לכל הרוחות, פרק 7 2


רמונה אסול משווה את סיום הפרק השביעי בסדרה "לכל הרוחות" לאירועי פרק 12 בסדרה "סאם-סון המתוקה"

באחד הקטעים שמאוד אהבתי בסדרה "סאם סון המתוקה", סאם-סון נפגשת עם הי-ג'ין, האקסית המיתולוגית של ג'ין-הון, כשזו האחרונה מנסה לשדל אותה לעזוב באלגנטיות את הזירה בה שתיהן מתמודדות על ליבו של ג'ין-הון ובשל כך היא מגייסת את עברה עם ג'ין הון ואת מחלת הסרטן שלה. אבל לסאם-סון אין שום חשק להיות אלגנטית, או לוותר לבחורה זרה על הגבר שבו היא מאוהבת. זה היה מרענן, אמיתי וחמוד, כי אנחנו רגילים לגיבורות קורבניות שתמיד "עושות את הדבר הנכון", רגילות לוותר ולכן מושאות למניפולציות של אחרים וסאם סון היא לא גיבורה מהסוג הזה. כצופה שמתוסכלת לא פעם מהגישה הקורבנית-חסודה, הרעתי לסאם-סון על שהיא מסרבת להשתתף במשחק המסכנות של הי-ג'ין, וגם האמנתי שהיא צודקת. היא לא חייבת כלום להי-ג'ין, למה שתוותר על האדם שהיא אוהבת למענה? מה גם שנראה שגם הוא אוהב אותה?

סאם סון המתוקה

סאם-סון והי-ג'ין

נזכרתי בסצנה הזו כשסיימתי לצפות בפרק השביעי של "לכל הרוחות", לא בגלל הדמיון, אלא בגלל השונות. השף קאנג סון-וו והמפיקה לי מכירים זה את זו עוד מימי האוניברסיטה. סון-וו היה מאוהב בה עוד אז, אבל היא התחילה לצאת עם חברו הטוב לפני שהספיק להתוודות על אהבתו והשניים אף התחתנו. לאחר מותו של החבר מסיבה בלתי ידועה לנו עד כה (ושאולי תתברר במהלך הסדרה), קאנג ולי נשארו חברים טובים אך אפלטוניים. זה נראה כאילו לקאנג יש רגשות למפיקה לי, אבל הוא חושש להוציא אותם אל הפועל, אולי מתוך לויאליות לחבר המת, אולי כדי לא להרוס את החברות ואולי פשוט מתוך פחד. בפרק הזה, נוכחנו לדעת שגם למפיקה יש רגשות כלפיו. היא מוטרדת מנוכחותה ההולכת וגוברת של בונג-סון בחייו של קאנג, וכאשר בכיר בחברה שלה מציע לה לפגוש בחור לפגישה עיוורת – היא מהססת. היא שואלת קודם את קאנג, כדי לבדוק איך הוא יגיב, כנראה בתקווה שיתנגד. הוא מכזיב את ציפיותיה והיא נפגשת עם הבחור במסעדה של קאנג, כביכול כדי ש"יאשר אותו עבורה", אבל למעשה כדי לבחון את התגובה של קאנג עצמו אליה. היא אפילו שואלת את קאנג בשנית, האם כדאי לתת לבחור הזדמנות. לאחר שגם בסיטואציה זו קאנג לא מפגין שום רגש קנאה או רכושנות כלפיה, היא משתכרת, חוזרת למסעדה, מתוודה על כך שציפתה לתגובה ממנו, ובכך חושפת את רגשותיה, ואז מנשקת את קאנג ההמום, כשבונג-סון צופה מהצד בכל המתרחש.

