להרוס אותך, עונה 1, פרק 12 – שלושה סיפורים מעל ומתחת למיטה

להרוס אותך, עונה 1, פרק 12

דיון בפרק "מות האגו" (Ego Death), פרק סיום העונה הראשונה של "להרוס אותך"

לאורך כל העונה אנחנו מלווים את ארבלה, גיבורת הסדרה, בניסיונה לפענח את אירועי הלילה בו נאנסה, אונס אותו היא אינה מצליחה לזכור בבהירות כתוצאה מהשימוש בסם האונס בו הושקתה. במהלך העונה אנחנו מגלים שלא רק את האונס ארבלה אינה זוכרת, היא גם לא זוכרת שטרי אמרה לה שהיא הולכת הביתה, כשהן היו באיטליה ורקדו במועדון והיא נשארה בו לבדה, והיא אף שכחה את הפגישה הטראומטית עם המאהבת של אבא שלה בנעוריה ואת קיומה של אותה אישה באופן כללי, והיא שכחה באיזה שבוע להריונה היא עברה הפלה לפני כמה שנים. אחיה מעיד עליה שלוש פעמים בפרק העשירי שהיא "לא זוכרת כלום".

זה לא שלארבלה יש בעיות זיכרון ממשיות, אלא שהאופן שבו היא ניהלה את חייה כלל צורות רבות של בריחה מהתמודדות, כמו שימוש מופרז בסמים, שימוש שביכולתו להקהות רגשות, ולהשפיע על הזיכרון, או דחיפה של מזכרות מאירועים טראומטיים אל מתחת למיטה, כדי לדחות את ההתעסקות בהם לזמן מאוחר יותר שלעולם לא מגיע.

האונס מביא את ארבלה להפסיק את השימוש בסמים, אולם העולם מלא כידוע בצורות רבות של בריחה והסחות דעת, ובעקבות הצפה של רגשות בשל הסחת דעת ברשתות החברתיות, ארבלה מגיעה בפרק התשיעי לשוחח עם הפסיכולוגית שלה. כשמתברר לפסיכולוגית במהלך השיחה על מנהגה לדחוף דברים מתחת למיטה כדי להימנע מהתעסקות בהם, הפסיכולוגית מסבירה לה את פשר מעשיה, ואת חשיבות ההתמודדות לשיקום. בעקבות אותה שיחה ארבלה מתחילה לפעול בשני מישורים, באחד היא מתחילה לבדוק מה פיזית נמצא מתחת המיטה שלה, ומוצאת שם כל מיני מזכרות מאירועים טראומטיים בעברה שהיא הדחיקה, ובמישור השני היא מתחילה לפקוד תכופות את "מות האגו", הבר בו הוחדר סם אונס למשקה שלה.

כתוצאה מכך שארבלה מתחילה להתעמת עם פחדיה ולבדוק באופן פיזי מה היא החביאה מתחת למיטה, גם זיכרונות של טראומות עבר אחרות מתחילים לצוף בחייה, וזה הגיוני להניח שכמו שההבנה שלה שהיא חזקה מספיק כדי להציץ מתחת למיטה הובילה לכך שעוד זיכרונות מודחקים עלו על פני השטח, כך גם חזרתה למקום הפשע שוב ושוב תעורר לבסוף גם את זיכרון האונס.

מהסיבה הזו, סיום הפרק הקודם נראה המשך מאוד הגיוני לכל מה שקרה במהלך העונה שקדמה לו. הפרק מסתיים כשהיא שואלת את בן, שותפה לדירה העסוק בטיפול בעציצים במרפסתם, אם הוא רוצה להצטרף אליה ל"משמרת" שלה ב"מות האגו", והולכת בלעדיו כשהוא משיב בשלילה לשאלתה. בבר היא פוגשת את טרי איתה קבעה מראש, אבל היא מזהה שנמצאים שם במקרה גם מי שהוצגו בפניה בליל האונס כדיוויד וטאריק, וזה מעורר את זיכרונה, ופתאום אירועי ליל האונס מופיעים אל מול עיניה ביתר בהירות. היא נזכרת בעצמה מתקשה ללכת בגלל טשטוש הסמים, את דיוויד ניגש אליה, כביכול כדי לעזור לה, ודוחף אותה למכונית בה נמצא טאריק שותפו, ואת הנסיעה, והאונס האלים של דיוויד אותה שמתרחש אחר כך בשירותים שאליהם היא נלקחת, לפני שהיא מוחזרת למקום עבודתה. אולם הסוף הכביכול הגיוני הזה מקבל תפנית מפתיעה במקצת בפרק האחרון.

