שטיסל, עונה 3, פרק 9 – מה הפשט?

קייוע שולם ורוחמי

סקירת פרק סיום העונה השלישית של "שטיסל"

"אני שוכחת לפעמים שלא כל סיפור מתאים לכל אדם"

                                                        (רחלי לשולם)

 

השאלה "מה הפשט?" חזרה העונה שוב ושוב בסדרה, כאילו אומרת לנו שיש יותר מדרך אחת להבין סיפורים, יש את הדרך הפשוטה ביותר שאמורה להיות הפרשנות המובילה, אבל ידוע לכל תלמיד חכם שישנן עוד דרכי פרשנות, יש גם דרש ורמז וסוד.

הפרק האחרון סיפק לכאורה סיפור מסגרת פשוט של הפי אנד לכל המעורבים בדבר, תוך שהוא ממשיך מצד אחד להתכתב עם התמות ששלטו בסדרה לאורכה כמו התמודדות עם היעדר, מוות ואובדן, כוחה המרפא של האומנות, והמלחמה התמידית בין עולם הדמיון למציאות, ומצד שני הייתה בפרק גם הדגשה של העובדה שלא כל סיפור מתאים לכל אדם, עובדה שגם אם רחלי שכחה אותה לרגע, היוצרים כנראה שלא.

קיווע, שולם ורוחמי. תמונה: אוהד רומנו באדיבות yes

הפרק מתחיל בגיטי המתעוררת מסיוט על ביתם שעובר רעידת אדמה, חלום המותיר אותה בתחושה רעה לגבי בני ביתה, גיטי אינה אדם של חלומות, ליפא הוא החולם בבית, אולם הפעם זו היא שמתעקשת שמשהו אינו כשורה גם כשהכול כשורה, וכמו בהיפוך תפקידים זהו ליפא שאומר לה שתירגע ושזה הכול דמיונות. אבל סדרי העולם בסדרה אינם מתערערים באמת, כי גיטי אינה שוגה בדמיונות, המציאות שהצופים מודעים לה, היא שרוחמי בתה אכן נמצאת בהריון המסכן את חייה, וגיטי צודקת בחוסר השקט שלה גם אם היא לא מודעת לכל הנסיבות, השאננות של ליפא היא הדמיון.

חנינא שמודע למצבה של רוחמי, מגלה שיש לו עוד סיבות לדאוג לה חוץ ממצבה הרפואי כשהוא מוצא מתחת למיטה את הקלטות שרוחמי הקליטה לבתה, קלטות שלא לאוזניו נועדו, אבל הקשבה להן גורמת לו להבין שרוחמי כבר השלימה עם מותה העתידי וזה מפחיד אותו.  בדאגתו לה, חנינא יוצר סיפור אחר, סיפור שהוא רוצה שגם רוחמי תאמין לו. אם היא ספרה לבת שלה שהמוות שלה הוא רק מעבר שלה לחדר אחר שאי אפשר לראות, חנינא רוצה שרוחמי תבוא אתו לחדרים מוחשיים הרבה יותר, הוא רוצה שהם ילכו לראות בתים כדי לקנות להם בית. בית שבו הוא והיא והילדים שלהם יחיו באושר ויהיו בריאים. הוא חוזר כמה פעמים על כך שכולם יהיו בריאים כאילו מנסה לשתול בה מחשבות חיוביות על עתידם בכוח המילים שלו ולשנות את הסיפור שלה. לצערו התוכנית שלו לשנות את הסיפור לא מספיקה לצאת אל הפועל כיוון שההיריון של רוחמי גורם לה לפתע לקושי בנשימה, והחדר היחידי שהם יכולים ללכת אליו במצבה זה נמצא בבית החולים.

מי שעוד היה רוצה לשנות את הסיפור שהגיע לאוזניו הוא שולם, ששומע מרחלי שמגיעה לביתו כדי לסייע לקיווע להעביר את חפציו לביתה על הפעם הראשונה שבה היא ראתה את הציור של ליבי בתערוכה, ואיך ליבי המתה נראתה לה יותר בחיים מכל האנשים סביבה, ואיך מראה התמונה שלה החזיר לה את הרצון לחיות כשהיא הייתה בדיוק בשלב הדיכאוני של המחלה שלה אחרי סשן טיפול ארוך. שולם שזו לו הפעם הראשונה לגלות על המאניה דיפרסיה של רחלי, לא מגלה הבנה למצבה כלל. בתגובתו הוא מאשר את העובדה שגם כשקיווע רשמית עדיין התלבט בליבו לגבי רחלי, הוא כן היה מעוניין  בה, כי הוא ידע שאת הסיפור שלה לא מתאים לספר לאבא שלו, שאומר עכשיו לקיווע שאם הוא היה יודע על מצבה מראש, הוא לא רק שלא היה נותן להם להתחתן, גם לשתות כוס ברד ביחד הוא לא היה מרשה להם. אבל קיווע לא ממש צריך את רשותו עכשיו, והוא נחוש בדעתו להמשיך במעבר הדירה אל רחלי.

