משחקי הכס, עונה 8, פרק 2 – על תזמון ואמון


ניתוח הפרק "אבירה של שבע הממלכות" (A Knight of the Seven Kingdoms), הפרק השני בעונה השמינית של "משחקי הכס"

סאם טארלי: סיפרת לה כבר?

ג'ון סנואו: לא.

סאם: הממ, אתה נוהג בזהירות, מחכה לרגע הנכון, המושלם…

 

האם יש דבר כזה, רגע מושלם?

אומרים שתזמון זה הכול בחיים, והפרק הנוכחי של "משחקי הכס" הדגים את האימרה הזו, הן מבחינת התכנים שהוא עסק בהם, והן מבחינת האופן שבו הוא עסק באותם תכנים (לטוב ולרע).

הפרק, בהיותו עסוק רובו ככולו בהכנות האחרונות לפני הקרב הגורלי המצפה לאנשי הצפון עם מלך הלילה וצבא ההלכים שלו, איפשר את בחינת סוגיית התזמון יותר מתמיד, כיוון שהוא הוסיף להתלבטויות הרגילות של הדמויות כגון מתי זה הזמן הנכון להתוודות על רגשות, להודות בסודות, לתקוף או להתכונן לתקיפה, את הדחיפות שאלביס היטיב לבטא בשירו "עכשיו או לעולם לא",  אותה דחיפות שמקורה בתחושה שליוותה חלק לא מבוטל מהדמויות בפרק, שאין עתיד. המעניין כמובן הוא שלא רק את הדמויות אלא גם את הסדרה עצמה מלווה התחושה שחרב הסיום מרחפת מעליה, ולכן אף היא משתדלת לסגור פינות, ליצור מפגשים ולהספיק כמה שיותר סגירת מעגלים לפני שהיא שולחת את דמויותיה אל הקרב הגדול עם ההלכים הלבנים, קרב, שאיש לא יודע כרגע מי ישרוד אותו ויגיע לפרק הסיום המתקרב.

 

סאנסה: אבל מה יהיה אחר כך? ננצח את המתים, נהרוס את סרסיי, מה יקרה אחר כך?

דאינריז: אני אקח את כס הברזל.

סאנסה: ומה יהיה עם הצפון, הוא נלקח מאיתנו, וכבשנו אותו חזרה, ונשבענו שלעולם לא נכרע ברך יותר לאף מלך. מה עם הצפון?

 

שיחת הפיוס בין סאנסה לדאינריז מסתיימת הפרק ללא מענה לאחר דו השיח הזה, עם הגעתו המפתיעה (את הנוכחים לפחות), של תיאון גרייג'וי לטירה, במה שיכול להיחשב כתזמון נוח מדי של התסריטאים שהתחמקו מלעסוק בשאלה הבאמת מעניינת בוויכוח בין שתיהן. אך כשראיתי את סאנסה שואלת את השאלה הזו יותר משעניינה אותי תשובתה של דאינריז, עניין אותי האם סאנסה לא מקדימה את המאוחר? האם לא חבל להפסיד יד מושטת לשלום בגלל ויכוח על משהו שאולי לעולם לא יקרה, או שבעצם סאנסה צודקת בכך שהיא מעלה את הנושא הזה כבר עכשיו, כיוון שתמיד משלמים ביוקר כשמוותרים על דיון בסעיפים כלשהם בחוזה מתוך ההנחה שהמדובר במצבים שלעולם לא יקרו?

אם השאלה של סאנסה, שיצאה מנקודת הנחה שעתידן, שלה ושל דאינריז, מובטח, נראתה לי קצת מקדימה את זמנה ומחבלת שלא לצורך במערכת היחסים ביניהן, הרי שצפייה באריה שבוחרת לשכב עם גנדרי עכשיו, בלילה האחרון שאולי נותר לה לחיות, כדי שלא תמות בתולה, גרמה לי להבין שגם המחשבה ההפוכה של מחסור בעתיד יכולה לייצר התפתחות שתראה לי מוקדמת מדי, ואפילו קצת מחבלת במערכת היחסים בין השניים. כמובן שבשני המקרים, העתיד יהיה זה שיקבע אם הדמויות פעלו בחכמה או בפזיזות באותו הרגע והאם התזמון שלהן היה נכון או מוטעה.

