויס בוויטני, ירייה שפגי קרטר ניסתה למנוע ממנו לבצע. אך למרות שהתסריטאים הניחו לו לבצעה, הם לא הפכו אותו לרוצח בירייה זו, כיוון שוויטני, שנחשפה לחומר האפס, קיבלה מאותו החומר, חוץ מאשר את הכוח להרוג כל אדם במגע יד, גם כוחות מרפאים (לפחות לגביה) וכך היא חוזרת לחיים אחרי אותה הירייה די בקלות.  אפשר ללמוד מכך גם על ההתייחסות של פגי לעניין של הימנעות מפעולות נקם, ואולי עוד יותר גם על כך שהתסריטאים לא רוצים להפוך את גיבורי הסדרה באופן כללי לאנשים אפורים מוסרית.
•  לא כל כך אהבתי את העובדה שמחשבות הנקם של ג'רוויס עלו בו רק לאחר שהוא הבין שאנה לא תוכל ללדת, ואז הוא היה מוכן ללכת ולסכן את חייו (ועוד השאיר לה את צוואתו כדי שנבין שהוא מודע לסכנה) כדי לנקום את נקמתה. זה יפה מאוד שאתה כועס, אבל זה לא ממש יעזור לאשתך לגלות כשתתאושש שלא רק שהיא לא יכולה להביא ילדים לעולם, אלא שגם בעלה מת באותה הזדמנות.
• אהבתי מאוד את האמון שפגי נתנה בתומפסון בשעה שהוא איים עליה עם הראיות המפוברקות נגדה, באמירה שהוא מהאנשים שלא צריכים לשחק מלוכלך כדי להצליח ושיעשה מה שהוא רוצה. אני די בטוחה שהאמון הזה שלה היווה את אחת הסיבות העיקריות לכך שתומפסון חזר למוטב הפרק.
•  אהבתי גם את השימוש בנשק ההשכחה הפרק. זה חמוד כשמשתמשים באותו הכלי באופן בלתי צפוי בפרקים אחרים.