ניתוח הפרק השלישי בסדרה "לגיון"
"את יודעת, הרופא שלי נהג לומר שהמילה מפלצת אינה שם עצם, שכדי להיות מפלצת אתה צריך קודם כול לעשות משהו מפלצתי"
(דיוויד הולר, לגיון עונה 1, פרק 3)
דיוויד עדיין מנסה למצוא דרכים להבין את כוחותיו ולשלוט בהם, כשלעזרתו באים: סיד חברתו האוהבת, ד"ר מלאני שמספקת בית חם למוטנטים, ווואלאס המוטנט שיכול לטייל בזיכרונותיהם של אחרים יחד עמם ואף לצרף אורחים למסע.
וכך דייוויד, כמו מוטנטים אחרים לפניו, יוצא יחד עם מלאני, וואלאס ולבסוף גם סיד, למסע בזיכרונותיו במטרה להבין מה מעורר את כוחותיו המיוחדים, וכיצד הם פועלים, כשמצד אחד זמנו דוחק והוא מרגיש שהוא חייב לגלות את האמת כמה שיותר מהר כדי שיוכל לשלוט בכוחותיו ולהציל את אחותו מידיהם של אנשי חטיבה 3 – הכוחות הלוחמים במוטנטים – שלכדו אותה, ומצד שני המסע שלו בזיכרונותיו נתקל שוב ושוב במכשולים, הזיכרון שלו מוגן מפני פולשים טוב מדי, וכוחותיו שהוא אינו שולט בהם עדיין מעיפים ממקום אחד למשנהו אותו ואת אלה המנסים לתהות על קנקן תכונותיו, ממש כאילו היו כלי משחק ברוח.
הפרק מתחיל בהאזנה לקולו של בעלה המנוח של מלאני המספר אגדה על חוטב העצים ואשתו שיום אחד מצאו עגור לכוד ושחררו אותו לחופשי, כמה ימים אחר כך צעירה התדפקה על דלתם ובקשה מחסה מהשלג, השלג לא פסק כמה ימים וכך הם למדו להכיר אותה ולאהוב אותה כבת, והיא הפכה לבת בית במעונם. הצעירה ביקשה מהם נול כדי שתוכל להכין בגדים שהם יוכלו למכור וכך להשיב להם כגמולם, אולם התנתה זאת בכך שהם לעולם לא יביטו בפעולת האריגה שלה והם הסכימו. חוטב העצים ואשתו התעשרו בזכות הבגדים שהיא ארגה למענם, אך גם נעשו סקרנים, ויום אחד האישה הציצה בחדר האריגה וראתה שזו בכלל לא הנערה שאורגת אלא עגור, אבל אז העגור המריא משם, והם מעולם לא ראו אותו שוב.
הסיפור הזה שלהקלטתו מלאני מאזינה שוב ושוב בתחילת הפרק מספק לנו, מלבד מידע על געגועיה של מלאני לבעלה המנוח, גם כמה תובנות על התמות המרכזיות שהפרק עסק בהן.
שאלת הזהות
בסיפור האגדה יש לנו את הזהות החידתית של הנערה/ העגור, זהות שאינה יכולה להתקיים בקרב מי שאינם בני מינה כשהם יודעים שהיא אינה נערה.
דייוויד הוא הדמות החידתית שלנו שלגביו נשאלת כמה פעמים בפרק השאלה מיהו בעצם? מהם כוחותיו, האם הוא משוגע או גיבור? הוא לא מצא את עצמו כ"ברווז" בקרב בני התמותה הרגילים, ובילה שנים מחייו במוסד פסיכיאטרי רפואי, אולם גם כ"ברבור" הוא לא בדיוק משתלב כמצופה. התהליכים שיתר המוטנטים עוברים בהצלחה, לא מצליחים אצלו, ואם כוחותיו הם אמיתיים כמו שמלאני אומרת לו, וכל דבר שהוא רואה הוא אמת ולא הזיה פרי שגעון, אז מה פשר האזהרה של לני, חברתו המתה, שאומרת לו שאסור לו לבטוח במלאני ובחבריה? מאיפה היא מגיעה? על פי חטיבה 3 אגב הכול מאוד ברור כפי שהם אומרים לאחותו בחקירתה: "הוא אל, ואת נתת להם להפוך אותו לשוטה, ועכשיו הוא מסתובב חופשי, במצב "מופעל" עם יותר מדי כוח ובלי שום שליטה עצמית"
הסקרנות הרגה את החתול
לכאורה האגדה מאוד ברורה, כמו בסיפור תיבת פנדורה או הגירוש מגן העדן, כאשר ניתנת ההוראה לא להסתקרן לגבי משהו ולא לגעת או לבדוק אותו, אי אפשר שלא להסתקרן, וגם אי אפשר מצד שני שלא לשלם את המחיר, והסקרנות של אשת חוטב העצים עלתה לבני הזוג בכך שהם איבדו לא רק מקור פרנסה משתלם אלא גם את מי שהם למדו להחשיב לבת.
