המירוץ למיליון אולסטארס, סבב הדחה ראשון – זו לא הישרדות

המירוץ למיליון אולסטארס

סיכום סבב ההדחה הראשון, פרקים 1-3, במחווה מוסיקלית

סבב ההדחה הראשון של המירוץ למיליון אולסטארס הסתיים במשימה בה היה על המתמודדים להקשיב במרכזייה טלפונית להודעות קוליות הכוללות שורות משירים ישראליים שונים, ולהצליח למצוא את השיר היחידי שארבע משורותיו מועברות בהודעות. כמחווה למשימה החלטתי לסכם את סבב ההדחה הראשון בעזרת שורות משירים ישראליים,

משתתפי עונת האולסטארס במירוץ למיליון
משתתפי עונת האולסטארס במירוץ למיליון. צילום: עדי אורני. רשת 13

"ואם היה עלי לעבור זאת שוב, הייתי עובר זאת שוב איתך"
(מילים: יהונתן גפן, דיוויד ברוזה, שרוכים)

פייר, התגעגעתי למירוץ למיליון. העונה הזו צולמה עוד לפני שהעונה השביעית של המירוץ למיליון עלתה לשידור, וכבר אז זכור לי כמה רציתי לראות אותה, עד שהפתעתי את עצמי לבסוף מכמה שנהניתי מהעונה הקודמת המעולה למרות שהגעתי אליה קצת מאוכזבת שהיא לא עונת האולסטארס.

רציתי לראות את העונה הנוכחית בעיקר בגלל הזוגות שאהבתי מהעונות הקודמות ובראשם שי ושני וחשבתי שבאופן כללי ההפקה היטיבה לבחור להשיב לתחרות זוגות שאהבתי בגלל האנושיות, ההומור והתבונה שהם גילו במהלך העונה המקורית שלהם, וגם אם היו בי חששות כלשהם שאולי הזוגות שאהבתי לא נשארו מקסימים כמו שזכרתי אותם, הפרקים הראשונים הזכירו לי בדיוק מה אהבתי בהם, תוך כדי שהם מציגים גם זוגות חדשים עם פוטנציאל התחבבות לא מבוטל, אני לא יודעת עד כמה הזוגות החוזרים באמת שמחו להגיע שוב למירוץ למיליון, אבל בינתיים אני שמחה שאני עוברת שוב את המירוץ איתם.

יחד עם זאת חייבת לציין שבדקות הסיום של הסבב בו הודחו מיכל ורותי, חשבתי לעצמי עד כמה העמדה שבה הן נמצאות היא קשה, דווקא בגלל שזו הפעם הראשונה שלהן על המסך, כי נראה לי נורא ברור, שחוץ מאשר אולי בני ביתם (שכבר ממילא יודעים את התוצאה) רוב הצופים היו בעד שוובה ואלה ישארו במירוץ ולא הן, כי וובה ואלה התחבבו על הצופים מאוד כבר בעונה הרביעית, ואילו הן דמויות המשנה בסרט שלא ממש איכפת לצופים מה יעלה בגורלן כל עוד הדמויות הראשיות יקבלו את הסוף הטוב שלהן.

מיכל ורותי הביעו את צערן בסוף התוכנית על כך שבכל דבר בחיים יש הזדמנות נוספת, טסט שני, מועדי ב' וכו', ורק במירוץ למיליון כשזה נגמר זה נגמר, ולא תהיה להן הזדמנות נוספת, ואני חשבתי לעצמי כמה זה אירוני לשמוע את האמירה הזו יוצאת מפיהן דווקא בעונה שכולה הזדמנות נוספת לזוגות מעונות קודמות, אפילו אם הדברים שלהן נכונים עבורן, כי להן כנראה באמת לא תהיה הזדמנות נוספת כזו במירוץ למיליון, כי אף אחד לא יעשה עונת מירוץ עם כל הזוגות שהודחו בסבב הראשון ואף אחד לא זוכר.

"אין לי כסף, אין לי"
(מילים: אהוד מנור, גידי גוב, אין לי כסף)

כסף, הוא אחד מהמניעים המדוברים ביותר להשתתפות במירוץ למיליון, כי ברור שכל אחד ישמח לזכות במיליון שקלים ולסדר לעצמו את החיים מבחינה כלכלית לפחות לתקופה מסוימת. אפילו שני שכבר זכתה במירוץ בעבר, העידה על עצמה שמהחלק של במיליון ההוא לא נשאר דבר, והיא צריכה את הכסף כדי לכסות את המשכנתא הנוכחית שלה.

