ניתוח הפרק Chicanery (אונאה) בסדרה "סמוך על סול"
"ככל שהשקר גדול יותר, כך קשה יותר להיחלץ ממנו בשלום"
(ג'ימי מקגיל)
הפרק הגיע לשיאו המאבק המתמשך בין האחים ג'ימי וצ'אק מקגיל. מאבק שהם מנהלים ביניהם מאז ילדותם הן בגלוי – כשפנו לנתיבים שונים (ג'ימי המחליק לעומת צ'אק עורך הדין המיושב) והתחרו על אהבת הוריהם, והן בסמוי – כשנתיבם התחבר בשנית בחברת עו"ד "המלין המלין ומקגיל" בה צ'אק סידר לג'ימי עבודה בחדר הדואר בה בעת שהוא מנע ממנו להתקבל אליה כעורך דין.
למרות שאין ספק שהמדובר בשני אנשים עם נטיות חברתיות שונות מאוד, הרי שאפשר לומר שיש להם גם הרבה מהמשותף: לשניהם כישרון משחק וחוש דרמטי ושניהם בחרו לעסוק בתחום המשפט, תחום המאפשר להם בין היתר במה להצגת כישרונם, אם כי הם אינם נמנעים מלעשות בכישרון המשחק שלהם שימוש גם בחייהם הפרטיים.
הפרק הזה מביא את שני האחים אל ועדת המשמעת של עורכי הדין לעימות הגורלי ביניהם, לשחק את התפקיד שהם התאמנו עליו כל חייהם. כל אחד מהם מגיע אל ה"הצגה" בוועדת המשמעת כשהוא רוצה לחשוף את "פרצופו האמיתי" של אחיו בפני הקהל, וברור לכל אחד מהם שהשחקן הטוב יותר, זה שלא ייצא מהדמות שהוא מגלם, ינצח.
אנו רואים בפרק את צ'אק עושה חזרות בביתו על תפקיד האח האוהב אך המודאג, שאהבתו לחוק מנחה את צעדיו, ולא שנאתו לאחיו. חשוב לו להעיד בפני הוועדה כדי להבטיח את העובדה שרישיון עריכת הדין של ג'ימי יישלל, זה חשוב לו מספיק כדי שהוא יהיה מוכן להסתכן בכאבים בשל מחלתו, אולם בהיותו מודע מאוד לקהל, ברור לו שלשם השגת מטרתו אסור לו להצטייר כמו "האח עם הטינה". מנגד, אנו רואים את ג'ימי מכין את התפאורה והניצבים להצגתו שלו כאח דואג ואוהב שרק הגילוי על שנאתו של אחיו אליו העביר אותו על דעתו באופן רגעי וגרם לו לפרוץ לביתו של צ'אק, עניין שהוא מוכן לשלם עליו וגם מביע עליו חרטה, אולם הוא מתכוון לשכנע את האולם שכל שאר טענותיו של צ'אק כנגדו אין בהן ממש. האמת כמו תמיד נמצאת איפה שהוא באמצע, אך לא האמת תיקבע את גורל הדיון אלא ההצגה שתשכנע יותר את הקהל באמיתותה.
בתחילת הפרק אנו חוזרים לעבר, וכבר שם אנו נתקלים בכישרון המשחק של צ'אק וכישרון הבימוי של ג'ימי. זוהי כנראה פגישתם הראשונה של צ'אק ורבקה גרושתו לאחר שהיא נפרדה ממנו והוא חלה. הוא אינו רוצה לספר לה על מחלתו, ולכן ממציא סיפור על הפסקת חשמל בביתו (כשבאופן אירוני הסיבה שהוא ממציא להפסקת החשמל היא בלבול של עובדי חברת החשמל בין מספר הבית שלא שילם את חשבונותיו והבית שלו). באותו השלב ג'ימי וצ'אק מאוחדים בהצגה שהם עורכים לרבקה, כדי שתאמין שהעובדה שאין שום דבר חשמלי בביתו של צ'אק היא עניין מקרי בלבד. בזמן הכנת התפאורה, ג'ימי שואל את צ'אק אם הוא בטוח שהוא רוצה להמשיך עם כל ההצגה הזו, וצ'אק בטוח, אפילו שג'ימי מזהיר אותו מההשלכות של שקר מורכב מדי. אזהרה שמתבררת כנכונה עת בזמן הארוחה רבקה עונה לשיחה בטלפון הסלולרי שלה (שצ'אק כנראה הצליח עד לאותו רגע לסבול את קרבתו, למרות שמאורחים אחרים הוא דורש להותיר את הניידים שלהם מחוץ לביתו) וגופו של צ'אק מתחיל להגיב ולפרפר, זהו רגע שבו יש לצ'אק הזדמנות לספר לרבקה את האמת, ולהסביר לה על מחלתו, אך הוא מתעקש להמשיך לשקר, מנתק לה את השיחה ומעדיף שהיא תחשוב שהוא איש עקרונות (גם אם פוץ מדופלם), הסובר שזה לא לעניין לענות לפלאפון כשנמצאים בחברת עוד אנשים, מאשר להודות בחולשתו.
