דיון בפרק "כביש בחירה שגויה" (Bad Choice Road), הפרק התשיעי בעונה החמישית של "סמוך על סול"
מייק: כולנו בוחרים את הבחירות שלנו, והבחירות שלנו מציבות אותנו על הכביש, לפעמים הבחירות שלנו נראות חסרות משמעות אך הן מציבות אותנו על הכביש. אתה חושב לרדת מהכביש, אבל בסופו של דבר אתה חוזר לכביש. הכביש שלנו הוביל אותנו למדבר ולכל מה שקרה שם, ומשם בחזרה למקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו. ואין דבר שניתן לעשות בנוגע לכך, אתה מבין את זה?
סול: אני לא מאמין שיש יותר ממיליארד אנשים בכוכב הזה והאדם היחיד שאני יכול לדבר אתו על זה הוא אתה.
השיחה הזו בין סול למייק מסכמת להפליא שני מוטיבים שבלטו מאוד הפרק, הראשון "חישוב מסלול מחדש" והשני "אין עם מי לדבר".
ניתן להבין ממטפורת הכבישים שמייק משתמש בה בדבריו שהבחירות שלנו קובעות לנו את הדרך, ושאי אפשר לשנות דרך שכבר עשינו. אבל למרות דבריו על כך שלא תמיד ניתן לרדת מהכביש, ושגם כשמנסים לעשות זאת, חוזרים אליו לבסוף (דברים המתקשרים לרעיון, מהדיון על הפרק הקודם, שיש צעדים ראשונים שעשייתם הופכת את הדרך לזו שמובילה את האדם ולא להפך), לפעמים ירידה מהכביש דווקא כן אפשרית, לפעמים ניתן לחשב מסלול מחדש, וכמה מהדמויות בפרק אף נוקטות בצעדים שמדגימים זאת.
לאלו הוא זה שנוקט בפרק את חישוב המסלול מחדש במשמעות הבסיסית יותר של אפליקציית הווייז. הוא רוצה לעבור למקסיקו ולהימלט מהמשפט על הרצח של פרד שהוא מואשם בו ובצדק. הוא כבר נמצא בדרכו למקסיקו, וממש ברגע האחרון לפני שבאים לאוספו מהצד השני של הגבול, לאחר שמתגנב לליבו החשד שמשהו אינו כשורה, הוא דורש מנאצ'ו שהסיע אותו לנקודת המפגש לחזור על עקבותיו. בסוף הפרק למרות שהוא לא הצליח לקבל תשובה מספקת לחשדותיו, הוא עדיין זהיר מספיק כדי לבקש מנאצ'ו שייקח אותו בדרכים אחרות. התשובה לשאלה האם בסופו של דבר הוא יעלה שוב על הכביש שמוביל אותו לדרך שסללו לו גאס ומייק שרוצים במותו, או לדרך שתוביל אותו בשלום אל מעבר לגבול תלויה רק באופן שבו מייק יידע לחשב את מסלולו מחדש בהתאם לתנאי הדרך המשתנים.
חישוב המסלול מחדש של לאלו אולי יקבע לו אם הוא יחיה או ימות, אך הוא לא משנה את מי שהוא בוחר להיות, שינוי המסלול של קים לעומת זאת שייך לסוג השני. היא מחליטה הפרק לפרוש מחברת עורכי הדין שווייקרט וקוקלי ומהעיסוק בתיק של "מסה ורדה", תיק שהיה בבת עינה וההישג האישי הגדול ביותר שלה עד כה, ולהתרכז בתיקי הפרו בונו בלבד, הדאגה לחייו של ג'ימי גרמה לה להבין שהחיים קצרים, ושהיא מעדיפה להתרכז רק בדברים בעלי המשמעות בחייה, ולא בדברים שלא באמת גורמים לה אושר. סול חושב שהיא עושה טעות, הוא אפילו משתמש במטפורת הכבישים של מייק, כדי לנסות לשכנע את קים שהיא עושה טעות, אולם קים, שלא ממש מבינה מאיפה הוא מביא את המטפורה הזו, לא משתכנעת.