יחד עם זאת אחד מהאספקטים הכי לא מדוברים בתוכנית הוא הכסף שבו משתמשים המתמודדים תוך כדי המירוץ. הדין ודברים בין נהגי המוניות למתמודדים על מחיר הנסיעה בדרך כלל לא מובא בפני הצופים, כך שהיה מעניין לראות במשימת הניחוש ברגליים את יעל ויוסיאל, שלא נותר להם מספיק כסף למונית חזרה, ואיך העובדה שאין להם מספיק כסף מדאיגה אותם ומונעת מהם להתחיל במשימה, ומעניין לגלות איך לבסוף השיחה עם בני הזוג הנשוי אביתר וליאן גרמה להם להבין שהנהג שלהם עושק אותם ביחס למחירי הנהגים האחרים, מה שהפך אותם להרבה יותר חזקים אחר כך בעמדת המיקוח מולו. אבל הדבר שהכי עניין אותי בכל סאגת הדאגה הכספית של יעל ויוסיאל, היה הניסיון להבין איזו חוקיות של המירוץ הביאה אותם למצב שבו הם נמצאים.

"מה פה קורה פה, זה לא בסדר"
(מילים: שלמה גרוניך, קואי נה נה נה)

אולי הסבירו את זה בעונות הראשונות של המירוץ למיליון, אולי צופי המירוץ למיליון ארה"ב יודעים היטב שהזוגות המתמודדים מוגבלים כלכלית במהלך המירוץ, וצריכים לכלכל את הניווט שלהם בין המשימות בתבונה, אך בארבע העונות האחרונות של המירוץ לא ראיתי מעולם את רון שחר מסביר מהי החוקיות של שימוש בכספים ובמוניות במירוץ, האם למתמודדים מותר להשתמש בכספם או שהם מוגבלים לתקציב של ההפקה, כמו שגם הפרק לא היה לי ברור מדוע היה על המשתתפים להשתמש במוניות מסומנות בחלק מהמירוץ מה שהפך את יעל ויוסיאל לקצת שבויים של הנהג שלהם, בעוד שבסוף המירוץ בריצה לנקודת הסיום הם נראו עוצרים מוניות מזדמנות.

העורכים של המירוץ למיליון טובים מאוד בעיצוב הנרטיב של תיאור הזוגות בתחרות, אבל אם חפצים אתם להבין מה בדיוק סדר ההגעה של הזוגות למשימות השונות, מדוע זוגות יוצאים ראשונים לדרך אך לא מגיעים ראשונים ליעד, האם הזוגות נמצאים במשימות באותו חדר ויכולים לשמוע האחד את השני או שהם בחדרים נפרדים, ומהן ההגבלות שחלות עליהם שבגללן יעל ויוסיאל היו חייבים לקחת שוב את אותו נהג מונית שעשק אותם, אז תגלו שבזה העריכה עושה ממש עבודת קודש בלבלבל את הצופים.

זו לא חכמה להתלונן על העריכה במירוץ למיליון שמטשטשת זמנים, או מרחקים, כדי ליצור מתח גם כשאין, כי זו תלונה ישנה שלהפקה אין שום עניין לשנות, אבל הסבב גיליתי שיש לעריכה המטשטשת הזו גם השפעות שליליות עליי כי כשיעל אמרה בטסטה שלה שהיא לא רצתה לקחת כסף מאביתר וליאן כדי לא להרגיש חייבת להם ולהימנע מלתת להם עצורים להבא, היא גם אמרה "יש מצב שבעוד עשר דקות אני פותחת את העצור ורואה שהם עצרו אותי" רק שהיא אמרה את זה אחרי שהיא כבר פתחה את העצור, וראתה שהם לא עצרו אותה. מה שהביא אותי פתאום לתהות אם לא את כל החלק של פתיחת העצורים שידרו לנו שלא בזמנו רק כדי שהוא ייכנס לסוף הפרק השני בסבב, במקום מיד להבין שהאשמה היא כנראה בטסטה עצמה שצולמה בזמן שיעל כנראה כבר שכחה מתי בדיוק היא הייתה בעמדת פתיחת העצור באותו יום, או להניח שהיא מדברת בלשון הווה על העצורים באופן כללי, מה שהרבה יותר מסתדר עם יתר ההתרחשויות בפרק.

