עמק הסיליקון עונה 2, פרק 9 

את "עמק הסיליקון" חיבבתי מתחילת דרכה אך אני מודה שבעונתה השנייה היא התחבבה עליי אפילו יותר, וחיבתי אליה רק התחזקה מפרק לפרק, כשנכון לעכשיו הפרק התשיעי והלפני האחרון בעונה זו העלה את הרף עד כדי כך שקשה לי להאמין שפרק סיום העונה יתעלה עליו.

למרות שלכאורה הדבר הבסיסי ביותר שאפשר לצפות לו מקומדיה הוא שתהיה מצחיקה, איכשהו אני מודה שההומור של רוב הקומדיות הטלוויזיוניות בימינו לא ממש מצליח להצחיק אותי, ומעטות הסדרות הקומיות שמצליחות בכלל להחזיק בי כצופה לאורך זמן. לכן, כשאני מוצאת את עצמי צוחקת בקול מול המסך, צחוק שמגיע גם ממש מהבטן, זה כבר בפני עצמו הישג לא מבוטל בעיניי. אבל הפרק הנוכחי לא רק שהצליח להצחיק אותי צחוק שכזה, הוא גם הצליח לגרום לי לרצות למחוא כפיים בהערכה לחלק מהדמויות ומעבר לכך הפרק הצליח להיות בעת ובעונה דיון תאורטי ברעיון כלשהו בנוגע לחתול של שרדינגר אך גם המחשה חיה של אותו רעיון וזה היה מקסים.

מלות המפתח "בעת ובעונה אחת" או "גם וגם" שהשתמשתי בהן, משמשות כידוע בתיאור הניסוי המחשבתי של שרדינגר על החתול שנמצא בקופסה סגורה שמכילה גם רעל, ועד שלא פותחים את הקופסה אי אפשר לדעת האם הוא כבר הורעל ומת או שהוא עדיין בחיים, ולכן כל עוד הקופסה סגורה, החתול נחשב גם חי וגם מת. במקור ניסוי החתול של  שרדינגר נועד כדי להסביר משהו לגבי תורת הקוונטים, אבל אני לא נכנסת לזה בעיקר כיוון שאין לי שום מושג בנושא. הטענה של דינש וגילפויל בפרק הייתה שעצם פתיחת הקופסה היא זו שהורגת את החתול, כיוון שעד שלא פותחים אותה החתול נחשב עדיין חי, ולכן עדיף שלא לפתוח את הקופסה.

הטענה הזו מעניינת בעיניי כיוון שאם במשפט הסקרנות הרגה את החתול מתכוונים לכך שהסקרנות היא רעה כיוון שהיא מסכנת את חיינו ממש כמו שהסקרנות של החתול גרמה לכך שהוא הכניס את עצמו למצבים מסוכנים שהביאו למותו, הרי שעל פי טענת הדמויות בפרק הסקרנות של האדם, שרוצה לדעת מה עלה בגורל החתול ופותח את הקופסה, היא רעה כיוון שבירור האמת הופך אותו לאחראי לדברים הרעים שקורים לחתול בניסוי. העיסוק בפרק בטענה הזו, שעל פניו נשמעת קצת מופרכת, הצליח חוץ מאשר ליצור סיטואציות קומיות, שאפילו חלקן הצפוי היה עשוי באופן משעשע, גם לעורר מחשבה לגבי לא מעט מצבים בהם אנשים נוהגים על פי התאוריה הזו בחיי היום יום.

הדוגמה שלקחה את התיאוריה הזו לקיצוניות המופרכת ביותר שלה הייתה זו שבה ג'ארד רוצה לדווח למוזיאון על כך שמהצפייה בערוץ האינטרנטי המשדר את תהליך הדגירה על ביצת הקונדור עולה כי הביצה נותרה מיותמת כבר כמה ימים, וייתכן שהיא כבר לא תבקע. חבריו דינש וגילפויל טוענים נגדו שאסור לו להתקשר כיוון שכל עוד הוא לא מתקשר להודיע למוזיאון על הביצה, לביצה עדיין יש את הפוטנציאל לבקוע, אך ברגע שהוא יתקשר ויסב את תשומת לב המוזיאון לכך שהיא מיותמת הוא "יהרוג" אותה. מה שקורה בפועל בהמשך הפרק הוא שג'ארד לא מקשיב להם, מתקשר, ובתגובה מכיוון שאנשי המוזיאון שמים לב שכמות הצפיות באתר הזה לא מצדיקה את קיומו, הם מחליטים להסיר את מצלמות השידור והשליח מטעמם שמטפס על הצוק להסיר את המצלמות מאבד את שיווי משקלו ונופל אפיים ארצה, אולי אל מותו, וכך דינש וגילפויל מאשימים את ג'ארד לא רק בכך שהוא "הרג" את הביצה, ו"הרג" את האתר אלא שבכך שהוא התקשר הוא גם "הרג" את השליח (למרות שבעצם מבחינתם, ומבחינת הצופים, השליח באותו רגע יכול להיות גם חי וגם מת ממש כמו החתול של שרדינגר, כי זה לא שראינו צוות של רופאים מגיע אליו וקובע את מותו).