קודם לכן, כשסול שמע את דבריו של מייק היה נראה שהוא הרבה פחות מתרשם מהם. המענה הלא קשור לכאורה של סול על הדברים הפילוסופיים משהו של מייק, לא רק שגרם לי ממש לעצור את הפרק ולצחוק בקול רם איזו דקה מול המסך בגלל האלמנט הבלתי צפוי שבו, והעובדה שהדברים נאמרים עד ידי אחת הדמויות הכי פטפטניות שיצא לי לראות לאחת מהדמויות שהשתקנות הרבה יותר מאפיינת אותה, הוא גם גרם לי לשים לב לגרעין האמת שבו, ולהבחין עד כמה בודדים גיבורי הסדרה כי אין להם באמת עם מי לדבר, על כל משמעויותיו של הביטוי.
מייק למשל, פונה לגאס בשמו של נאצ'ו שרוצה לפרוש לאחר שיחסלו את לאלו, אבל מגלה שאין עם מי לדבר, גאס לא מוכן לשמוע על שחרורו של נאצ'ו. בעיניו המדובר בכלב שבגד בכל אחד מהבעלים שלו וזה לא הגיוני לשחרר אדם כזה המהווה נכס עבורו. כמובן שלא מעניין את גאס שהסיבה שנאצ'ו בגד בשניים מהבעלים שלו היא בכדי להגן על אבא שלו, שכפי שמייק אוהב לומר "אינו במשחק", אבל לגאס לא מפריע כלל להשתמש באיום על חייו של מי שאינו במשחק כדי להשיג את רצונו, למרות שהוא מבין שהדבר אינו לרוחו של מייק.
גם ללאלו, שזכה להשתחרר בערבות, אין ממש עם מי לדבר, האדם שהוא הכי סומך עליו, הדוד שלו הקטור סלמנקה אומנם מסוגל לשמוע ולהבין אותו, כשהוא מספר לו על תוכניותיו לחזור למקסיקו, אך בשל מצבו הסיעודי יכולת התקשור שלו מתמצה בעיקר בצלצול בפעמון, ואין לו שום יכולת להשיב בדברים.
הקטור אף הוא כמובן לא מרוצה מהעובדה שאין לו באמת איך ועם מי לדבר ב"קאסה טראנקילה" המוסד הסיעודי שבו הוא מטופל. הסצנה בה הקטור נלקח על ידי האחות לשיר יום הולדת שמח לאחת הדיירות האחרות במוסד, ורואים את התסכול על פניו, תסכול של מי שהרגיש פעם כל יכול והיום מצפים ממנו לשמוח כי איזו דיירת חולה במוסד, שמה לה ולו, שרדה עוד שנה, כשהוא בחולשתו לא יכול להביע אף מילה של התנגדות, הייתה יכולה לגרום לי לרחם עליו אלמלא הייתי הרבה הרבה יותר שמחה לאידו.
עם כל הכבוד לכל הדמויות הללו, האנשים שהכי עניינו אותי מבחינת מידת היכולת שלהם לשתף את העובר עליהם עם אחרים והאחד עם השני הם כמובן קים וג'ימי.
הפרק מתחיל באופן דומה לפרק השביעי בעונה הרביעית עם מונטז' מוסיקלי על מסך מפוצל שחציו מוקדש לקים וחציו לסול. בעונה הרביעית התנגן לו על רקע המונטז' השיר "Something Stupid" שהיה גם שם אותו הפרק, הפעם הסתפקו בלחן של אותו השיר בלבד. אפשר לתהות לגבי הכוונות של היוצרים ברפורר לאותו הפרק, ואפשר למצוא גם הקשרים מעניינים בין שני הפרקים כמו העובדה שבפרק השביעי בעונה הרביעית קים הצטרפה לחברת עורכי הדין שווייקרט וקוקלי ואילו הפרק היא פרשה מאותה חברה, אך נבחר לעת עתה לא לעלות על הכביש הזה, ונמשיך במוטיב האין עם מי לדבר.
