סקירת הפרק ה-11 בעונה השנייה של הסדרה שטיסל ובו דיון בשאלות פרסום, הסתרה, ואיך האהבה קשורה לזה
אל הפרק האחד עשר בעונה אנו מגיעים עם זוג אחד – קיווע וליבי – שמתארס ומדבר על תנאים לחתונה, ועם זוג אחר – חנינא ורוחמי – שנישואיו עומדים בפני פירוק. והנה מכל הדמויות שאנחנו סקרנים לראות מה יעלה בגורלן, הפרק פותח דווקא באנשין, המסעדה שבה רוחמי וחנינא התחתנו חתונת בזק ובה תושבי השכונה נוהגים לאכול, שסוגרת את שעריה ועוברת לעמק רפאים. מה חשיבות יש לו לאירוע הזה הפרק לא ממהר לגלות לנו, כדרכם של סיפורים שבהם המשמעות האמיתית נחשפת רק ברגע המתאים ולא דקה קודם לכן. אבל הפעם המשחק בין הנסתר לגלוי הוא לא רק כלי סיפורי, הפעם שאלות על הסתרה ושמירת סוד, לעומת גילוי ופרסום, הן המוטיב העיקרי של הפרק.
בין הפרסום לעשייה קיים מתח תמידי. ישנם אנשים שמשאת נפשם היא להתפרסם לא חשוב להם באיזה אופן, לעומתם אפשר למצוא אנשי עשייה הבורחים מפרסום, ומעדיפים תמיד להישאר מאחורי הקלעים.
יש מקצועות שבהם הפרסום אינו בהכרח חלק מהעשייה ויש מקצועת בהם הפרסום הוא הכרח, אדם יכול להיות צייר כפי שקיווע מתאווה להיות ולהישאר אנונימי לציבור הרחב, אך אדם לא יכול להיות זמר הופעות כמו שאחיו צבי אריה רוצה מבלי ששמו ומראהו ייוודעו ברבים, ולכן גם הבחירות שקיווע וצבי אריה בוחרים בפרק מושפעות מהיכולת ומהרצון של שניהם להתמודד עם הסתרה ועם פרסום.
עולם האמונה בו קיווע וצבי אריה מתנהלים נראה אמביוולנטי אף הוא ביחסו לפרסום ולהסתרה. מחד יש בעולם זה הערכה רבה לצניעות ולמצוות כמו "מתן בסתר" ומקובל להאמין ש"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין", מאידך בכל הסתרה יש גם אלמנט שקרי, וכבר נאמר בפרשת משפטים "מדבר שקר תרחק".
את האמביוולנטיות הזו בין ההסתרה לפרסום אפשר לראות גם בשני השירים שצבי אריה נראה שר עם להקת החתונות שאליה הוא שוקל להצטרף, השיר הראשון מדבר על "ההסתרה שבתוך ההסתרה" ההסתרה המתרחשת בימים בהם האל "כועס" על בניו, והם אפילו לא מודעים לכך שהוא מסתיר מהם פנים. על פי השיר, גם כשהאל מסתיר את פניו צריך לדעת שהוא עומד מאחורי כל מה שמתרחש, וידוע שרמת האמונה של האדם נחשבת גבוהה יותר כאשר הוא מאמין באל גם כשהאל מסתיר את פניו. השיר השני שהוא שר "עוד יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים…" מדבר דווקא בזכות הפרסום של מעשי האל. פרסום שהוא משאת נפשו של היהודי המאמין אם לשפוט על פי מילות "עלינו לשבח" הטקסט החותם את כל תפילות היום של היהודי המאמין ובו נכתב "וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ… יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ…"
עכשיו, אחרי שדיברנו קצת על הכוחות הסותרים של פרסום והסתרה בהם עוסק הפרק, אפשר לגשת ולהתעמק קצת גם בדמויות הקבועות, ונתחיל ממש כמו שהפרק עושה בשולם.