לכל הרוחות פרק 7

הנשיקה בין השף סון-וו והמפיקה

בונג-סון מאוהבת בשף קאנג, אבל היא ביישנית וחששנית מדי מכדי לעשות משהו בנדון, היא אפילו לא מעזה להישיר אליו מבט. קאנג עצמו, עד להופעתה של רוח הרפאים החרמנית סון-אה בחייהם, לא ראה בה אלא עובדת זוטרה, שבמקרה הטוב היא עושה עבודתה נאמנה והוא לא משגיח בה, במקרה הרע היא מטרד ותזכורת עגומה לעברו כילד דחוי ולא מקובל. גם סון-אה מעוניינת בקאנג, זה בעצם כמעט הדבר היחיד שנראה בינתיים כמשותף לשתיהן מלבד היותן טבחיות, אם כי בונג-סן חפצה באהבתו של קאנג וסון-הא רק בגופו. בניגוד לבונג-סון הכבויה, דווקא סון-אה המנוחה חסרת המנוח, אסרטיבית ואנרגטית. היא חסרת בושה, בעלת תושייה, חברותית ודברנית. רוחה של סון-אה המתה מפיחה בסון-בונג חיים, לפתע היא מתקשרת יותר עם חבריה לעבודה ועם השף, שמופתעים מהשינוי אבל זורמים אתו (קאנג מאמין שהיא מאנית-דפרסיבית). בזכות האסרטיביות והביטחון העצמי שלה, סון-הא מקדמת את בונג-סן בחיים, פשוט מפני שהיא מה שהיא, לא מפני שהיא חפצה לקדם את בונג-סון, בה היא רואה אמצעי ותו לא. כשבונג-סן מתעוררת בחזרה בגופה, יש לה מקום לגור, ולא סתם מקום, אלא חדר במסעדה שהשף בכבודו ובעצמו סידר עבורה, היא זוכה גם לבלות במחיצתו ולהופיע עמו בתכנית בישול בטלוויזיה (שאולי על זה בונג-סון החששנית הייתה מוותרת). כשסון-הא מבקשת ממנה לתת לה לחזור לגופה, בונג-סון מתנגדת, כמובן, מי היה רוצה להשאיל את גופו לרוח רפאים זרה? ועוד לצרכי סקס?

לכל הרוחות פרק 7

בונג-סון בשלב שהיא עדיין יכולה לסרב להצעה של סון-הא

אבל סון-הא מגלה שגם בונג-סון מאוהבת בקאנג ויש לה מה להציע לה. היא מסבירה לבונג-סון שהיא, בניגוד אליה, מסוגלת לכבוש את קאנג. היא תשיג לה את קאנג ותסתלק (כי סון-הא צריכה רק לשכב עימו כדי להפטר מהמרירות של היותה רוח בתולה). היא גם מזכירה לה את המצב בין קאנג למפיקה לי, ושאם בונג-סון לא תזדרז ותעתר לבקשתה, השניים יבינו שהם אוהבים זה את זה והעיניין יהיה אבוד. בונג-סון מסרבת בהתחלה, כמצופה, אבל אז היא נזכרת ברגעים היפים שלה עם קאנג, רגעים שהיא לא הייתה מגיעה אליהם לולא סון-הא, מחפשת את סון-הא ומסכימה.

וזה עיצבן אותי.

זה גם גרם לי לחשוב על אותה סצנה ב"סאם-סון". אז, הצדקתי את סאם-סון. זה לא משנה מה היה בין ג'ין-היון להי-ג'ין בעבר ומה יכול להיות בעתיד, זה לא צריך לעניין את סאם-סון, זכותה המלאה לנסות להשיג את אושרה עם ג'ין-היון בכוחות עצמה.

בכוחות עצמה, לא בכוחה של מישהי אחרת, חיה או מתה.

בונג-סון היא אומנם הגיבורה של הסדרה, היא וסון-הא, הרוח השתלטנית שהשתלטה על גופה וגם על רוב העלילה, אבל היא לא מעוררת בי עד כה אמפתיה רבה, כפי שהייתי צפויה להרגיש כלפיה (מסכנה, סינדרלה, הענווה שתירש את הארץ ואת השף וכולי). במקום זאת, הרגשתי דווקא אמפתיה למפיקה לי, ולהתעוררות הרגשית שהיא עוברת ביחס לקאנג, ומצאתי את עצמי רוצה לתת איזו בעיטה לקאנג, כדי שיזיז את עצמו ויצהיר על אהבתו אליה. לעומת זאת, בונג-סון וסון-הא נראו לי כפולשות המתערבות ומפריעות לסיפור אהבה לא להן. נכון שבקאנג התעוררו לפתע רגשות לבונג-סון, אבל הרגשות האלו הם זיוף, אלו רגשות לדמות שלא באמת קיימת. הוא לא מאוהב בבונג-סון, העכברית השקטה, גם לא בסון-הא, הרוח הפרועה, הוא מאוהב ברווח שבין שתיהן, בשילוב הבלתי אפשרי הזה שגורם לו להתעניין בבונג-סון.