ריצ'רד "והחברה שלו" -קרדיט: John P. Johnson באדיבות yes ו-HBO

הדוגמה הפחות קיצונית, הייתה זו שבה ריצ'רד מגלה בעקבות עיון מחודש בראיות, שלמרות שעל פי מיטב זיכרונו את כל עבודתו על האלגוריתם של פייד פייפר הוא עשה במחשבו הפרטי ובזמנו החופשי, הרי שהייתה פעם אחת יחידה שבה הוא ערך ניסוי במחשב של חברת הולי, מה שאומר שלהולי בעצם יש בסיס לתביעה של זכויות על האלגוריתם שלו. גילפויל ודינש מציינים נכונה שאלמלא הוא היה יודע את זה, הוא היה גם אשם וגם זכאי, אבל מהרגע שידוע לו שיש לו מה להסתיר הרי שהוא רק אשם. חזקת החפות שלו מתה.

כל התיאורים הללו היו רק משעשעים בעיניי, אלמלא בפרק גם נרמזו מצבים יומיומיים שבהם אנשים נוהגים על פי עצתם של דינש וגילפויל ונמנעים מלהסיר את מעטה חוסר הוודאות כדי להימנע מאחריות. המצב הראשון הוא זה שהוצג בדיון הבוררות, שבו לאחר שעורכי הדין של הולי מבינים שייתכן שיש להם ראייה לכך שריצ'רד השתמש במחשב שלהם לעבודה על האלגוריתם של פייד פייפר, האדם שנשכר להגן על ריצ'רד ושותפו ארליך, קולט שייתכן שריצ'רד וארליך דנים באפשרות להעיד עדות שקר, וממהר לצאת מהחדר כיוון שאם הוא לא יודע, אם הוא לא "פותח את הקופסה", עדות הלקוחות שלו יכולה להיחשב מבחינתו הן לאמת והן לשקר. אך אם הוא יודע את האמת, הוא כבר שותף ואחראי לעדות השקר (ב-Veep, התכנית שמשודרת מיד אחרי עמק הסיליקון ב-yes Oh, העלילה מלאה סיטואציות כאלה של אנשים המתחמקים מאחריות בטענה של חוסר ידיעה).

האזכור של היטלר בפרק עם המשפט "העבודה משחררת" רמז על המצב השני, שאני לא יודעת אם היוצרים התכוונו לרמוז אליו, או שסתם שילבו בדיחה, אבל אותי כל אזכור של היטלר לוקח לתקופת מלחמת העולם השנייה, שכידוע יצרה המוני אנשים שלא רצו לראות ולא רצו להאמין לכל סיפורי הזוועה, על פי ההסבר בפרק, כל עוד הם נשארים בורים, הם לא מרגישים אחראים לשום אסון.

כך שמאוד אהבתי את ההגדרות שהם נתנו בפרק לתחושות המאוד מובנות ואנושיות בעצם של חוסר הרצון לדעת כדי לא לשאת באשמה ולא לכאוב. ובאותה מידה אהבתי את העובדה שבסוף הפרק,  הם השאירו את מצבה של פייד פייפר לוט בערפל ממש כמו החתול של שרדינגר, כל עוד אני לא רואה את הפרק הבא, ייתכן שהחברה הצעירה שרדה וייתכן שלא, אבל אם אני אסתקרן ואצפה בפרק הבא, אני בעצם אוכל להאשים רק את עצמי אם אגלה שפייד פייפר הפסידה בבוררות.

אני כמובן אצפה בפרק הבא, כיוון שאהבתי את המתרחש בפרק מספיק כדי לרצות להמשיך לצפות בגיבורי הסדרה לא משנה מה יעלה בגורלם. הרעתי בליבי לבחירה של ריצ'רד הפרק, שלמרות שאמרו לו שזה לא הוגן שחברה אחרת תזכה בפרי עמלו רק בגלל טעות אחת, ולמרות שהוא הסכים עם הטענה, הוא בכל זאת הסתכן ואמר את האמת בעדותו מתוך המחשבה שאם רוצים לבנות חברה חדשה שתלך בדרך הישר ותהיה שונה מהסטנדרט הקיים, אי אפשר להתחיל לבנות אותה על בסיס שקרים, והעובדה שחברות מצליחות אחרות משקרות בגדול אינה צידוק. נשפכתי מצחוק מניסיון ההגנה של ארליך על ריצ'רד בשעה שריצ'רד הודה באמת על דוכן העדים. והבנתי שלמרות שהפרק הפך אותי מודעת יותר לאפשרות שהפרק הבא יאכזב אותי, אני מתכוונת לצפות בו, כי בסופו של דבר,  אני מאמינה שתמיד קיימת האפשרות שאם נפתח את הקופסה נופתע לגלות שהחתול עדיין בחיים.

——————————————

אהבתם? נשמח לביקור בדף הפייסבוק שלנו