קים בצד המסך המפוצל שלה דואגת בבדידות, אין לה עם מי לחלוק את דאגותיה על כך שסול עדיין לא חזר, האדם היחיד שהיא יכלה להרשות לעצמה לדבר אתו על זה, היה לאלו, אבל כמו שראינו בפרק הקודם, גם שם אין עם מי לדבר. בצד המסך המפוצל של ג'ימי הוא נראה צועד לו בשתיקה במדבר עם מייק, מחפש נואשות קליטה לפלאפון שלו.
המונטז' טורח להבליט עד כמה שונים העולמות בהם קים וג'ימי נמצאים, ועד כמה בכל זאת הם קרובים. כדי להדגים עד כמה האזור שבו ג'ימי צועד הוא פראי ומסוכן הרבה יותר מזה של קים, רואים נחש בחולות המדבר בדיוק כשמראים את הדג באקווריום בבית בו גרה קים, ג'ימי נשרף מהשמש, קים מעשנת סיגריות מדאגה, ג'ימי לוקח בחוסר רצון עוד לגימה מהשתן שלו, קים שותה בנוחות ביתה כוס מים מהברז, אך הכדור שהיא לוקחת עם השתייה להרגיע את עצביה מלמד שהלב שלה נמצא הרחק עם ג'ימי אי שם.
המונטז' מסתיים בכך שג'ימי משיג קליטה, כאן כמובן התרשמתי מאוד מהעמידות של הבטרייה של הטלפון הנייד שלו, שלא שבקה חיים לאורך המסע, אבל התרשמתי אף יותר מהרגש בשיחה בין קים לג'ימי, ומתחושת ההקלה שלה כשהוא אומר לה "זה אני, אני בסדר", וכל המתח והחרדה שלה, אותם לא יכלה לחלוק עם איש, מתפרקים בבכי משחרר.
כשג'ימי שב לביתם המשותף לאחר שמסר את דמי הערבות, שחרר את לאלו וקיבל את שכרו, הוא עדיין דבק בסיפור החלקי שהוא רקם עם מייק ואותו גם סיפר ללאלו, הרכב שלו שבק חיים במרחק של כעשר דקות נסיעה מנקודת המסירה, והוא המשיך בדרכו, נמנע מהדרכים הראשיות כדי להימנע מניסיונות שוד, עד שהגיע לתחנת דלק, שממנה לקח מונית לבית המשפט כדי למסור את הכסף.
קים שרואה את מצבו הפיזי הקשה, שואלת אותו אם כל העניין היה שווה, והוא שולח אותה לראות בתיק שלו את 100.000 הדולר שקיבל, אבל מה שקים רואה בתיק זה את החורים בסיפור שלו, או יותר מדויק את סימני היריות בכוס שהיא קנתה לו במתנה, ומבינה שמה שעבר עליו במדבר הרבה יותר גרוע ממה שהוא היה מוכן לספר לה.
תהיתי איך היא תגיב לידיעה בגלל הדרישה המוקדמת שלה לגבי הנישואים שלהם, שהוא ישתף אותה בכל מה שהוא רוצה להסתיר ממנה, אבל האהבה שלה ניצחה את האולטימטום, עד כדי כך ניצחה, שהיא אומרת לו שהיא יודעת שהוא משקר ושהיא אינה דורשת ממנו לספר לה את האמת כחלק מתנאי הנישואים שלהם, היא רק רוצה שיידע שהוא יכול לדבר איתה, ושהיא שם כדי להקשיב ולא כדי לשפוט.