ג'ימי שרוצה להוציא את צ'אק משלוותו בדיון המשפטי, ולגרום לו לחשוף את מה שבליבו, יודע מכיוון שהיה באותה סיטואציה שיש שני דברים שיכולים לערער את צ'אק, ההשפעה של המחלה שלו, ורגשותיו לרבקה. ולכן בהזמנתה של רבקה לבית המשפט להוות שוב את הקהל להצגה שלהם, יש משום אפשרות לרווח כפול עבורו, הוא גם יערער את שלוותו של צ'אק שיצטרך להודות במחלתו בפניה, וגם יערער את אמינותו של צ'אק בגלל השקר המתמשך לה. ייתכן שג'ימי מקווה שצ'אק יפרוש מעדותו כשהוא יראה אותה, ייתכן גם שהוא אכן חושב, כמו שהוא אמר לרבקה, שצ'אק יצטרך את עזרתה, וטוב שהיא תהיה שם בשבילו, אבל נראה מהעובדה שהוא מסכים עם קים שרבקה הולכת לשנוא אותו כשהדיון יסתיים שהוא יודע שההזמנה שלו אותה (עניין שהתבצע כנראה בעזרתו של מייק שהשיג לו את פרטי ההתקשרות עמה בפרק הקודם בזמן שעבד בביתו של צ'אק) היא עניין אנוכי, והוא לא באמת מאמין שהגעתה תהמם את צ'אק מספיק כדי שלא יהיה צורך בחשיפת האמת.
קים נאמנה לשיטתו של ג'ימי, לא משקרת שקרים גדולים בפרק. היא מיידעת את "מסה ורדה", הלקוחות שלה, בנוגע לתביעה שבה מואשם שותפה למשרד בחבלה במסמכים שלהם, אולם נותנת לזה להישמע עניין פעוט, ולא אמין, וזה די מצליח לה. גם את ההגנה שלה על ג'ימי היא מבצעת מאותו מקום, להיצמד לאמת ככל האפשר חוץ מאשר בנקודה היחידה שאותה היא וג'ימי מכחישים בתוקף. שהוא חיבל במסמכים של "מסה ורדה" ובלבל את הספרות.
ג'ימי מודה שהוא התפרץ לביתו של אחיו והשמיד קלטת, אך לטענתו הוא עשה זאת בגלל שהוא הבין שאחיו שונא אותו ולא בגלל שהוא חשב להשמיד ראיות, טענה שכצופים אנו יודעים שיש בה הרבה מן האמת, כיוון שהיה ברור לו משיחתו עם קים בפרקים הקודמים שהקלטת היא ראייה הזו מפוקפקת במקרה הטוב, ולא סביר שהיא תוכל לשמש כנגדו בבית המשפט בכל מקרה.
ההבנה של ג'ימי שאחיו שונא אותו היא גם זו המאפשרת לו את ביצוע המעשה האכזרי בעיניו של עימות צ'אק עם עובדת היות מחלתו פסיכוסומטית. מעשה שהוא לא העלה בדעתו לבצע בעבר, לא בשעה שנודעה לו האמת על המחלה, וגם לא בשעה שהוא הבין שהיה זה אחיו שחסם את דרכי ההתקדמות שלו כעורך דין בחברת המלין המלין ומקגיל. יש משהו אירוני בעובדה שג'ימי בחר בעבר בנתיב עריכת הדין כדי להרשים את אחיו, ואילו כרגע זו הדבקות שלו במקצוע שגורמת לו לפגוע באחיו. יש גם משהו אירוני בעובדה שהמעשה האכזרי מכול כלפי אחיו בעיניו, נחוץ לו על מנת להצטייר בפני הוועדה כאח הטוב בין השניים. אפשר אולי לומר גם להיפך שגם המעשה האכזרי ביותר שלו כלפי אחיו מצטייר כפחות אכזרי מזה של צ'אק כלפיו, שכן הוא בכעסו רק מגלה לצ'אק את האמת, שהוסתרה ממנו קודם לטובתו, בעוד שצ'אק רימה אותו לאורך שנים כדי להגן על עצמו. אולם בנימה אישית אומר, שבגלל חיבתי לג'ימי ורצוני להעריך את טוב לבו, היה לי קצת עצוב שג'ימי בחר לעמת את צ'אק עם הגילוי על המחלה שלו, למרות שאני לא יודעת איך הוא היה יכול להגן על עצמו אחרת.
ג'ימי בחקירתו את צ'אק בדיון בפני הוועדה, אכן מצליח לגרום לצ'אק להעיד, כשצ'אק עדיין בשליטה מלאה, שהוא הוציא מג'ימי את ההודאה בפשע על ידי בימוי הצגה שהסתמכה רבות על דאגתו של ג'ימי כלפיו, ועל טוב לבו, כמו גם להעיד בעצמו שהגילוי שלו שזו הייתה הצגה של צ'אק גרמו לו להבין שאחיו שונא אותו.