הפרק הנוכחי מתחיל באותו מקום ובאותה נקודת זמן שבה הסתיים הפרק שלפניו, אולם מצפייה בפרק כולו ניתן להבין שגם אם ארבלה נזכרה בפרטי האונס שלה, הרי שההיזכרות לא התרחשה ב"מות האגו", עם הגעתו של האנס לבר, אלא בביתה, שכן הפרק כולל בתוכו שלושה סיפורים המתארים השתלשלות אירועים שונה המתרחשת מיד אחרי אותה יציאה כביכול שלה ממרפסת דירתה אל הבר, כשברור שאף אחד מהסיפורים לא היה יכול להתקיים ממש כמו שהוא מתואר, וכאשר בסוף כל תרחיש הפרק מחזיר אותנו שוב לאותה נקודת זמן יציאה ממרפסת ביתה ולתרחיש חדש.

בתרחיש האחרון, כשחוזרים לנקודת הזמן של היותה במרפסת עם השותף שלה מתברר שהפעם היא זו שאומרת לשותף שלה, שהיא לא חושבת לצאת ושהיא מעדיפה להישאר בבית כמוהו.
ברור אם כך שכל שלושת התרחישים ב"מות האגו" שאנו צופים בהם בפרק, לא מספרים לנו מה קרה לארבלה לאחר שהיא פגשה שנית את מי שאנס אותה, אלא מציגים בפנינו כמה מצורות ההתמודדות של ארבלה עם האונס ועם הזיכרון שלו. צורות התמודדות המתארות בין היתר את התהליכים שהיא עברה במהלך הסדרה.

חשוב לציין שבעובדה שהיא מתמודדת עם זיכרון האונס במחשבותיה, כבר יש התקדמות רבה מבחינתה, במיוחד כשזוכרים עד כמה חסרת ביטחון היא הייתה בנוגע למה שקרה לה, מיד לאחר המקרה, וכיצד בעדותה במשטרה היא התקשתה אפילו לקרוא למה שקרה לה אונס מרוב פקפוק עצמי, וכמה היא פקפקה באפשרות שזה היה דיוויד שאנס אותה כשהשוטרת העלתה את האפשרות.

מעניין לציין עוד שכל הוורסיות הסיפוריות שהפרק מביא, מתחילות בבר ומסתיימות בחדרה הפרטי, ובכולן רק טרי נמצאת לצידה, לקוואמי אין זכר.

 

הסיפור הראשון – הזעם הקדוש

אחרי שארבלה נזכרת באירועי ליל האונס בבר, היא נכנסת לשירותים עם טרי חברתה, לטכס עצה מה לעשות הלאה. בתרחיש הזה מאוד ברור לארבלה שמה שעליה לעשות הוא לנקום, לתת לאנס לחוש את מה שהוא גרם לה להרגיש. יש לה גם תוכנית נקמה מוכנה לפעולה, היא בכלל הגיעה לבר כל סוף שבוע רק כי היא חיכתה להזדמנות הזו להשיב לו כגמולו, ולא בגלל שמשהו לא בסדר בראש שלה, כמו שטרי של התרחיש הזה חושבת. ברור לה גם שדיוויד הוא שיטתי והוא ינסה לאנוס אותה שוב, באמצעות אותו סם אונס, כמו שברור לה גם שהמראה שלה לא יעורר בו שום נורות אזהרה והוא לא יזהה אותה מהאונס הקודם.