לכל הרוחות פרק 7

סון-הא שומעת מבונג-סון כן

בעולם המנגה יש מונח בשם: Gap Moe (צירוף של: Gap – רווח, Moe – נחשק) שמתאר את האטרקטיביות של דמויות כבונג-סון/סון-הא, האטרקטיביות של דמויות שמתנהגות באופן שונה ממה שמצופה מהן, והשוני הזה הוא מה שהופך אותן לחמודות, נחשקות ומעוררות רגש. למשל, כשבחור קשוח ומחוספס מתגלה כחובב אוגרים, ארנבונים ושאר חיות קטנות, לטיפות וחמודות. אם לא היה מדובר בסדרה על טבעית אלא פסיכולוגית, ובונג-סון הייתה דמות שסובלת מפיצול אישיות וסון-הא הייתה האלטר אגו שלה, הייתי עוד איכשהו מקבלת את זה, כי מדובר באותו האדם, אבל עד כמה שידוע לנו, בונג-סן וסון-הא הן שתי ישויות שונות לחלוטין.

יתרה מכך, אני גם לא יודעת מדוע בונג-סון מאוהבת בשף בכלל. כן, הוא חתיך ושף מצליח, אבל הוא גם בוס שאדיש לקיומה או שנוזף בה בצורה משפילה, היא לא באמת מכירה אותו עד שסון-הא לא נכנסת לתמונה. אומנם, יוצרי הסדרה מרמזים לנו מההתחלה על הקשר הנפשי ביניהם דרך ההתכתבות בבלוג הבישול של בונג-סון, שמתבטא עד כה בכמה טוקבקים של קאנג ובחיבה הדדית למרק כרוב, אבל בינינו, זה בסיס קצת דליל ולא ממש מעורר תיאבון לסיפור אהבה.

אני מודעת ליחסי הכוחות בסדרה. המפיקה לי בעולם של הסדרה היא אומנם בחורה "מצליחה" יותר  מבונג-סון, עכברית המטבח הנחבאת אל הכלים, אבל בסדרה נגזר עליה להיות דמות משנית לא חשובה. עד לפרק זה, אני מודה שגם אני לא ממש הקדשתי תשומת לב לקיומה. כמי שראתה בחייה קומדיה רומנטית אחת או שתיים, אני יודעת שהשף קאנג ובונג סון מיועדים זה לזו כזוג הרומנטי של הסדרה. אני רק מקווה שדמותה של בונג-סון, שעד כה חיה בצילה של סון-הא, תקבל יותר נפח בפרקים הבאים, כדי שיהיה לי קצת אכפת מסיפור האהבה שלה, ובעיקר, אני מקווה שזה יהיה סיפור האהבה שלה, שהיא תהיה הטבחית שמופקדת על התבשיל הזה, ולא סון-הא היא זו שתגיש לה את קאנג על מגש של כסף, מבושל ומתובל כיאה וכיאות.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 מחשבות על “לכל הרוחות, פרק 7

  • זלפה

    העלת כמה נקודות מאד מעניינות. אני לא בטוחה שבין בונג סון לשף לא היה מתפתח משהו. רואים שהוא מאד אוהב את הבלוג שלה ומרגיש שזה בלוג של נפש תאומה שלו, ובהתחלה אחותו מעירה לו  שהוא לא נוהג יפה רק בשתי נשים- בונג סון ואמו, מה שמעיד על כך שהיא עוררה בו רגשות עוד קודם לכן, כעובדת זוטרה.