טיריון: הייתי רוצה שאבא יהיה כאן. הייתי שמח לראות את הבעת פניו כשהוא יבין ששני בניו עומדים למות כשהם מגינים על וינטרפיל

עבור אביהם של טיריון וג'ימי זה באמת מאוחר מדי מכדי לראות את בניו עכשיו, ושום דבר לא יוכל להחזיר אותו לחיים אל הרגע הנוכחי כאותו האדם שהיה, אבל בענייני תזמון, לא פעם נוצרת תחושת החמצה לא רק במקרים של מוות בלתי הפיך, כשהדברים כבר בלתי ניתנים לעשייה, אלא גם כשהדברים עדיין ניתנים לעשייה אך האפקט שלהם לא מרשים כמו שהוא היה יכול להיות לו היה נעשה בזמן. "מעט מדי, ומאוחר מדי", זו בדרך כלל האמרה המתלווה לאכזבה הזו, ומבחינת העיסוק בתוכן, אפשר לומר שהיו אירועים שהצופים חיכו להם במשך שנים, וכשהם קרו סוף סוף, התחושה הייתה שאין באמת זמן להתעמק בהם כמו הדיון בין טיריון לג'ימי לגבי אהבתו של האחרון לסרסיי.  

 

ג'ימי עצמו מרגיש קצת שהוא שינה את עורו מאוחר מדי, ולא בטוח שזה מספיק, "אני לא הלוחם שהייתי", הוא אומר, כאילו הוא מביא לקרב עכשיו את השאריות של הלוחם שהיה. גם ההתנצלות שלו בפני בראן על מה שעשה לו, נראית מאוחרת עכשיו וחסרת משמעות עבור בראן שחושב שבסופו של דבר הכול הוביל אותם אל המקום שבו הם נמצאים כעת, ולכן זה לא משנה. אבל למזלו של ג'ימי בראן כן רואה ערך בשירותו הנוכחי בצבא בצד שלהם, שלא לדבר על בריאן שמוכנה לערוב בחייה גם לרצון הכן שלו בתיקון. ג'ימי אינו היחיד שפועל מתוך רצון בכפרה ובתיקון, גם תיאון, שמתנדב להגן על בראן בתוכניתו לשמש כפיתיון למלך הלילה מראה שהלב שלו נמצא עכשיו במקום הנכון, אבל האם זה מספיק כדי לתקן את כל מה שקולקל בעבר? בכל מקרה נראה כי בענייניי חרטה הסדרה גורסת שמוטב מאוחר, מאשר לעולם לא, גם אם האפקט של החרטה המאוחרת פחות משמעותי.

 

טיריון: היה לך מסע מוזר

בראן: מוזר יותר מרוב המסעות

טיריון: הייתי רוצה לשמוע על זה

בראן: זה סיפור ארוך

טיריון: לו רק היינו כלואים בטירה באמצע החורף, בלי שום מקום ללכת אליו

 

לפעמים הכוכבים מסתדרים במקומם, והרצונות של האנשים מתואמים, ונוצרים רגעים של חסד שבהם הכול נכון.

רגע של חסד כזה נרשם בפרק כשפודריק פצח בשיר על ג'ני שרוקדת עם הרוחות. והכול פתאום התחבר, החשש מהעתיד, זיכרונות העבר ושותפות הגורל של רבות מהדמויות שישבו יחד בטירה במה שמבחינתן יכול להיות לילן האחרון.

