שטיסל, עונה 3, פרק 4 – למלא את החלל

קיווע ברבנות

סקירת הפרק הרביעי בעונה השלישית של שטיסל

"מופרך מכל מופרך", כך מתאר שולם את הצעתו לנחמה יוקטן להתחיל קשר זוגי ביניהם בפרק השני, הוא לא יודע מה נפל עליו אז בבית הקפה הוא טוען. "עתירת רגש" או "סוערת" כך מתארת נחמה יוקטן את הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי כשהיא מסבירה לקהל מאזיני תוכנית הרדיו שלה את הסיבה לכך שהסימפוניה מכונה הסימפוניה הפתטית.

הפרק הרביעי נראה כמהלך על חבל דק מאוד בין קצוות ה"מופרך מכל מופרך" ו-"עתיר הרגש", כשמה שמציל אותו לא פעם מלהגיע באמת למחוזות המופרך מכל מופרך הוא המשחק האמין של כל המעורבים בדבר, אף על פי שחלק מהבחירות הקיצוניות של הדמויות יכולות להיראות כרגע לפחות קצת תמוהות.

הפרק נסוב סביב שלוש עלילות מרכזיות, מאמציו של קיווע להשיב לרשותו את בתו שנלקחה על ידי רשויות הרווחה, ההתמודדות של נחמה יוקטן עם הבדידות בה נותרה לאחר מותו של סוחער, ומאמציה של רוחמי להפוך לאם. בכל העלילות הללו אפשר לראות את המרחק הגדול שאנשים מוכנים ללכת לפעמים כדי למלא את החלל שנפער בחייהם.

קיווע של תחילת הפרק נסער מאוד, בפרקים הקודמים הוא כבר חווה כמה בהלות רגעיות של איבוד דבורלה, פעם כשהוא התעורר בצהריים והלול שלה היה ריק ואז הסתבר שאביו כבר לקח אותה למשפחתון, ופעם אחרת כשפארשלופן החזיר מהמשפחתון את העגלה הנכונה עם הילדה הלא נכונה. אבל הפעם דבורלה באמת נלקחה ממנו, והוא לא יודע איך להחזיר אותה אליו. גיטי מדברת עם חברה שלה שהייתה עובדת סוציאלית ומסבירה לו שגורלה של דבורלה עתיד להיקבע בוועדת ההחלטה של הרווחה, ושאם הוא רוצה שבתו תוחזר לו ממקלט החירום הסודי שאליו היא נלקחה כדאי לו להיפגש עם בוים, עסקן המתמחה בוועדות מסוג זה ויכול להדריך אותו לגבי האופן בו עליו להתנהג בוועדה.

קיווע ושולם נפגשים עם בוים והוא מסביר להם שבמקרה של אב יחידי, זו יכולה להיות בעיה קשה לקבל חזרה את הבת שלו מציפורני הרווחה. יש לו לבוים שתי הצעות עבור קיווע, האחת, שנראית אפשרית אם כי פחות יעילה, והיא שקיווע ישיג המלצות בכתב ממקום העבודה שלו על כך שהוא אדם אחראי וכו', והשנייה, יותר יעילה אם כי נראית פחות אפשרית, שיגיע לוועדת ההחלטה כשהוא נשוי בשנית, כי כשיש אימא בתמונה הדברים נראים אחרת בעיניי הוועדה. הבעיה הברורה היא שהוועדה מתכנסת ביום רביעי, שזה שלושה ימים אחרי הפגישה של קיווע עם בוים, והוא לא קרוב בשום צורה שהיא לנישואין לאף אחת.

קיווע הנואש פונה לרחלי וורברג, זו שקנתה את ציוריו, מספר לה על דבריו של בוים ומבקש ממנה שתעזור לו עם הוועדה. לא, הוא לא  מבקש ממנה להתחתן אתו, למרות שלרגע חשדתי שהוא מספיק נואש כדי לעשות זאת, אבל הוא כן מבקש ממנה שתכתוב לו מכתב שהיא מעסיקה אותו ושאפשר לסמוך עליו וכו'. רחלי מסרבת בטענה שהוא מבקש ממנה לשקר, היא לא באמת הבוסית שלו והיא לא יכולה לשקר. בתחילה הוא מקבל בהבנה את הסירוב שלה, אבל כשהזמן עובר והוא נעשה נואש יותר הוא חוזר ומבקש ממנה את מכתב ההמלצה ואף מציע לה עוד מציוריו, ואת כל הציורים מהתערוכה חינם אין כסף, וזה מעניין, כי אחרי מותה של ליבי היה נראה שכל זמנו מוקדש להשגת הציורים בחזרה, והנה הוא מגלה שיש משהו במציאות שהוא פוחד לאבד אפילו יותר מהציורים הללו והמשמעות שלהם עבורו.

