שטיסל, עונה 3, פרק 3 – איך אנחנו נראים?

קיווע נוחעם וליפא, שטיסל עונה 3

סקירת הפרק השלישי בעונה השלישית של "שטיסל"

הפרק מתחיל בסיפורו של פארשלופן, ידידו של קיווע, על כך שהוא מביט דרך החלון ומרחם על האיש הנשקף דרכו, עד שהוא קולט שלא בחלון הוא מביט אלא במראה מלוכלכת, והאיש השבור שמולו הוא הוא עצמו.

בסיפור הלכאורה לא קשור הזה, ניתן לראות את תמצית הפרק, שמביא בעלילותיו מספר לא מבוטל של אנשים שבורים שמישהו מעמיד מולם מראה, ולעיתים לוקח להם זמן לקלוט שאלה באמת הם.

הקליטה המאוחרת הזו של העובדה שבמראה אנחנו מתבוננים ולא בחלון, משקפת את אחד הפערים הכי מסקרנים שקיימים אצל בני האדם, שהוא הפער בין האופן שבו אנחנו מרגישים בפנים לאופן שבו אנחנו נתפסים מבחוץ. אדם יכול להרגיש חזק ולהיתפס כחלש, להרגיש חכם ולהיתפס כטיפש, להרגיש מיואש ולהיתפס כשמח וגם להיפך כמובן.

לא תמיד מודע האדם לפער הזה, ולא תמיד אכפת לו לאדם מקיומו, עד שיוצא לו לאדם להיתקל באדם אחר שכמו מציב בפניו מראה לגבי האופן שבו הוא נראה, וזה תמיד מעניין לבחון את התגובה למפגש הזה. יש המתאהבים בדמות המשתקפת להם במראה, ויש הנבהלים ממנה. ויש כאלה שלוקח להם זמן להבין שהם מתבוננים במראה.

המראה או ההשתקפות המשעשעת ביותר בפרק היא כמובן זו שהסדרה מציבה לעצמה

ליפא נוסע להביא קייטרינג לזירת צילום סדרה כלשהי, שבה שחקנים חילונים משחקים חרדים, וחרדים אמיתיים משתתפים כניצבים. 

ליפא היה אמור להביא את האוכל ולחזור למסעדה, או על פי שינוי התוכנית של גיטי, לצאת ממתחם הצילומים ולנסוע ליוסלה בנו כדי לומר לו שעליו להיפגש בזריזות עם שירה לוינזון, אך במקום לצאת לדרכו, הוא מבקש לצפות בצילומים וצופה מרותק במחזה המציג לו איך הוא נראה ונתפס בעיניי העולם החילוני. הוא מתאר לגיטי אחר כך שהיו שם הרבה שנראו חרדים אך הם שבאבניקים כאלה, והיו שם שחקנים מפורסמים שהזקן שלהם נראה מודבק לחלוטין, ושהיידיש שלהם נשמעה כמו צ'כית.

בעוד שהסדרה מראה את ליפא כמו צופה בעצמו, היא גם קורצת לצופיה. ואומרת להם שהיא מודעת לכך שהיא יכולה להיתפס על ידי אנשים מתוך העולם החרדי כלא מדויקת בעליל, אבל עדיין לעורר את סקרנותם לגלות איך הם נראים מבחוץ.

ליפא מקבל הצעה להשתתף אף הוא כניצב בסדרה, הצעה שהוא מבטיח לגיטי המזועזעת שהוא לא מתכוון לקבל, אולם רואים שהוא נמשך לעולם הזה, וכשהוא מבין שלמרות שהוא חושב שזה מוקדם מדי לקבוע ליוסלה פגישה עם שירה לוינזון, גיטי לא רק שלא שומעת לעצתו, אלא שהיא גם קובעת ליוסלה מפגש מאחורי גבו, ולא משתפת אותו בעובדות אלא רק בדיעבד, הוא מרגיש צורך להימצא במקום שבו יראו אותו, והוא מקבל את ההצעה להשתתף כניצב בצילומים. גיטי קוטעת באיבה את קריירת המשחק שלו כשהיא מתקשרת אליו עם בשורה טובה על אירוסי בנו, שיחה שגורמת לו לזנוח את הצילומים בחטף, ולחטוף צעקות מאנשי ההפקה, הכוללות גם צעקות של קול נשי שגיטי שומעת דרך הקו, ויש סיכוי שהוא עוד ישלם עליהן בפרקים הבאים.

ליפא, שטיסל עונה 3
ליפא. צילום: ורד אדיר באדיבות yes

אם צילומי הסדרה הם המראה של ליפא בפרק, המראה של גיטי היא חברתה משכבר מלכי. מלכי מגיעה למסעדה ומספרת לה שבעלה עזב אותה, ברח לחו"ל במפתיע, היא חושבת שבטח יש לו שם אישה, אולי אפילו גויה, והיא רוצה לשמוע מגיטי מה עליה לעשות, שכן ידוע שגיטי עברה חוויה דומה.

