ניתוח הפרק "הולי" (Holly)
לו הייתי מצפה שהפרק ג'ון תצליח לנצל את העובדה שנותרה לבדה אי שם ברפובליקת גלעד כדי להימלט לחופשי, או שנגלה מה עלה בגורלו של ניק, ייתכן מאוד שהפרק היה הופך למאכזב מאוד עבורי, אולם מכיוון שלא ציפיתי שהדברים יסתדרו לג'ון כל כך בקלות, והבנתי את הבחירה להתמקד במקום הימצאה של ג'ון ולא לעבור לזירות נוספות, לא יצאתי מהפרק מתוסכלת יותר מדי.
יחד עם זאת, שמתי לב שהמילה תסכול עלתה במחשבתי מספר פעמים לא מועט במהלך הצפייה בפרק, עת צפיתי ברמות התסכול המשתנות של גיבוריו.
רגשות של אכזבה ותסכול לא יכולים להגיע מבלי שתקווה כלשהי תקדים אותם. וככל שמושא התקווה מרגיש קרוב יותר בתחילה, ומתרחק מהישג היד מאוחר יותר, כך גוברת גם תחושת התסכול. והפרק מיטיב לתאר את רגשות התסכול המציפים את ג'ון פרד וסרינה, שהיו כל כך קרובים להשיג את משאת נפשם, רק כדי לגלות שהם מתרחקים ממנה, ואולי לעולם לא יזכו בה.
התקווה היא מנת חלקה של ג'ון בתחילת הפרק, כשהיא מתעשתת מהעובדה שנותרה לבדה בין הבתים הריקים הפזורים במרחבים המושלגים, היא מגלה שהבתים מכילים את כל מה שהיא צריכה כדי לבצע בריחה מושלמת מרפובליקת גלעד: מזון, נשק, בגדים להחלפה, ואפילו מפתחות למכונית שמתגלה באורח פלא כמלאת דלק ומוכנה ליציאה. כשג'ון נכנסת למכונית ומפעילה אותה בפעם הראשונה, היא גם זוכה לשמוע שמהרדיו בוקעים צלילים מעודדים של רדיו 'שחררו את אמריקה' שמעלה את התהייה למי בדיוק שייך הרכב, שזה הגל שהרדיו בו מכוון אליו, או לחילופין, האם השידור של רדיו המהפכה משתלט על כל התחנות באזור. בין כה ובין כה, לרגע, העתיד של ג'ון נראה לה מבטיח יותר, היא יכולה לעשות את המאמץ מהצד שלה כדי לברוח לחופשי, ולדעת שגם בצד החופשי לא שכחו אותם.
כשהיא חוזרת אל הבית כדי לאסוף ממנו בגדים, שאינם מסגירים כמו מדי השפחה שאתם היא מסתובבת ברגיל, היא מגלה שאולי הבריחה שלה לא תהיה עניין פשוט כל כך, כיוון שפרד וסרינה בדיוק מגיעים לשם כדי לחפש אותה ואת ניק.
וכאן זו הפעם הראשונה שאנו רואים את ג'ון עם כלי נשק בידה, מכוונת את הרובה שמצאה בבית על פרד וסרינה ממרחק בטוח, כמו מחכה לשעת כושר כדי להרוג את שתי הציפורים במכה אחת, אולם למרות שהמטרה שלה בהחלט בהישג יד, משהו בה מהסס, והיא מפספסת את ההזדמנות שלה. במובנים רבים הבחירה המוסרית הזו של ג'ון מראה שהיא עדיין שומרת על נאמנות לקודים של האישה שהיא הייתה לפני שהוקמה רפובליקת גלעד, היא אינה מסוגלת להרוג בדם קר, גם אם המדובר באנשים שפגעו בה בצורה הנוראית ביותר.
אם ג'ון מתוסכלת במקצת מהעובדה שהיא לא הצליחה להביא את עצמה לירות בפרד וסרינה, הרי שפרד וסרינה עצמם מתוסכלים מאוד מהעובדה שהם איבדו אותה, ועוד יותר מכך סרינה מתוסכלת מהעובדה שהיא הייתה כל כך קרובה לקבל את התינוק שלטענתה היא ויתרה על הכול בשבילו ועכשיו הסיכוי שלה לכך נמוג, או כמו שהיא אומרת לפרד "אני ויתרתי על הכול בשבילך ובשביל המטרה, וכל מה שרציתי בתמורה זה רק תינוק משלי, ואתה הותרת אותי עם לא כלום"
אני מבינה את התסכול של סרינה שמרגישה מן הסתם כיצד התינוק של ג'ון חומק מבן אצבעותיה, אולם ממש כמו פרד המתקומם למשמע האשמותיה כלפיו, הטיעון שלה מקומם אותי, "את רצית עוד דברים הוא אומר לה" ואני חושבת שהוא צודק כי לו היא הייתה רוצה רק בתינוק, זה לא היה חשוב לה כל כך להשפיל את ג'ון בפרקים הקודמים, או שהיא הייתה גם מרשה לעצמה לחשוב על אפשרויות אחרות להשגת ילדים כמו זו שהציעו לה בביקור שלה בקנדה והיא סירבה בנימוס.