רחלי מסרבת גם לבקשה הזו, אבל מסכימה להצעה שלא היה לו את האומץ בכלל להציע, היא מסכימה להתחתן אתו כדי להחזיר את דבורלה, "נתחתן השבוע", היא אומרת לו, "נגיע לוועדה כמו זוג נשוי, ואחרי שהכול יסתדר בעזרת ה' ודבורלה תחזור אליך לתמיד, נתגרש ונמשיך כל אחד לדרכו". קשה שלא להיות מופתעים מההצעה שלה, לקיווע המופתע היא מסבירה שהיא עושה זאת בשביל דבורלה שנגעה לליבה, ובשביל אימא של דבורלה שהיא למדה להכיר מהציורים, ושיש דברים ששווה לשקר בשבילם.

שטיסל עונה 3
קיווע ממתין לרחלי ברבנות, צילום: ורד אדיר באדיבות yes

קיווע המאושר שנמצאו לו רווח והצלה ממקור בלתי צפוי, בוחר לקבל את דבריה כפשוטם, ולא לחקור במופלא ממנו, אבל כצופים קשה שלא לתהות לגבי ההיגיון בהצעה שלה. כאישה דתייה גירושים מצמצמים עבורה את אופציית הבחירה העתידית שלה, והיא לא תוכל להינשא אחר כך לכוהן למשל. כך שבבחירה להינשא עכשיו לקיווע יש מבחינתה הקרבה אמיתית. האם זה הגיוני להסכים לשקר על קשר זוגי ולא להסכים לשקר על קשר של עובד מעביד? אפשר לומר שזה הגיוני מהבחינה הזו שברור ששקר הקשר יעזור יותר משקר מכתב ההמלצה, אבל קשה שלא לחשוד שיש שם גם סיפור מהצד שלה שעדיין לא סופר.

כששולם שואל את קיווע מה הסיפור של זו שהסכימה להתחתן אתו, האם הוא שילם לה, ומתפלא עוד יותר כשהוא מבין שהיא עשתה זאת למרות שכסף לא חסר לה, קיווע אומר לו שזה בגלל שהיא אישה טובה, שזה אירוני בהתחשב בדברים הקשים שהוא הטיח בה בפרק השני על לבה הקר

חובבת הרומן הרומנטי שבי לא יכולה שלא לתהות, אם למרות שהוא טעה אז באופייה, הוא זיהה נכון את בדידותה, ואם הזיהוי הזה שלו, יחד עם הערכתה ליצירתו ולרגש שהיא רואה בה, לא גרם לה להפוך פגיעה כלפי עיניו היפות, ולרצות לזכות בהערכתו אם לא באהבתו ממש. במיוחד שכשהיא מגיעה לרבנות לבושה בשמלת כלה, וקיווע מתפלא על ההשקעה שלה, היא אומרת לו ספק בצחוק, ספק ברצינות ש"מתחתנים רק פעם אחת". חובבת הרומן הרומנטי שבי גם הייתה שמחה לראות את האהבה מתפתחת בין השניים, ובינתיים לפחות שמחתי לראות שהתוכנית שלהם הצליחה וקיווע זכה לקבל לידיו חזרה את דבורלה, בעיקר בזכות היכולת של רחלי לערוב לו בוועדה, ולשקר עבורו באופן מאוד משכנע.

אולם גם אם אפשר לייחס לנפשות הפועלות הבוחרות להינשא מניעים שנמצאים קרוב יותר לקצה "עתיר הרגש" מאשר ל"מופרך מכל מופרך", הרי שבמהירות שבה החתונה יצאה אל הפועל קשה שלא לראות את הקרבה אל הקצה המופרך. הם רק מגיעים לרבנות וכבר זוכים להירשם (כשהיא בשמלת כלה) ולהתחתן באותו היום? איפה העדים של רחלי שיעידו ברבנות על רווקותה? איפה הטבילה שלה במקווה? וגם אם אפשר לסספנד את זה שהיו עדים, והייתה טבילה ורק לא הראו זאת בפרק ואולי גם היה מעורב מספיק ממון שיגרום לרבנות להעלים עין מדרישות שהיא בדרך כלל מערימה על זוגות, הרי שבתאריך שנבחר לחתונתם של רחלי ועקיבא אפשר לראות רק את "המופרך מכל מופרך" בלבד, שכן י"ג בחשוון תש"פ, התאריך שבו בחרו בסדרה לציין כיום החתונה של השניים, הוא יום שני בשבוע על פי לוח השנה העברי, ולא יום רביעי כפי שמציינים בסדרה.

