נפרדים לשלום מערוץ 2 ומעוד כמה דמויות וסדרות, ומברכים לשלום תכנית אחרות: "ריי דונובן", "יורש העצר", "האקסית המטורפת", "המירוץ למיליון 6","אהבה בצרות","חתונה ממבט ראשון" ועוד "דברים טובים"
היה שלום ערוץ 2
בזמן שהיה רק ערוץ אחד בארץ, לא הייתה סיבה להתפלא על כך שהוא היה גם מדורת השבט, לא היו לו אלטרנטיבות. אולם העובדה שכאשר היו כבר הרבה ערוצים ואפשרויות רבות הצליח ערוץ 2 לנכס לעצמו את אופציית ברירת המחדל, זו שעליה מתבייתים כאשר אין משהו ספציפי שרוצים לצפות בו, היא בהחלט נושא למחקר. גם 'רשת' וגם 'קשת' נלחמו קשות בחודש האחרון בניסיון לשכנע את הצופים שהערוץ החדש שלהם ראוי להיות ברירת המחדל החדשה, כשהם אינם מסתפקים בשיווק בטלוויזיה עצמה, אלא אף טורחים למלא את הארץ בשלטי חוצות אימתניים, שאמורים לא רק לספק לנוסעים מן השורה את הידיעה באיזה ערוץ חדש נמצאת התוכנית החביבה עליהם, אלא גם את התחושה שמדורת השבט נמצאת אצלם, שהרי הם ה"טלוויזיה של ישראל". אני חושבת שזו הסיבה שכל כך שנאתי את מסע השיווק הזה, שכן הוא רוצה שוב למכור לצופים לא את התכנים, שלכל אחד מהם יש מן הסתם את קהל היעד שלו, אלא את הרעיון שאם ערוץ 2 היה המקום שבו הייתה המסיבה שחייבים להיות בה, אז המסיבה ממשיכה רק אצלם, בלי באמת לספק לצופים את מה שהופך מסיבה לטובה ליותר, חוץ מהתחושה שאת זה אתם לא רוצים לפספס.
זה לא תמיד היה כך. כשערוץ 2 התחיל, הוא באמת הציע אלטרנטיבה חינמית לערוץ הראשון, וחוץ מפרסומות מסחריות שלא כל כך נחשפנו אליהן עד אז, הוא הציע שפע של תכנים מגוונים. לצד תכניות בידור ושעשועונים היה אפשר למצוא שם גם סדרות ישראליות חדשות ותכניות תחקיר, ועדיין נותר להם זמן להביא לצופים גם סדרות דוברות שפות זרות דוגמת הסדרות היומיות 'קרוב רחוק' ו"היפים והאמיצים", סדרות נוער דוגמת "באפי קוטלת הערפדים" וסדרות פריים טיים דוגמת "רצח מאדום לשחור", "שיקגו הופ", "זהות בדויה" ואחרות, כשבשעות הבוקר או אחר הצהריים אפשר היה למצוא אפילו טלנובלות דוברות ספרדית בלוח המשדרים.
עם השנים נעלם התוכן הזר לחלוטין. האנגלית הכמעט יחידה שהצופים בערוץ 2 בשנים האחרונות יכולים להיחשף אליה היא זו העילגת של משתתפי תכניות ריאליטי דוגמת "המרוץ למיליון" או במהדורות חדשות ותכניות אירוח מסוימות, כשמתראיינים בהן אנשים דוברי אנגלית. את השעות שהיו מאכלסות פעם תכניות בשפות זרות מילאו בתכנים שיווקיים/חדשותיים (קצת קשה להבדיל במהדורות של ימינו), וכשבתכניות הסאטירה של ערוץ 2 לועגים לאנשים דוגמת מירי רגב על כך שצר עולמה, אני לא מתפלאת שהסאטירה שלהם מחטיאה את המטרה כבר שנים. שהרי אי אפשר לבסס את הערוץ על פנייה לקהל של המכנה המשותף הישראלי שצר עולמו ואז לצפות שהבוז לקהל הזה יעשה משהו אחר חוץ מאשר לתת לו תחושה של תקשורת עוינת.