ומייד אחרי הדברים האלה מגיעים רגעי השיא של הפרק שבהם צ'אק מגלה לחרדתו שהמחלה שלו היא פסיכוסומטית, ושאין לו רגישות אמיתית לשדות חשמליים.
שאלת הסיבות למחלתו של צ'אק נותרה ברקע מאז הגילוי בעונה הראשונה שמחלתו היא נפשית ולא פיזית. ולמרות שהפרק לא עסק במוצהר בשאלה הזו, הרי שהוא העלה בי השערה כלשהי לגבי הקשר בין הקושי של צ'אק להתמודד עם שינויים והמחלה שלו, שגורמת לו בעצם לחיות בעבר ולהסתייג מהקדמה. מסצנת הפתיחה אפשר היה ללמוד למשל שהמחלה של צ'אק התחילה כנראה זמן לא רב אחרי שהוא נפרד מאשתו, שינוי שהוא לא רצה בו. רבקה אף מעירה על כך שהיא חשבה שהוא יערוך שינויים בבית שהוא טוען שהוא לא העלה בדעתו לערוך כי לדבריו הוא אהב את הדברים כמו שהם היו, ואנו רואים שיש בו היאחזות בעבר. ממהלך השיחה בסצנת הפתיחה אפשר גם להבין שהיא נערכת זמן קצר אחרי שג'ימי הפך עו"ד שזה היה עוד שינוי שצ'אק לא רצה בו, ולא היה מסוגל להודות בכך. וכך קשה שלא לתהות עד כמה חוסר יכולתו של צ'אק להכיל את השינוי בג'ימי ולקבל אותו השפיע על מחלתו.
האופן שבו ג'ימי חושף את האמת על מחלתו של צ'אק מעורר את השאלה מדוע הוא הטמין טלפון סלולרי ללא בטרייה בכיסו, ואת הבטרייה המוטענת בכיסו של צ'אק. הרי הוא היה יכול באותה מידה להשאיר את הסלולרי שלו מוטען בכיסו, או לחילופן להשתיל בבגדיו של צ'אק שעון עם בטרייה (עניין שהיה מייתר גם את השאלה כיצד בטרייה מבודדת, גם אם מוטענת, יכולה להשפיע במשהו על צ'אק כשהיא לא סוגרת מעגל חשמלי). האם באמת היה צורך בהסתרת ובהצגת הסלולרי נטול הבטרייה שלו כדי להוכיח לצ'אק שהוא אינו חולה פיזית? לדעתי, הדרך שבה ג'ימי מבצע את החשיפה מוכיחה שיותר מאשר לחשוף את הפסיכוסומטיות במצבו של צ'אק, ג'ימי רצה שהקהל יחזה באחיו המאשים אותו ברמאות, ואת חוסר האמון של אחיו בו, וצ'אק לא אכזב, כשהוא מיהר להאשים את ג'ימי בשקר ובניסיון לטפול עליו עלילה, רק כדי שניות אחר כך לגלות שמי שחי בשקר זה דווקא הוא.
והגילוי הזה מערער את צ'אק משתי בחינות, האחת מכיוון שכאדם שמאוד מודע לעצמו ולסביבתו בדרך כלל, העובדה שהוא לא היה מודע לכך שהמחלה שלו נפשית ולא פיזית, וההבנה שאולי סבלת שנים לשווא די בה כדי לערער כל אחד, והשנייה מכיוון שברגע הגילוי כאדם מודע, הוא הופך מייד גם מודע לכך שה"שקר" שבו כביכול הוא נתפס יכול להעיד בפני אחרים על שיקול דעת בעייתי, אם לא שיגעון של ממש. אין משהו שהוא מתגאה בו יותר מאשר יכולותיו השכליות, והפחד מכך שיטילו בהן ספק, גורם לו בנואשות להגן על האמת שלו ותוך כדי כך, כשהוא כבר אינו בשליטה, וכבר אינו במסגרת ההצגה שלו, הוא חושף גם עד כמה מושרשת היא טינתו לאחיו, הוא עדיין לא סלח לו גם על הגניבות מהקופה של אביו בילדותם, והוא לא מוכן היה לראות בו דבר חוץ מאדם לא ישר שאין לו זכות להפוך לעורך דין. זה לוקח לו שניות להבין איך "הנאום" הנואש שלו נשמע, ולנסות למזער את הנזק שנגרם לו בהתנצלות על כך שהוא נסחף קצת, אך זה מאוחר מדי, הנזק שלו לדמות שהוא גילם כבר נעשה, והפרק בא אל קצו עם הורדת המסכה מעל פניו של צ'אק. ההצגה הסתיימה.