תזמון מדויק נוסף בפרק נרשם לזכותו של בראן. לבראן שהתחיל את הסדרה כילד שרואה הכול, אבל נמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, יש עכשיו היכולת להיות זה שרואה הכול, ומצליח לתזמן את מעשיו ודבריו באופן כזה שיהיה להם האפקט הגדול ביותר האפשרי. כך בזמן הדיון בגורלו של ג'ימי לאניסטר בתחילת הפרק, הוא שולח לג'ימי עקיצה כשהוא מעיר על "הדברים שאנחנו עושים בשביל האהבה", לאחר שג'ימי טען שהוא היה חוזר על כל הפגיעות שהוא פגע בבני משפחת סטארק שנעשו במסגרת מלחמה, ושהוא הגן על משפחתו. כל הנוכחים באולם לא בדיוק מבינים למה בראן מתכוון, אבל העקיצה שלו מצליחה גם לשעשע אותי מאוד כצופה וגם  לפגוע בג'ימי שטורח להתנצל בפני בראן באופן אישי אחר כך, ולומר שהוא אדם שונה ממי שהוא היה אז. בראן מסביר לג'ימי באותה שיחה, שהוא לא סיפר לאיש על כך שהיה זה הוא שזרק אותו מהמגדל, כיוון שהוא צריך אותו בהווה כבן ברית, וכשג'ימי שואל מה יהיה אחר כך, בראן משיב לו בשאלה: מניין לו שיהיה אחר כך? מהתנהלותו של בראן ניתן לראות כי הוא שומר אצלו את כל הקלפים, ומחכה לרגע המתאים להשתמש בהם, וגם אם הרגע הזה אף פעם לא יגיע, זה עדיף מבחינתו לא להשתמש בקלפיו מאשר לגלות אותם מוקדם מדי. אולי לבראן קל לנהוג באופן הזה, מפני שהוא אינו רואה עצמו כבראן, בן האנוש, ולכן הוא גם לא מונע על ידי רגשות. בינתיים הטכניקה הזו עובדת עבורו עם בני אנוש, האם היא תעבוד גם עם מלך הלילה?

דמות אחרת שזכתה לרגע מתוזמן היטב היא בריאן, שגם הצליחה להציל את חייו של ג'ימי בהבעת האמון שלה בו ברגעי המשפט הגורליים שלו, וגם זכתה אחר כך לקבל ממנו את תואר האבירות. בריאן היא דוגמה לאדם שהציפיות שלו מהעולם הפכו כל כך נמוכות, שהיא כבר מפחדת לצפות. "אני אפילו לא רוצה להיות אבירה", היא טוענת כששואלים אותה מדוע היא לא, אבל היא מאוד רוצה להיות, ולכן העובדה שג'ימי מעניק לה את התואר הזה בלילה האחרון לפני הקרב הגדול מרגשת אותה מאוד, אף על פי שלו היא הייתה חשה כמו ת'ורמונד, שהיא כבר הייתה זכאית לתואר האבירות כעשר פעמים, ייתכן שהטקס המאולתר של ג'ימי ברגעים האחרונים שלפני הקרב היה מלווה אצלה בטעם של החמצה.

פתחתי בסאם טארלי שסובר שג'ון לא ממהר לספר לדאינריז את העובדה שהוא היורש החוקי של כס שבע הממלכות, כיוון שהוא מחכה לרגע המתאים לעשות זאת. לקראת סוף הפרק נראה כי ג'ון מצא את ההזדמנות המתאימה הזו, כאשר דאינריז מביעה פליאה על העובדה שתמיד סיפרו לה על אחיה איזה אדם טוב הוא היה, והיא לא מבינה כיצד זה מתיישב עם העובדה שהוא אנס את ליאנה סטארק, אז ג'ון מספר לה את האמת, שזה לא היה אונס אלא חתונה בסתר, ושהוא הצאצא החוקי של הנישואים הללו.