שולם של תחילת הפרק מופתע לגלות שמאחורי האירוסים בין קיווע ללבי עומד תנאי. תנאי שדורש מקיווע לוותר על השטויות של הציור. שולם אף פעם לא עודד במיוחד את היצירתיות של קיווע, אך נראה כי כואב לו לגלות על התנאי הזה, וסביר להניח שיותר משכואב לו על כישרונו המבוזבז של בנו, כואב לו על כך שבנו הסתיר את קיומו של התנאי הזה ממנו. אולם שולם עצמו הוא אומן הסתרות לא קטן, הוא לא מודה בפני נוחעם שקיום התנאי הפתיע אותו, והוא לא מספר לקיווע שהוא כבר יודע למה הוא החליט להפסיק לצייר ולא לסיים את הגשת הציורים לתערוכה, וכשקיווע מבקש את עצתו בנוגע לתביעה שקאופמן רוצה לתבוע אותו, הוא ממליץ לו בהתאם להשקפת עולמו, להמשיך בתערוכה בשם בדוי, כך אף אחד לא ייפגע. כשעקיבא מודה בתגובה שהוא הבטיח לליבי שהוא יפסיק עם הציור, וקשה לו להפר את ההבטחה, שולם סובר שמה שליבי לא תדע לא יכאיב לה, "אתה חושב שאני סיפרתי לאימא שלך על כל שטות שעשיתי?".
אולם שולם לא יכול להתאפק ומסיים את דבריו במה שהוא מגדיר "עצה טובה לחיים", והיא שלדעתו לא צריך לרקוד לפי החליל של נוחעם, עצה שחושפת את מה שניסה להסתיר לאורך כל השיחה, שהוא יודע שמי שעומד מאחורי ההחלטה של קיווע להפסיק לצייר, הוא נוחעם, ושיש בו קצת עלבון על כך שקיווע נשמע לדרישות של נוחעם, ולא לחינוך שלו.
דרכו של שולם בהסתרות שוב נחשפת כשיוסלה נכדו, בנם של גיטי וליפא, מגיע אליו עם כלב קטן. לאחר ששולם שומע את סיפורו של יוסלה על הכלב החמוד שהוא נקשר אליו, ועל כך שהוא הכניס אותו לישיבה בלילה גשום כי חמל עליו, אבל הלשינו עליו ולכן המשגיח סילק אותו מהישיבה ,שולם מחליט להתקשר למשגיח בישיבה ולבקש ממנו להחזיר את יוסלה לישיבה ושלא יספר על כך לאיש, לא לראש הישיבה ולא להוריו של יוסלה, כיוון שזה סתם שטויות של ילדים והוא ערב לכך שהילד יחזור ללא הכלב.
יוסלה לא ממהר לשתף פעולה עם סבו, הישיבה לא חשובה לו כמו לדאוג לדובצ'ע, השם שהוא נתן לכלב (מחווה לדובלה?), ושולם מחליט להיעזר ב"צער בעלי חיים", המקום הידוע בכך שהוא דואג למצוא בתים חמים לבעלי חיים. לדאבונו של שולם, למרות שהמקום פחות דואג לפרסם את העובדה שהם מרדימים את הכלבים שלא נמצא להם בית, נציגת המקום שהם פוגשים מסרבת להבטיח ליוסלה, שדובצ'ע החמוד ימצא אצלם בית חם, ולא מסתירה את סכנת המוות שהכלב ימצא בה אם יישאר אצלם ולא יאומץ תוך שלושה שבועות. בכדי לשכנע את יוסלה לחזור לישיבה שולם נאלץ להבטיח ליוסלה שהוא יטפל בעצמו בדובצ'ע עד שהוא ימצא לו בית הולם, ואז שולח את יוסלה לישיבה במונית לא לפני שהוא שוב דורש ממנו להסתיר את הסיפור מכולם, אפילו מהוריו.
שולם מתכוון לקיים את הבטחתו ונראה כי עם הזמן הוא אף נקשר קצת לדובצ'ע ולכשכוש הנלהב בזנבו שהוא מקבל כשהוא חוזר לביתו מסידורים, אולם בסופו של דבר, דלת ביתו של שולם שנשארת פתוחה – לא ברור מהפרק מי הוא חסר האחריות שהשאיר אותה כך – מביאה לכך שדובצ'ע יברח מהדירה של שולם, ולשולם יהיה עוד סיפור להסתיר מהנכד שלו.
בינתיים בניו של שולם, קיווע וצבי אריה מתמודדים אף הם הפרק עם שאלות של פרסום והסתרה, במיוחד בקשר לזוגיות ולכיוון המקצועי שאליו הם רוצים להוביל את החיים שלהם, ויש בין הסיפורים שלהם הקבלות רבות, אפשר אפילו לומר שסיפור של צבי אריה הוא סיפור מראה לזה של קיווע.
