מה הזמן מסמן לי?


אפרת דסקל על סוגי קפיצות בזמן בטלוויזיה

הזמן יכול לשנות אותי אבל אני לא יכול לשנות את הזמן, כך לפחות שר עד לא מזמן דיוויד בואי (ז"ל) ואני חושבת שכולנו מסכימים עם המשפט אבל בטלוויזיה (וגם בקולנוע)הזמן נתון לשינויים בלתי פוסקים, הוא קופץ לו אחורה, קדימה ולצדדים.  מה  המשמעות של הקפיצות הללו? כיצד הן תורמות לעלילה ומה הן תורמות לנו כצופים?

קפיצה לאחור: הפלאשבק – מריחת זמן או ביסוס עומק?

טכניקת הפלאשבק היא אולי טכניקת מתיחת הזמן הטלוויזיונית המוכרת ביותר בטלוויזיה. לעיתים יוצרי תכניות הטלוויזיה משתמשים בטכניקה זו בכדי לאפשר הצצה לתוך מוחם של הדמויות הטלוויזיוניות ולהבין מה עובר עליהם. כך למשל בפרק שבו רוס שלח את הזמנות החתונה לקראת חתונתו עם אמילי, בו רוס ורייצ'ל נזכרו במערכת היחסים שלהם והצופים צפו שוב בכל השלבים של מערכת היחסים המורכבת הזו. השימוש בטכניקה זו גם מעניק לצופים וותיקים אפשרות להיזכר מחדש בקטעים שהם ראו ואהבו ולצופים חדשים מוטיבציה לחפש ולראות את הפרקים שהם פספסו.

לעיתים, השימוש בפלאשבקים נועד להעניק רובד נוסף לסיפורי הדמויות בכך שהם מספקים לצופים תובנות על עברן של הדמויות שהם לא היו מודעים להם כיוון שהם התרחשו בזמן שקדם לעלילת ההווה של הסדרה. כך למשל ב"עד עצם היום הזה", הפלאשבקים לחייהן של הדמויות בעבר ביער המכושף מאפשרים לצופים להבין טוב יותר  את המניעים שלהם. לדוגמה,  רג'ינה המלכה הרעה מתבררת כבחורה ששימשה כלי משחק בידי אימה אשר שאפה להתקדם בעולם על חשבון אושרה של ביתה. לחלופין מתברר ששלגיה נהגה לשדוד כרכרות של בעלי הון בכדי לשרוד מפני התקפותיה של רג'ינה וכך היא נפגשה עם הנסיך.

להבדיל משני האופנים הללו, לעיתים ניתן להשתמש בטכניקת הפלאשבק בצורה פרודית בכדי לספק מידע "מפתיע" על הדמויות שלא תמיד תואם את מה שאנו כצופים ידענו או חשבנו שידענו על הדמויות. דוגמה לכך מהווה פרק הפלאשבקים של "קומיוניטי". במסגרת פרק זה לא הוצגו זיכרונות שהצופים מכירים מפרקים קודמים אלא זיכרונות של אירועים שהצופים כלל לא היו מודעים לקיומם למרות שהם התרחשו לכאורה בעונה החולפת. כך למשל התברר שבחודשים החולפים, כל הדמויות סבלו מהרעלת כספית ואושפזו בבית חולים פסיכיאטרי, הצטרפו למועדון שירה בסגנון "גלי" ואף נסעו לטיול באתר תיירות של המערב הפרוע, שאותו אף הרסו. במקום תחושת הנוסטלגיה הצפויה, השימוש בפלאשבקים החדשים עורר בקרב הצופים דווקא תחושות של זרות, הפתעה ובסופו של דבר גם צחוק.

קפיצה קדימה: הפלאשפורווד – העדר יצירתיות או יצירת מתח?

