אורלי חזרה לצפות בסדרה לאחר הפסקה של חמש וחצי עונות ומשתפת בחוויית הצפייה שלה בפרק "דרגונסטון"
גילוי נאות: את סדרת הספרים של ג'ורג ר.ר. מרטין שעליהם מבוססת "משחקי הכס" נטשתי בעמוד 400 של הספר הראשון, כשהבנתי שהחורף כל הזמן קרב ובא והמצב הקשה לא הולך להשתפר. או יותר נכון, כשחשבתי בטעות שאחרי שהרגו לי את נד אז גם אריה מתה, ויש גבול לכמה שאני מוכנה לתת לג'ורג' לאמלל אותי. העובדה שחבריי האמיצים שהמשיכו בקריאה דיווחו שאריה לא באמת מתה, לא גרמה לי להצטער על ההחלטה, אבל כן גרמה לי לנסות לתת צ'אנס לסדרה כשהיא הפציעה לראשונה על המסך. את הפרק הראשון של הסדרה אהבתי כי מצאתי בו איזה עניין שלא מצאתי בספר, אך עד הפרק השישי הספקתי לאבד אותו. כששמתי לב שעבר שבוע ועדיין לא הצלחתי למצוא בי את הרצון או הזמן לצפות בו, הבנתי שלא חייבים בכוח – ופרשתי מהסדרה, כשאני מברכת בלבי על ההחלטה כל אימת ששמעתי על עוד חתונה אדומה, או איזה מעשה רשע נוראי אחר שנעשה לגיבורים שהספקתי להיקשר אליהם בספר.
אולם אני מודה שאחרי שש עונות של הסדרה שלא צפיתי בהן (אם כי השמועות על חלק מהמתרחש בהן הגיע לאוזניי), התעוררה בי שוב הסקרנות. לא סקרנות במידה מספקת כדי להשלים את כל העונות הקודמות אך כן סיקרן אותי לברר איך ייראה לי פרק בסדרה, עכשיו כשהיא פרשה כנפי דרקונים ונפרדה מהספרים. הייתי סקרנית לדעת עד כמה שונה תהיה התחושה שלי לגבי צפייה בפרק, האם יעלו בי אותן תחושות רעות מהעבר, או שעכשיו ארגיש אחרת, והאם בכלל אצליח להבין משהו אחרי עונות של שינויים שלא צפיתי בהם.
אני מודה שתוצאות הניסוי שלי הפתיעו אותי באופן שלא הייתי מוכנה לו, וזה התחיל כבר בסצנה הראשונה.
איש זקן עורך משתה. מיהו האיש הזקן הזה? אני תוהה ושמחה לגלות שהאיש הזקן מדבר על עצמו בגוף שלישי וששמו הוא וולדר פריי. הוא עורך משתה ומזכיר את החתונה האדומה, וזה נראה לי עוד אירוע שבו הולכים לטבוח בכולם, בעיקר כי זה "משחקי הכס" ולמדתי לצפות לכאלה דברים, וכשבראשי גם חרוטים דבריה של השחקנית סופי טרנר (סאנסה), מהריאיון עמה בסוף השבוע האחרון ב"שבע לילות" על המסר הפמיניסטי של הסדרה דווקא בתוך חברה פטריאכלית, אני רואה את הזקן נוזף במי שמסבה עמו לשולחן, שהוא לא מתכוון לבזבז משקה על נשים ארורות, ותוהה מה היחס בין מספר הסצנות שבהן "מקטינים" את הנשים, לאלה שבהן הן יוצאות וידן על העליונה. עד שמתברר לי שהאיש הזקן הוא לא אחר מאשר אריה עצמה, המחופשת כוולדר פריי ונוקמת את נקמת משפחתה על אותו טבח בחתונה האדומה על ידי הרעלת כל השותפים באותו הטבח (כנראה), ואני מודה שתחושת הקתרזיס שהרגשתי באותו הרגע הייתה מושלמת, שכן כל האנשים הללו שנהרגים הם דמויות שאני בכלל לא מכירה ולא אכפת לי מהן, חוץ מהעובדה שאני יודעת שהן ביצעו מעשים נוראיים אז מגיע להן. את אריה עזבתי בפעם האחרונה כשהיא ממש הייתה מסכנה, אז היה עונג רב בלצפות בה נוקמת את נקמתה, והעובדה שהיא מנעה מהנשים לשתות מהרעל, דיברה בסוף הסצנה לזכותה ולא לחובתה. אך בדיעבד קיננה תהיה בתוכי, האם היא לא עושה את אותה הטעות שבה היא האשימה את מבצעי הטבח: "משאירים זאב אחד בחיים, והכבשים לעולם לא בטוחות"? כך אומרת ה"זאבה" שנשארה בחיים, אך מדוע היא כה בטוחה שהנשים שהיא עצמה השאירה בחיים אינן אף הן "זאבים"?