"רק תאמרי לי מי יעצור אותי"
(מילים: אבירם דרעי, רגב הוד, מי יעצור אותי)

המירוץ למיליון משתמש בשתי דרכים כדי לחייב אינטראקציה בין הזוגות המתחרים, הדרך האחת היא משימות הדו קרב, והשנייה "העצור". כל זוג חייב לבחור בזוג אחר אותו הוא היה רוצה לעכב לחמש עשרה דקות לפני סיום המירוץ. להבדיל מתחרויות הדו קרב הנתפסות כמשחק הוגן על ידי המשתתפים, בחירת הזוג לו יינתן עצור נתפסת על ידי רוב הזוגות במירוץ כמעשה פחות ספורטיבי, ולכן הזוגות משתמשים לא פעם בטיעונים מוסריים לבחירות שלהם, ונעלבים מזוגות אחרים ששמים להם עצור, למרות שברור שגם לזוגות האחרים לא הייתה ברירה אלא לשים עצור לזוג כלשהו.

למרות שבאופן אישי גם אני, לא מחבבת את רעיון העצור, וכמו וובה יכולה לומר "בגלל זה אני לא אוהבת ריאליטי בכלל", אני מודה שזה בהחלט מעניין לראות את האסטרטגיות בהן נוקטים הזוגות בבחירת הזוג לו ייתנו את העצור.

יש את האסטרטגיה הברורה של ניטרול המתחרים החזקים, אסטרגיה שבה נהגו למשל וובה ואלה שבחרו בזוג אסף ונתנאל, כי זוג של שני בנים זה זוג חזק.
לעומת זאת ישנן אסטרטגיות שמונעות מהרצון לא לפתוח חזיתות מריבה מיותרות כדי להימנע מקבלת עצורים. כך האחים אורי ובן שפלן בחרו להתקזז עם יעל ויוסיאל שהיו איתם באותה עונה, כי ברור להם שאף אחד אחר לא יפגע מהעצור שהם נותנים ומקבלים.

על השיקולים הללו של ניטרול החזקים, או אי פתיחת חזית, מתווספים לא פעם שיקולים מוסריים כמו למי מגיע ולמי לא מגיע לקבל עצורים. ובעונת אולסטארס נראה מובן מאליו שלמשתתפים חדשים ייראה הוגן יותר לתת עצורים למשתתפי תוכניות העבר, ובמיוחד לאלה שכבר זכו.

לאביתר וליאן למשל היה ברור מראש שזה לא הוגן ששי ושני מתחרים וסביר להניח שהעצור שלהם היה הולך אליהם, אלמלא בדיוק כמה דקות קודם לכן שי ושני ויתרו להם במשימת הדו קרב ואסירות התודה שלהם גרמה לכך שהם יבחרו בזינות במקום. שי ושני שמעדיפים באופן כללי את השיטה של אי משיכת אש אליהם, היו מודעים כמובן לכך שסביר להניח שבגלל זכיית העבר שלהם שיטת ההתקזזות לא יכולה לעבוד עבורם כי לו הם היו בוחרים זוג להתקזז איתו, הם רק היו מוסיפים לעצמם עוד קול שישים אותם בסיכון. לכן הם בחרו בשיטה של לבחור בזוג שנתפס בעיניהם כחלש יחסית ולכן סיכוייו להישאר במירוץ לאורך זמן לא גבוהים.

אני מודה שהרגשתי הרבה יותר טוב עם הבחירה של שי ושני, אחרי שראיתי ששירי ונוגה בחרו לתת את העצור שלהן לוובה ואלה, בטענה שחזרה הכי הרבה בעונה הרביעית שבה הם סבלו מאינפלציית עצורים, שהן הכי לא מתחברות אליהם. כי לא יכולתי שלא להרגיש בדיוק את מה שהאחים שפלן ניסחו יפה אחר כך, למה לשים על ההתחלה עצור לוובה ולאלה הם היו כל כך מסכנים מהעצורים שהם קיבלו בעונה שלהם, למה לעשות להם את זה עכשיו.