המעניין הוא שלצורך תוכנית הנקמה, היא מצרפת את תיאו לתרחיש הזה, תיאו היא זו שאמורה לגנוב לדיוויד את הסם מהכיס מבלי שירגיש, ולהזריק לו אותו אחר כך, כשינסה לאנוס שוב את ארבלה. זה מעניין כי תיאו של הקבוצה הטיפולית הבהירה לארבלה, שהקבוצה לא יכולה לעזור לנשים להימנע מלהיאנס, אלא רק מספקת מרחב בטוח לנשים לדבר על הפגיעות שחוו כדי להעצים אחת את השנייה, כלומר התמיכה שתיאו מעניקה דרך הקבוצה שהיא מנהלת היא בעיקר תמיכה נפשית. אולם נראה כי למרות שיש הבדל בין תיאו של ימינו לתיאו של התיכון, ושארבלה הפכה חברה של תיאו של ימינו, התת מודע של ארבלה זוכר ואולי אפילו מחפש קצת את תיאו הנערה, זו שנקמה במי שצילם אותה מקיימת עמו יחסי מין על ידי כך שהאשימה אותו שאנס אותה באיומי סכין. התת מודע של ארבלה סובר שתיאו מסוגלת גם עכשיו לחצות גבולות כדי להשיב לאנס כגמולו.

כשארבלה יוצרת קשר עם דייוויד בבר, הוא קורא לעצמו פטריק, ואומר לה שבדרך כלל, הוא אוהב בילויים שקטים, אבל בסוף השבוע זה כאילו שהוא אדם אחר. ארבלה משיבה שגם היא בן אדם אחר בימי שישי, אבל איכשהו השימוש שלו במילים "בן אדם אחר", נשמע כמו השקר שהוא רגיל לספר לעצמו כדי להתחמק מלקיחת אחריות על מעשיו, בעוד שהשימוש שלה באותן מילים מעורר בי את המחשבה שבמצג השווא שהיא מציגה לפניו את עצמה, יש באמירה שלה על עצמה דווקא המון אמת, היא באה מוכנה להיות אדם אחר היום.

דיוויד מנסה כמובן לסמם אותה שוב, היא רק עושה את עצמה שותה הפעם, אך נשארת פיכחת, ותיאו גונבת שקית סמים מכיסו. כשדיוויד מנסה לאנוס אותה שוב בשירותי הבר, תיאו מזריקה לו מהסם, וכשהוא בורח מהמקום, מטושטש בשל הסם שהוזרק לו, הבנות רודפות אחריו כדי לקחת ממנו את התחתונים של ארבלה, שהוא הספיק להכניס לכיס חליפתו לפני שתיאו הזריקה לו. הן לא רודפות אחרי התחתונים של ארבלה כי ארבלה רוצה את רכושה חזרה, הן עושות זאת כי ארבלה חוששת שאם המשטרה תתפוס אותו הימצאות התחתונים שלה אצלו יהוו ראייה נגדה. הן מודעות לכך שזו עבירה פלילית מה שהן עשו לו הפעם, והן מציבות את עצמן בצד הלא נכון של החוק. העניין הוא שכדרכן של עבירות עבירה גוררת עבירה, ולמרות שהתרחיש הזה מלא באזכורים של מידה כנגד מידה, המידתיות נעלמת די מהר אחרי שהן תופסות אותו והוא כבר מעולף. תיאו חונקת אותו, וארבלה מרביצה לו מכות רצח, כשטרי מתבוננת בשתיים המומה. כשהן מבינות שאי אפשר להשאיר אותו מתבוסס בדמו ברחוב, ארבלה אומרת שיש לה איפה לשים אותו, ולוקחת אותו הביתה ודוחפת אותו כמובן מתחת למיטה.

זה הזמן לחזור לשיחה של ארבלה עם הפסיכולוגית בפרק התשיעי על הדברים שהיא דוחפת מתחת למיטה.
הפסיכולוגית אומרת לה באותה שיחה שמצד אחד יש את האופן שבו ארבלה תופסת את עצמה:

"ואז יש קו, משטח קשוח כמו המיטה, דברים מסוכנים, דברים אפלים, כל מה שסותר את המציאות שאת תופסת או מאיים עליה, עובר אל מתחת לקו. זה קורה לעיתים קרובות יותר ממה שאת משערת. הקו נמתח ומפריד בין טוב לרע, חבר ואויב, נשים, גברים, שחור, לבן, הם ואנחנו, פושע, קורבן אלוהים, שטן. הוא עוזר לנו להסיט את הריכוז, להימנע מרגשות כמו אשמה, אי ודאות, האשמה עצמית. הרגשות הללו חיוניים לשלבי השיקום. אם לא נוכל לעבד ולהבין אותם, לא נוכל לעבד ולהבין את עצמנו."