הבחירה שלהם בתאריך י"ג חשוון לציון יום החתונה יוצר בעיית מופרכות גם לאירועים אחרים בסדרה, שכן יום לפני החתונה, כלומר ב-י"ב חשוון, ציינו בסדרה את השלושים לפטירתו של סוחער, שעל קברו מצוין בפירוש שנפטר ביום ב' במרחשוון תש"פ, וכיצד זה עברו שלושים יום בין ב' חשוון לי"ב חשוון נפלא מבינתי.

 

נישאו ב-י"ג בחשוון
נישאו ב-י"ג בחשוון, צילום מסך
צילום מסך
נפטר בב' חשוון, צילום מסך

שולם, ולא מהסיבות שמניתי,  אף הוא מתפלא לשמוע על כך שכבר הגיע מועד השלושים של סוחער, זה פרח מזיכרונו בכלל הוא אומר לנחמה יוקטן שמתקשרת אליו כדי לשאול אם הוא מתכוון להגיע לטקס האזכרה בבית העלמין שייערך בעוד שעה. בתחילה הוא בספק אם הוא יספיק להגיע, אך כמובן שבמסגרת חוסר החשיבות המיוחסת לזמנים בסדרה הוא יכול להספיק בלי בעיות.

והוא אכן מגיע, ומנהל את הטקס, ואפילו נשאר אחרי ומזיל דמעה כשנחמה מקריאה ליששכר שורות מהשיר  "חיוך ראשון" של אלתרמן, שיר שיששכר אהב מאוד, והקריא לה מהזיכרון לפני מותו. הם מדברים על הפעם הקודמת בה נפגשו, היא אומרת שכשהוא לא היה בטוח שיספיק להגיע, היא חשבה שאולי זה קשור לכך שיהיה קשה לו לראות אותה בגלל שהיא סרבה לו באותו מפגש, ושאולי היא לא הייתה רגישה אליו מספיק, אבל הוא טוען שהוא כבר לגמרי שכח מהתנהגותו המופרכת אז. והסיבה שהוא לא זכר את מועד השלושים נעוצה בצרה המשפחתית בעניין הנכדה.

זה הגיוני להניח שהצרה המשפחתית עם הנכדה אכן הסיחה את דעתו מכל עניין אחר, ואין ספק שהיה משהו מופרך בהצעתו לה אז בבית הקפה, במיוחד שאם אז רק חשדתי בכך, עכשיו כבר ברור בוודאות שהצעתו הגיעה לפני תום השלושים, ומי עושה כזה דבר. אבל אני מודה שלא לגמרי השתכנעתי שהוא לא מעוניין בה כלל באמת, ותהיתי האם האמירה הזו שלו על מופרכות החיזור שלו נובעת מכך שהוא מאמין שזה באמת לא היה מתאים, או שהוא פשוט ממשיך להיות נאמן לשיטה שהוא הזכיר בפרק השני על כך שתמיד רוצים יותר את מה שאינו בר השגה, ולכן משחק אותה יותר קשה להשגה עכשיו.

גם אם הוא באמת מאמין בדבריו, וזו אינה מניפולציה מצדו, הרי שהעובדה שהוא הפך פתאום לקשה להשגה בהחלט מוכיחה שהשיטה עובדת, כי נחמה אומרת שבזמן שעבר היא התחילה לראות בו פוטנציאל זוגי. היא מספרת לו שלמרות שהיא כבר רגילה שנים להיות לבד, עדיין, המוות של יששכר גרם לה לחוש את הבדידות שלה ביתר שאת. החלל שהוא השאיר אחריו גרם לה לחשוב שאולי כדאי לה לבדוק את האפשרות לקשר זוגי עם שולם.

שולם מסכים לנסות, אבל הוא חושב שהם צריכים לנסות הפעם בצעדים קטנים, ומציע לה שתבוא אליו למחרת בארבע ורבע אחרי שהוא מסיים לנהל את החדר לארוחה קלה של עוגת הגבינה של בריזל.

נחמה יוקטן
נחמה יוקטן, שטיסל עונה 3, צילום ורד אדיר באדיבות yes

אולם למחרת במקום לנהל את החדר ולקנות עוגת גבינה הוא הולך לחתונה בהפתעה של בנו עם רחלי, וחוזר עייף ונרדם ושוכח לחלוטין מנחמה שמגיעה בשעה הייעודה.