אם בשלב של נתינת העצורים אפשר לראות חשיבה אסטרטגית, אין ספק שבשלב של הגילוי מי נתן את העצור, הרגשות מתחילים לבוא הרבה יותר לביטוי. היה מצחיק לראות את אביתר וליאן שמחים שאיש לא שם להם עצור אבל גם קצת נעלבים מזה שאף אחד לא חשב שהם חזקים מספיק להוות איום, כמו שהיה עצוב לצפות בוובה ואלה המגלים שכלום לא השתנה בשנים מאז הפעם הקודמת שבה הם התחרו, והם עדיין נמצאים על הכוונת של יתר הזוגות ששמו להם עצור.

היה גם מעניין לראות כמאמר השיר עד כמה הזוגות סקרנים לדעת מי שם להם עצור אפילו אם הם צלחו בשלום את העמדה.

אגב, למרות מה שרגב הוד שר, אנחנו ראינו יפה מאוד שהיה מי שעצר אותו כשהוא השתתף במירוץ למיליון.

 

"קח אותו לאט את הזמן"
(מילים: אהוד מנור, גידי גוב, עניין של זמן)

הזמן הוא גורם מכריע בתחרות, לכן מעניין לראות זוגות שמבזבזים אותו, לעומת זוגות שנלחצים בעטיו. הקטע בו הראו את השפלנים של תחילת המירוץ משתשעשים בחיקוי זוגות המפצירים בנהג שלהם לעקוף את יתר הזוגות ולהזדרז, במקביל להצגתם של אסף ונתנאל נוהגים בדיוק על פי אותו חיקוי ומזרזים את הנהג, היה ערוך מעולה.

אבל האנשים שהכי הערכתי הסבב על היכולת שלהם לקחת את הזמן הפרק היו גילי וטלי, שבמשימה הראשונה, שהייתה חד משמעית המשימה הקשה ביותר מבחינה פיזית בסבב, הרגישו לא כל כך טוב, והחליטו לקחת פסק זמן. זה לא נדיר שזוגות לוקחים במירוץ פסק זמן בגלל קושי פיזי, אבל זה מאוד נדיר שזוג שזו לו הפעם הראשונה במירוץ, לוקח פסק זמן בשלוות נפש גדולה מאוד של שניהם. כאילו ברור להם שהם לא יינזקו אם הם ינוחו קצת, יאכלו משהו מרענן כמו גלידה או ארטיק, ויחזרו למשימה רק כשירגישו חזקים מספיק לעשות אותה. את שלוות הנפש שלהם בזמן המנוחה הזה שהם לקחו לעצמם, לא יכולתי להעריך יותר.

"זה הזמן להשתנות ולתפוס קצת אומץ"
(דני סנדרסון, פיקששתי)

אין ספק שצריך מידה רבה של אומץ כדי לצאת למירוץ למיליון. תוכנית שכוללת משימות אקסטרים, היא כבר מעצם הגדרתה לא לבעלי לב חלש. אם כי נראה לי שצריך אפילו אומץ רב יותר לצאת לתחרות אקסטרים מתוך מודעות לכל הפחדים שמנהלים אותך.

אפשר כמובן להמר על כך שהמירוץ לא ייאלץ אותך להתמודד עם אף אחד מהפחדים שלך, ואם כן אז שבן או בת הזוג שלך יחפו עליך במקרה הזה, ואן וירדן יכולות להוות דוגמה לכך, שכן בעונה שלהן לא זכור לי (ותקנו אותי אם אני טועה) שאן הייתה צריכה להתמודד בכלל עם הפוביה שלה ממקקים, והנה לחוסר מזלה בסבב הנוכחי היו שתי משימות שהעירו את הפוביה הזו משנתה, משימת שוק הדגים שבה הג'וקים חגגו בדוכנים, ואף על פי שהם לא היו חלק בלתי נפרד מהמשימה, הם הקשו עליה לתפקד. ומשימת הזיהוי ברגליים, שבה היה על המתמודדים לנחש במה נוגעות רגליהם על פי מגע בלבד.

