על מוטיב האמונה והאמון בפרק "מצפה המזרח" (Eastwatch) ב"משחקי הכס"
זה לא סוד שהצטרפתי לצפייה בעונה זו אחרי כמעט שש עונות שוויתרתי עליהן, ואני מודה שהעונה ממשיכה להיות מהנה מבחינתי גם אם אני לא מבינה בדיוק את כל ההקשרים וההתייחסויות לעבר שהפרקים מכילים. הקשר כזה, שקראתי עליו בדיעבד, עוסק בכך שכשדאיינריז הורגת אב ובנו, היא גורמת לחלק מתומכיה לפקפק בה או לפחות לרצות לקרוא אותה לסדר. לא היה לי מושג בזמן הצפייה שבין היתר הדבר נובע מכך שזה מעורר באנשים שם זיכרונות לימיו של אביה, שהיה רשע מטורף שהתגאה בכך שהוא נהנה להרוג אבות על בנים, והיא פתאום נראית כמי שהולכת בדרכיו. אני רק חשבתי שאולי הדמויות לוקחות את הצעד שלה קשה ממני מכיוון שלי לא אכפת מאותם אב ובן שאני לא ממש מכירה, אבל אולי עבור טיריון ואחרים האב והבן הן דמויות משמעותיות יותר ולכן המעשה שלה מצטייר להם אכזרי יותר, ואולי גם מיותר. אולם העובדה שהיה חסר לי כל הרקע הזה להבנת מורכבות הסיטואציה בזמן אמת, לא הפריעה לי לחשוב שהיא הייתה מספיק מעניינת גם כך, כיוון שגם בלי להכיר את הרקע זה תמיד מעניין כמה כוח צריך להפגין כדי להצטייר מספיק חזקים כדי שאנשים לא ינצלו את טוב לבך, ויאמינו לך כשאתה מזהיר אותם מחד, ומצד שני ימשיכו לתת לך את הקרדיט לכך שכשאתה מבטיח להם עתיד טוב יותר אתה באמת מתכוון לקיים, ולא ייראו בך רק גורם מאיים. הדבר דורש אמון משני הצדדים.
והעניין הזה של מוטיב האמונה והאמון מאוד מאוד בלט לי בפרק הזה.
אחד המוקדים של חוסר האמון הוא הצפון, שההיעדרות של ג'ון ממנו זמן רב יותר משהעריכו, מעוררת תסיסה בקרב אנשי המקום. העובדה שהם התחילו לתהות מה קורה לו שהוא לא חוזר, הזכירה לי, להבדיל כמה הבדלות, את חוסר האמון של בני ישראל, כשמשה בושש לבוא לחזור עם לוחות הברית. סאנסה נמצאת בצפון על מנת להשגיח ולהרגיע את הרוחות, אך אריה לא מאמינה שהיא באמת מנסה להרגיע את התסיסה, וחוששת שמה שהיא מנסה לעשות זה דווקא לנצל את כיוון הרוח כדי להכין את הקרקע להחלפתו של ג'ון בעצמה.
חוסר האמון של אריה בסאנסה ובליטל פינגר הופך אותה באופן פרדוקסלי דווקא לקורבן נוח יותר למזימותיו של זה האחרון, כיוון שמה יותר קל מאשר לטפח פרנויה.
ההלכים הלבנים הם עוד סוגיה של אמון שמן הסתם מלווה את הסדרה מתחילתה. כאויבים ההלכים הלבנים לא ממש מעניינים, כיוון שהם מצטיירים כאסון טבע מתקרב חסר מניע וכוונה, וזומבי חסר מניע חוץ מאשר זריעת מוות והרס, הוא רשע משעמם. אולם ממש כמו בשעה שכל הנביאים הזהירו מפני אסון מתקרב אולם מעטים מהם זכו לכך שיאמינו להם, ההלכים הלבנים הם דוגמה מצוינת לאסון מתקרב שעבור רוב האנשים הוא רק שאלה של אמון באלה הטוענים שהיו עדים למראה המסוכן ומוכנים לסכן את אמינותם בהגנה על נכונותו. לא קל לזכות באמון בנושא הזה, גם לא כשאתה מלך וידוע כאדם אמין כג'ון שלג וקל וחומר שלא קל לזכות באמון בנושא הזה כשאתה שוליית מלומדים וגם ככה אתה בתחתית רשימת האנשים שרוחשים להם כבוד. אין דבר מתסכל יותר מלדעת מראש על סכנה שאין איש רוצה להאמין בה כפי שידעה היטב קסנדרה מהמיתולוגיה היוונית שקוללה בכך שאיש לא יאמין לנבואותיה, ולא פלא שג'ון מסכים לצאת ולתור אחר הוכחות כדי לשכנע באמיתות הסכנה את אלה שאינם משוכנעים.