גיטי מתערערת לחלוטין למשמע דבריה של מלכי, היא חשבה שהיא הסתירה את עזיבתו של ליפא אותה בזמנו בהצלחה, והנה היא מגלה שהדברים כבר יצאו מכלל הרמיזות של השדכנית קניסברג, והם ידועים ממש גם לאנשים שהיא לא ראתה שנים. האינסטינקט הראשוני שלה הוא להתכחש לדמות הנשקפת מולה במראה, ליפא מעולם לא עזב אותה היא אומרת למלכי, את טועה, כאילו שאם היא תכחיש מספיק בתקיפות, המציאות תשתנה. 

במובן מסוים הרצון שלה להגן על משפחתה גדול מהיכולת שלה לגלות חמלה לשותפה לצרה. והיא מסוגלת להציע לה בהתחלה רק רחמים מעמדת עליונות. לשלוח לה חמגשיות, אבל לא לשתף אותה באמת. הסיבה שהיא מרגישה שהמשפחה שלה מאוימת. הם כמובן דבריה של קניסברג על הענן שמרחף על משפחתם, והפחד שלה שאם ייוודע הדבר, יוסלה לא יזכה לשידוכים ראויים. אז הדבר הראשון שהיא מרגישה צורך לעשות זה לקבוע ליוסלה פגישה מיידית עם שירה לווינזון, ורק לאחר שהפגישה יוצאת לדרך ומסתיימת בהצלחה, גיטי מסוגלת להירגע, ולהרגיש אשמה על האופן שבו היא נהגה במלכי. וכשמלכי מגיעה למסעדה למחרת כדי להחזיר את החמגשיות בטענה שהיא לא זקוקה לרחמים, הפעם גיטי יכולה להציע לה התנצלות, כתף תומכת, ואפילו עבודה במסעדה. 

במהלך השיחה מלב אל לב שהן מנהלות ביניהן, גיטי גם יכולה לקלוט שלמרות הדמיון בין המקרים, מלכי היא לא היא, כי שכגיטי מבטיחה לה שבעלה יחזור בסוף, ושעד אז היא ממליצה לה לא לספר לאף אחד חוץ ממנה, היא מופתעת לגלות שמלכי לא מעוניינת בחזרתו של בעלה. היא לא מעוניינת לסלוח לו. במהלך השיחה ביניהן מתנהלת עוד השוואת מראה בין החילוניים לדתיים, כשמלכי אומרת שהיא האזינה לרדיו  הרבה בלילות האחרונים כשהתקשתה לישון, והבינה שגם הנשים החילוניות ממש כמו החרדיות מוכנות לסלוח הרבה מאוד לבעלים שלהם.

גיטי הייתה יכולה להיות המאושרת באדם בסוף הפרק, עם התיקון שהיא קיבלה עם חברתה והאירוסים של בנה, אבל הייתה לי התחושה שהשיחה של מלכי על הסלחנות כלפי הבעלים גרמה לגיטי להרהר מחדש בשאלה האם ליפא באמת היה ראוי לסליחה שלה, במיוחד על רקע הקול הנשי שהיא שמעה בשיחת הטלפון האחרונה. והידיעה שלה שהיא לא באמת יכולה לסמוך עליו בבקשות שלה, היה בה מתח אמיתי בזמן האירוסים עד שהוא הגיע, כאילו היא לא הייתה בטוחה שהוא אכן יגיע בזמן. אם כי כמובן ששמחת האירוסים האפילה על כל דאגה אחרת שהייתה לה לאחר הגעתו.

גיטי
גיטי. צילום: ורד אדיר באדיבות yes

ועכשיו אנחנו מגיעים כמובן לסוגיית האירוסים של יוסלה עם שירה לוינזון, אחרי שבפעם האחרונה שפגשנו בו, הוא הצהיר על כך  שהוא מאוהב בשירה לוי, וביקש ממנה להתקשר אליו, אי אפשר שלא לשאול כמי ששאל פעם פוצ'ו "יוסלה, איך זה קרה?", גם ליפא מתקשה להבין איך ייתכן שהבן שלו כל כך ממהר להתארס לשירה לווינזון, כשהוא היה כל כך נעול יומיים קודם לכן על שירה השנייה, אבל האמת היא שהתשובה מאוד קשורה לסיפור שאתו התחלנו.