אבל המחשבה הזו לא ממש הפריעה ליהנות מהסצנה, ולחשוב על כך שזה לא השינוי לטובה היחידי ממה שהיה בסדרה בזמנו כשעזבתי אותה. אם בפרק הראשון של הסדרה הודאה בכך שצפית במהלכים הלבנים הייתה גזר דין מוות, בפרק הראשון של העונה השביעית, ההודאה הזו של בראן, היא כרטיס כניסה ומעבר. בפרק הראשון של "משחקי הכס" לא רצו לתת לאריה להתאמן בחץ וקשת והושיבו אותה לעסוק ברקמה עם הנשים, בפרק הראשון של העונה השביעית, ג'ון סנואו דורש גם מהבנות ללמוד להילחם, וליאנה אפילו אומרת: "אני לא מתכוונת לסרוג על יד האח בשעה שהגברים נלחמים עבורי".
אז המציאות אכן השתנתה במשך העונות, ונראה שהרבה מהדמויות שאינן עוסקות בניקוי חרא, עוסקות בהפקת לקחים מהעבר. אהבתי במיוחד שתי שיחות שהתייחסו לנושא הצדק ובעיניי התכתבו קצת עם אחד הדברים שתמיד שמעתי על ספריו ג'ורג' ר. ר. מרטין – שנראה שהוא אינו מאמין במיוחד בכך שיש שכר למעשים טובים ועונש למעשים רעים, ואצלו כולם כולם רק נענשים. והנה, סאנסה מבטאת בשאלה לג'ון סנואו את אחת מהסוגיות הללו, האם לא מגיע שכר לנאמנים ועונש לבוגדים, כאשר ג'ון סנואו מאמין ברעיון הזה, אך גם בצדק ובכך שאין על הבנים לשלם על עוון אבותיהם. אני כמובן אתו בנושא הזה, וגם בנזיפה שלו לסאנסה על כך שהיא מערערת על הסמכות שלו בפומבי (אלף בית בכל מסגרת ניהולית, הורית או מורית, אם יש לך ביקורת על הניהול ואתה חלק מהמערכת, אתה לא מביע אותה על יד המנוהלים, ומגמד בכך את המנהל).
השיחה השנייה היא כמובן זו שבה קלגיין טוען שאין צדק כלל, ואם היה צדק האב והבת לא היו מתים (מקריאה אחר כך על הפרק הבנתי שמסתבר כנראה שהייתה לו יד במותם), אולם נראה שיש בו רצון לתקן, והוא חופר להם קבר וממשיך לנהל שיחות על משמעות וצדק, והאם יש איזושהי תכנית על שכולם חלק ממנה, ואני חושבת שזה בערך היה המקום שבו הבנתי שממש אין לי תחושות רעות מצפייה בפרק, ואפילו יותר קל לי לסבול רשעים כמו סרסיי ויורון גרייג'וי (היי, קספר מ"ממשלה"), שנראים בדיוק כמו הזרזיר שהלך אצל העורב, ולהרגיש שבניגוד לתחושות שהתעוררו בי בעבר וגרמו לי להרגיש שג'ורג' ר.ר. מרטין לא מתכנן דבר חוץ מאשר לאמלל את כל הדמויות שלו בתורן, ולגרום הנאה למי שנהנה מגורם ההפתעה בעיקר, הפעם התחושות היו שהיוצרים כן מתכוונים לקחת את צופיהם לחוף מבטחים, וזה לא יהיה נורא להצטרף לדרך של אריה וג'ון ושל דאיינריז שמגיעה בסוף הפרק לדרגונסטון, חוף המבטחים שלה, ומתבוננת בטירה שנראה שדרוש לה שיקום רציני, "שנתחיל?" היא שואלת, ואני כמעט עונה לה "כן".
הסדרה "משחקי הכס" משודרת ב-yes, HOT ובסלקום TV בימי שני מקביל לשידור בארה"ב.