כבר הזכרתי שהסדרה התחילה להעלות ספקות לגבי טוהר כוונותיה ואופייה של דאיינריז. בפרק הקודם ג'ון המליץ לה שלא לצאת למלחמה עם הדרקונים שלה, וטען שאנשים הולכים אחריה כי הם מאמינים בה, ובעולם החדש שהיא מבטיחה להם, אולם אם היא תפעיל יותר מדי כוח שלא לצורך הרי שיובן שמה שיש לה להציע אינו עולם חדש, אלא פשוט עוד מאותו דבר. הפרק ואריז וטיריון הם שמתחילים לתהות לגבי מעשיה מהסיבות שצוינו לעיל. אולם אני מודה שמפגן הכוח שהיא הציגה היה רחוק מלהיות לא מוצדק בעיניי. אולי הוא לא היה עומד בקריטריונים של דיני המלחמה של המערב בימינו, אבל ניתן להבין איך דאיינריז, שמפלסת את דרכה בעולם האכזרי של אז ומנסה לקבוע כללים מוסריים בהעדר מנהיגים מוסריים חזקים אחרים שיתוו לה אותם, תרגיש שאם היא לא משתמשת בעצמה בנשק שיש לה היא כמו מפקירה את אנשיה. ואיך שבזמן הקרב השימוש שלה בנשק צריך להיות במידה כזו שהוא יהיה מרתיע מספיק כדי לשכנע את הצד השני שלא כדאי לו להילחם בה (עם אנשים שקולים כמו ג'ימי זה היה עובד יותר טוב מן הסתם מאשר עם אנשים כמו סרסיי שמעדיפים שהכול ייהרס מאשר שהם יפסידו). ברור שהוצאה להורג בפומבי שיש בה כדי להפחיד, יש בה גם כדי לקצר את הלחימה ולהקטין את מספר ההרוגים לטווח הארוך. מלבד זאת, זה לא שהיא לא נתנה לאב ולבן הזדמנות להציל את חייהם, זו הייתה הבחירה שלהם.
האם הכוח עלול להשחית גם את דאיינריז? ימים יגידו, אבל כשחשבתי על השאלה מה ההבדל המשמעותי בינה לבין סרסיי, בהתחשב בכך ששני הצדדים במלחמה לא בוחלים באלימות (חוץ מהעובדה שסרסיי משתמשת באלימות יתרה ונראית כנהנית ממעשי האכזריות שלה), הגעתי שוב לעניין האמון. כשסרסיי שומעת על האפשרות שדאיינריז תציע לה ברית כדי להילחם יחדיו בהלכים הלבנים, היא רואה בכך שעת כושר לתכנן את המפלה של דאיינריז מתוך בטחון יחסי. סרסיי אולי לא סובלת שבוגדים בה, ולא נותנת אמון אפילו בג'ימי אחיה, הקרוב לה ביותר, אבל אין לה שום בעיה להיכנס לבריתות מתוך מחשבה לבגוד בהן בשעת הכושר הראשונה. זה בדיוק המקום שבו ברור לי מדוע דאיינריז ראויה לאמון שאנשיה רוחשים לה וסרסיי לא.
לא רק שאין לתת בסרסיי אמון, אלא שסובביה יודעים שהיא גם מתקשה לתת אמון ולכן לא פלא שטיריון מציע להשיג לה הוכחות כדי לשכנע אותה באמיתות ההלכים הלבנים, הוא חושב שמה שהיא צריכה זה לראות כדי להאמין. מהבחינה הזו דמותו של גנדרי היא הדמות שמפגינה הכי הרבה אמון בפרק הזה, שכן כשדאבוס מגיע אליו כדי לקרוא לו להצטרף אליהם למסע להבאת הלך לבן ורוצה להסביר לו את התכנית שלהם, התכנית בכלל לא מעניינת אותו, הוא בוטח בו לחלוטין כדי ללכת אחריו בעיניים עצומות.
אני לעומת זאת לא בטוחה שאני מאמינה בעיניים עצומות שאוהב גם את מה שאראה בשני הפרקים האחרונים של העונה, אבל מכיוון שאני נהניתי בינתיים, אני נותנת ליוצרים ליהנות מהספק גם הלאה..