העובדה שג'ימי או סול, לא נוהג כתמול שלשום, ושעבר עליו משהו קשה נפשית ולא רק פיזית, הייתה ברורה הפרק גם מהעובדה שהוא לא ממש הצליח לשמור על הריכוז בבית המשפט, והפסיד במקרה פשוט שהוא היה אמור לנצח בו, ואפילו לא היה לו את הכוח הנפשי להתנצח עם עורך הדין שניצח אותו.
אולם שמחתי לגלות דרך שיחתו עם מייק, שהפעם, שלא כמו בזמן מותו של צ'אק, ג'ימי גם מודע לכך שהוא מרגיש רע עם עצמו בגלל מעשיו, ומרגיש צורך לפרוק את האשמה מעל ליבו. הוא אינו מקל ראש בעובדת מותם של האנשים שנורו במדבר על ידי מייק, למרות שהם היו אשמים בניסיון לחסלו, וזה היה מצב של או אנחנו או הם, ועוד יותר מזה, ההסבר של מייק על כך שהם היו חלק מהמשחק רק מחדד עבורו יותר את התחושה שבכך שהוא הביא לשחרורו בערבות של לאלו, הוא עושה עוול לפרד, כי פרד נרצח על ידי לאלו למרות שלא היה חלק מהמשחק.
הבעיה של ג'ימי היא שלמרות שהפעם הוא מבין שיש לו הרבה על מה לדבר, ולמרות שנראה לי שהוא היה מוכן לפתוח את לבו לקים בנושא, אחרי שהיא הבטיחה לו את ההבנה וחוסר השיפוטיות שלה, הוא לא באמת יכול להרשות לעצמו לדבר איתה, כי הוא אוהב אותה מדי, והוא פוחד לחייה הרבה יותר משהוא פוחד לחייו. הוא לא רוצה שהיא תהיה במשחק שקורות הפרק הקודם הבהירו לו עד כמה הוא מסוכן. העובדה שהוא למד מלאלו שהיא נפגשה אתו, גורמת לו לפחד עליה עוד יותר, עד כדי כך שהוא גם אומר לה במפורש כמו שאמר למייק, "אני במשחק, את לא במשחק".
אך כמו שאמר מייק, לפעמים, גם כשרוצים לרדת מהכביש נאלצים לחזור אליו, ולכן למרות הרצון של ג'ימי להגן על קים, ולמנוע ממנה להיפגש שוב עם לאלו, הבחירות הקודמות שלהם הביאו את לאלו אל פתח ביתם בסצנה שהיוותה את שיאו של הפרק, ושגרמה לי בסופה להריע לקים על האופן בו התמודדה עם הסיטואציה.
מסתבר שכמו שסימני היריות בכוס המתנה שלה הביאו את קים להבין שג'ימי משקר לה, כך סימני היריות במכונית הנטושה של ג'ימי גרמו ללאלו להבין שג'ימי לא סיפר לו את כל הסיפור, ולהבין שגם חייו נמצאים בסכנה. והוא בא אל ג'ימי לדרוש הסברים. מייק התקשר אל ג'ימי שניות קודם לכן להזהיר אותו וביקש ממנו להשאיר את הפלאפון שלו פתוח כדי שיוכל להאזין למה שמתרחש בחדר, ג'ימי לא היה מודע לכך שמייק לא רק מאזין להם, אלא גם צופה בהם ממטווחי ירייה, כשהוא שם לו את לאלו למטרה על הכוונת למקרה שהוא יראה שהעניינים יוצאים מכלל שליטה.
סול שלא מבין למה הוא זכה לביקור של לאלו, דבק בגרסתו, וכשהוא מתבקש לספר שוב את סיפורו הוא מרחיב אותו בדיוק באופן שבו הוא הרחיב אותו קודם לכן באוזני קים, הוא מתבל את סיפורו בעובדה שהוא נאלץ לשתות את השתן שלו.
