מפיקים תועלת?

האם ההפקות של תכניות הריאליטי תמיד מנצחות? ואם כן, האם זה רק בגלל שלא באמת אכפת להן מי ינצח, כיוון שהן מרוויחות באופן שווה מכל הצדדים? רמונה בכתבת תשובה לאפרת דסקל

אנשים נוטים להניח שמערכות גדולות הן רציונליות. זה מעניין, כי למרות שרובנו מכירים בחוסר הרציונליות שלנו ושל סובבינו ומקבלים זאת כמובן מאליו שאנחנו בעיקר פועלים מהרגש ולא מהשכל (באופן אישי אני מופתעת מעצמי בפעמים הבודדות שאני כן מתנהגת באופן רציונלי ותועלתני) כשמדובר במערכות גדולות כמו המדינה, תאגידים מסחריים גדולים והפקות ריאליטי, אנו משום מה בוחרים להאמין שאותם גופים יודעים מה הם עושים והם מתבססים על מערכת שיקולים תועלתנית ויעילה. הגוף היחיד במדינה, נראה לי, שאנחנו ספקנים כלפיו מהבחינה הזו הוא הצבא מהסיבה הפשוטה שרובנו היינו שם ואנו מכירים את המנגנון מבפנים.

בסופו של דבר, מערכות מורכבות מבני אדם. אלו אומנם שואפים כמובן להיות פרודוקטיביים ככל האפשר, כמתבקש בעולם הקפיטליסטי, אך מונעים לא פעם מהתניות תרבותיות וחברתיות, מלחמות אגו, חוסר יכולת לדחות סיפוקים, פחד משינויים, אידאליזם, נאמנות וכולי, או בקיצור: רגשות.

לכן, בוויכוח שבין אפרת והתלמיד שלה, אני ניצבת לצד התלמיד. בעוד שאפרת סבורה שתמימות היא זו מצד התלמיד להניח שלהפקה יש יסוד להעדיף מתמודד כזה או אחר כי בסופו של דבר כולם משרתים אותה באותו האופן ומכולם היא מרוויחה באותה המידה, אני סבורה שתמימות היא להניח שההפקה פועלת רק מכורח חישובי רווח והפסד כלכליים תועלתניים.

יוסי בובליל האח הגדול

יוסי בובליל בגמר "האח הגדול".

לא ראיתי את העונה הראשונה של "האח הגדול", אך שמעתי עליה. היה קשה שלא. שמעתי על בובליל ואמרות השפר שלו ועל נסיקתו ככוכב העממי החדש, על בתו עינב ועל שפרה וצבר, על הפרידמנים המתים ועל שאריות האדם, וגם אלי הגיע שמעו של סרטון הכמעט אונס, שהופץ ברשתות החברתיות, בו הוא סיפר כיצד הציע לחבריו לשכב עם בחורה, שהביא הביתה, נגד רצונה בגלל התערבות ואני זוכרת איך הזדעזעתי ממנו. מבלי להכיר את הנפשות הפועלות בכלל ומבלי לצפות בכלל בעונה קיבלתי את התחושה שזו מלחמה בין הטוב והרע, בין הבהמיות הישראלית כפי שהיא משתקפת בבובליל ובין ארץ ישראל היפה, שמגולמת ע"י שפרה. אני לא יודעת מה הייתי חושבת על העונה ועל בובליל, שפרה ושאר המשתתפים לו הייתי רואה אותה בעצמי בזמן אמת, אבל זה לא כל כך משנה. "בובליל" ו"שפרה" לא היו רק שני אנשים שהשתתפו בתכנית ריאליטי כדי לזכות במיליון שקל, הם היו שתי זהויות שונות שנאבקו על בכורה ולגיטמציה ובמאבק הזה היה יכול לנצח רק מי שההפקה החליטה שמייצג את כוחות האור. ככה זה, אישיותו של המתמודד והיחסים הטבעיים שהוא יוצר עם שאר המשתתפים הרבה פחות חשובים בעיני ההפקה מהדימוי שלו, ממה שהוא מסמל, והדימוי הזה מתגבש לעיתים כבר בשלב הליהוק.

המאבק בין שני מתמודדים בולטים שלכל אחד מהם קבוצה תומכת עד פנטית גבה גלי הוא הלחם והחמאה של הריאליטי נוסח "האח הגדול", בקרב בין שתי הקבוצות הרייטינג נוסק והקופה מצלצלת. ההפקות גם אוהבות מאבק בין הגיבור הטוב לרע, למשל, העונה הראשונה של "הישרדות" הישראלית עמדה בסימן "הטוב, הרע והנערה": דן מנו הנבל, נעם טור הגיבור הזך והערכי ונעמה שנראית טוב בביקיני. ההבדל הגדול בין היריבות ב"הישרדות" וזו ש"באח הגדול" הוא שלא היה הבדל משמעותי כל כך בין דן מנו לנעם טור מהבחינה התרבותית. אז נכון, דן מנו כן הוצג כבן העשירים (מנו ספנות שייכת לדוד שלו אאל"ט) ונעם טור כמושבניק מלח הארץ, אבל אלו היו רק הפרפראות, התחרות ביניהם לא באמת סימלה מאבק בין הקפיטליסטים העירוניים לתנועת ההתיישבות העובדת. למעשה, המאבק המעניין ביותר באותה העונה היה בין ההפקה למתמודדים. אלו האחרונים שהתמרמרו על בחישותיה של ההפקה והתערבותה במהלך המשחק כדי לקדם את הגיבורים שבחרה מראש על חשבון השאר, לא בחרו בנועם טור כמצופה מהם, גם לא בדן מנו, אלא בנעמה קיסרי, מהלך אנטי-קליימקסי שעליו ניצח אחד המשתתפים, עידן קפון.