מהם הדברים האחרים שהיא רצתה? מן הסתם לשמור איזושהי אצטלה של כבוד, ועליונות, ההשוואה בין סרינה ובין ג'ון בסיטואציית הרצון בילד מדגימה עד כמה, ג'ון אדם טוב ממנה, שכן ג'ון רוצה בתינוקת שלה, לא פחות ממה שסרינה רוצה, אולם ג'ון לא מרגישה שהעובדה שהיא רוצה תינוקת וחופש או כל דבר אחר, פירושה שמותר לה לפגוע בכל מי שיעמוד בדרכה כדי להשיג זאת. סרינה יכולה להתמרמר עד מחר שהיא נותרה עם לא כלום, אבל העניין הוא שאני לא מרחמת עליה לרגע על כל הדברים שהיא ויתרה עליהם בחייה, כיוון שהייתה לה את הזכות להתלונן על הוויתורים שלה, לו תוך כדי התהליך היא לא הייתה כופה ויתורים כואבים על אנשים אחרים, אבל היא לא מסוגלת לרחם על איש מלבד על עצמה. אולי לכן, היא כל כך שונאת לחוש שמרחמים עליה, כאילו היא מרגישה שעלו על אופייה האמיתי, שאותו היא טורחת כל כך קשה להסתיר.
גם פרד מן הסתם מתוסכל מהעובדה, שהמחווה של הרצון הטוב שלו הסתיימה באופן שעלול להביא עליו צרות מהרשויות, ומהעובדה שסרינה מאשימה אותו בכל התסכולים שלה. הוא לא יותר טוב ממנה, אבל הוא פחות עסוק בלרמות את עצמו בנושא, ובלהאמין שכל ההקרבות שלו מטרתן רק להפוך אותו להורה, הוא יודע שהשלטון בגלעד מספק לו הטבות נוספות של כוח ומעמד, שנראים כחשובים לו הרבה יותר מאשר להפוך להורה, במובנים רבים, הוא משתף פעולה עם סרינה בפארסה של הטענה כי ההיריון של ג'ון הוא ממנו, למרות שהוא יודע שלא, בשבילה הרבה יותר מאשר בשבילו. (אני אגב לא מאמינה לרגע שהוא תכנן לפגוע בניק ובג'ון כשהוא שלח אותם למפגש, כדי להיפטר מהתינוק, כמו שהציעו כמה תיאוריות, הוא היה יכול לעשות זאת הרבה יותר בקלות בכל רגע נתון על ידי הלשנה למי שצריך ולצאת נקי מהמהלך, ולא להסתבך בארגון מפגש לא חוקי שאכן התקיים, למה לו לטרוח לקיים את המפגש אם כל מה שהוא רוצה זה רק שיתפסו אותם יחדיו או משהו במקום שהם לא אמורים להימצא בו).
אחרי שפרד וסרינה המתוסכלים עוזבים את הבית בידיים ריקות, שוב נותרת ג'ון לבדה במקום עם זיכרונותיה ועם זאב מזדמן.
אולם התסכול של ג'ון, שנשארה לבדה גדל הרבה יותר כשהיא מבינה ששער החניון, שבו הרכב נמצא, לא נפתח, ולא משנה כמה קשה היא מתאמצת לפרוץ את השער עם המכונית עצמה, אין בכוחה לעשות זאת. ולא מספיק שאין בכוחה לצאת לנסיעה המיוחלת, הלידה שלה אכן עומדת להתחיל, והיא כבר מדממת, באופן שבו להישאר בחוץ, בשלג, עם זאב, לא נשמע כמו רעיון כל כך טוב.