אז שולם לא מצליח לבטל את נישואיו של קיווע לרחלי, למרות שהוא היה רוצה בכך, אולם מתברר שבלי ממש להתכוון לכך עכשיו, הוא הצליח לגרום לביטול האירוסים של נוחעם ונחמה. כי למרות שהיא לא נראתה מתרגשת מדי בפרק הקודם כשהוא סיפר לה על ניסיונו של נוחעם לשים את ידיו על כספי הזכייה שלה בלוטו שהיא תרמה לחדר, דבריו כנראה כן טרדו את מנוחתה והיא בטלה את אירוסיה לנוחעם בשל בעיות אמון. נחמה ידעה היטב לא לספר לנוחעם מי מקור המידע שלה, והייתה נאמנה להבטחתה לשולם, אבל נוחעם הצליח לחבר אחת ועוד אחת, ולהבין שאם הפעם היחידה שהוא מעל באמונה הייתה כשהוא ביקש משולם את כספי הזכייה שהיא תרמה לו, ואם שולם היה היחידי שידע על כך אז כנראה ששולם הוא זה שהביא לידיעתה את העובדה. נוחעם שלא ממש היה מודע לרגשות של שולם לנחמה, חושב ששולם קלקל לו רק בגלל חוסר היכולת שלו לשמוח בשמחתו מקנאה פשוטה, וריב האחים הזה כמעט ויוצא משליטה. ומסתיים במזל כשהנזק העיקרי שנגרם, הוא זה שנגרם למשקפיו של שולם.

נוחעם נחמה ושולם
נוחעם נחמה ושולם, צילום ורד אדיר. באדיבות yes

עוד לפני שנוחעם גילה על "בגידתו" של שולם בו, היה נראה ששולם כבר התחרט על כך שהוא סיפר לנחמה, וחשש מכך שהדבר יובא לידיעתו של נוחעם, אולם מראהו של אחיו הפגוע עד עמקי נשמתו מביטול האירוסים, מביא אותו לרצות גם לתקן את מעשיו, ברגע נוגע ללב ומשעשע כאחת, הוא משאיר את נוחעם בביתו כשהוא מבקש ממנו לא ללכת לשום מקום, וגם לא לקפוץ, והוא הולך לבצע תיקון. תיקון שמתבצע כמובן על ידי כך שהוא מספר לנחמה שהסיפור הוא אחר ממה שהוא סיפר לה קודם, נוחעם לא ביקש ממנו כלל את כספי הזכייה, הוא המציא את זה רק כיוון שהוא קינא שהיא אוהבת את אחיו ולא אותו. למרות שאנחנו יודעים שהסיפור הזה אינו האמת המלאה, יש בסיפור הנוכחי של שולם הרבה אמת, כי שולם באמת קינא, וכי למרות הנכלוליות של נוחעם, בבקשתו לקבל את הכסף, שולם ידע שנוחעם לא התאהב בנחמה בגלל כספה, הוא היה מרוצה מאירוסיו עד הגג עוד לפני שהוא ידע בכלל על הזכייה שלה.

כששולם חוזר לביתו הוא שמח לגלות שהסיפור שהוא סיפר לנחמה עכשיו זה באמת הסיפור שנחמה הייתה צריכה לשמוע כי האירוסים שוב בתוקף. הוא פחות שמח לגלות שלא רק שקיווע מתכוון לעזוב את דירתו, אלא שנוחעם מקדים את עזיבתו אף הוא.