מהדורות החדשות של ערוץ 2, מתוקף רצונן להיות חלק משמעותי מן המסיבה, מתוך מחשבה מן הסתם ש"חדשות שאיש אינו מתבונן בהן אינן חדשות", כמו שאמרו פעם בסדרה הקוריאנית "פינוקיו", רידדו את החדשות לכדי עיסוק בצעקני ובפופוליסטי, עד שהיה לי נראה ביום שהתפרסמו תוצאות המשפט של אורן חזן כנגד עמית סגל, שהם כאילו מתחננים בפני הציבור ש'אל תשימו לב רק לשורה התחתונה שעמית סגל חויב בתשלום פיצויים לאורן חזן, שימו לב לכל הפעמים שהשופט הצדיק את עמית סגל בדבריו', אבל לא היה ברור לי אם הם באמת יכולים לתקן בפנייה הזו את הנזק שהם גרמו לאורך השנים בתשומת הלב רק לשורה התחתונה. אין ספק שאורן חזן הוא תלמיד מצטיין של שיטת השורה התחתונה שלהם.
בכל מקרה הערוץ סיים את ימיו בחגיגה מתמשכת ואני מאוד מקווה שאף אחד מהערוצים שיתפצלו ממנו לא יזכה למעמד מדורת השבט, כדי שבשני הערוצים יתאמצו באמת לספק בכל שעה תוכן שאנשים ירצו לצפות בו. תוכן שפונה לקהל מגוון, ולא תוכן שכל מטרתו לשווק את תכניות הפריים טיים הבאות. אם החשיבות של לוח השידורים שלך נעוץ בכך שהוא תמיד יכול להיות דלוק ברקע בלי לדרוש תשומת לב מלאה לנעשה בו, אין ספק ששקופית המסך של ערוץ 22 בשלט יכולה עדיין לספק את הסחורה הזו, ואפילו טוב יותר ממקודם.

היו שלום אסף וג'סיקה
גם אם אתם צופים בעונה השישית של המירוץ למיליון, ייתכן מאוד שאין לכם מושג מי הם אסף וג'סיקה, זוג האקסים שהודח בפרק שסיים את מקבץ ניו-יורק, ולא רק מפני שאתם גרועים בזכירת שמות כמוני, אלא מכיוון שהעריכה של המירוץ בקושי הותירה להם זמן מסך, עד כדי כך שההדחה שלהם נותרה בעיניי אחת התעלומות הלא פתורות של הפרק. כיצד זה אפשר להיות במירוץ לאורך כל היום ולא להיתקל בשום קושי מהותי, לא להיתקע בשום משימה, ועדיין לסיים אחרונים ולא להרגיש את זה?
לזכותו של פרק ההדחה של יום רביעי ניתן לומר שהיו בו בסה"כ משימות חביבות והוא היה טוב בהרבה מקודמו ששודר במוצ"ש (ושאותו היה ראוי לסכם אותו רק במילותיהם של יוסי הכבאי ואודי המתנדב במשטרה, כפרק של "הרגשה לא טובה עם טעם לא טוב בפה"). אולם תעלומת ההדחה לא הייתה היחידה בו, אפשר בהחלט גם לתהות, כיצד זה תמיד נחלצים אנשים טובים לעזרתם של יוסי ואודי, שאינם דוברי אנגלית, במשימות הדורשות תקשורת עם המקומיים בעוד שזוג בנות חביבות ודוברות אנגלית כמו ירדן ואן נתקלו בחומה בצורה של דחיות וסירובים? אגב, משימת "אצלנו בחצר" שהצריכה את שיתוף הפעולה של המקומיים לא הייתה מהמשימות שהיו נחשבות בעיניי מראש כבעלות דרגת קושי גבוהה במיוחד, והקושי של ירדן ואן להתמודד בה, הייתה בעיניי דוגמה מעניינת לכך שלהתמודד עם דחייה מאחרים כשאתה מרגיש תלוי בהם, יכול להוות את אחד הדברים הקשים והמתסכלים ביותר, ולתת לדחוי תחושה של התמודדות עם חוסר צדק גדול.
ואם כבר חוסר צדק, אז אין כמו לסיים בעובדה שאחרי כל הפעמים שיוסי ואודי ראו בניו-יורק מכוניות כיבוי אש והתרגשו מהמראה, נפל דווקא בחלקם של הדוגמנים דניאל ואליהו להיתקע בפקק שנבע משריפה אמיתית. אין עשן בלי אש ואין אש בלי ג'ל לשיער.
היה שלום ריי דונובן

העונה החמישית של ריי דונובן הגיעה השבוע לסיומה, בפרק שבסופו, באקט פיוטי משהו, ריי קופץ מהגג בעקבות מפגש דמיוני עם אשתו המנוחה, ונוחת בנהר באופן שמשאיר את גורלו לחסדי העונה הבאה. מכיוון שקיומה של עונה 6 כבר הובטח, קשה להאמין שריי לא יצא בחיים מהקפיצה הזו, כך שנראה שערכה האמיתי של הקפיצה אינו ביצירת מתח לגבי גורלו, אלא בהדגשת המקום הנמוך שאליה הגיעה דמותו לאחר הגבהים שהוא ידע.