בתחילת הפרק אנו מגלים ששירה לוי אכן מתקשרת ליוסלה לישיבה כבקשתו, אלא שהיא כל הזמן מנתקת עד שהוא מגיע, דבר שמסיח את דעתו מלימודיו, ומקשה עליו. כשהוא משתף את החברותא שלו במה שעובר עליו, החברותא שלו מעמיד בפניו מראה מסוימת, "זה לא מתאים לך, אתה בחור חלק, זה מתאים לבחור מתוסבך", וממליץ לו להימנע מלענות לה להבא. לרוע מזלו הוא לא מתאפק ועונה לשיחת הטלפון הבאה שאותה הוא מתחיל בבקשה נואשת שלא תנתק רק שאז מתברר שזו שיחה מאימו שדורשת ממנו להיפגש עם שירה לווינזון.  

הוא מרגיש דחוי מספיק על ידי שירה שלו, כדי להישמע לדרישתה של אימו. וכשהוא נפגש עם שירה לוינזון, הוא מגלה שגם היא הרגישה דחויה, אמרו לה שהוא חלה ולכן לא הגיע לפגישה, אבל היא הייתה בטוחה שהוא חזר בו אחרי שראה אותה. זו אינה הנקודה היחידה של ההשקה ביניהם, כשהוא לוקח אותה למוזיאון טבע, הוא מבין שהיא ניחנה בלב טוב, וברצון לרצות את הוריה, דבר שמאפיין גם אותו, ושהיא מבינה אותו. העובדה שאביה חולה סופני, כמו חותמת את הרצון שלו לבוא לעזרתם.

בחור "חלק" כמוהו, פוגש השתקפות שלו, שאי אפשר שלא לרצות לחבק ולהבטיח לה שהכול יהיה בסדר, וזה בדיוק מה שהוא עושה, הוא ממהר לחתום את ההיכרות בוורט, על יד מיטת חוליו של האב בבית החולים, הוא משמח את כולם, מה עוד הוא יכול לרצות? רק בתום היום כשחבריו חוגגים לו בבית המדרש, והוא שוב נקרא אל הטלפון, הוא כמו מתעורר. מסתבר שזו שירה לוי על הקו, זו שהתקשרה אליו כל הזמן אך לא העזה לדבר. ועכשיו הוא כבר לא יכול לדבר איתה כי הוא מאורס. כשהוא מסיים את השיחה איתה, ומבין שבעצם לא הייתה לו סיבה להרגיש דחוי, ושלו הייתה לו מעט סבלנות, אז הרגשות שלו עכשיו לא היו מסוכסכים, ולא הייתה בו תחושת אשמה לאיש, הוא מרגיש צורך להתיישב כמו מבין, שהוא הרבה יותר מתוסבך ממה שהוא שיער בנפשו, והוא נושא עיניו מעלה אל החלון, שאי אפשר לראות דרכו החוצה בגלל הווילון, ומי יודע אם הוא אינו קולט פתאום דרך איזושהי השתקפות עד כמה הוא זה ששבור.  

מה שמחזיר אותנו לסיפורו של פארשלופן, בתחילת הפרק, עת הוא יושב עם קיווע וחבר נוסף, והם שותים ומתווכחים ביניהם מי מהם שבור יותר. מסתבר שהשמחה שקיווע מבטא בעת השתייה, והעובדה שיש לו בת, ושהוא מצליח כצייר גורמת לשותפיו לשולחן לראות בו מי שהוא בצד השלם ולא השבור. הגם שקיווע לא מסכים עמם, והם מתפשרים על כך שהוא רק סדוק ולא שבור, והגם שהוא מעיד על עצמו שהוא מגדולי הסדוקים, הרי שהשתייה והחברים שנושאים אליו עיניים נותנים לו את היכולת להמשיך להשלות את עצמו שהכול אצלו תחת שליטה. אבל אז הוא עושה טעות ומבקש מפארשלופן שיאסוף את בתו מהגן במקומו, כשהוא מסביר לו היטב  איך נראית העגלה שלה כדי שלא יתבלבל, ופארשלופן אכן מביא את העגלה הנכונה, הבעיה היא שהוא עושה זאת עם התינוקת הלא נכונה.

כשבפרק 206 של "הכלה מאיסטנבול" פארוק, גיבור הסדרה חוזר בטעות מטיול עם בתו התינוקת עם עגלה ותינוקת אחרת, איש לא הטיל ספק בכישורי האבהות שלו, אך לקיווע שממהר לגן לתקן את הטעות של פארשלופן אין כזה מזל, ויש שיגידו שבצדק. כי שירותי הרווחה מתערבים בסיפור, מסתבר שהגיעו אליהם דיווחים על חוסר האחריות של האב, ועל כך שהוא הגיע כמה פעמים לגן כשהוא שתוי, ופתאום כשהעובדת הסוציאלית מבקרת בבית משפחת שטיסל לעת ערב כדי לבדוק את המצב במו עיניה, קיווע מצליח להבין איך ההתנהגות שלו יכולה להיראות מבחוץ. למזלו שולם שם כדי להעיד לטובתו על כך שלא חסר לבתו דבר. לרוע מזלו גם נוחעם שם.