חנינא וקיווע ונוחעם, אינם היחידים שחושבים על מעבר דירה בפרק, מלכי, החברה של גיטי מגיעה למסעדה שלה להודות לה ולהיפרד, היא מספרת לגיטי שהיא עוברת לרמת גן, היא רוצה התחלה חדשה לה ולילדיה במקום שבו אין מכירים אותה ולא ישפטו אותה על גירושיה. המסר הזה שלא כל סיפור מתאים לספר לכל אדם שוב עולה אחרי שמלכי עוזבת את המקום, כשגיטי מסרבת להסביר לליפא למה מלכי מסתכלת עליו בעין שיפוטית כל כך וגיטי אומרת לו "הסיפור שלה זה הסיפור שלה, לנו יש את הסיפור שלנו"

הסיפור של גיטי וליפא שוב עוסק בהבדלים ובדמיון באופי של שניהם. שניהם עסוקים הפרק בדאגה לילדיהם, אבל בעוד שליפא טרוד בעיקר בדאגתו המעשית ליוסלה שליבו שבור כיוון שגיטי לא מסכימה לתת את רשותה לשידוך המועדף עליו, לדאגה של גיטי אין כרגע סיבה הידועה לה, והיא הרבה יותר רוצה לשמור על שלומם הפיזי של ילדיה מאשר להגן על רגשותיהם. להגן על יוסלה בעיניה זה לא לדאוג לליבו השבור אלא לשמור עליו מפני החלטות שהיא חושבת שהן רעות בשבילו.

במהלך הפרק אף מתעורר בין גיטי לליפא ויכוח בשאלה מי מהם צריך לעשות תשובה, ואיזו תשובה זו צריכה להיות. גיטי חושבת שליפא צריך לעשות תשובה כללית, בשל משיכתו לעולם החילוני, והאופן שבו היא רואה את התנהלותו כהתרשלות כללית בנושא הדת, ושהתשובה שהוא צריך לעשות נועדה להסיר מעל בני ביתם גזרות כלליות ואמורפיות שהיא דואגת מפניהן. ליפא לעומת זאת מטיח בה שהיא זו שצריכה לעשות תשובה, כי בהתנהגות חסרת הפשרות שלה זו היא שגוזרת על בנם חיים של שברון לב. והיא צריכה לתקן את דרכיה אם היא רוצה שלבנה יהיה טוב.

אין לדעת מה בדיוק מרכך בסופו של דבר את ליבה של גיטי, האם זהו הכאב של יוסלה, או שאולי זה הכאב של ליפא שאומר לה שלמרות אהבתו הגדולה אליה מאוד קשה לו עם זה שהיא תמיד שופטת אותו, ועם כך שהיא לא השלימה עם העובדה שהוא כבר לא יהיה אף פעם צדיק גדול אף על פי שהיא ידעה מלכתחילה עם מי היא מתחתנת, אבל בין כה ובין כה גיטי אכן עושה תשובה ונותנת את ברכתה לשידוך. ויוסלה ושירה לוי מקבלים את הסוף הטוב שלהם.

ליפא אף הוא עושה תשובה עד סופו של הפרק, אולם במקרה שלו מאוד ברורה הסיבה לכך. התשובה שלו מגיעה ברגע של פחד ממשי כשהוא נמצא בחניון בית החולים ונודע לו שהרופאים נאבקים על חייה של רוחמי היולדת ברגע זה. אולם למרות שהתשובה שלו לא נעשית באופן שבו גיטי הייתה מעוניינת שהיא תיעשה מלכתחילה, יש משהו מאוד נוגע ללב ברגע שבירתו ובקריאתו לשמיים שזה הכול אשמתו, שהוא יעשה תשובה מכאן והלאה, ושאם הקב"ה רוצה לקחת חיים שייקח את חייו שלו, ולא את חיי רוחמי, אני מודה שברגע שבו הוא נידב את חייו מאוד מאוד קיוויתי שהיוצרים לא ייתנו לו ללכת אל האור, אבל את היוצרים כנראה שעשעה המחשבה כי הם בהחלט קירבו את האור אליו, אלא שלמרבה המזל זה היה רק אור של פנסי מכונית מתקרבת שנעצרה מולו בזמן.

גיטי וליפא
גיטי וליפא, צילום: ורד אדיר באדיבות yes

ולפני שנגיע לשתי סצנות הסיום, אני רוצה להתייחס שוב לעובדה שלא כל סיפור מתאים לכל אחד, ולציין שגם ליפא הרגיש על בשרו הפרק את נכונותה של העובדה הזו כשהוא ציטט ליוסלה שבור הלב פרפרזה מציטוט ששעשע אותו ואח פארשלופן וחברו שצחקו על כך דקות קודם לכן "ספר לאלוקים מה התוכניות שלך והוא כבר יבכה יחד אתך" וגילה שאת יוסלה זה ממש ממש לא מצחיק.