הן קיווע והן צבי אריה ניחנו בכישרון אומנותי, קיווע יודע לצייר, וצבי אריה מוכשר בשירה. במהלך העונה, היה מי שטיפח את כישרונו של קיווע, שהוא אף זכה בפרס עליו, וקיבל הצעה לתערוכה, עד שליבי ואביה דרשו ממנו כתנאי לנישואיו המתקרבים להפסיק עם הציור. קיווע היה רוצה להמשיך עם הציור אך אהבתו לליבי גורמת לו לשקול את עזיבת התחום.
צבי אריה לעומתו הוא אברך בישיבה, שלא שר מאז היה ילד במקהלה, עד שניגש אליו מישהו בישיבה והציע לו להצטרף ללהקת חתונות של המגזר שמחפשת זמר. הוא מתלבט לגבי ההצעה, כי הוא לא בטוח שהדבר מתאים לאברך כמוהו, אבל אשתו טובי דווקא שמחה על ההצעה, היא רוצה שסוף סוף הוא יעשה משהו עם הכישרון שלו.
קיווע נשמע לעצת אביו, ומחליט לתת לקאופמן אור ירוק להמשיך עם התערוכה, בתנאי ששמו לא יוזכר בתערוכה, אולם שלא כמו אביו, הוא אינו חי בשלום עם מעשי הסתרה. חלום מאוד מוחשי שהוא חולם ובו אימו לא מזהה ולא יודעת מי הוא, וגם הוא לא מצליח לומר לה את שמו, גורם לו להבין שהציור הוא חלק משמעותי מהזהות שלו, והוא לא רוצה לחיות חיי שקר. דבר ראשון כשהוא מתעורר מהסיוט הוא אומר לקאופמן שיקרא לתערוכה בשמו, ולאחר שהוא מוסיף ומצייר את אימו הוא גם חושף את הציור בפני ליבי ומודה בפניה, שהוא ממשיך עם הציור, ועם התערוכה, שזה חלק ממי שהוא, ושהוא חושב שזה חלק ממי שהיא אוהבת בו. ושהדרישה שלה ממנו להפסיק היא לא באמת שלה, אלא של אביה.
קיווע היה יכול להרשות לעצמו לעסוק בציור בסתר, לו היה רוצה, והדבר היה משרת אותו בחזית הזוגית, ובהתמודדותו עם העולם החרדי שלא ממש רואה את העיסוק באמנות הציור בעין יפה, אולם הוא לא יכול היה להרגיש שלם עם עצמו כך, ולכן בחר שלא לעשות שקר בנפשו.
צבי אריה לעומתו היה שמח לו היה יכול להתפרנס משירה בסתר ללא צורך בהופעות בפני אנשים, אף על פי שאת המקצוע שמציעים לו, זמר חתונות, העולם החרדי דווקא כן רואה בעין יפה. אשתו אומרת לו שזה נחשב מאוד מכובד להיות זמר, והיום אפילו מעריצים זמרים יותר מאשר את גדולי הדור, אך הדבר רק מעציב אותו ביחס לדור הנוכחי. כשהוא מספר לאישתו על האודישן המוצלח שלו ללהקה הוא אומר שהוא דמיין לעצמו שהוא שר במקלחת כשאין שם איש לשמוע אותו. בעוד היא כבר מדמיינת לעצמה איך היא מתגאה בו ובכישרונו בפני חברותיה וילדים מעריצים.
באופן אירוני למרות ההתלהבות שלה מכך שבעלה יזכה לפרסום והערכה כזמר, הוא מחליט לוותר על ההזדמנות לקריירה במקצוע שלו, בשבילה.
במהלך החזרה לקראת הופעה הוא למד שהזמר שהיה בלהקה לפניו, והתחיל אף הוא כמוהו כבחור ישיבה טוב, ללא הרגלים רעים, התאהב כל כך בעולם הבמה בהופעות ובאירועים, עד שנמאס לו לחזור כל ערב הביתה לאשתו עם החלוק האפור והמטפחת העלובה, והוא עזב את הדת בסופו של דבר וגם את אשתו והילדים.
כשהוא חוזר הביתה מהחזרה הוא מוצא את אשתו שרצתה לחכות לשובו, ישנה בסלון עם חלוק אפור וכיסוי ראש פשוט, ומבין שהוא מפחד להעמיד את עצמו במקום שבו המראה הזה שלה יהפוך עבורו למאוס, הוא אינו חפץ בחיי הזוהר, והוא מוותר סופית על ההצעה. כשטובי מתעוררת משנתה, ומספרת לו שהיא חלמה על כך שהוא נתן הופעה ענקית ביד אליהו, אין לו את הלב לנפץ את חלומה, והוא דוחה את העדכון שלה בדבר החלטתו, מה שמביא אותי להאמין שהוא גם לעולם לא יוכל לספר לה מדוע באמת הוא קיבל את ההחלטה הזו. ההסתרה הזו תמיד תישאר ביניהם..
