סיפורה של שפחה, עונה 3, פרק 1 – בעל הבית השתגע 1


ניתוח הפרק "לילה" (Night), הפרק הראשון בעונה השלישית של "סיפורה של שפחה"

העונה השנייה של "סיפורה של שפחה" הסתיימה באופן שנוי במחלוקות, כשעיקר הביקורת כלפי היוצרים הופנתה לחוסר העקביות של הדמויות ולהחלטות שהן קיבלו בפרקים האחרונים, ובמיוחד להתנהגותה התמוהה של ג'ון שלא רק מחליטה להישאר בגלעד ולהפקיד את בתה הקטנה בידיה של אמילי הבורחת, אלא אפילו מבקשת ממנה לקרוא לבתה בשם שסרינה נתנה לה ולא בשם שהיא עצמה בחרה.

צפייה בפרק הראשון של העונה השלישית, שמתחיל דקות ספורות לאחר סיום אירועי העונה השנייה, מבהיר כי היוצרים מודעים לביקורת, אבל חלק גדול מהתשובה שלהם הוא שאין תשובה, אין סיבות הגיוניות, או כמאמר השיר " I don't like Mondays" שליווה את תמונות האש השורפות את ביתם של בני הזוג ווטפורד, לאחר שסרינה הציתה אותו: They can see no reason, cause there are no reasons.

אפשר לראות בבחירה בהדגשת חוסר ההיגיון התחמקות של היוצרים מהתמודדות עם המניעים של הדמויות, אבל לי בסוף הפרק היה נראה שבבחירה שלהם להדגיש את חוסר ההיגיון  יש הצהרת כוונות ואמירה משמעותית דווקא, אך מכיוון שנראה לי שאני מקדימה קצת את המאוחר, אחזור להתחלה.

ג'ון מחליטה להישאר ברפובליקת גלעד, לטענתה, היא לא יכולה להותיר מאחור את בתה הגדולה. ההסבר הזה היה מניח את דעתי לחלוטין, לולא בתחילת העונה השנייה, היא ברחה והותירה את בתה מאחור, ואפילו בשמחה קראה לעצמה אדם חופשי, לאחר ששחררה את האוזן שלה מסממני השעבוד הגלעדי בסצנה מזעזעת. באותו הזמן עזיבת הבת היחידה שלה, לא נראתה לה בלתי אפשרית, אבל אחרי שנתפסה והוחזרה שוב, ובזמן הזה ילדה בת נוספת, וגם הספיקה לראות שבתה הבכורה מטופלת לא רע יחסית למגבלות המקום,  היא כמובן לא מסוגלת לעזוב את גלעד ולהותיר אחריה את בתה הבכורה. את בתה הקטנה לעומת זאת נראה שיותר קל לה לעזוב, וכשרואים שהמסע של אמילי לקנדה היה יכול להסתיים באסון ובמוות של בתה, באותה הקלות שבה הוא הסתיים בשלום, קשה שלא להרגיש את חוסר האחריות שלה בשליחת הבת שברשותה למסע מסוכן בידיה של אישה אחרת.

אבל גם אם בסופו של דבר אנחנו מאמינים לחוסר היכולת שלה לעזוב את בתה הבכורה לבדה בעולם של גלעד, ולאמון שלה שלבתה הקטנה יהיה טוב יותר מחוץ לגלעד, עדיין נותרת השאלה איך בכלל היא חושבת שהיא מסוגלת להילחם על בתה בגלעד. באיזה כוחות בדיוק? האם לא היה לה עדיף להימלט עם בתה, ולהילחם מבחוץ על הבת שבפנים? 

התשובה היא כמובן שהיא לא ממש חושבת, ואין לה שום תוכנית, איכשהו היא מצליחה לשכנע את לורנס, המפקד שהבריח את אמילי ועדיין נותר בסביבה, שיעזור לה להגיע לבקר בבית שבו מתגוררת בתה, אך לאחר שהיא מגיעה לשם בעזרתו, היא לא מצליחה להשיג הרבה יותר ממבט חטוף בבתה הישנה, ונזיפות מהאישה שמגדלת אותה על כך שהיא רק מבלבלת את בתה, ועוד עלולה לצלק אותה לכל חייה אם תמשיך לנסות להיפגש אתה, כי זה יסתיים בכך שהיא תירצח מול עיניה. למזלה, ההווה שלה "אופטימי" יותר, כי הפעם ג'ון רק נתפסת ומוחזרת לבני הזוג ווטפורד, שם סרינה מטיחה בה שהיא הפקירה את התינוקת שלה בידי רוצחת, וניק מטיח בה מאוחר יותר את מה שמן הסתם מיליוני צופים בעולם רצו לומר לה אף הם על ההחלטה המוזרה שלה להישאר, שההחלטה שלה היא אנוכית, שכן, היא מזלזלת בכל האנשים שסיכנו את חייהם כדי לעזור לה לברוח מגלעד.