עד השנים האחרונות, טכניקת הקפיצה קדימה כמעט ולא הופיעה על מסך הטלוויזיה אף על פי שמדובר בטכניקה שאפילו שייקספיר כבר השתמש בה במחזה "אגדת חורף". יש סדרות אשר מראש משלבות קפיצת זמן בעלילתן כחלק אינהרנטי מהסיפור אותו הן מספרות. כך למשל סדרות תקופתיות דוגמת "הסקס של מאסטרס" או "צ'יינה ביץ" מציגות כיצד חולפות השנים אך העלילה עדין מתרחשת בתקופתה הנכונה. לעומתן, ישנן סדרות המתרחשות בזמן הווה, ומשתמשות בקפיצת הזמן בכדי לרענן את הסדרה או להתגבר על נקודות מכשול יצירתיות. כך למשל בתחילת העונה החמישית, מפיקי "מגרש ביתי" בחרו לדלג על שנות הקולג' (הידועות כקטלניות במיוחד לסדרות תיכון) ולהמשיך לגולל את סיפורי הדמויות כאנשים בוגרים. לעיתים מפיקי הסדרה בוחרים להשתמש בטכניקה זו בכדי לעורר מתח מחודש אצל הצופים. לחילופין, "עקרות בית נואשות" קפצה חמש שנים קדימה בסוף העונה הרביעית והציבה את גיבורותיה בנקודות שהצופים הופתעו לגלותן (כך למשל, סוזאן ומייקל נפרדו, גבי הפכה לעקרת בית אפרורית וברי לאשת עסקים מצליחה). "אבודים" השתמשו בטכניקה הזו בכדי לגלות לצופים כי חלק מהגיבורים הצליחו לצאת מהאי. קו עלילה אשר הקפיץ מחדש את נתוני הרייטינג של הסדרה ועד היום נחשב לאחד הפרקים הטלוויזיוניים הטובים ביותר. הטכניקה הזו יכולה אף לסייע בהצלת סדרות מביטול, כך למשל באמצע העונה הרביעית, מפיקי פרינג' החליטו לשדר פרק מהעתיד של הדמויות. הפרק זכה לתגובות כה נלהבות מצד צופים ומבקרי טלוויזיה ואף שכנע את רשת פוקס כי יש טעם להשקיע בעונה אחרונה בכדי לסגור את הסיפור בצורה ראויה. לעומת זאת, הישענות מרובה מדי על טכניקה זו מתחילת דרכה של הסדרה, יכולה להתברר כבעייתית, כמו למשל בסדרות כמו פלאשפורווד או מקפצת החיים אשר בסופו של דבר לא זכו לאהדת הקהל ובוטלו.

קפיצה לצדדים: פלאשסיידוויס – מה היה קורה אילו?

הזמן בטלוויזיה יכול כידוע לנו לקפוץ קדימה ואחורה, אך מתברר שהוא אף יכול לקפוץ לצדדים. אני מודעת לכך שאני מסתכנת ויש שיגידו כי זהו לא ענין של זמן אלא מרחב אך אני מעדיפה לבחון זאת מנקודת מבטו של הזמן. הזמן קופץ לצדדים במקרים בהם יוצרי הסדרות בוחרים להראות לנו מה היה קורה אם בנקודת זמן מסוימת, גיבורי הסדרה היו בוחרים לפעול בצורה אחרת מזו שהם פעלו. הבחירה כך מתברר, הייתה מובילה אותם לחיות לעולם אחר לחלוטין. כך למשל העונה האחרונה של "אבודים" הציגה עולם שבו המטוס לא התרסק ואפשרה לראות מה היה קורה לכל הדמויות שהכרנו לולא המטוס היה מתרסק. כך התברר שכל הדמויות מצאו אחד את השני שוב בעולם המקביל (ואני כל כך לא נכנסת לשאלה אם הם מתים או חיים). ב"אנטומיה של גריי" הוצג עולם שבו ריצ'ארד וובר ואליס גריי בחרו לממש את הזוגיות שלהם ולא להיפרד.

בפרקים האחרונים של "פליסיטי", פליסיטי חוזרת בזמן באמצעות כישוף (וכן אני יודעת איך זה נשמע…) לרגע שבו היא התבקשה לבחור בין בן לבין נואל אך הפעם במקום שהיא תבחר בבן, היא בחרה בנואל. בדרך כלל ישנם שני מסרים מנחמים שחוזרים על עצמם בסדרות אשר משתמשות בטכניקה זו. הראשון, הבחירה האחרת לא הופכת את החיים בהכרח לטובים יותר והשני, החיים יפגישו אותך שוב ושוב עם האנשים שאתה אמור לפגוש – לא משנה באיזה ציר זמן אתה נמצא. גם ב"קומיוניטי" השתמשו היוצרים בטכניקה זו באופן פארודי כדי להראות מה יכולות ההשלכות השונות של בחירה שונה, במקרה זה מי מחברי הקבוצה ילך להביא פיצה? כך התברר שהליכתו של כל חבר אחר, הובילה לקיומם של 6 קווי זמן שונים ובמשתמע לשש תוצאות שונות – חלקן משעשעות, חלקן מקסימות וחלקן כמובן אפלות במיוחד. אבל מעבר להיבט הפארודי של הפרק, בחרה קומיוניטי גם להעביר מסר אחד לקהל הצופים בנאום המסכם של עאבד בפרק זה:

"הכאוס שולט בחיינו גם ככה. היקום הוא אינסופי, ים גועש של מקריות. עבודתנו אינה להיאבק בכך, אלא להחזיק מעמד ביחד על הרפסודה של החיים. רפסודה אשר מוחזקת על ידי אותם דברים יפים, נדירים שאנו יודעים שהם גם קבועים. אנחנו." בדבריו, עאבד טוען שמאחר ואין טעם לנסות לשלוט בגורל, יש להיצמד לדברים הקבועים בחיים, האופי של האנשים בחיינו ולהסתפק בכך. בפרפרזה על דבריו, הזמן שולט בחיינו בין אם נרצה ובין אם לא. לכן, בואו נשים בצד את הזמן – את מה שהיה, את מה שיהיה ואת מה שיכול להיות ופשוט נתמקד בכאן ובעכשיו כי הרי אין משהו  קבוע יותר מכך בעולמנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.