דוגמה בולטת אחת לבעייתיות הזו אפשר למצוא באופן שבו נבנתה עלילת הצעת הנישואים של בארני לרובין.  הצעת הנישואים שלו היא שיאה של מניפולציה ארוכה שנועדה לגרום לרובין להסכים להתחתן איתו, וכוללת בין היתר הודאה בשכרות-לכאורה על אהבתו אליה, יציאה עם קולגה שלה, וריגול אחריה ואחרי החברים שלהם (שלאחר מכן נרמז שהוא לא באמת מפסיק בנקודה הזו).

בפרקים שקודמים לחשיפת המניפולציה אנחנו רואים כיצד היא עובדת: הסדרה מתארת את רובין כמי שבדיעבד נופלת בפח המניפולציה, ונהפכת לאובססיבית לבארני, עד כדי צורך בהתערבות של חבריה – זה עולה לה במחיר חברתי ונפשי.

לאחר שבארני חושף את המניפולציה, רובין מסבירה לו מדוע משמעותה היא שלעולם לא יוכלו להיות יחד, ואז הוא מציע נישואין, והיא מסכימה.

האם האהבה שיש בין בארני ורובין חזקה יותר מהמניפולציה הזו? הקשר בין בארני ורובין מתחיל בעונה הרביעית, ומסתיים זמנית בהחלטה משותפת של שניהם שהם לא טובים זה לזה. על החלק של הקשר שבא לאחריו, בעונה השמינית, מאפילה המניפולציה של בארני. כלומר – להסכמה של רובין חסרה כמות נכבדה של הקשר על המסך שיסביר מדוע זה הצעד הנכון עבורם – לפחות נכון לפרק של הצעת הנישואים. כמובן, ההנחה שלרובין אין את ההקשר הזה אינה בהכרח נכונה, אבל כאן נכנס אלמנט נוסף ולא פחות בעייתי בדרך שבה רובין מגיעה להחלטה הזו, והוא חלקו של טד בעניין.

טד הוא גם אחד מהקורבנות של אותה המניפולציה, כאשר בארני מכוון אותו לספר לרובין שבארני עומד להציע נישואים לקולגה שלה, פטריס. זאת מתוך המחשבה שאם טד יצליח לעשות זאת, הרי שהוא בסדר עם זה שבארני ורובין יתחתנו (כי *כמובן* שנדרש האישור שלו, כפי שנדרש האישור של האב הלא-נוכח בחייה של רובין בפרק שלאחר מכן). לכאורה, עבור טד זה אקט של הקרבה: הוא עדיין מאוהב ברובין. בפועל, כאשר טד יושב עם רובין בלימוזינה ומשכנע אותה לתפוס את בארני טרם הצעת הנישואים, הוא עושה משהו *גרוע לא פחות* מהמעשה של בארני: הוא עושה השלכה של הרגשות שלו כלפיה על הרגשות שלה כלפי בארני, תוך לחץ מתון לקבלם כשלה.

רובין מסכימה להתלוות לטד כדייט (אפלטוני) לאירוע שלו, ובלימוזינה כשהוא מספר לה שבארני עומד להציע נישואים לפטריס, היא אומרת שהיא לא מאוהבת בבארני, ואין לה עניין להמשיך לרדוף אחריו. טד לא מבין למה היא מתכוונת כשהיא אומרת "לא", והלימוזינה ממשיכה (ללא ידיעתה) אל אתר הצעת הנישואים של בארני. כשהם מגיעים לשם, טד טוען שהיא כן מאוהבת בבארני, ומצליח לשכנע אותה לנסות לעצור את ההצעה של בארני לפטריס, ולרדוף אחריו, אפילו שהמשמעות יכולה להיות "עשיית צחוק מעצמה" – כפי שטד עשה לדבריו ברדיפה שלו אחריה.

הבעיה של טד היא שהוא מאוהב ברובין אך קיבל "לא" מוחלט, אבל זו *אינה* הבעיה של רובין, שמצליחה לומר בבירור שהיא לא מעוניינת בבארני. גם אם נניח שרובין לא כנה עם עצמה בנושא זה, הסירוב הראשוני המובהק שלה נדמה עוצמתי לא פחות מהשכנוע על ידי טד – מי קבע שאחד מהם יותר משמעותי מבחינת הרגש שלה, או מבחינת השיקול הרציונלי? האם חבר של רובין לא אמור לעודד אותה לשים את כלל השיקולים על השולחן ולהגיע להחלטה פחות נמהרת? גם אם התשובה לשאלה הזו עבור טד היא "לא", הוא אמור לכל הפחות להימנע מלהלחיץ את רובין להגיע לאותה התשובה שלו.

הנכונות של רובין לומר "כן" למרות היחס הדואלי שלה הן לשאלה של טד, והן להצעה והמניפולציה של בארני, יוצרת רושם של דמות שמצויה בקשרים שאינם תומכים או מקבלים – וזו, יש להניח, לא הייתה כוונת היוצרים.