כשניק שואל אותה למה היא חזרה, ומעמת אותה עם העובדה שהחזרה שלה פירושה שהיא תמצא את מותה בבית הווטפורדים בסופו של דבר, והיא אומרת לו, "אתה חושב שאני לא יודעת את זה?" כרוצה לומר, אני מודעת לכך שעשיתי מעשה שיגעון אבל לא יכולתי אחרת. אני חושבת  שלכאורה היוצרים מבהירים לנו שעל פי הסדרה אין סיבות הגיוניות למעשיה של ג'ון חוץ מכך שהלב רוצה מה שהלב רוצה, כי הנה עובדה, כשג'ון חושבת בהגיון, היא מבינה שהיא תשלם על מעשיה, אבל מהעובדה שבסופו של דבר היא זו ששורדת, וביתם של הווטפורדים דווקא לא, והיא מסיימת את הפרק, בביתו של לורנס דווקא, קשה לי שלא להתרשם שהיוצרים רוצים לומר משהו בשבחה של ההתנהגות חסרת ההיגיון בעולם של גלעד, מה שמביא אותנו כמובן לסרינה.

סיפורה של שפחה, עונה 3, באדיבוםת HOT
סיפורה של שפחה, עונה 3, באדיבות HOT

סרינה של תחילת הפרק, מנסה להרוויח לג'ון זמן כדי שתספיק להתרחק עם בתה, אולם כשג'ון חוזרת והיא מבינה שהתינוקת נותרה בידיה של אמילי, היא כבר פחות בטוחה ששיתוף הפעולה עם ג'ון היה חכם. אפשר להבין את הכעס והתסכול שלה כמו שאפשר להבין את השמחה הקטנה לאיד שמתעוררת בג'ון על הסבל שלה, חלק קטן בה שמח על כך שסרינה תרגיש גם היא מה זה שהבת שלה נלקחת ממנה, אפילו שזה סבל שהיא שותפה לו לא פחות. אולם מה שסרינה רואה כבעייתי, את העובדה שג'ון חזרה והותירה את התינוקת בידיה של אמילי, שלא ברור לה איך אפשר לבטוח בה, פרד בעלה רואה כהזדמנות פז להצלת משפחתו, הוא יעיד על כך שאמילי השתגעה, דקרה את לידיה, וחטפה מהם את התינוקת, וכולם יוכלו להמשיך בשגרה.

פרד, שנאמן לדרכו שאסור אף פעם למשוך את החבל עד הסוף, וצריך להשאיר לאנשים מעט תקווה, אפילו טורח לומר לסרינה שלא ממש רוצה בעזרתו, שהוא מצטער על כך שהוא דחף אותה לכדי ייאוש ושכך, בעזרת סיפור החטיפה של אמילי הוא ישקם את מעמדם, ויתקן את המעוות, אבל סרינה, שהאצבע שהיא איבדה בגללו ניצבת כל הזמן מול עיניה, לא רוצה לתת לו יד לתקן את המעוות, שהמעוות יישרף מבחינתה, והיא מתחילה בשריפת המיטה הזוגית שלה ושל פרד. שריפה שמתפשטת לכל הבית, ואלמלא ג'ון, קול השפיות של אותן הדקות, שמשכה אותה החוצה מחדש השינה, השריפה הייתה יכולה לכלות גם אותה.

את דקות השריפה, שהיו משובבות נפש ביותר לצפייה, ליווה כאמור השיר "אני לא אוהבת את ימי שני", שיר המתאר כידוע את חוסר ההיגיון של מעשה הירי ההמוני לעבר בית הספר שביצעה בשנת 1979 ברנדה אן ספנסר, שתירצה את מעשיה אז בטענה שהיא לא אוהבת את ימי שני. יש כמובן הבדלים רבים בין ירי סתמי לעבר קבוצת אנשים ללא סיבה נראית לעין, לבין המעשה של סרינה שלמרות שנראה שנעשה ללא מחשבה מרובה על התוצאות, אפשר לדמיין את הייאוש שגרם לו. האם היוצרים רוצים לומר שגם לסרינה לא היו באמת סיבות טובות לשרוף את הבית? האם הייתה לה שאיפת מוות? זה לא ממש משנה, כי בסופו של דבר מה שברור הוא שפרד עדיין משחק על פי הכללים של גלעד, אבל סרינה כבר לא משחקת לפי הכללים הללו, היא בלתי צפויה, ולכן היא מסוכנת למשטר של גלעד יותר מכל האנשים ההגיוניים. שריפת הבית שלה כבר הצליחה לייצר שינוי עבור ג'ון, שזכתה לראות את כל מה שמסמל את הדיכוי שלה, כולל משחק השבץ נא, והכתובת על הקיר, עולה באש.

