סיפורה של שפחה, עונה 3, פרק 8 – איך נולד הרוע?


ניתוח הפרק "בלתי כשירים " (Unfit) , הפרק השמיני בעונה השלישית של "סיפורה של שפחה"

לפעמים המוח האנושי הוא דבר מוזר. למה אני אומרת את זה? כי שמעתי הרבה מתלוננים על הדיכאון שהמראות הקשים של הסדרה "סיפורה של שפחה" משרה עליהם, והבנתי אותם, אך זה לא ממש הפריע לי אישית כצופה, ושמעתי גם אחרים המתלוננים על חוסר ההתקדמות העלילתית, והבנתי גם אותם, אך עדיין לא הרגשתי שזה משהו שמפריע לי אישית כצופה, ודווקא כשהגיע הפרק הנוכחי, שמבחינת המראות הקשים שהראו בו לא היה חריג יחסית ליתר הפרקים, וגם לא היה רע במיוחד מבחינת התקדמות עלילתית, פתאום כשצפיתי בפלאשבקים לעברה של לידיה, יחד עם ההתדרדרות המוסרית של ג'ון הרגשתי שקשה לי עם זה, ולא ידעתי אם קשה לי עם הפרק כיוון שקשה לי באופן אישי עם ניסיונות להבין את התפתחות הרוע, או שקשה לי עם הפרק, כי בפעם הראשונה הרגשתי שבסדרה מנשבת אווירה של שנאת נשים קלה. ולא ציפית מסדרה המבוססת על ספר שכל כולו אזהרה מפני הסכנות באיבוד הזכויות שהנשים השיגו לעצמן בעמל רב, להיות נגועה בשנאת נשים.

אז לפני שתתחילו לומר לי שאני טועה ומטעה, תנו לי להסביר לרגע את כוונתי.

כבר תקופה ארוכה שמפמפמים לנו, מחוץ לסדרה, וברמזים ששותלים בסדרה, שלידיה היא דמות מורכבת יותר ממה שהיא נראית, ושבפרק 8 של העונה הזו נזכה סוף סוף לקבל קצת מידע על חייה לפני רפובליקת גלעד, מידע שיעזור לנו להבין טוב יותר את הסיבות לכך שהיא הפכה למי שהיא. ברור שהחלק של עברה שהובא בפרק אינו הסיפור כולו, וברור גם שלידיה היא מקרה פרטי, ולכן כל השלכה מדמותה של לידיה על יתר דמויות הדודות היא באחריות יוצר ההשלכה בלבד, אך כאשר לידיה היא נציגת הדודות היחידה שמתמקדים בדמותה, וכאשר השורה התחתונה של ההסבר של הסדרה את היחס המרושע שלה לנשים אחרות היא -ותסלחו לי על הבוטות – שהיא לא הצליחה להשיג זיון, קשה לי כאישה שלא לחוש מאוכזבת מכך שזה הסיפור הגדול שחיכינו לו ושהיה אמור להסביר את האופי המרושע שלה, במיוחד כשבעונה הקודמת רמזו בדבריה על כך שזו לא אשמתה שאחותה איבדה ילד, שיש שם סיפור הרבה יותר גדול ומעניין, ובמיוחד שהתשובה שהסדרה מספקת לנו לגבי לידיה לא שופכת שום אור לגבי שיתוף הפעולה של הדודות כולן עם שנאת הנשים של השלטון.

בפני עצמו, הסיפור של ההתדרדרות המוסרית של ג'ון שהתנהל במקביל לפלאשבקים לעברה של לידיה, לא היה בו די כדי להציל את הפרק מבחינתי, שכן, כמו שאמרתי,  לא כל כך אהבתי לראות את ג'ון מתדרדרת לרשעות, אולם, דווקא בהקבלה בין הסיפורים של  ג'ון ושל לידיה מצאתי משהו מעניין, שייתכן שהוא הצליח להציל את הפרק מלהיות נוראי באמת בעיניי. והוא כמובן קווי הדמיון בדרך היווצרות הרוע בשתי העלילות, למרות היותן שונות כמובן.