יוצא שבשם האהבה, צבי אריה מוותר על עיסוק בכישרונו ועל פרסום שאשתו חפצה בו, בעוד שקיווע חושב שהאהבה לא יכולה לשרוד הסתרות וויתור על מי שאתה ולכן בוחר בכישרונו ובפרסום שארוסתו אינה חפצה בו
אם צבי אריה ירא מהפרסום, וקיווע ירא מכך שלא יזהו אותו, גיטי היא זו שמוצאת את שביל הזהב בפרק. זוכרים את אנשין? אותה מסעדה שנסגרה בתחילת הפרק. גיטי משתמשת בכספים שליפא השקיע למענה כדי לפתוח מסעדה משלה באותו מקום בו אנשין הייתה. למסעדה היא וליפא קוראים בשם משפחתם "וייס", כשליפא אומר שהוא התלבט עד לרגע האחרון אם לקרוא לה גיטי, היא מביעה את שמחתה על כך שהוא נמנע מכך כי היא לא רוצה שהשם שלה יהיה תלוי על שלט במרכז גאולה, וכשליפא אומר לה שגם וייס זה השם שלה, היא מסכימה אך אומרת שוייס יש הרבה. היא יכולה לחיות עם פרסום מידתי.
הסיפור של גיטי מביא אותנו היישר לסיפורם של רוחמי וחנינא שהוא סיפור חסידי קלאסי של הסתרה שבתוך ההסתרה, ובו מסתבר כיצד האל (או התסריטאי) הוא העומד מאחורי כל ההסתרות והקשיים שעברו עליהם כדי להוביל אותם אל הסוף הטוב שיועד להם מלכתחילה. תחשבו על זה, רוחמי וחנינא מתחתנים נישואי בזק באנשין ומהרגע הראשון גיטי וליפא מנסים לפרק את נישואיהם. כשגיטי עושה זאת בלי להכיר את חנינא כלל. וליפא עושה את דבריה של גיטי, בגלל שהוא מרגיש אשם כלפיה על כך שבניגוד לרצונה ומאחורי גבה הסכים לקרוא לבנם זליג כדי לקבל את התשלום הכספי שהובטח לו. והנה מאותו הכסף שהושקע על ידו והניב רווחים נאים, גיטי מקימה מסעדה במקום אנשין שעברה מקום, והנה למסעדה מגיע במקרה חנינא, וגיטי פוגשת בו כשהיא נקייה מדעות קדומות, והוא נושא חן בעיניה, ואף היא מרגישה צורך להאכיל חינם את התלמיד החכם הקטן הזה, ממש כמו שבבתה רוחמי התעורר הרגש הזה . וכך כשהוא מגיע לבית הדין הרבני כדי לתת את הגט, גיטי מזהה אותו ופתאום הנישואים של רוחמי נראים לה הגיוניים ורצויים, והיא מקבלת אותו לחיק משפחתם.
השאלה העיקרית שנותרת פתוחה בסוף הפרק היא למה יש יותר משקל בלבה של ליבי, לאהבתה לקיווע ולהבנתה שהציור הוא חלק בלתי נפרד ממנו, חלק שהוא רוצה לחלוק איתה, או לפחד שלה מההיסחפות שלו לעולמות אחרים אם ילך ויעשה לעצמו שם בתחום, ולכעס שלה על כך שלא עמד בהבטחתו, ולנו לא נותר אלא לקוות שהלב שלה יחליט נכון.
אולי יעניין אותך
שטיסל, עונה 2, פרק 10: לתקן את הפשלה
מהן הפשלות שאתן מתמודדות הדמויות בפרק, וכיצד הן עושות זאת?
שטיסל, עונה 2, פרק 9: ואולי תבוא איזו נחמה
סקירת הפרק התשיעי בעונה השנייה של שטיסל בו נחשפות מספר שיטות התמודדות עם חוסר שביעות רצון מהמציאות ומהאנשים בסביבה, את חלקן לא ממש כדאי לנסות
החיים הם חלשים
שטיסל, עונה 2, פרק 8