אפרת דסקל נפרדת מהעונה השישית של "משחקי הכס" בסיכום הפרק האחרון לעונה – "רוחות של חורף"

בית לאניסטר  – בסצנה אחת יפהפייה, הצליחה סרסיי לכאורה להשמיד את כלל אויביה ובראשם הדרור העליון. רק דבר אחד היא לא לקחה בחשבון – את מותו של בנה אשר בחר ליטול את חייו לאחר פיצוץ הספט העליון. מותו של טומן משלים את הנבואה השנייה שרדפה את סרסיי ואולי בגלל זה, היא לא התאבלה על מותו. היא ידעה שמותו יבוא. יתר על כן, מותו של טומן אף מסמן את מותו העתידי של בית לאניסטר שכן הבית נותר ללא יורש. בעודה יושבת על כס המלכות אותו רצתה מאז ומתמיד הצטלב מבטה עם זה של ג'יימי ששב מנהרן. ג'יימי מוצא עצמו ניצב במחזה בלהות בו אהובתו/אחותו הפכה למלכה המשוגעת ואולי, רק אולי, הוא מתחיל להבין את תפקידו העתידי במילוי נבואתה השלישית של המכשפה – הוא ולא טיריון יהיה זה שייאלץ להרוג את סרסיי.

בית סטארק – "הצפון זוכר" קראה ליאנה מורמונט כאשר ביקשה להכתיר את ג'ון סנואו כמלך הצפון. כמו הצפון, גם אנו הצופים זוכרים את כל הטרגדיות שספג בית סטארק בשנים האחרונות – ממותו של נד עד למותו של ריקון. לפיכך, אירועי העונה האחרונה ובראשם החזרה של ג'ון וסאנסה לווינטרפל סיפקו נחת אמתית לצופי הסדרה אולם כפי שילדי סטארק יודעים החורף הגיע ועמו המשך המאבק. לא רק שעליהם להתמודד עם המלחמה הגדולה, עליהם להתמודד גם עם פיטר בייליש אשר מנסה להפריד בין האחים. בינתיים. בעוד אחיה משקמים את הצפון, אריה לוקחת על עצמה את תפקידה של ליידי סטונהארט (שכנראה באמת לא תופיע בסדרה) ובמיומנות רבה מחסלת את החשבונות עם רוצחי משפחתה – משפחת פריי. ולבסוף, בראן, אחרון האחים ששרד, מגלה את מה שכולנו ידענו ממזמן על מוצאו האמיתי של ג'ון.

בית טראגרייאן – דאנירייז שעוד לא מודעת לקיומו או לזהותו של אחיה החורג. מתכוננת לקראת ההפלגה הגדולה ונוקטת במספר צעדים משמעותיים: היא שולחת את וואריס לכרות ברית עם בית מרטל ובית טיירל, היא נפרדת מדאריו נהריס ולבסוף ממנה את טיריון להיות ימין המלכה. שני צעדים שנועדו לבסס את מעמדה כמלכה העתידית של ווסטרוז. היא מפחדת ובצדק טוען טיריון "את במשחק הגדול עכשיו והמשחק הגדול הוא מפחיד" אבל לא מהמשחק היא מפחדת כך מתברר. הקלות בה היא נפרדה מדאריו מעלה בה תהיות. נראה כי היא מפחדת ממה שהיא הופכת להיות או ממה שהמשחק עתיד לעשות לה, שהרי ראינו כבר מה יכולות להיות השלכות המרדף אחרי הכס.

ובשולי הדברים: שני אירועים קטנים למדי התרחשו בפרק האחרון. ראשית, דאבוס דרש מג'ון סנואו להעמיד לדין את מליסנדרה על חלקה בהריגת שירין אך סנואו בחר שלא להרוג אותה אלא להגלות אותה לדרום, מה שמעלה את השאלה המתבקשת – מה תהיה התחנה הבאה של מליסנדרה? שנית, סם וגילי הגיעו סוף סוף למצודה ואני חושבת שכל מי שאוהב ספרים, יכול היה להזדהות עם מבטו הנפעם של סם כאשר הוא רואה את הספרייה הענקית אליה הוא הגיע. אחרי הכול, זו האהבה לספרים אשר הניעה את בניוף וויס ליצור את הסדרה.

והערה אחרונה בנימה אישית לסיום העונה: במהלך העונה נשמעו ונכתבו ביקורות רבות על התנהלות היוצרים, בנייוף וויס, בעונה הנוכחית: הם מתמקדים רק באפקטים ופחות בעלילה (פרק 9 ופרק 10), הסיפורים אינם קוהרנטיים (אריה ודאנירייז), קפיצות הזמן אינן ריאליסטיות (אריה והפעם מצטרפים אליה פיטר בייליש וואריז), הם מייצרים פתרונות מיידים שמתבססים על מזל ומקריות ולא על רצף הגיוני של אירועים (ג'ון סנואו ושוב אריה – מי היה מאמין?) וכן הלאה. אף אני חשתי שהיוצרים העמיסו יותר מדי אירועים בפרק האחרון ובהחלט ניתן היה לרווח בין רצף האירועים תוך שמירה על ציר זמן ריאליסטי יותר (וכן אני גם מתייחסת לקו העלילה של אריה).

עם זאת, בדומה לכל היצירות האנושיות, גם היצירה הזו אינה חפה מטעויות או בעיות שיכולות לנבוע משיקולים טכניים או כלכליים או אפילו משיקולים יצירתיים מוטעים (גם בקפלה הסיסטינית יש פשלות). אבל איש לא יוכל להתווכח על כך שיש קסם אמתי בסדרה וקסם זה עבורי לפחות מגמד את כלל חסרונותיה.