"לנשים, לדודות, ללורנס, לכולם מגיע לסבול. לראות את האנשים בכאבם וליהנות מזה, זה טעם נרכש… למדתי ליהנות מזה"

(ג'ון, עונה 3, פרק 8)

מכיוון שלאנשים שזכו לחינוך שונה, יש סולמות ערכים שונים, ניתן לתהות איך אפשר להגיד מהו רוע באופן שיוסכם על כולם, בעיניי חברה אחת הרוע האולטימטיבי נמצא במעשה X, ובעיני חברה אחרת הרוע הגדול ביותר נמצא במעשה Y, ומכיוון שהדברים מסובכים, אני לא אכנס לזה כאן רק אומר שבעיניי הרוע נמצא בסוג של עיוורון כלפי הזולת, חוסר היכולת לראות בסבלו של מי שעומד מולך ולחוש כלפיו אמפתיה ברמה כל שהיא.

נכון שיש דרגות שונות של צידוקים לעיוורון הזה, שלעיתים הוא זמני, ולעיתים מתמשך, ויש דרגות שונות של סבל שאפשר לגרום בשל העיוורון הזה, אך העיוורון הזה שמתחיל לעיתים כמשהו הגיוני, יכול להתפתח להיות רוע מוחלט. השלטון בגלעד הוא רוע מוחלט בעיניי בדיוק בגלל זה, הוא עיוור לסבל של הפרט, הוא ממיין את האנשים על פי סולם ערכים לא הוגן משלו, ודן, רק בשל אותו סולם, אנשים רבים למוות או לסבל מתמשך. הסירוב שלו לראות את הפגיעה האישית בפרט מגיע עד כדי כך שהוא אף לא רואה בשפחות אנשים עם שם משלהן, ומכנה אותן בשמות שהם רק ביטויי שייכות.

 הרוע הזה חלחל גם לאמילי שכשהגיעה אשת מפקד למושבות בהן עבדה, היא ראתה בה אחראית למדיניות של השלטון הגלעדי המרושע, ולא מקרה פרטי של אישה שיכול להיות שהיא אשמה, אבל יכול להיות שהיא עצמה קורבן של המערכת. את אמילי זה לא עניין מהו המקרה הפרטי של האישה הזו. הספיקה לה הידיעה שהיא אשת מפקד כדי לא לראות אותה בכלל. וכדי לרצות במותה. והפרק הראה לנו איך הרוע הזה נולד אצל לידיה וג'ון, מתי בפעם הראשונה הן הצליחו לא לראות את מי שעומד מולן כמכלול של טוב ורע וכאדם שלם, והתמקדו בשלילי (בעיניהן) דבר שאפשר להן את הפגיעה בעומד מולן מבלי לחוש נקיפות מצפון וצער.

לידיה עדיין נותרת כמובן גרועה יותר מג'ון בהשוואת המקרים שהראו בפרק בשל הצביעות שלה, כיוון שלעומת ג'ון שמודה, שהמניע שלה הוא נקמה, לידיה משקרת גם את עצמה שהפגיעה שלה בעומדת מולה, נעשית לטובת מישהו אחר, ולא לסיפוק הצורך האישי שלה להתייחס לאותה אם אומללה כאויבת הציבור בשל העובדה שהיא הרגישה שרומתה על ידה.

אז מה הם קווי הדמיון בתהליך הולדת הרוע אצל ג'ון ולידיה?

ראשית אצל שתיהן יש סיפור שתחילתו תקווה גדולה, וסופו אכזבה ומפח נפש ואשמה.

ג'ון הרגישה שכפסע בינה לבין הברחת בתה מגלעד, היא רק תדבר עם בתה בבית הספר, תשכנע אותה לברוח איתה, ולורנס כבר ידאג לשאר. אלא שבבית הספר היא לא הצליחה להחליף מלה עם האנה, הוציאו להורג את פרנסס, המרתה של האנה על שיתוף הפעולה אתה, והיא איבדה כל קשר שהיה לה להאנה. היא אינה מסוגלת להתמודד עם אובדן התקווה הזו לאיחוד המשפחתי, ולא עם האשמה על החלק שלה במוות של פרנסס.

לידיה לעומתה ההעזה לרגע לקוות שהיא תמצא אהבה, שהרי כמו שנואל, אמו של ריאן, התלמיד החביב עליה, אמרה לה, יש לה כל כך הרבה אהבה לתת, והתקווה שלה הביאה אותה לנסות יותר לצאת מהאזור הנוח והבטוח שלה, להתאפר, ולצאת לדייט עם מר תורן, מנהל בית הספר שבו עבדה. אלא שלמרות שהדייט התנהל בצורה מאוד מעודדת, בסוף הערב, כשהיא ניסתה ליזום סקס, המנהל דחה את הניסיון והותיר אותה חסרת יכולת להתמודד עם תחושת הדחייה שהיא הרגישה ועם האכזבה.