במהלך הפרק חשבתי לי עד כמה העונה הזו הייתה עונה של התפוררות, שלצערי הרב לא תמיד נתפרו בה יפה התפרים שהיו אמורים לכסות על הפערים בינה לבין העונה הקודמת. אם יש איזושהי אמירה בעונה הזו, היא שהדרך שהתווה מיקי, אבי המשפחה, בהיעדרותו ובחוסר אחריותו, היא דרך שאי אפשר באמת לברוח ממנה.
ריי נטר לאביו לאורך השנים על כך שהזניח את אמו הגוססת מסרטן ומצא לו אישה אחרת, אולם הוא עצמו בגד באשתו כשהיא גססה מסרטן ולא הווה משענת לילדיו. כך גם בתו מצאה את עצמה יוצאת נגדו, על כך שבגלל דרכיו הלא מוסריות, החבר שלה איבד את מקומו כמועמד לניתוח הסרטן הניסיוני, אך בה בעת הולכת בדרכיו ומנסה לכפות על הרופאה באיומי אקדח את הטיפול בחבר שלה. היה עצוב לראות את ריי בניסיונו להגן עליה מוותר על שארית עקרונותיו ורוצח את דאג עבור השחקנית שסייעה לו לתת לבתו את מבוקשה, ולבסוף מבצע את האקט שאחותו ביצעה שנים רבות קודם לכן, של קפיצה מהגג.
הרגע המשעשע של הפרק נרשם כשקונור, הבן של ריי, שואל את אביו מה הוא חושב עליו, וריי מסתכל עליו במבט של "מה אתה רוצה מחיי", ואני חושבת בליבי, בזמן שריי עונה לו שהוא הבן שלו, שבתכלס לא נראה לי שריי חושב עליו בכלל. אבל כשקונור מטיח באביו שהוא בטח חושב עליו דברים שליליים ושהוא עוד יראה לו, אני ממשיכה לחשוב שטוב שקונור יודע מה שאני חושבת עליו, ושהנאום של "אני עוד אהיה מישהו שיהיה צריך להתחשב בו" רק מוכיח שוב עד כמה המחשבות השליליות שהוא לא רוצה שיחשבו עליו מוצדקות.
עובדה אירונית נוספת הייתה זו שכל העונה מיקי ניסה לגרום לסרט שלו לצאת אל הפועל, אך סיים את העונה בכלא כשהתסריט שלו רחוק מאוד מלראות אור יום, והצחיקה אותי המחשבה שמי שבפועל יצר סרט במהלך העונה היה דווקא ריי, שהפיק את מותו כביכול של אבי, העוזר שלו בעבר, כדי להימנע מהריגתו בפועל. אין ספק שזה היה הצעד החכם ביותר שלו לאורך כל העונה.
היי שלום סם פוקס
סם פוקס (פמלה אדלון), גיבורת הסדרה "דברים טובים" כועסת על בנותיה, בפרק השישי של העונה השנייה על כך שהן לא מספיק מעריכות אותה, ורוצה לקבל מהן (ולבסוף אף מקבלת) את ההערכה (וההספד) עכשיו ולא אחרי מותה. הכול מתחיל מכך שכשבנותיה מעבירות ערוצים כדי לצפות בתכנית "המירוץ לדראג של רו פול", הן עוברות דרך ערוץ שבו מוצג סרט ישן בכיכובה ולא נעצרות בו, והעניין הוא שעם כל ההבנה לכאב של סם על כך שהיא כביכול לא מעניינת מספיק את בנותיה, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שהיי, את לא צריכה להיעלב, זה בכל זאת רו פול…

בואי כלה
הפורמט של תכנית הריאליטי "חתונה ממבט ראשון" עבר "גיור" ונחת בשידורי 'קשת'. כמי שראתה את הפרק הראשון של הגרסה האמריקאית (ששודר בארץ לפני כמה שנים), ואת זה של הישראלית ששודר השבוע, שמתי לב לכך שבעוד שבאמריקאית הדגישו את הצדדים החברתיים שבשלם הם יצרו את התכנית, כמו הקושי של אוכלוסיות מסוימות ליצור קשרים, המחויבות ככלי שעוזר להיאבק על הקשר והבחירה של בני הזוג על ידי טובי המומחים שמהווה שדרוג לאופן השידוכים של ימים עברו, בגרסה הישראלית הדגישו בעיקר את האופן שבו הסביבה נדהמת מהעובדה שיש אנשים "משוגעים" או אמיצים מספיק כדי להסכים להתחתן לפני שהם רואים את בני זוגם. מבחינתי אגב, למרות שהיתרון הערכי כולו שייך לגרסה האמריקאית, שתיהן שוות במידת השעמום שהן השרו עליי ואני לא מתכוונת להמשיך לצפות באף אחת מהן.