מהדברים הללו של הפסיכולוגית עולה כי הסיפור הראשון הוא בעצם ייצוג של העולם האפל שארבלה דוחפת מתחת למיטה, עולם אלים, שהוא בעצם הסחת דעת.

אפשר לומר שהאלימות שאצורה בה והיא חוששת ממנה באה לידי ביטוי במציאות כשהיא עמדה מול דלתו הנעולה של ביאג'ו באיטליה, או כשהיא ראתה בעצמה מעין אלת נקמה וצדק של הרשתות החברתיות, אולם כפי שהפסיכולוגית אמרה לה, הזעם הקדוש שלה, היה רק הסחת דעת, עניין לעסוק בו שמסיט את הריכוז מרגשות כמו אשמה, אי ודאות והאשמה עצמית, רגשות חיוניים לשלבי השיקום שכנראה שלא במקרה הם התשתית עליה מתבסס הסיפור השני.

סיפור שני – אשמה, אי ודאות, האשמה עצמית

אחרי שארבלה נזכרת הפעם במהלך האונס, היא שוב ניגשת לשירותים עם טרי לטכס עצה מה לעשות הלאה. להבדיל מהתרחיש הקודם ארבלה של התרחיש הזה כלל לא מוכנה לאפשרות המפגש הזה, ואין לה מושג מה כדאי לעשות. היא חושבת להתקשר למשטרה, אך זו טרי שעוצרת בעדה הפעם, ואומרת לה שהמשטרה לא תעצור אותו רק כי היא נזכרה עכשיו, היא אומרת לארבלה שהן צריכות ראיות נגדו, ורוקמת תוכנית כיצד להשיג את הראיות הללו.
הטענה של טרי שהמשטרה לא תעצור אותו רק כי ארבלה נזכרה היא מוזרה מכיוון שהמשטרה אוחזת בראיית DNA כנגד האנס שלה, שניתן להצליב בבדיקה עם חשודים, כך שלו הסיטואציה הזו הייתה מתרחשת במציאות, היה מספיק להשיג כוס שדיוויד שתה ממנה ולספק אותה למשטרה, והן לא היו צריכות ליצור סיטואציה שבה הן ימצאו שוב את סם האונס ברשותו, ויסכנו את ארבלה, אולם, מכיוון שהתרחישים כולם הם פרי הדמיון והרגשות איתם ארבלה מתמודדת, אין באמת סיבה לחפש בו הגיון.

מה שמאוד קל למצוא בתרחיש הזה זו אשמה והרבה ממנה. טרי למשל מתנצלת על אשמתה בכך שהרשתה לסיימון ידידם המשותף לעזוב אותה שיכורה לבד בבר בליל האונס, ומקווה שהתמיכה שלה עכשיו בארבלה תכפר על כך.
בתוכנית שטרי רוקמת על ארבלה להסניף קוקאין שזה סם מעורר שהשפעתו הפוכה מסם האונס, כדי שכאשר היא תשתה את סם האונס שדיוויד ייתן לה הסם לא ישפיע עליה. ארבלה פועלת בהתאם לתוכנית, אולם המשפט שדיוויד אומר לה אחר כך כשהיא מראה לו שהיא יודעת מי הוא "את ידעת שיש לך סם בכוס ובכל זאת שתית אותה", מעלה על פני השטח את תחושת האשמה שארבלה חשה לכל אורך הסדרה, תחושה שביאג'ו טיפח בה, שהיא הייתה לא בסדר הן בשל השימוש המרובה שלה בסמים, והן בשל העובדה שהיא לא ידעה להשגיח על כוסות השתייה שלה.

דיוויד של התרחיש הזה גם מאשים אותה בכך שיש אסונות הרבה יותר גדולים משלה, כמו מלחמה בעירק, והיא קטנונית בכך שהיא מרוכזת בעצמה ובמה שקרה לה, עניין שאנו כצופים יודעים שזו הייתה אחת מהדרכים שלה להרגיע את עצמה בכל פעם שהפלאשבקים מהאונס החלו להציף אותה וגרמו לה להרגיש שזה יותר מדי, לחשוב על כך שיש אנשים בעולם שסובלים הרבה יותר ממנה.