ועכשיו לשתי סצנות הסיום,

בראשונה שולם, שחוזר אל ביתו, מגלה שקיווע ונוחעם אורזים את חפציהם האחרונים ומתכוונים לעזוב, ומתחנן אליהם שישתו אתו עוד כוס סודה אחרונה. כשהם יושבים אתו הוא מספר להם על משפט יפה שהוא קרא פעם בספר של בשביס זינגר " המתים לא הולכים לשום מקום, כולם פה, כל בן אדם הוא בית קברות. ממש בית קברות, ששוכבים בתוכו כל הסבתות והסבים שלנו. האבא והאימא, האישה, הילדה, כולם כולם פה" מסתבר ששולם מספר את הסיפור לאנשים שהסיפור הזה באמת מתאים להם, כי נוחעם וקיווע מאוד מבינים אותו, והצופים זוכים לראות איך נראה השולחן עליו הם מסיבים כשכל המתים שהכרנו בסדרה ושלא הכרנו יושבים סביבו אף הם. סצנה שמתכתבת עם התמות של התמודדות עם אובדן שעברו בסדרה לכל אורכה, ומציגה בעצם פתרון שבו לסיפור, למילים, לאומנות יש כוח מנחם, כמו גם לדמיון שבעזרתו אנו מבינים שאנחנו אף פעם לא מאבדים בעצם.       

ומיד מהסצנה הזו הסדרה עוברת לסצנת הסיום האחרונה בהחלט, ובה נראים בני משפחת וייס המאושרים, והנרגשים עד דמעות, סביב מיטת בית החולים של רוחמי שמחבקת באושר את בתה הקטנה ונושאת מבט מאושר אך גם צופן סוד (ויהיו גם שיגידו קריפי) כביכול אל הצופים.  אלמלא אותו מבט מן הסתם היו כולם מבינים את סצנת הסיום כפשוטה, לרוחמי נעשה נס, היה לה מליץ יושר אחד מאלף, והיא שרדה את הלידה. אבל אם מוסיפים לקריצה של הסדרה במבט שלה, את העובדה שראינו שנייה לפני כן את המתים מסיבים סביב שולחן האוכל ממש כמו החיים, ואת העובדה שהעונה התחילה בקיווע שחי באושר עם ליבי ורק בסוף הפרק הבנו שהכול בדמיונו, קשה שלא להבין את כל מי שחשד שגם הפעם מדובר בסצנה שמתארת את הדמיון ושרוחמי לא שרדה את הלידה.

בעיניי, כפי שעולה מכל מה שנכתב עד כה, היוצרים מודעים היטב לכך שלא כל סיפור מתאים לכל אדם והם רצו לספר סיפור שיתאים לקהל שלהם על רבדיו השונים, אז הם קודם כול טרחו לספק כפשוטו את הסוף המאושר והניסי שהם האמינו שהרוב מייחל לו, אבל הם ידעו שלא כולם יהיו מרוצים מהסוף הזה, כי יש בו משהו קל מדי, והוא גם עשוי להיחשב כסוף שמעביר מסר בעייתי וחסר אחריות של אי הקשבה לרופאים, והסתמכות על הנס שלא תמיד עולה יפה במציאות כמו שהיא עולה יפה בבדיה, אז הם השאירו את הקריצה הזו בסוף לקהל שלא אוהב את הסוף הפשוט, כדי שיוכל להכניס לסיטואציה את הפרשנות שלו,  שיכולה ללכת לכל כיוון מכיוון שהסדרה היא יצירת אומנות. וביצירת אמנות יכולים לקרות ניסים ממש כמו שיכול להיות לה סוף מציאותי. וביצירת אומנות גם קשה להבדיל לפעמים בין החיים ובין המתים, כי גם למתים בה יש כוח חיים, וגם לחיים בה אין קיום אמיתי, וכך כל צופה מקבל בסיום גם את פרשנות הפשט וגם את האפשרות לבחור במשמעות של יצירת האומנות שמעבר לכך, את האפשרות לבחור את הסוף של הסיפור שהכי משמח אותו ותואם את ערכיו.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

4 תגובות בנושא “שטיסל, עונה 3, פרק 9 – מה הפשט?

    • ההפך ביקורת ותובנות נוספות זה מה שצריך. בשביל לספר מה קרה בפרק אני יכול לצפות בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.