    כך שיתכן שבונג סון האמיתית והשף היו צריכים את הרוח הזה כמאיץ לסיפור האהבה שלהם, אבל הבסיס של המשיכה והעניין קיים היה ביניהם עוד קודם.

     

    עם זאת, יש משהו בעייתי בעיני במה שעובר השף הזה – אחרי הכל, הוא לא יודע עם מי הוא יוצא ולמה.

    ונקודה אחרונה לגבי המפיקה- זיהית אותה? היא הופיעה כחברתו של פארק שי הו ב"נסיכה התובעת", זו שיחד עמו זממה את התכנית המהוללת כנגד הנסיכה שלנו.

    בזמנו זכור לי אמרתי לך שהיא יפהפיה בעיני – ואת טענת שהיא מאד מכוערת. מה את חושבת עליה עכשיו?:)

     

    • רמונה אסול

      תודה זלפה!
      אני מבינה שהקטע של הבלוג הוא מן תמרור שהתסריטאים הציבו בפנינו כדי להראות שהשניים נועדו זה לזה, אבל בעיני זה בסיס מאוד קלוש ודל. כנ”ל העובדה שקאנג לא אוהב רק שתי נשים ע”פ אחותו, הרי יש רק 4 נשים בחייו, אפשר לומר שחמישים אחוז הוא אוהב וחמישים אחוז לא. הסיבה שהוא לא אהב את בונג-סון היא לא כי הוא חש משיכה אליה אלא כי היא הזכירה לו את עצמו הישן. לו הוא היה מוטרד מקיומה ומתעסק בה כל הזמן בצורה חריגה, אפשר היה לדבר על אהבה-שנאה ומשיכה-דחייה אבל רוב הזמן נראה כי הוא בכלל לא מודע לקיומה, וכשהוא נזכר אז זה כי היא מעצבנת אותו ומייד הוא שוכח מקיומה שוב.

      על בסיס דומה אני יכולה לטעון שקאנג מאוהב בסו-שף מין-סן והדרך שלו לחזר אחריו זה לשחק איתו משחקי מוחות בכך שהוא מכניס ומוציא את הפסטה שרק שלו מהתפריט.

      ראיתי בינתיים את פרק 8, ושוב בונג-סון לא הייתה כמעט נוכחת בו, הבמה הייתה של סון-הא. כשקאנג קינא לבונג-סון הוא קינא לסון-הא, שעודדה את הקורדון במרץ, כשקאנג נישק את בונג-סון הוא נישק את סון-הא. נכון שסון-הא יצאה ממנה באמצע, אבל זה לא משנה, אותה הוא נישק. זה סיפור סיראנו דה-ברז’ראק, ובפרק הזה, המשמעותי מבחינת קאנג כי בו הוא למעשה בפעם הראשונה מגיב באופן רומנטי לבונג סון, סון-הא היא סיראנו, המילים וההתנהגות הן שלה, היא הרוח, תרתי משמע, בונג-סון היא רק הגוף, החומר. אם יש לבונג-סון אישיות כלשהי – שתופע מייד, כי אני כבר נואשתי ממנה.

      לגבי המפיקה, אין לי ממש דעה עליה, חיבבתי אותה בפרק שעבר, גם קצת הפרק, יש משהו נוגע ללב באנשים שמנסים, שנאבקים למען אהבתם למרות הבושה והפחד, ואף אחד לא רואה אותם, גם לא מושא אהבתם, כי הם לא הגיבורים של הסדרה. אני לא ממש יכולה לומר אבל שאני מכירה אותה, היא כנראה טובה בעבודה שלה, והיא נראית חביבה ויש בה משהו קולי. מבחינה חיצונית היא לא נראית לי חייזרית כמו אז אבל גם לא מדהימה ביופייה, ההתפעלות של עובדי המטבח ממנה נראית לי תמיד מוגזמת ברמות על (האלילה, בעלת עור החלב וכולי), אבל מה אני מבינה בסטנדרטים של יופי קוריאני…