מסתבר שנוחעם של אחרי מות בתו ואשתו אינו הנוחעם שאנו מכירים, כל מה שהוא רוצה זה להתכווץ בפינה ולהיעלם, שולם הלך להביא אותו מבית הכנסת אחרי שנודע לו מאחד ממנהליו, שנוחעם בארץ ושהוא חושש שהוא יעשה משהו לעצמו לפי איך שהוא מתנהג.

שולם מביא אותו לביתו אך לא מצליח להוציא ממנו תגובה נורמלית, הכי הרבה שהוא מקבל זה התגובה שלו לדבורלה, וגם היא קצרה ולא מילולית.

הפעם הבאה שנוחעם מראה את עצמו היא כשהעובדת הסוציאלית בבית, או אז הוא שישב במרפסת ועישן עולה על מעקה המרפסת וחושב לקפוץ אל מותו. שולם מספיק זריז כדי למנוע ממנו את הקפיצה, וכשהוא מפיל אותו אל הספה במרפסת, אף הוא מספק לנוחעם תמונת מראה לא צפויה, אם נוחעם חשב שהוא ראוי לרחמים ושכולם יבינו וירחמו עליו, הנה על פי שולם שסוטר לו, מתברר ששולם בא איתו חשבון ארוך על היותו אגואיסט, כזה שלא איכפת לו ללכלך כל עוד אחרים מנקים אחריו. דבר שמוציא מנוחעם בפעם הראשונה תגובה מילולית, הוא מתנצל.

נוחעם
נוחעם, צילום: ורד אדיר באדיבות yse

עכשיו העובדת הסוציאלית שהייתה עדה לכל המתרחש בטוחה שהמשפחה זקוקה לסיוע, ויוצאת משם בבהלה. ההצגה שהכול בסדר שקיווע ושולם חשבו להציג עבורה לא עלתה יפה.

דבר אחד טוב יוצא לקיווע מניסיון ההתאבדות של נוחעם, כשהוא חושב לצאת בלילה למרפסת לעשן, הוא מגלה שאביו נעל את המרפסת, והוא מוצא את נוחעם שוכב מצונף במסכנות בסלון, וכמי שיכול להזדהות עם הרגש של נוחעם, הוא מצייר אותו ציור שיש בו מהדבר האמיתי, ושרחלי מסכימה להחליף את אחד מהציורים שברשותה בציור שהוא מוסר לה.

מצויד בתמונה, קיווע מרגיש שהנה הוא פותח דף חדש, הוא אפילו הגיע לגן לאסוף את בתו 10 דקות לפני הזמן, רק כדי לגלות, שבזמן שהוא הלך להחזיר את העבר, מישהו התעסק עם העתיד שלו, או יותר נכון הרווחה והמשטרה שילבו כוחות והגיעו אל הגן כדי להעביר את התינוקת לרווחה. והותירו לקיווע רק מכתב. כשהגננת כולה התנצלות, אומרת לו שהיא ניסתה להשיג אותו טלפונית ללא הצלחה. אין ספק שגם אם קיווע הקדים להגיע אל הגן לאסוף את בתו, הוא גילה חוסר אחריות כשהוא לא היה זמין לטלפונים מהגן. זה אלף בית של התנהגות שכל הורה אמור להיות מודע לה, מצד שני קשה לדעת האם באמת הרווחה יכולה לנהוג כך במקרה כעין זה, וכמי שלא מכירה את האגף הזה של הרווחה מקרוב, אך מכירה אגפים אחרים מספיק כדי לפקפק בהתנהלותם המוצגת בפרק (ביקורי בית ליליים?), לא יכולתי שלא לחשוב בסיום שאפשר להחיל את הקריצה של הסדרה לגבי האופן שבו היא משקפת את החרדים, גם על האופן שבו היא משקפת את שירותי הרווחה, ולהבין שלא כל מראה שתופסת קבוצה מסוימת באופן מסוים, אכן משקפת אותו נאמנה, אבל עדיין זה מרתק לצפייה.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

קייוע שולם ורוחמי

Shtisel, Season 3, Episode 9 – The simple meaning

Reviewing the last episode of season 3 of Shtisel

אליזבת מוס, סיפורה של שפחה

סיפורה של שפחה, עונה 4, פרקים 1, 2 – הכאב מצמצם את עולמך

דיון בפרקים "חזירים" (Pigs), ו-"סולנום" (Nightshade), הפרקים הראשונים בעונה הרביעית של "סיפורה של שפחה"

קיווע נוחעם וליפא, שטיסל עונה 3

Shtisel, season 3, episode 3 – Reflections

Review of the third episode of the third season of Shtisel

תגובה אחת בנושא “שטיסל, עונה 3, פרק 3 – איך אנחנו נראים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.