נוחעם פותח לה את הדלת, ובתחילה כצפוי מזרים שלא מצפים לראות את השני במקום שבו הם נמצאים הם מדברים קצרות, ויש שתיקות של מבוכה בין שניהם, אולם אז כשהיא יושבת ומחכה לשולם שיתעורר היא מתחילה לזמזם לעצמה את הסימפוניה הפתטית, ונוחעם שמזהה את המנגינה הוא זה שמתעורר.

נוחעם של אחרי ניסיון ההתאבדות שלו נראה הפרק במצב קצת יותר טוב, בוועדת ההחלטה כשקיווע ורחלי נשאלים על כך הם אומרים שהוא מקבל טיפול תרופתי וששולם משגיח עליו, הטיפול כנראה עוזר, כי נוחעם אכן נראה מעוניין בכך ששולם ישגיח עליו וימנע ממנו לעשות שטויות, הוא נראה כמתחרט על מעשיו גם אם לא בטוח שהוא אכן לוקח עליהם אחריות. כמו שלא היה ברור למי הוא הפנה את המלמול ה"רשע מרושע" שלו בתחילת הפרק ואת מי הוא האשים בכך שדבורלה אצל הציונים עכשיו, את עצמו או את קיווע. 

נוחעם גם מגיע במצוות שולם לחתונה של קיווע, אך קשה לו עם הרעיון שקיווע נישא למרות שלא חלפה שנה מאז פטירתה של בתו, והפנים שלו בחתונה נפולות. החיוך הראשון שעולה על פניו מאז הפצעתו בסדרה מגיע למשמע הזמזום שלה, והזיהוי שלו את המנגינה, חיוך שמתרחב ממש כשהם כבר מציגים את עצמם האחד בפני השני, והיא אומרת לו שהוא יותר ג'נטלמן מאחיו.

ופתאום יש הגיון כל כך גדול בחיבור ביניהם, ולא רק בגלל שהשמות שלהם דומים, היא איבדה אדם שהשירה הייתה יקרה לליבו והמוסיקה היא חלק חשוב בעולמה, הוא חובב גדול של מוסיקה קלאסית, חובב גדול עד כדי כך שבעונה הקודמת ליבי ספרה עליו שהוא הקליט על קלטת של מאהלר שאהב, רק בגלל שהוא אהב אותה יותר מדי, ומפני שהאמין שאם אדם חווה משהו בעצמות כל כך גדולות עד שיש סכנה שהוא ייבלע לתוכו אזי הדבר הנכון עבורו הוא להתרחק מאותה חוויה.

בפרק הקודם ראינו עד כמה החלל שהותירה ליבי בחייו בולע אותו, ופתאום לתת למוסיקה למלא את החלל נשמע הרבה פחות מפחיד. נחמה החזירה את המוזיקה לחייו של נוחעם, ונוחעם מוכן למצוא במוזיקה נחמה. 

שולם מספר אחר כך לקיווע שנוחעם ונחמה הלכו יחדיו לאולפן ושמצא מין את מינו, אבל מהטון שבו הוא אומר את הדברים, נראה ששוב עולה בו עלבון על כך שנחמה שוב העדיפה מישהו אחר על פניו, למרות שהפעם באמת הוא יכול לבוא בתלונות רק לעצמו, כי אין מעליב מזה שקובעים אתך ושוכחים מקיומך לחלוטין, ואי אפשר לצפות מאף אחת לשמור אמונים למישהו שהעיד על עצמו שהוא לא הכי בעניין שלה, והלך לישון בשעה שהיא קבעה להיפגש אתו.

אם מה שמניע את העלילה של קיווע ורחלי זו ההיעדרות של הבת החיה שלו, ומה שמניע את העלילה של נוחעם זה המוות של הבת שלו, הרי שמה שמניע את העלילה של רוחמי וחנינא זו הכמיהה שלהם לבת שעדיין לא נולדה להם.

בתחילת הפרק אנחנו מגלים שתהליך הפונדקאות כבר יצא לדרך, כבר נבחרה פונדקאית, ומתחילים בניסיונות לגרום לה להרות. רוחמי כולה בהתרגשות וחנינא שקוע בתפילות ומסרב לגלות עניין יותר מהמינימום הדרוש. מסתבר שהוא לא מרגיש שלם עם התהליך, והוא מתוודה בפני רוחמי על כך שהוא מרגיש שהם חוטאים כשרוחמי אומרת לו שהיא מרגישה שהוא לא רואה אותה בתהליך. כשהיא מתפלאת מה פתאום חוטאים אם יש לו היתר, הוא אומר לה שההיתר היה בגלל שהיא לא הותירה לו ברירה וכשהיא לא מבינה על מה הוא מדבר, הוא מגלה לה שד"ר משניות סיפר לו על רצונה להוציא את ההתקן התוך רחמי.