והאשמה השלישית שעולה בתרחיש הזה, היא תחושת האשמה שיש בה כלפי האנס עצמו. כי דיוויד של התסריט הזה הוא קורבן בעצמו, הוא כביכול נאנס בעבר, וזו הסיבה שאין לו מושג גם איך להשיג סקס באופן נורמלי ושוויוני, הוא לא יודע מה לעשות אם הצד השני לא מפחד ממנו, או חסר הכרה. דיוויד של התסריט הזה כבר עבר כביכול טיפול בכלא בשל נטייתו לאנוס, טיפול שלא ממש הועיל אם לשפוט לפי העובדה שהוא שוב מנסה, אבל מהעובדה שארבלה של התסריט הזה חומלת עליו ומחביאה אותו בחדרה מפני המשטרה, ניתן להסיק שארבלה חוששת, ממש כמו בשם הסדרה המקורי, שהיא יכולה להרוס אותו בהאשמות שלה, והיא לא בטוחה שזה מגיע לו, כי גם הוא קורבן. המשטרה בכל זאת מוצאת אותו בחדרה לאחר שטרי מעדכנת אותם, ולארבלה של התרחיש הזה לא נותר אלה להרגיש אשמה גם על כך.

להרוס אותך, עונה 1, פרק 12
ארבלה ודיוויד בתרחיש השני. קרדיט: Natalie Seery, HBO, BBC

סיפור שלישי – שחרור, בחירה

מכל התרחישים בפרק, התרחיש של הסיפור השלישי הוא המוזר ביותר. ארבלה שוב נמצאת ב"מות האגו", שוב נזכרת בקורות ליל האונס, אולם לא מספרת לטרי דבר כשהן מגיעות לשירותי הבר, טרי היא זו שחולקת איתה את רצונה להצטרף למפגשי הקבוצה של תיאו לאחר שהיא הבינה שהשלישייה שהיא הייתה שותפה לה באיטליה, הייתה פרי תכנון מניפולטיבי נגדה.

בשירותים ארבלה הוזה כי מאחורי כל דלת שהיא פותחת נמצאת איזה תזכורת למקרה תקיפה מינית אחר שהיא הייתה מודעת לו, מאחורי דלת אחת נמצאת אותה בחורה בה היא פגשה כשהעידה בתחנת המשטרה, ומאחורי דלת אחרת היא נמצאת יחד עם תיאו וטרי בימי התיכון שלהן.

כשהן יוצאות מהשירותים ארבלה הולכת לעברו של דיוויד, שנמצא על יד מזנון הבר וטרי מתחילה להתעסק עם טאריק היושב, עיסוק שאין בו שום היגיון בתרחיש הנוכחי שבו היא לא מודעת להיותו חבר של דיוויד, ואין לה שום סיבה לנסות להעסיק אותו בזמן שארבלה מנסה להוציא לפועל תוכנית שתפיל את דיוויד בפח, כמו שקרה בתרחישים הקודמים. נראה כי הריקוד הזה נמצא כאן עכשיו רק כי כך התקבע בדימיון של ארבלה, שזה התפקיד של טרי בסיפור, להעסיק את טאריק. אבל בעולם ההפוך שמציג התרחיש הזה, זה טאריק שבסופו של דבר רוקד מול טרי היושבת ולא להיפך.

כאשר ארבלה ניגשת אל דיוויד בבר העולם נראה הפוך עוד יותר, הוא אמנם שוב מציג את עצמו כפטריק כפי שעשה בתרחיש הראשון, והיא שוב מאפשרת לו את זה, אך הפעם הוא זה שמתבלבל בין ג'ין עם טוניק לג'ין עם תפוזים כשהיא שואלת אותו מה הוא ישתה, ועוד יותר מוזר מכך, היא ממש מתחילה אתו, שוכבת איתו מיזמתה בשירותי הבר, ומסיימת את הלילה איתו במיטה בחדרה כשהם מתנים אהבים כמעט לכל אורכו, חלק מהזמן בצורה מאוד מוזרה.

ואז מגיע הבוקר ואיתו הסיטואציה שלשמה כאילו נועד כל התרחיש הזה. ארבלה מתעוררת מאושרת ורואה את דיוויד/פטריק מתבונן בה. רצית שאתגנב החוצה במהלך הלילה? הוא שואל, והיא משיבה בשלילה "אני אלך רק אם את תגידי לי ללכת" הוא עונה, והיא אומרת לו ללכת והוא עוזב כשאחריו עוזב גם דיוויד שהמתין מתחת למיטה עוד מהסיפור הראשון.