על הזיכרונות של דייוויד יש הגנה חזקה בין אם היא בשליטתו ובין אם לאו, וככל שבפרק מתאמצים יותר לגלות מה מפעיל אותו, ולטייל בזיכרונותיו, כך מוצאים את עצמם כל הנוגעים בדבר בסכנה גדולה יותר. אבל הסכנות הללו לא גורמות להם במהלך הפרק להפסיק לנסות להבין את כוחותיו, בעיקר בגלל התובנה השלישית שאפשר לייחס לאגדה.
התפוגגות הקסם כשמבינים איך הוא פועל
באגדה, העובדה שאשת חוטב העצים הבינה שהמדובר בעגור, גרמה לכך שהיה בלתי אפשרי להשתמש בקסם יותר. אולם אם נצא לרגע מתוך העולם של האגדה ונחזור לעולמנו ניתן לומר שמוסר ההשכל הזה נכון גם בלי אזהרת הסקרנות, כיוון שהרבה פעמים להבין איך הקסם עובד זה להשלים עם חיים נטולי קסם.
הרעיון הזה, עובד גם עם נטרול פחדים. מבחינה פסיכולוגית, הרבה פעמים כאשר מבינים מה מפחיד אותנו ו"מסתכלים לפחד בעיניים" גם מצליחים להתגבר על הפחד כיוון שהכוח המאגי שלו עלינו פחות עובד, וזה אחד הדברים שמלאני מנסה לעשות בעזרת הטיול בזיכרונות המוטנטים, ליצור סביבה בטוחה שבה ניתן להסתכל בזיכרונות ממרחק בטוח ולהבין מה הפעיל את ההתנגדות ואת הכוחות, וכאשר הפחד מנוטרל, הכוח האמיתי מתחזק. אולם, משום מה, עם דיוויד המרחב הבטוח לא ממש בטוח.
ייתכנו כמובן שלוש אפשריות לכך שהמרחב הבטוח לא נוצר, הראשונה: לדיוויד יש אויב אמיתי מבחוץ שמצליח לשלוט עליו מרחוק, ולא רוצה לאפשר לו גישה למלוא כוחותיו, וההתנגדות היא כולה שלו. השנייה: הפחדים של דיוויד הם שיוצרים את התנגדות התת מודע שלו, והשלישית: שילוב כלשהו של שתי האפשרויות הקודמות. מכיוון שהאפשרות הראשונה לא כל כך מעניינת בעיניי ומכיוון שיש לפחדים הנפשיים שלו כמה השתקפויות בפרק, אני נוטה להאמין שגם אם המדובר באויב מבחוץ שניתנה לו גישה למוחו של דיוויד והשפעה עליו, הרי שהפחדים של דייוויד יש בהם די כדי להוות שיתוף פעולה מבפנים.
ההבדל בין האופציה של סיפוק הסקרנות והסתכנות בהשלכות, לאופציה הרוצה בהתפוגגות הקסם, ובצמיחה כתוצאה מכך, הוא בעצם ההבדל בין הקביעה האם המצב בהווה הוא טוב או רע. אם ההווה הוא טוב, או טוב דיו, אז נראה די ברור שלא כדאי (גם אם קשה עד בלתי אפשרי) לסכן אותו רק כדי לספק את הסקרנות, אולם אם המצב בהווה הוא סיוטי נראה די ברור שכדאי לבדוק איך אפשר להשתחרר ממנו. הבעיה של דייוויד כמובן היא שהוא לא יודע מהו המצב שלו בהווה האם כדאי לו לטייל בזיכרונותיו ולגלות את כוחותיו ולהשתחרר ממעגל האימה, או שאולי בעצם מה שמסתתר בתוכו הוא משהו כל כך נוראי שכבר עדיף לו להאמין שהוא משוגע, מה שמחזיר אותנו לשאלת הזהות.