נוסיף לכך את העובדה שאמילי, ש"השתגעה" קודם לכן, ודקרה את לידיה בלי לדעת שהדבר יוביל אותה לבסוף לחוף המבטחים של קנדה, ואת ג'נין ששורדת את החיים בגלעד כבר תקופה ארוכה כשהיא מבלה בעיקר בלה לה לנד, ואולי תבינו מדוע התחושה שהתקבלה אצלי היא, שמה שהם מנסים לומר בפרק, זה שכדי להצליח לנצח את גלעד, צריך להיות קצת לא נורמלי, כי הדבר הנורמלי לעשות בעולם כל כך אכזרי וחסר היגיון זה לשתף אתו פעולה בגלל הפחד האישי, אבל רק כאשר "משתגעים" קצת, רק כאשר שמים בצד את השיקולים ההגיוניים, יש סיכוי לחבל במנגנון ההפחדה המשוכלל שגלעד יצרה.

זו אולי הסיבה גם שבסופו של הפרק כשג'ון מגלה שהיא הוצבה בביתו של לורנס, המפקד שכבר הראה שהכללים של גלעד לא מחייבים אותו מבחינתו, והוא מרשה לעצמו לא לשתף פעולה עם הטקסים של גלעד, מבלי לפחד על חייו יותר מדי, ונראה שהוא בניגוד לג'ון דווקא יודע לתכנן תוכניות, התחושה המתגנבת ללב, היא תחושה של תקווה. תחושה שגלעד מתחילה להתפורר מבפנים.

תחושת התקווה הזו מתכתבת עם ביקורת אחרת שהעונה השנייה של הסדרה ספגה, על כך שהיא הרגישה יותר מדי כמו פורנו סבל, והיוצרים אף אמרו שהם ישתדלו לתקן את הדבר בעונה השלישית,  ובהחלט נראה על פי הפרק הראשון שהם משתדלים ליצוק בו הרבה יותר תקווה. כשהתמונה היפה ביותר בעיניי של הצגת הכוח של התקווה התרחשה דווקא בשעה שג'ון הובלה לבית ההכנה של השפחות, לקבל את עונשה, לפני שהוצבה מחדש בביתו של מר לורנס, שם הצליפו בכפות רגליה באכזריות, ואחר כך הכריחו אותה לקרצף את הרצפה, בסגנון סינדרלה, כשהם מאפשרים ליתר השפחות לעבור על הרצפה שזה עתה נשטפה עם נעליהן המלוכלכות, ודורשים מג'ון להמשיך לנקות. לכאורה אין רגע מדכא מזה כדי לשבור את הנפש, אבל אם בדיוק באותו הרגע בדרך פלא מגיעה לג'ון פייה, כלומר שפחה אחרת שיודעת דברים שהסדרה לא טורחת לומר לנו איך היא יודעת אותם, ומדווחת לה על כך שהמסע של אמילי ובתה הסתיים בשלום, והן בטוחות עכשיו, הרי שידיעה מעודדת כזו, אין כמות של כתמים ברצפה שיכולה לבטל.

אני מודה שהיו כמה רגעים כמו זה של הדיווח לג'ון על אמילי והבת שלה, או העובדה שאמילי מצאה את לוק ומוירה באופן שלא הוסבר בפרק, שהרגשתי שהיוצרים פותרים בעיות באופן נוח מדי, אבל בסופו של דבר, לא היה לי אכפת מדי.

"לילה", השם שניתן לפרק, רומז כנראה לקורות הלילה שבו ג'ון החליטה להישאר בגלעד, הלילה נחשב לזמן מייאש, זמן של חושך, וגם ההחלטה של ג'ון להישאר בגלעד הייתה מאוד מייאשת, אך עד סוף הפרק התחזקה בי התחושה הידועה ש"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", וזו הסיבה שלא היה לי אכפת מדי, כי כשמוכרים לי תקווה, אני קונה.

העונה השלישית של "סיפורה של שפחה" משודרת בימי חמישי החל מה-6.6 ב-HOT HBO, ב-HOT VOD וב-NEXT TV

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

מימין ג'ון "מסיפורה של שפחה", קרדיט Hulu באדיבות yes, משמאל סורייה "הכלה מאיסטנבול", ערוץ ויוה פלוס

סיפורה של כלה

"סיפורה של שפחה" נחשבת לאחת מהסדרות החשובות של תקופתנו, "הכלה מאיסטנבול" נחשבת לטלנובלה טורקית, שהפופולריות הרבה לה היא זוכה מפתיעה את המיינסטרים ומיוחסת בדרך כלל לעובדה שהסדרה יודעת לספק בידור טוב להמונים. לכאורה אין לשתי הסדרות


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחשבה אחת על “סיפורה של שפחה, עונה 3, פרק 1 – בעל הבית השתגע

  • זיו

    מן הסתם היא אמרה את השם של לוק לאנשים בסוכנות הסיוע, כי היא אמורה למסור לו את התינוקת
    הם אמורים לעזור למי שמגיעים ליצור קשר עם הקרובים שלהם