מותר לארבלה כמובן לחשוב בדימיונה כל מה שתרצה, אבל המחשבה שיש איזשהו עולם מקביל שבו היא תרצה לקיים יחסי מין בהסכמה עם מי שאנס אותה קודם לכן, נראתה לי בעייתית משהו.

חלק ממני תהה האם ייתכן שהמחשבה הזו הגיעה בעקבות מה שקרה בפרק הקודם עם זאיין. גם זאיין כידוע תקף אותה מינית תקיפה שבאנגליה נחשבת אונס על פי החוק, והנה כשהיא פוגשת אותו דרך קריאת הספר שכתב תחת שם עט אחר, היא מרגישה שהיא פגשה נפש תאומה, וכשהיא מגלה את האמת על זהותו, היא גם מגלה שהיא יכולה לפגוש בו מעמדת כוח וגם לשלוח אותו לדרכו מאותה עמדה מבלי שהיא תיפגע, מה שיכול לתת לה את הכוח הנפשי לשחרר גם את המחשבות על האנס שלה.

אבל אני חושבת גם שכדי להבין מה כל התרחישים והתרחיש השלישי בפרט מנסים לומר, צריך לחזור שוב לשיחה שלה עם הפסיכולוגית על מה שהיא דוחפת מתחת למיטה. כפי שהפסיכולוגית אמרה לה, היא צריכה לתת לעצמה זמן לעבד ולהבין את רגשות האשמה שלה, כדי שהיא תוכל לעבד ולהבין את עצמה. ואחרי שבסיפור השני היא עיבדה את רגשות האשמה שלה, הסיפור השלישי הוא זה שעוזר לה לסיים את תהליך ההבנה והקבלה העצמית.

לפני שהפרק חזר בכל אחד מהתרחישים לנקודת המוצא של היציאה מהבית לבר, תמיד הסיפור הסתיים בכך שנראה שארבלה מצליחה לפענח עוד חלק בפאזל שהוא הספר שלה.

כשארבלה מדברת עם הפסיכולוגית בפרק התשיעי על ההפרדה שהיא עושה בינה לבין הדברים שנכנסים מתחת למיטה, הפסיכולוגית מסמנת את האופן שבו ארבלה תופסת את עצמה באות A, המיטה מסומנת בקו, הקו שנמתח מתחת לאות A ומתחת לקו היא מסמנת X גדול כסמל לכל הדברים שנכנסים מתחת למיטה והיא מוחקת אותם.
ארבלה מעלה את ה-X מעל לקו, ומסמנת סימן שאלה ליד האות A שהאות X משולבת בה, כתוהה מי היא תהיה אם היא תפסיק לדחוף מתחת למיטה, ולא תימנע מתחושות אשמה וחוסר ודאות. על התשובה לתהייה הזו היא עונה בספרה "22 בינואר", שהסמל שבכריכתו הוא בדיוק האות A והאות X משולבות יחדיו. היא הצליחה לפענח את עצמה.

 

להרוס אותך, עונה 1, פרק 12, כריכת הספר של ארבלה
כריכת הספר של ארבלה. BBC

אז מי היא ארבלה? ארבלה היא דמות שרוצה להאמין בעולם טוב ובטוח, ולהאמין באנשים, הדרך המוכרת שלה לעשות זאת הייתה להדחיק את הפגיעות שהאנשים פגעו בה, כי אם היא תזכור היא לא תהיה מוכנה לתת להם מקום בחייה. היא אמרה לפסיכולוגית למשל שהיה לה קשה להאמין שקוואמי ידידה יכול היה להסתיר מבחורה את עובדת היותו הומו ולשכב איתה, כי אנשים שעושים מעשים כאלה היא לא משאירה בחייה. אולם היא לומדת במהלך הטיפול שלה לראות את האנשים כמו שהם, אך גם לסלוח להם על חולשותיהם. כך עם קוואמי, כך גם עם אביה למשל, שהרצון שלה להאמין בו, גרם לה לסרב לראות ולהכיר בחוסר האחריות והנאמנות שלו שנים ארוכות, עד שביום ההולדת של אימא שלה פתאום צפו כל אותם זיכרונות והיא הצליחה לראות אותו על פגמיו, אבל עדיין לאהוב אותו ולקבל אותו.