לכי כלה
בפרק השני של העונה השנייה של "דברים טובים" כועסת סם פוקס על מי שהיא יוצאת אתו על כך שהוא מתלונן שהיא לא נחמדה אליו. היא אומרת לו שאם היא הייתה הולכת עם הלב שלה אז היא הייתה בורחת ממנו על הרגע הראשון, אבל היא כבר שכבה אתו עשר פעמים, כי היא כזו נחמדה. הטענות שלה הללו שזכו למחיאות כפיים מנשים עוברות אורח בסביבה, הכעיסו אותי, כיוון שבעיניי היא הייתה צריכה ללכת עם הלב שלה, ולא לעשות את מה שהיא מאמינה שהצד השני רוצה, ואחר כך לנטור לו טינה על כך.
הפרק הזה של "האקסית המטורפת" הזכיר לי את הסיטואציה הזו, כי כולו עסק בריצוי, ובתופעה שמתלווה לריצוי: הקורבנות של הצד המרצה יחד עם חוסר המודעות של הצד שמנסים לרצות אותו.
העיסוק בסוגיית זיוף האורגזמות בפרק היה מן הסתם הדוגמה הקלאסית ביותר של תופעת הריצוי שמאפיינת הנשים, וחוסר המודעות של הגברים לכך, אבל אותי כמובן עניינו יותר הדמויות הקבועות.
אחד הדברים המעניינים שעלו בפרק היא העובדה שהן רבקה והן נתנאל הם טיפוסים מרצים. לשניהם היו שנים של ניסיונות לרצות את אביהם הלא מעריך, שעם הזמן הוחלף בטיפוסים אחרים שהם מנסים לזכות בהערכתם.
הצבת רבקה ונתנאל האחד מול השני כטיפוסים מרצים היא מעניינת כיוון שהיא אומרת משהו על כך שאנשים יכולים להיות מרצים הן על ידי עשיית הרע, והן על ידי עשיית הטוב. רבקה בוחרת בנתנאל לבצע בשבילה את הנקמה, כיוון שהוא "מרושע" והיא מרגישה שהיא רוצה לפגוע בג'וש בעוצמה על כך שנטש אותה בחופה. ומרגישה שנתנאל הוא היחידי שיוכל לעשות זאת, אבל נתנאל שמתחיל להתניע את תכניתו רעת הלב, לא באמת עושה זאת מרוע, זה לא משנה לו עד כמה זה רע או טוב, הוא רק רוצה לרצות את רבקה, ונכשל כמובן. כיוון שהצירוף הכי גרוע נוצר במפגש בין אנשים מרצים לאנשים שלא יודעים מה הם רוצים, ורבקה לא באמת יודעת מה היא רוצה כשהדבר נוגע לג'וש.
במובן מסוים גם החיבור בין רבקה לג'וש היה נוראי מאותה הסיבה, רבקה רוצה לרצות, וג'וש לא באמת יודע מה הוא רוצה.
כשהבנתי שמשלוח הנקמה של רבקה לג'וש לא הגיע ליעדו שמחתי על כך שהסדרה לא נותנת לסביבתה להבין עד כמה נמוך היא ירדה, אבל כשהיא מגיעה לכנסייה שבה ג'וש מתחבא מפניה, כדי להטיח בו את כל מה שהוא עשה לה, אז תחושת המועקה שלי מהפרק הקודם שבה ועלתה. כיוון שרבקה מטיחה בו את כל מה שהיא כביכול עשתה בשבילו והוא בכלל לא ביקש. כשטיפוס מרצה מתחיל להתקרבן, לא רק שזה מחזה לא יפה, זה גם מוריד מהערך של הטענות הלגיטימיות שלו, כיוון שלרבקה יש סיבות אמיתיות לכעוס על ג'וש, שזנח אותה בחתונה, ואפילו לא היה לו את האומץ לשלוח לה מייל עם הסבר או התנצלות, שלא לדבר על להתנצל בפניה פנים אל פנים.