דייוויד של הפרק חושש במודע שיגלו שהוא סתם משוגע, חושש במודע מכך שסידני, שרוצה להצטרף למסע בזיכרונותיו, תיחשף למעשיו הרעים בעבר, וחושש מכך שכפי שלני אומרת לו (אם היא באמת זו שאומרת זאת ולא ביטוי של הפחד שלו) השהות בביתה של מלאני כדי ללמוד את כוחותיו האמיתיים היא כביכול סתם פינוק שגורם לו לבזבז את הזמן ולא לעשות את מה שהוא באמת צריך לעשות וזה להציל את אחותו שסובלת כעת בגללו. כל הדברים הללו יחד כשהם מתחברים מציירים תמונה של מי שמרגיש אשמה, לא יודע להעריך את עצמו, ומפחד מכך שיתגלה שהוא הרבה יותר גרוע ממה שהוא היה רוצה להיות. הציטוט שבו פתחתי, מעיד על כך שדיוויד חושש שיתגלה שהוא בעצם מפלצת. ואיכשהו ניסיון ההרגעה של המטפל שלו שאומר לו שמעשים מפלצתיים קודמים להתהוות המפלצת רק מלחיץ אותו יותר כיוון שבניסיונותיו השונים לברוח מפחדיו בעבר דרך השימוש בסמים למשל, הוא רק הפך לאדם שגם עשה מעשים רעים, ולא רק אדם המפחד מכך שהוא רע במהותו.
הניסיון של מלאני לקראת סיום הפרק ליצור מצב בטוח יותר ונטול התנגדות לטיול בזיכרונותיו המלחיצים ביותר, על ידי סימומו של דיוויד בסם הרגעה כדי שיוכל להביא למסע רק את התת מודע התמים לא את זה הרציונלי והמבוגר, לא מסתיים בפרק, ועל פי החלק ממנו שהובא בפרק הוא גם לא נראה כמצליח במיוחד, חוץ מאשר בלספק גם לשאר המטיילים בזיכרונו חוויות אימה, שיכולות אולי להבהיר להם קצת עד כמה נורא זה לחיות בעורו. ולגרום לסידני שחייתה בעורו כשעתיים גם במישור הפיזי, לתהות האם המקום הווירטואלי שהם שוטטו בו באמת מכיל את זיכרונותיו.
החוויה החיובית ביותר במסע הזה בזיכרון, הייתה כמובן החיבוק שסיד העניקה לדיוויד הילד, שאפשרי רק במרחב החלומי, ונראה כאילו הוא כל כך נחוץ לשניהם. סידני אגב נראית כמו התיקון האולטימטיבי לפחדים של דיוויד, היא מאמינה בו יותר ממה שהוא מאמין בעצמו, ובטוחה שהאהבה שלהם חזקה מהכול, אולי דווקא בגלל שכאשר הוא מפחד שאם יתגלה מי הוא באמת, אז הוא לא יהיה מישהו שהוא יוכל לאהוב, והמחשבות הטובות שהוא מרשה לעצמו לחשוב על עצמו היום, גם הן ייעלמו כמו העגור בסיפור האגדה, היא מפרשת את כוח החלפת הגוף שלה, כהוכחה לקיום הנפש, דבר ששאר האנשים יכולים רק להאמין בו. אצלה ההתפוגגות מוכיחה את הקיום של מה שאי אפשר לראות.
העונה הראשונה של הסדרה "לגיון" משודרת בימי ראשון ב-22:00 בערוץ yes Oh וזמינה במלואה בכל עת ב- yes VOD
אפשרות רביעית, אישיות אחרת שחיה במוחו, מה שאומר שדיוויד אכן חולה נפש