השאלה שפטריק/דיוויד שאל אותה בסיפור השלישי, אם היא רצתה שהוא יתגנב משם באמצע הלילה, שקולה לדרך ההתמודדות הקודמת שלה. את הדברים שמכאיבים לה, את הדברים שהיא לא רוצה לחשוב עליהם, היא דוחפת לאיזושהי פינה עד שהם עוזבים אותה, אבל זו עזיבה שאין לה שליטה עליה, עזיבה שמוחקת זיכרונות מעברה. עכשיו היא מעדיפה להיות זו שמשלכת מחייה את מה שלא טוב לה, אבל באור יום, מתוך זיכרון וידיעה מלאה.

העולם שארבלה רוצה לחיות בו, הוא עולם שהיא רואה בו את האנשים, ואת הפגיעות שלהם, ומתייחסת אליהם כשווים. עולם שבו הכוח הוא אצלה להסכים ולסרב. והיא לא מטשטשת את עצמה כדי למנוע מעצמה בחירה. עולם שבו היא סולחת לאחרים ולכן גם יכולה לסלוח לעצמה, ולחיות עם עצמה בשלום מבלי להצטרך להחביא דברים מתחת למיטה.

האופטימיות של ארבלה, והרצון שלה להאמין בטוב שבעולם למרות הכול, ולא לתת לאונס להגדיר אותה, משקפים כנראה גם את הרצון של יוצרת הסדרה מיקיילה קול להעניק לעונה סוף אופטימי. 

היא לא מעניקה סוף אופטימי במובן הזה שמערכת המשפט הצליחה למצוא את האנס ושיש בעולם מערכת צדק שעובדת, כי זו הייתה התמה של הסדרה לאורך כל העונה, שרוב הפושעים לא באים על עונשם, ומיקיילה לא יכולה לתקן את העולם, העולם הוא כפי שהוא, והיא רואה אותו כפי שהוא. אבל היא כן חושבת שגם אם אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אנחנו יכולים לבחור לשנות ולטפל בעצמנו, הרוע בעולם לא חייב להגדיר אותנו, ולכן היא מעניקה סוף שמח לדמויות הראשיות מבחינת ההתקדמות האישית בחייהן.

ארבלה מפרסמת את הספר שלה בהוצאה פרטית, ומקדישה את הספר לחברתה הטובה טרי. הפרסומת של טרי משודרת בטלוויזיה וכולם יושבים יחדיו בדירתה של ארבלה לצפות בהצלחתה של טרי שנמצאת שם עם קאי, מי שכנראה הוא בן זוגה הנוכחי. קוואמי נראה שם ללא בן זוג, ולא ברור אם זה רק מקרי שבן זוגו לא הגיע, או שהוא נפרד בינתיים, אך ראינו בפרק הקודם שהוא הצליח לנהל קשר אינטימי עם בן זוג שכלל יותר מקיום יחסי מין, וקל לנו להאמין שגם זה יהיה עם בן זוג אחר הוא יצליח לעשות זאת שוב.

הפרק מסתיים בארבלה שמגיעה למפגש קוראים, ומתחילה להקריא מספרה, אנו רואים דרך פלאשבק איך כאילו כל אירועי העונה מתנקזים לתוך הספר, ובדיוק כשארבלה מתחילה להקריא מהספר, על מסך הטלוויזיה מופיעה המילה "הסוף", אנחנו לא צריכים לשמוע את ארבלה מקריאה בפועל את מה שהיא כתבה, אנחנו עברנו איתה את המסע שהביא אותה לשם.

שיתוף ב facebook
שתפו
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

להרוס אותך, פרק 11, BBC, HBO

להרוס אותך, עונה 1, פרק 11 – הספר והכריכה

דיון בפרק "תרצו לדעת מה המין" (Would You Like to Know the Sex). הפרק האחד עשר

להרוס אותך, עונה 1, פרק 8, קרדיט צילום: Natalie Seery/HBO

להרוס אותך, עונה 1, פרק 8 – וצדקנו במשפט

דיון בפרק "קו ספקטרום גבול" (Line Spectrum Border), הפרק השמיני בסדרה "להרוס אותך"

להרוס אותך, HBO

להרוס אותך, עונה 1, פרק 6 – כן לא שחור לבן

דיון בפרק "הברית" (The Alliance), הפרק השישי בסדרה "להרוס אותך"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.