אורי ובן היו מספיק חכמים ולמודי ניסיון להבין שבטוח חלק מהדברים שהועלו כאפשרות לדברים שבהם ייתכן שיצטרכו לגעת, כמו ג'וקים ונחשים נמצאים ברשימת האופציות רק על מנת לשחק בראש של המתמודדים ולהפחיד אותם מהלא נודע, בעוד שאן שרק לא מכבר ראתה ג'וקים מסתובבים בכל מקום בשוק, הרגישה לגמרי מאוימת מהאופציה של התיקנים, והתקשתה לתפקד.

ייתכן שהעובדה שיש אפשרות לעבור מירוץ שלם מבלי להתמודד עם פוביה שלך, היא זו שגרמה לליאן לצאת למירוץ על אף הפוביות המרובות שעליהן הצהירה בקטע ההצגה שלה ושל בעלה, ובראשן הפוביה ממים. ייתכן שבעלה מספק לה באופן כללי מספיק ביטחון כדי לנסות להתמודד עם כל דבר, וייתכן גם שהיא קיוותה שכשהיא תגיע לגשר היא תצליח לעבור אותו, ולהתגבר על פחדיה. אבל במשימת הדו קרב שבה שהיה עליה להיכנס למים, היא גילתה שהטראומה שלה ממים חזקה הרבה יותר ממה שהיא שיערה, ולא הצליחה להפסיק לבכות.

המזל של ליאן היה שהיא ובעלה היו אמורים להתמודד בדו קרב מול שי ושני, והאנושיות של שי ושני נכנסה לפעולה, והם ויתרו לבני הזוג על ההתמודדות ונתנו להם לנצח אותם.

לא ברור עד כמה ליאן יכולה לבנות על כך שתמיד יהיה לה במירוץ המזל לא להצטרך להתמודד עם הפוביה הזו שלה, מה שברור הוא שהסבב הזה המזל היה בצד שלה, ולמרות הפוביה שלה, היא ובן זוגה סיימו במקום הראשון. אני מודה שכל כמה ששמחתי בשבילם שנהגו בהם באנושיות ולא הכריחו אותם להתמודד עם הטראומה, כשהם הגיעו ראשונים בסוף הסבב משהו בי הרגיש פתאום שזה לא הוגן שהם עשו זאת מבלי שהשלימו את כל המשימות, במיוחד כשחשבתי לעצמי כמה זה אירוני שמיכל ורותי, הזוג השני שויתר על ההתמודדות במשימת הדו קרב בגלל הקושי שלהן, סיים אחרון.

"אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד"
(נעמי שמר, אנשים טובים באמצע הדרך)

העונה הנוכחית של "הישרדות" נחשבת להצלחה גדולה מבחינת הרייטינג, ואולי זו הסיבה שהפרומו לפרק השני בסבב, ניסה ליצור מצג שווא של משימת דו קרב שיוצאת מכלל שליטה, ורמזים לאווירת הישרדות המרחפת מעל הפרק.

עם כל הכבוד לחובבי האינטריגות והקרבות של הישרדות, אותי הפרומו הזה בעיקר הרתיע, ומאוד קיוויתי שהמירוץ למיליון לא מנסה להיות הישרדות 2, לכן שמחתי עד מאוד לראות את הפרק עצמו, ולהיווכח עד כמה רחוק הפרומו מהמציאות. המשפט "אין לתאר" שאמרה יעל בפרומו לא נאמר כגנאי אלא כמחמאה לבני הזוג אסף ונתנאל שניצחו אותם, הקרבות היו לכל אורכם באווירה טובה, שלא השתנתה כלל, והפעם היחידה שבה זוג באמת סבל באופן לא פרופורציונלי במשימה הייתה כשליאן נכנסה להתקף הטראומה, מה שהסתיים במחוות הוויתור של שי ושני, שגם אם נעשתה מתוך חשיבה אסטרטגית (נכונה) הייתה בעיניי מרגשת לצפייה, ולגמרי לא תואמת את הרוח המנשבת בין המתחרים בהישרדות.

השריד היחידי בפרק, שאפשר היה לקשר להישרדות היה המשפט "מה אני בהישרדות?" אותו נטע אמרה בבוז, ואני הסכמתי אתה שהיא לא וטוב שכך.

אם בפרק השני שמחתי על כך שאין אמת בפרסום, ושההתרחשויות בפרק רק אישרו את הדעה שלי על הזוגות שאהבתי בעונות הקודמות, ועל הכיוון שאני רוצה שהתוכנית תיקח, הרי שבפרק האחרון בסבב השמחה שלי רק גדלה.