דאינריז לא מקבלת את הידיעה הזו כל כך טוב, כי אין דרך בעולם ואין זמן מתאים בעולם לספר למישהי שמה שהיא הכי חלמה להיות, וחשבה שהוא שלה בדין, שייך על פי דין בעצם למישהו אחר. אבל חוץ מהוויכוח על הכתר שמן הסתם יקבל עוד זמן מסך מאוחר יותר בסדרה, נראה לי שההתלבטות של ג'ון לגבי תזמון הסיפור קשורה גם לאמון שנבנה במערכת היחסים ביניהם.

עניין האמון והתזמון הוא טריקי באופן כללי, ברור כי בריאן בוטחת לחלוטין בג'ימי, וסאנסה בתיאון למרות מעשיהם המפוקפקים בעבר, כיוון שהם הוכיחו את עצמם בפניהם בזמן שבו היה להם הרבה מה להפסיד והם בכל זאת פעלו בניגוד לטובתם האישית. אבל ג'ימי ודאינריז נמצאים מראש באותו צד, האמון ביניהם כבר נבנה, והגילוי הזה יכול להעמיד אותם בצדדים מנוגדים.

לכאורה בין אם ג'ון סנואו מעוניין למלוך על כס הברזל ובין אם לאו, אין לו סיבה אמיתית להדאיג עכשיו את דאינריז עם הגילוי הזה. יהיו לו מספיק זמן לספר לה אחרי הקרב הגדול, אם הם ישרדו אותו, ואם הוא מעוניין בכיסא, ותהיה לו גם האפשרות לא לספר לה אף פעם אם הוא אינו מעוניין במלוכה. אך ג'ון יודע שדאינריז בוטחת בו, והיא לא בוטחת בהרבה אנשים, כמו שאפשר להבין מהעובדה שדאינריז הודתה בפני סאנסה שג'ון הוא האדם השני שהיא יכולה לומר עליו שהיא בוטחת בו ושהוא אדם שעומד במילתו. הסתרת הידיעה הזו ממנה מבלי באמת לשלוט באפשרות שהיא לא תגלה אף פעם ממקור אחר את האמת, ותדע שהוא לא סיפר לה, יכולה להרוס את האמון שנבנה ביניהם בעמל רב ודאינריז אף יודעת להיות אכזרית כשהיא חושבת שצריך. הבחירה של ג'ון לספר לדאינריז עוד לפני הקרב, יש בה את ההעדפה שאם מערכת היחסים ביניהם תיפגע, עדיף שתיפגע בגלל גילוי האמת, ולא בגלל הסתרתה, וזו העדפה של מי שבאמת ראוי לאמון.

גם הוויכוח בין ג'ון לדאינריז על משמעות ואמיתות הגילוי שלו,  לא זוכה להסתיים באופן טבעי, וג'ון לא מספיק לומר מה חשוב לו יותר, התואר או דאינריז, לפני ששיחתו עם דאינריז מופרעת על ידי הגעתו של צבא מלך הלילה לווינטרפיל, במה שיהיו שיאמרו שהוא תזמון תסריטאי נוח מדי, אבל אולי השאלה האם התזמון הזה הוא טוב או לא גם היא שאלה של אמון.

"משחקי הכס" משודרת בימי שני ב-4:00 במקביל לשידור בארה"ב ב-HOT, yes וסלקום TV.

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

על הספקטרום, צילום אוהד רומנו באדיבות YES

עזרה בדרך

התבוננות בסדרה “על הספקטרום” ובחינת דרכי העזרה השונות הננקטות בה, ומדת התסכול המתלווה לכל דרך

מימין ג'ון "מסיפורה של שפחה", קרדיט Hulu באדיבות yes, משמאל סורייה "הכלה מאיסטנבול", ערוץ ויוה פלוס

סיפורה של כלה

"סיפורה של שפחה" נחשבת לאחת מהסדרות החשובות של תקופתנו, "הכלה מאיסטנבול" נחשבת לטלנובלה טורקית, שהפופולריות הרבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.