הזיכרונות של ג'ון במהלך הפרק מדגימים לנו עד כמה אפילו התסכולים בימים של טרום גלעד היו פריבילגיים, אז ג'ון הייתה מתוסכלת מהעובדה שאימא שלה הקדישה לעבודתה יותר ממנה, ומכל פעם שהיא נאלצה להיפרד מבתה לזמן קצוב, עכשיו אמה איננה והמפגשים שלה עם בתה הם קצובים, אם הם בכלל מתקיימים. אז, אימא שלה הייתה מתוסכלת במקצת מהבחירות הביתיות של ג'ון, ומכך שג'ון מעדיפה ללדת בבית החולים ולא במקום הבטוח שהיא מציעה לה, עכשיו, ג'ון לא תלד בבית החולים אבל זה ממש לא מבחירה. בזמן הלידה של האנה, ג'ון הייתה מתוסכלת מעניינים פעוטים כמו מוזיקה מעצבנת, הערות לא במקום אולי, והתרופות שמאחרות להשפיע, עכשיו, כל מוזיקה היא בונוס אסור, היא סופגת השפלות על ימין ועל שמאל, ועל תרופות אין בכלל מה לדבר.
מהאימא שמאחרת להגיע ללידה היא לא מתאכזבת, כיוון שהיא לא העזה לצפות אפילו שהיא תגיע בזמן, אבל הולי, אמה, שהגיעה בסיום הלידה יכולה הייתה להתבאס לא פחות מהעובדה שהיא לא הצליחה להגיע בזמן בשל תנאי מזג האוויר שעיכבו את הטיסה שלה. אם כי כשחושבים על תנאי מזג האוויר הקשים שבהם ג'ון נאלצת ללדת הפעם, נותר רק להודות לאל ולתסריטאים על כך שהם הצליחו לפחות לפרגן לה אח בוערת בבית בו היא ילדה, ושהלידה עברה עליה בשלום.
אולם אני חושבת שהתסכול הגדול ביותר של ג'ון בפרק הנוכחי היה ההכרה בכך, שעם כל הצער שהיא תסבול מהעובדה שאם היא תיתפס בתה בטוח תילקח ממנה, עדיף לה להיתפס, על מנת להבטיח את חייה של בתה, שכן הסיכונים שטמונים בלידת בתה לבד, והסכנה שאם יקרה לה משהו בלידה, לא יהיה מי שיטפל בבתה הכריעו את הכף לטובת היילוד, לא משנה עד כמה שהבחירה מתסכלת מבחינתה. ובבחירה הזו שלה, לירות ברובה, כדי להסגיר את מיקומה, היא שוב מפגינה את עליונותה המוסרית על פני פרד וסרינה שזורקים את האשמה על אחרים כל אימת שמשהו משתבש בתכניות שלהם, היא יודעת את גבולות היכולת שלה, ומקבלת אותם, ויש משהו מאוד יפה בעיניי בעובדה שבעוד שנשק בידיים של אחרים מסמל בדרך כלל מוות, בידיים של ג'ון הנשק משמעותו חיים, ורובה שרואים במערכה הראשונה, אכן יורה במערכה השלישית, אבל הירייה היא רק יריית איתות, ירייה של בחירה בחיים ולא במוות.
בסוף הפרק ג'ון בוחרת לקרוא לבתה הולי, על שם אמה, חוץ מהעובדה שיש במחווה הזו השלמה שלה עם אמה, ועם מה שהיא פרשה כחסרונות בחייה של אמה, ועכשיו מבינה טוב יותר, תהיתי האם יש בעובדה שהפרק נקרא על שמה, ובעובדה ששם האם Holly מתאר גם את צמח הצינית שבו נהוג לקשט את עץ חג המולד, איזשהו מסר של גאולה שהתסריטאים ביקשו להעביר בבחירת השם, כאילו, נכון שג'ון לא הצליחה להימלט, אבל היא כן הצליחה ללדת לבדה ובכוחותיה שלה תינוקת בריאה ולקרוא לה בשם, ולהישאר בחיים, ולמנוע מסרינה את לידת הבלוף שלה, וכשאפשרויות הבחירה כל כך מצומצמות מלכתחילה, כל ניצחון קטן הוא בגדר נס.
העונה השנייה של "סיפורה של שפחה" משודרת בימי חמישי ב-HOT HBO וב-HOT VOD.
אולי יעניין אותך
סמוך על סול, עונה 3, פרק 10: זה בסדר, אני אשב לי כאן לבד בחושך…
ניתוח הפרק "עששית" (Lantern), הפרק האחרון בעונה השלישית של "סמוך על סול"
הנותרים, עונה 3, פרק 8 – אהבה זה כל הסיפור
ניתוח הפרק "The Book of Nora", הפרק האחרון בסדרה "הנותרים"
נס הפוריות?
נורית הוראק דנה באופן שבו בעיות פוריות מוצגות בסדרות הטלוויזיה, והיחס המיסטי שעניין הפוריות עדיין זוכה