עוד לפני שהתחילה המשימה האחרונה בסבב של זיהוי השיר הישראלי, חשבתי לעצמי שאין לי מושג איך וובה ואלה יעברו את המשימה הזו, במיוחד עם העצור שיש להם, וחשבתי לעצמי שהמירוץ ממש לוקח סיכון כשהוא בוחר לסיים במשימה כזו, כי ברור שקהל הצופים שמגיע לצפות רק בגלל וובה ואלה לא יראה בעין יפה את העובדה שהם יסיימו את המירוץ כבר אחרי הסבב הראשון. כמובן שבמקרה כזה ההפקה תמיד הייתה יכולה לאלתר נקודת הדחה ללא הדחה, אבל האופן שבו ההפקה לא הצטרכה לזה, סיפקה קתרזיס גדול.

בלי שום קשר לכך שזה היה יפה מאוד מצידם של אורי ובן להסכים לעזור לוובה ואלה במשימה, ושהם לא היו חייבים, ועשו זאת לגמרי מטוב ליבם, אני חושבת שהאופן שבו הם עשו זאת היה מה ששבה את ליבי, כי הם לא סתם פתרו את החידה ומסרו לוובה ולאלה את הפתרון, הם דאגו לכך שוובה ואלה יהיו שותפים שווים במציאת הפתרון, וזה היה מקסים.

וובה ואלה אמרו עליהם אחר כך שהם אנשים טובים, ולגמרי הסכמתי איתם, וחשבתי לי שזה מה שאני אוהבת במירוץ למיליון כשהטוב של האנשים בא לידי ביטוי על המסך. משום מה את זה אף פעם לא משווקים בפרומואים אלא רק את המריבות והכעסים.


"יש עוד המון דברים שלא הזכרתי"

(מילים: שמואל קרול, איתן מסורי, המון דברים)

ולכן בקצרה כמה הערות:
* אביתר וליאן היו טובים במשימות שהם כן השלימו, ומגיע לאביתר כל הכבוד על משימת זיהוי השירים.

* שי טען שהוא מקשיב לשלמה ארצי ולא מבין במזרחית, אבל לא הוא ולא שני ידעו לזהות את "טלפני, טלפני" כשירו של שלמה ארצי. בעוד שאת יתר השירים המזרחיים היה להם הרבה יותר קל לזהות.
* יש קסם בחוסר המודעות של נטע, ובתמימות שבה היא מאמינה שמה שהיא לא רוצה שישדרו אכן לא ישודר כי זה "בלתי עריך", ועומר אכן מלך.
* יש קסם במודעות של אורי ובן לאופן שבו מתנהל המשחק, כמו גם לעובדה שהם מעריכים שהקהל שלהם יכול רק להתאכזב מזה שהם שוב בריאליטי.

* "אני נופל וקם, נופל וקם", "אני למעלה עכשיו הפסקתי ליפול" הן שתיים משורות השיר שהתלבטתי ביניהן לגבי תיאור משימת הדו קרב, בסוף החלטתי להשאיר את שתיהן על רצפת חדר העריכה, ממש כמו שורות השיר המיותמות במשימה הסופית שלא התחברו לפתרון החידה. וזהו, שירים עד כאן.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

להרוס אותך, עונה 1, פרק 12

להרוס אותך, עונה 1, פרק 12 – שלושה סיפורים מעל ומתחת למיטה

דיון בפרק "מות האגו" (Ego Death), פרק סיום העונה הראשונה של "להרוס אותך"

מימין אליס על פי איורו של ג'ון טניאל, משמאל פארוק וסורייה מ"הכלה מאיסטנבול". STAR TV

שנהיה לראש ולא לזנב – על הכלה מאיסטנבול ואליס בארץ הפלאות

כיצד הסדרה "הכלה מאיסטנבול" והספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" הביאו אותי להבין משמעות שלא הכרתי לברכה המסורתית "שנהיה לראש ולא לזנב"

רן ובן, המירוץ למיליון 7

המירוץ למיליון, עונה 7, פרק 7 – קארמה איז א ביץ'

כיצד באה לידי ביטוי התפיסה של "תעשה טוב – תקבל טוב" במה שקרה לזוגות הפרק?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.