נכון שקל יותר להבין את האכזבה של ג'ון על פני זו של לידיה, אך על פי מה שהראו לצופים, שתיהן חוו את האכזבה שלהן כהלם משתק.

קו הדמיון השני בתהליך שהן עוברות, הוא הצורך למצוא אשם אחר בתחושה הנוראית שלהן, להעביר מעליהן את האשמה.

לידיה מרגישה אשמה על כך שהיא העזה בכלל להאמין שמר תורן יהיה מעוניין בה, אולי אפילו על כך שהיא העזה ליזום יחסי מין, ומכיוון שהיא כועסת על עצמה בשל כך, קשה לה לקבל את זה שאולי באמת הוא מרגיש שזה מוקדם מדי עבורו, והוא עדיין לא מוכן לצעד הבא כפי שהוא אומר לה, וקשה לה גם להאמין שאם הוא באמת לא מעוניין בה, אז אולי יהיו אחרים שיהיו מעוניינים, והיא צריכה להמשיך ולנסות למצוא אהבה, כי זו זכותה. היא מרגישה רע עם עצמה. ולמרות שהסיטואציה היא סיטואציה נטולת אשמים, היא מרגישה צורך להפנות אצבע מאשימה למישהו. היא לא באה בטענות למר תורן, למרות שהייתה יכולה לטעון שהוא הטעה אותה כל הערב וגרם לה לחשוב שהוא מעוניין יותר מכפי שהוא היה, ייתכן שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לעשות זאת כיוון שהוא המנהל והיא עובדת שלו, וייתכן שזה נובע מכך שהיא מרגישה מאוד לא מושכת כאישה כך שהרבה יותר קל לה להאמין שהיא הייתה לא בסדר שהיא העזה בכלל, אבל היא גם לא מסוגלת להתמודד עם הכעס שלה על עצמה, אז היא מפנה את הכעס שלה כלפי החוליה החלשה בסיפור, אל נואל האם, שהחליפה כבר שלושה בני זוג בשלושה חודשים, שמתקשה לתמרן בין עבודתה לבין בנה, ושהכי חמור, גרמה לה לקוות שיש לה סיכוי למצוא אהבה. ומאותו הרגע שבו התקבעה בראשה אשמתה של נואל, היא מתעטפת באצטלת לשון החוק, ומדווחת עליה לרשויות כאם מזניחה. הכנסתה לרובריקה של אם מזניחה מקלה על לידיה לא לראות אותה כאדם שלם, ולא לחוש בכאבה על כך שהיא הפרידה אותה מבנה.

לידיה נואל וריאן בזמנים הטובים, SOPHIE GIRAUD/HULU
לידיה, נואל וריאן בזמנים הטובים, SOPHIE GIRAUD/HULU

גם ג'ון המתקשה להתמודד עם האשמה והאכזבה שהיא חשה, מוצאת הקלה בהעברת האשמה הלאה, אלה לידיה ושלמתיו האשמות ולא היא שהפצירה במרתה לשתף אתה פעולה כנגד גלעד.  אלא שמכיוון שבלידיה היא לא באמת יכולה לגעת, אז שלמתיו הופכת לשעיר לעזאזל, כנגד שלמתיו קל לה מאוד ליצור מעגל של מתנכלים, ולהטות את כל השפחות נגדה.

אין ספק שבמקרה של ג'ון, לידיה ושלמתיו אכן נושאות באשמה שלא כמו האם בעלילה של לידיה, אבל האשמה העיקרית נמצאת אצל לידיה ולא אצל שלמתיו שכפי שג'אנין, שריחמה עליה, ציינה, עשתה רק את מה שלידיה ציוותה עליה לעשות, ואפשר לומר שבמידה רבה היא האמינה באמת ובתמים בכך שהיא עוזרת לג'ון להתרחק מהפיתוי. אבל לג'ון לא אכפת מהמניעים שלה, לכן גם אם היה בהתאגדות של השפחות כנגד שלמתיו משהו מהנה לצפייה לכמה רגעים, זה הפסיק להיות מהנה ברגע שזה התחיל להיות מובן שג'ון לא רוצה לגרום לשלמתיו להבין ולהתחרט ג'ון רוצה שיכאב לה, הרבה וכמה שיותר. היא הפסיקה לראות בה אדם שלם, כמו שהיא הייתה מצליחה לראות בכולם לפני ההוצאה להורג של פרנסס המרתה.