אפשר לטעון שהניצחון של המשתתפים על ההפקה היה חסר טעם, כי להפקה לא אכפת באמת מי מנצח. אבל לו באמת לא היה אכפת לה, היא לא הייתה משקיעה מאמץ כה רב בהטיית העלילה. ההפקה אינה מרוויחה רק מאסמסים (בהישרדות העונה ה-1 היו אסמסים רק בשלב אחד, שלפני הגמר) אלא בעיקר מפרסומות, ואלו מושפעות מהרייטינג ומהמקום שהתכנית הצליחה לכבוש בשיח הציבורי. זוכה נכון ממצב את העונה כהצלחה, זוכה בעייתי – ככישלון וזה ישפיע על העונה הבאה, על מכירת זמני הפרסומות שלה ואולי בכלל על עצם קיומה. מלבד זאת, הזוכה הוא הפנים של התכנית אחרי שהיא מסתיימת ותפקידו לשמר את הזיכרון ממנה בקרב הצופים עד העונה הבאה לפחות. יש גם פן כלכלי – יש זוכים שהרשת יכולה להרוויח מהם כלכלית, בפרסומות, קמפיינים וכדומה. נועם טור, שהפך לדוגמן הבית של פוקס עם בר רפאלי לאחר התכנית, היה עבורה הזוכה האידאלי. נעמה קיסרי, הלא אהודה ומי שהסתמנה שקיבלה את הניצחון מההפקר (לא בעיניי, אגב, זו הייתה אומנם הצבעת מחאה אבל לדעתי היא הייתה השחקנית המוצלחת יותר מבין השלושה) הייתה מנצחת פרובלמטית.

800px-big_brother_il

שפרה מנצחת העונה הראשונה ברגע ההכרזה

ב"אח הגדול" זה הרבה יותר מורכב. האח הגדול מתבססת על פוליטיקה של זהויות, על ייצוגים מובחנים של ארכיטיפים חברתיים. ההפקה מעוניינת במתח ובמאבקים בינהם כדי להגדיל את הרייטינג והבאזז, אבל גם חשוב לה מי ינצח. "האח הגדול" בארץ, בניגוד לוורסיות מהגולה הדוויה, היא מדורת שבט, תכנית שמשודרת בפריים-טיים של ערוץ שתיים. ההפקה אינה מרשה לעצמה להסתפק רק ברייטינג ובבאזז, היא רוצה יותר. הרבה יותר. היא רוצה להוכיח שיש לה ערך דוקומנטרי ואפילו חברתי ותרבותי, שהיא מציפה שיח חשוב בנושאים חברתיים ומקדמת ערכים חשובים כמו אנטי-גזענות, סובלנות כלפי מיעוטים ולהט"בים, פמיניזם, חמלה לבע"ח וכולי. שיאו של כל הטוב הזה מתגלם בקתרזיס הסופי של סוף העונה, בו הקהל בוחר במתמודד הערכי כביכול, המתמודד הראוי. הניצחון של אותו מתמודד אינו רק הניצחון של הקבוצה "שלו" (אתיופים, טבעונים וכו') אלא הניצחון של הקהל של האח הגדול שבחר נכון, שהוכיח שהוא קהל ערכי וראוי לא פחות מהמתמודד שלו, וכמובן, הניצחון של ההפקה שהנחתה את הקהל לבחירה הטובה והנכונה עבורם.

המטרה הזו מגמדת מטרות אחרות, כמו למשל רווח כלכלי. בעונה החמישית, התמודדו ראש מול ראש טהוניה, שמותגה ע"י ההפקה כאתיופית האסרטיבית והחזקה ששוברת את הסטריאוטיפ של העדה הכנועה וגילי, שמותג כסוג של ארצ'י בנקר ישראלי, גזען וחמום מוח. שניהם היו מאוד פופולריים בקרב הצופים, אבל גילי יותר והפופולריות שלו רק עלתה. ההערכה שלי ושל רבים מצופי אותה העונה היא שההפקה, שלא רצתה לקחת את הסיכון שגילי יזכה, העדיפה להדיח אותו לפני הגמר במהלך יזום היטב כדי למנוע ניצחון שלו, אפילו אם פירוש הדבר הוא ירידה במספר הצופים והאסמסים ונפילת המתח של כל העונה עם יציאתו של אחד משני שחקני המפתח וראשי המחנות מהזירה. ההפקה העדיפה גמר ידוע מראש, ישנוני וחסר אמוציות, שבוודאי השתלם הרבה פחות מהבחינה הכלכלית-תועלתנית כדי לא לקבל את גילי כזוכה. הם רצו את טהוניה כסמל לערכיות שלהם ושל קהלם.

כשארז טל אמר לטל גלבוע, המנצחת בעונה השישית: "את ניצחת בזכות האנושיות!" הוא לא התכוון לאנושיות שלה, הוא התכוון לאנושיות של ההפקה. כי האח הגדול לא רוצה רק את זמננו וממוננו, הוא רוצה את הערכתנו. בדיוק כמו המתמודדים בתכנית, יותר מכול הוא רוצה שנאהב אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.