אחרי העימות שלו עם רבקה, ג'וש בטוח עכשיו, שהוא לא צריך בכלל להרגיש אשמה על מה שהוא עשה (לא שהוא הרגיש אשם יותר מדי קודם) כיוון שהיא הרבה יותר מטורפת ממה שהוא שיער לעצמו.
אולם, למרות שלא קיבלתי את תחושת התיקון שחוש הצדק שלי דרש, כן נשארתי בסופו של הפרק עם קצת תקווה, רבקה נראתה לרגע כאילו היא הצליחה להבין סוף סוף מה היא עושה, ולא הייתה בהתכחשות כללית למעשיה ולרצונותיה, ואני, כמי שנורא רוצה בטובתה של רבקה, בינתיים מסתפקת בזה.
אני יפה?
הסדרה התקופתית הקוריאנית "יורש העצר" (Ruler: Master of the Mask) שהחלה השבוע את שידורה ב"ויוה פלוס" פתחה בשני פרקים די חזקים בעיניי (אם כי אהבתי את הראשון יותר מאשר את השני). בינתיים, אני בהחלט נותנת לה צ'אנס למרות שבחלקה היא די הזכירה לי את הסדרה "גיבור" (Gunman in Joseon), בעיקר בגלל הארגון השולט מאחורי הקלעים של המלוכה, וההתאהבות של הנכדה של ראש אותו ארגון ביורש העצר כשהוא עצמו מתלהב דווקא מהבחורה הטובה חובבת הידע והקריאה (אגב, תמיד הספרים שה"חכמים" מתלהבים מהם בסדרות התקופתיות נשמעים לי משעממים פחד).
הסדרה מתארת כיצד המלך, ברצונו להגן על בנו מפני אותו ארגון, שם מסכה על פניו, ואוסר על כולם לראות אותו. ואני מודה שלאורכם של שני הפרקים תהיתי האם המסכה היא רעיון חכם, שאכן ימנע ממתנקשים להגיע אל יורש העצר כיוון שלא יוכלו לזהותו, או שהמסכה היא דווקא רעיון אווילי, שבמציאות היה אמור להקל על מתנקשים פוטנציאלים לפגוע בבעל המסכה היחיד בסביבה. אני מודה ששיניתי את דעתי בנושא כל כמה דקות במהלך הצפייה, אולם לבסוף הגעתי למסקנה שגם אם זה היה רעיון אווילי של המלך, אין ספק שמבחינת הסדרה יש לו פוטנציאל רב ליצירת סיטואציות של חוסר הבנה וטעויות בזיהוי, שלא לדבר על כך שאני חושדת בכך שזו הייתה גם הזדמנות פז של יוצרי הסדרה לשים בפיו של יי סונג הו המגלם את יי סון יורש העצר את השאלה "אני גבר נאה?" ולהשאיר לצופים, ובעיקר לצופות לענות עליה.


אפליקציית תזכורת
ב-2008 ראיתי את הסדרה הקוריאנית הראשונה שלי "סאם סון המתוקה", סדרה משנת 2004, שלמרות שצפיתי בה באיחור של ארבע שנים, עדיין הטלפונים הסלולריים שהוצגו בה נראו לי מתקדמים לזמנם (אל דאגה, הם בהחלט התיישנו בינתיים). מאז שמתי לב לא פעם לשילוב המוגבר של הטכנולוגיה בסדרות הקוריאניות, מכוניות פרטיות עם קופסאות שחורות כדבר שבשגרה, ואפליקציות ריגול שונות בטלפונים הסלולריים. אולם השבוע בפרק ה-14 (למניין 'ויוה פלוס'), של "אהבה בצרות" נתקלתי באפליקציה שתהיתי לגבי השפעת הפרק על מידת הפופולריות שלה בדרום קוריאה (ובארץ, אם יש לה מקבילה מתאימה). אם כי ייתכן שהאפליקציה הזו הייתה ידועה ופופולרית עוד הרבה לפני הסדרה, ורק אני האחרונה לדעת, כרגיל.
בכל מקרה מה שמעניין באפליקציית התזכורות הזו, הוא שהיא תלוית מקום ולא תלוית זמן. היא עובדת כך שבעל המכשיר הסלולרי אומר למכשיר "כשאגיע למקום X תזכיר לי לעשות Y", ומשבץ במפה את המיקום שבו הוא מעוניין, וכשהוא עובר במקום, המכשיר מצלצל לו את התזכורת. לבונג הי זה עבד מצוין בפרק עם המעבר על יד בית המרקחת והתזכורת לקנות תרופה, ואני תוהה אם יש כבר כאלה בארץ שזה עובד מצוין גם להם.