,

המעניין בתהליך של העברת האשמה, והפסקת ההתבוננות על כל אדם כעולם ומלואו וכליאתו ברובריקת החוטא והאשם, כדי שיהיה קל יותר להתעלם מסבלו, הוא שזה חלק מתהליך שברפוליקת גלעד מעודדים ומכוונים אליו. הם רוצים שהבנות ילמדו כשהן רואות באחרים את היציאה מהתלם הגלעדי , לראות בהם רק את זה, ולהלשין עליהם, לא משנה עד כמה חמורה תהיה התוצאה בשביל אותם חוטאים.

כאשר לידיה קולטת את ההתעללות הקבוצתית ששלמתיו עוברת על ידי יתר השפחות, היא יוזמת "סדנת חינוך" נוסח גלעד, שבה כל השפחות יושבות במעגל שבמרכזו ג'ון ומטיחות בה שהיא האשמה בחטא הנורא שהביא לתלייתה של המרתה, כאילו כדי לגרום לה להבין שאסור לה להאשים אחרים במה שהיא עשתה. סדנת החינוך הזו לא באמת יכולה לשכנע את ג'ון להכיר באשמתה כמובן, גם כיוון שברור שכל השפחות רק אומרות את מה שמצווה עליהן, ואין כאן שיפוט אמיתי שלהן, וגם כי אם לג'ון אסור להעביר את האשמה הלאה, גם לשלטון אסור להעביר את האשמה הלאה, וברור לג'ון שמי שבאמת אחראי למותה של המרתה היא לידיה עצמה כנציגת השלטון בגלעד, וצביעות אף פעם אינה בעלת ערך חינוכי.

מעגל "חינוכי" נוסח גלעד. SOPHIE GIRAUD/HULU
מעגל "חינוכי" נוסח גלעד. SOPHIE GIRAUD/HULU

ההוכחה הטובה ביותר שמעגל האשמה הזה לא עובד על ג'ון, אף על פי שהיא כן נפגעת מכמה מההאשמות שלידיה מפנה כלפיה במיוחד מאלה המתייחסות לסבל שבתה האנה מן הסתם עוברת. הוא שג'ון, שמכירה כבר את המנגנון, מצליחה לצאת ממנו די בקלות על ידי הלשנה על שלמתיו. על כך שהיא לא רוצה בהריון הנוכחי שלה. חטא נוראי בעולם של רפובליקת גלעד למרות שלא ברור לי למה, שכן ממילא לוקחים את הילדים מהשפחות, אז יכול להיות דווקא די טוב אם השפחות לא ירצו את הילד שהן הרות. לידיה ממהרת להיטפל לשלמתיו מבלי לחשוב ולו לרגע שאולי לג'ון יש מניע נסתר של נקמה, או הסטת האשמה מעליה, או שניהם. ומבלי לשקול את העובדה שהיא כדודה שהפעילה את שלמתיו, וגרמה לה לספק את הסחורה ולסבול את יחסן הקשה של יתר השפחות אולי חייבת לשלמתיו נאמנות כלשהי.

וכך שלמתיו מחליפה את ג'ון במרכז מעגל ההאשמות של סדנת "החינוך" של גלעד, ובה מוטחות מכל עבר ההאשמות על התנהגותה, והיא כולה בכי והצטדקויות נוסח "זה היה רק לרגע ולא התכוונתי", ואני תוהה האם מישהו בגלעד באמת סובר שהוא יכול לשפר כך משהו חוץ אשר ליצור מעגלי רוע נוספים?

מסתבר שגם אם בגלעד חושבים שבמעגל ההאשמה הזה יש כוח להחזיר את שלמתיו למסלול שספק אם היא אי פעם באמת הייתה בו, של שמחה אינסופית על הריונה, הרי שההאשמות המוטחות בה, יחד עם ההתעללות הקבוצתית שהיא חווה, העובדה שהייתה עדה ללידת התינוקת המתה של שלאנדי, ומצב ההורמונים שלה הופכים אותה לפקעת עצבים, ומוציאים אותה מדעתה.