כשהוא מבין שהסיפור שלו לא מספק את לאלו, נראה שכל מה שמעניין אותו זה רק להציל את קים ולהרחיק אותה מהזירה, אבל אז מסתבר שקים אולי לא במשחק, אבל היא לגמרי יודעת לשחק אותה, וכשהיא מבינה שלאלו כועס כי הוא גילה את הרכב של סול זרוק ומנוקב ביריות, היא תוקפת את לאלו במילים שמשאירות אותו לגמרי חסר מענה.
היא מאשימה אותו בכך שאין לו במי לבטוח בסביבתו ולכן הוא נאלץ לפנות לסול, מישהו מבחוץ. היא אומרת לו שהוא צריך להיות אסיר תודה לסול שסיכן את חייו כדי לשחרר אותו, ולעשות בדק בית אצלו. היא מצליחה להמעיט בערך הראיות שהוא מצא במדבר בטענה, שזה אזור כזה שבו אנשים יירו בכל בקבוק זרוק והיריות הללו אינן הוכחה לכלום, וכמו לביאה שמגינה על גוריה טוענת בתוקף שסול גודמן דובר אמת, והוא לא משקר לא לה ולא ללקוחותיו.
ההגנה שלה הפעם על סול מזכירה מאוד את הפרק התשיעי בעונה השנייה שבו היא תקפה את צ'אק על כך שהוא מאשים את ג'ימי בחיבול בראיות של מסה ורדה, בלי שיהיו לו הוכחות משפטיות לדבריו, שכן גם אז כמו עכשיו היא ידעה היטב שג'ימי אשם יותר ממה שהוא מוכן להודות, אולם היא בכל זאת התייצבה לימינו וסינגרה עליו במלוא הלהט של אהבתה אליו, כשהיא מצליחה להבהיר היטב את העוול שהמאשימים נהגו בו כלפי ג'ימי.
במקרה של צ'אק, ההתקפה שלה עזרה רק לדחות את ההאשמות של צ'אק כלפי ג'ימי, כיוון שצ'אק בעיקר השתכנע אז שהוא צריך למצוא ראיות חותכות יותר לדבריו והוא גם מצא אותן בפרק סיום העונה השנייה.
גם הפרק, ההתקפה שלה גרמה ללאלו לסגת מפני שהבין שאין לו מספיק ראיות כדי להוציא מסול מידע נוסף. אבל ראו, כשהוא נסע משם עם נאצ'ו, שזה אינו סוף הסיפור מבחינתו. כשסול הודה בפני מייק שהוא לא מרוצה מזה שהוא מסייע לרוצח כמו לאלו להימלט ממאסר, מייק ענה לו אף הוא שזה לא סוף הסיפור. אני מאוד מקווה שסוף הסיפור של העונה הזאת, שמגיע אלינו בפרק הבא, יאיר פנים לקים ולג'ימי, לפחות לבינתיים.
אולי יעניין אותך
סמוך על סול, עונה 5, פרק 8 – לחצות את הגבול
דיון בפרק "שליח" (Bagman) הפרק השמיני בעונה החמישית של "סמוך על סול"
סמוך על סול, עונה 5, פרק 7 – נאמן למקור
דיון בפרק "ג'יי אם אם" (JMM), הפרק השביעי בעונה החמישית של "סמוך על סול"
אהבה, מוות ורובוטים
כמה מחשבות על אהבה, מוות ורובוטים בעקבות צפייה בסדרות "ווסטוורלד", "השומרים", ו"אני אנושי" הדרום קוריאנית. ספוילרים
הביקורת שלך מרתקת ועשיריה.
מחכה לניתוח של פרק הסיום 🙂
תודה על תגובתך, מכיוון שמסיבות אישיות הכתיבה על הפרק האחרון התעכבה, כבר התחלתי לתהות ביני לביני אם יש טעם לסיים לכתוב עליו בכלל, והתגובה שלך הייתה זריקת מוטיבציה מבחינתי. מקווה לפרסם בימים הקרובים:)
ממתין גם בקוצר רוח. תודה. כייף גדול
תודה גם לך, שמחה לבשר שהכתבה על הפרק האחרון עלתה. קריאה נעימה:)