קשה לה לרוחמי עם הידיעה שהוא מאשים אותה בכך שנאלץ לחטוא, במיוחד מכיוון שהיא לא פנתה לד"ר משניות כדי ללחוץ עליו, ולא ציפתה שיספר לו. יש משהו מאוד לא הוגן בהאשמה של חנינא אותה, כי אם הוא עשה את הכול כדי לשמח אותה, הוא לא צריך לנטור לה טינה על כך. אבל טיבן של הקרבות שלפעמים הם מביאים את המקריב לחוש בכעס שבגלל הצד השני הוא נאלץ להתפשר. וחנינא לא מסוגל להתעלות מעבר לעצמו בנושא. הוא מצטער בדיעבד על דבריו כי הוא רואה עד כמה רוחמי נפגעה מהם, אבל זה מאוחר מדי.

רוחמי, שטיסל 3
רוחמי, צילום: ורד אדיר באדיבות yes

רוחמי מחליטה שהיא לא רוצה שייעשה לה טובות, היא אומרת לו שהיא תבטל את התהליך למחרת, והיא אכן מבטלת אותו, אבל היא מכניסה את עצמה לתהליך שקרי אחר שלא רק אמור לגרום לה עצמה להתפשר עם מצפונה, אלא גם מסכן את חייה.

היא מחליטה לספר לחנינא שכשהיא ניסתה לבטל את תהליך הפונדקאות, זה היה מאוחר מדי, כי הפונדקאית כבר נקלטה. היא חוזרת על השקר הזה גם באוזני אימה, כדי כביכול להכין אותם לכך שהיא תסתובב מעכשיו עם בטן מכריות, כשהיא בונה על כך שהיא תיכנס להריון באמת והם לא יצטרכו לדאוג לה כי יחשבו שההריון שלה מדומה.

בסוף הפרק אנו מוצאים אותה מגיעה לרופא ברמת החייל, שאינו מכיר אותה או את משפחתה, בכדי שיבצע בה את תהליך הוצאת ההתקן התוך רחמי, בלי שתחשוש שהשמועה תגיע לאוזניו של בעלה.

אני מודה שקשה לי להבין את ההיגיון של רוחמי עד סופו, נתחיל מכך שגם אם היא תוכל להסתיר מאימא שלה את העובדה שהיא בהריון באמת, הרי שיהיה לה יותר קשה להסתיר מבעלה את הגדילה של הבטן שלה במידה ואכן תיכנס להריון. כמה זמן היא חושבת שההסתרה הזו תעבוד?

נמשיך בזה שאם היא אמרה לו שהיא מבטלת את התהליך, והיא עשתה זאת כי היא לא רצתה שיחשוב שהוא מתפשר עם מצפונו בגללה, הרי שהעובדה שהיא אומרת לו שזה כבר מאוחר מדי, אומרת שהיא ממילא גורמת לו לחשוב שהוא התפשר עם מצפונו, ועוד יותר מכך, בסופו של דבר כשתתברר האמת, הרי יתברר עד כמה הסבל הזה שלו על התפשרותו עם מצפונו היה מיותר, והוא יצטרך להצטער גם על הסכנה שהיא נמצאת בה.

ובאופן כללי מה אם היא תתקשה להיכנס להריון, הרי יש גבול למספר החודשים שבהם היא תוכל להסתובב ללא בטן כשהיא כבר אמורה להתחיל להסתובב בכריות בהתאם לקצב ההריון המדומה של הפונדקאית. האם היא תפברק הפלה של הפונדקאית במקרה שכזה, ואז גם תצטרך לפברק הפלה שלה, או שתרשה לעצמה להיות בהריון גם שנים עשר חודשים בהנחה שבשטיסל הזמן ממילא לא עובר באופן שווה על הדמויות האחרות?

כל אלה שאלות טובות, כמו שהרבו לומר בפרק על שאלות שהועלו בו, אבל עדיין אי אפשר שלא לרחם על רוחמי שבסערת רגשותיה נוהגת באופן כל כך לא הגיוני, ואי אפשר שלא לקוות בשביל גיטי וחנינא שרוחמי לא תגרום גם להם להגיע למצב בו הם צריכים למלא את החלל.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

2 תגובות בנושא “שטיסל, עונה 3, פרק 4 – למלא את החלל

    • על פי הידוע לי, העונה השלישית מגיעה גם לנטפליקס קנדה ביום חמישי הזה:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.