לא ברור לחלוטין ממה בדיוק היא מתחרפנת בקניון בסוף הפרק, אך נראה כי העוויות הפנים של ג'ון משפיעות עליה, והמגע של ג'אנין בה, שמנסה לנחם, רק מקפיץ אותה, גורם לה להכות בג'אנין ללא הבחנה, לפגוע בשומר חמוש ולהשתלט על נשקו, ולכוון את הנשק בהוראת מבטה של ג'ון לעבר לידיה. מעניין לציין כאן שכאשר שלמתיו מפנה את הרובה בכיוונה של לידיה, לידיה פתאום קוראת לה נטלי, כאילו סוף סוף מכירה בה כאדם שהיא הייתה ולא כמי שהוכנסה לרובריקת השפחה, כאילו אפילו היא יודעת שאל האדם שהיא הייתה לפני שהפכה לשפחה, אפשר לדבר בהגיון ביתר קלות מאשר אל שפחה בהתקף זעם. הקריאה שלה 'נטלי' מספיקה לעכב את הירייה של שלמתיו זמן מספיק עבור אחד מהשומרים בקניון לירות ולפגוע בה, וכך חייה של נטלי/שלמתיו מגיעים אל סופם.

לידיה מבועתת, במיוחד מכיוון שירו בשפחה הרה, מנקודת המבט של גלעד ייתכן שעדיף היה לתת לדודה למות מאשר לשפחה הפורייה, הסובבים נראים כשרויים בהלם, ורק  ג'ון לא מגלה שום סימן של צער, חוץ אולי מצער על כך ששלמתיו לא הספיקה לירות בלידיה לפני שמצאה את מותה. ג'ון בשלב הזה, אחוזת זעם קדוש רב מדי מכדי לחוש צער על מישהו אחר שהיא מאשימה בבעיותיה.

ג'ון לא מתחרטת. JASPER SAVAGE/HULU
ג'ון אחוזת זעם קדוש. JASPER SAVAGE/HULU

אם לידיה נכנעה לצדקנות קיצונית כשהיא איבדה את התקווה שלה, ואותה צדקנות נתנה לה את הכוח לשמוע עלבונות קשים מוטחים בה על ידי אם התלמיד, ולא להתרגש מהם כלל, ואפילו "לסלוח" לאם, הרי שג'ון נכנעה בסוף תהליך אובדן התקווה שלה לזעם קדוש. והזעם הקדוש שג'ון חשה במהלך הפרק, נותן לה תחושה של כוח שהיא לא הרגישה זמן רב, שום דבר לא יכול לפגוע בה כיוון שכבר פגעו בה במקום הכי חשוב, והיא מסוגלת להגיד דברים קשים לאנשים מעליה כמו לורנס, ולידיה, ולהרגיש בטוחה במעמדה. ומרוצה מכך שכולם סובלים סביבה, כי מגיע להם.

אבל לא הזעם הקדוש ולא הצדקנות הקיצונית הם בעלי כוח אמיתי, הכוח הזה הוא אובדן כוח החיים, אובדן כוח התקווה, וממש כמו שהתינוק בפרק נולד מת, תופעה אופיינית לזיהום המיוחס לתקופה, כך גם הקיצוניות הזו יכולה להוליד רק רוע ומוות.

אומרים שאין ילדים רעים, יש רק ילדים שרע להם, לידיה אומרת בפרק שלפעמים הבעיה היא בתפוח הרקוב, ולפעמים הבעיה היא בחבית התפוחים, שהיא גורמת לתפוחים להירקב, אין ספק ששלטון גלעד הוא חבית רקובה, היוצר הרבה רוע, בגלל הרוע שהוא מאפשר, ועצוב היה לי לראות את האופן שבו הוא הצליח לפגוע גם בג'ון הפרק, יותר מכל דבר אחר.

אבל להבדיל מג'ון ומלידיה, אני עדיין לא איבדתי את התקווה, שהסדרה תחזיר את ג'ון לעצמה, ותתחיל לצעוד בדרך להפלת שלטון הרשע בקרוב. היוצרים הרי יודעים כמה זה מסוכן לגרום לאנשים לאבד תקווה, נכון?  

העונה השלישית של "סיפורה של שפחה" משודרת ב-HOT HBO, ב-HOT VOD וב-NEXT TV

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.