כבודו, עונה 1, פרק 1 – ימשיך כבודו


מדוע אורלי שבדרך כלל נרתעת מסדרות המתארות תאונות בלתי נמנעות דווקא אהבה את הסדרה "כבודו"

בשנות ילדותי המוקדמות הרבו לשדר בטלוויזיה תכניות "זהירות בדרכים" שבהן הראו לצופים כיצד פעולות חסרות אחריות יכולות להסתיים בתאונת דרכים. השלב שבו התאונה כמעט התרחשה לוותה ברעשים של חריקות בלמים נוראיות ובעצימת העיניים שלי מפני מה שהולך לקרות על המסך, כיוון שלמרות שמעולם התאונה לא באמת התרחשה ואיש לא נפגע, לא יכולתי כילדה לשאת את התחושה של התאונה המתקרבת. היום, כצופה בוגרת אני כבר מחוסנת למראה תאונות דרכים נוראיות על המסך, אולם יחד עם זאת, סדרות שכל מהותן היא ש"החורף הולך ומתקרב" עדיין מרתיעות אותי.

כשראיתי את שני הפרקים הראשונים של הסדרה "כבודו", חשבתי על כך שלמרות שהאירוע המכונן של הסדרה הוא תאונת דרכים, ושהסדרה מתארת שרשרת של אירועים המתרחשים בעקבות אותה תאונה שנראים ככדור שלג ההולך וגדל שסופו לא יכול להיות טוב, בכל זאת לא יכולתי להסיר את העיניים מהמסך ולרצות לראות עוד.

הסדרה, למי שטרם צפה, מתרחשת בדרום הארץ ועוקבת אחר שופט השלום מיכה אלקובי (יורם חטב), המגלה כיצד התקופה שאמורה להיות תקופתו הטובה ביותר הופכת לסיוט, שכן, בדיוק בזמן שמועמדתו לבית המשפט המחוזי נשקלת וסיכוייו נראים טובים, מסתבר לו כי שי, בנו בן השבע עשרה (הנראה מגודל למדי לגילו…), היה מעורב בתאונת פגע וברח, ופצע אנושות רוכב אופנוע. אם זה לא מספיק נורא, הרי ששניות לפני שבנו מגיע עמו לתחנת המשטרה כדי להסגיר את עצמו, הוא מגלה שהפצוע הוא בן למשפחת פשע רצחנית שהוא כשופט היה אחראי למאסרם של חלק מבניה בעבר. בניסיונותיו להציל את חיי בנו הוא מוצא את עצמו מצדו השני של החוק, כשהוא מסכן את הקריירה שלו ואולי אף יותר מזה.

כשאני שואלת את עצמי מדוע העלילה הזו, שיש בה לכאורה כל מה שצריך כדי שאעדיף לא לצפות בה, מרתקת אותי, אני מגלה שתי סיבות עיקריות, חוץ כמובן מערכי ההפקה הגבוהים הניכרים, והמשחק המשובח של הקאסט המגוון, ומכאן ואילך ספוילרים מפורטים יותר לפרק הראשון.

כבודו עונה 1, פרק 1
מיכה אלקובי (יורם חטב) ובנו שי (ארז עובד). צילום: ורד אדיר, באדיבות yes

הסיבה האחת היא האופן שבו הסדרה מציגה כמעט כל הזמן, חוץ מאשר במקרה של החטא הקדמון, את הדמויות יותר כקורבן של הנסיבות ושל ערכי הנאמנות המשפחתיים שלהם, ופחות כאשמות מוחלטות. החטא הקדמון הוא כמובן העובדה שאחרי שהוא נכשל בטסט, שי מחליט לקחת את האוטו של אביו בלי רשותו ולנהוג בו, ואז נקלע לתאונה (שאיננו יודעים כצופים איך היא קרתה, אנו מקבלים רק את גרסתו של שי לכך שרוכב האופנוע היה אשם בה), לוקה בהתקף אסטמה וחוזר לביתו כשהוא משאיר את רוכב האופנוע פצוע אנושות על הכביש, ואפילו כשההתקף שלו עובר, הוא בוחר ללכת לישון ולא להתקשר לאמבולנס כדי לעזור לפצוע. לגבי אותו חטא קדמון, ברור שבלי שום קשר לשאלה מי אשם יותר ברגע התאונה עצמה, הרי שאי אפשר לכפור באשמתו של שי לסיטואציה כולה,  כיוון שזה היה ילדותי וחסר אחריות מצדו לקחת את הרכב לסיבוב בלי רשות ורישיון, ושזה היה אכזרי מצדו להשאיר את הפצוע על הכביש. הנסיבות המקלות שלו, על פי אביו, שהן התקף האסטמה והקושי עם ההתמודדות עם מות האם, יכולים להפוך אותו אולי לטיפה פחות נוראי, אולם ברור כי כל צופה הגון, יודע בשעת הצפייה במאורע הזה שככה לא מתנהגים.

העניין הוא שמאותו חטא קדמון, השאלות המוסריות שאתן הדמויות מתמודדות ומהדהדות בנו כצופים, הרבה פחות חד משמעיות. מה אנחנו היינו עושים אם היינו מאבדים את השליטה על ההגה? האם היינו יכולים במצב כזה להמשיך לנסוע ישר? מיכה לא אשם בכך שבנו גנב לו את האוטו וביצע תאונת פגע וברח, מיכה גם לא אשם בכך שהפצוע הוא בן למשפחת פשע שהוא הרשיע כמה מהחברים בה בעבר, כי הוא רק ביצע אז את תפקידו כפי שהיה צריך לבצע. אולם כשמיכה מרגיש שהסגרת בנו למשטרה יכולה לסכן את חייו, ולא רוצה שבנו ישלם בגללו מחיר גבוה יותר מזה שהוא ראוי לו, אפשר בהחלט להזדהות עמו כשהוא מחליט לחשב מסלול מחדש. באותה מידה, לאחר ששי כבר בחר לעשות את הדבר הנכון ולהסגיר את עצמו ולשלם את המחיר על חטאו, לא ניתן להאשים את שי בכך שאביו הכניס לכלא את אותם האנשים ממשפחתו של האיש שדרס. שי גם לא אשם שאביו החליט לשנות פתאום את הגרסה שהוא מסר למשטרה, ומהרגע הזה גם שי עצמו הופך ממי שהבחירות שלו בלבד מסבכות אותו, למי שהבחירות של אנשים אחרים מסבכות אותו.

כלומר, השאלה המוסרית המתעוררת בפרק היא האם זה נכון להתנער מנאמנות למי שהבחירות הבלתי מוסריות שלו מסבכות אותך, או שזה דווקא נכון להסתבך למענו? והשאלה הזו מתעוררת בפרק גם בבקשה של השופט מהקצין הבדואי שיעלים את הרכב שלו. וזו שאלה שאין עליה תשובה קלה, ולא פעם מכיוון שאנו רואים את הנאמנות כערך, קל לנו כצופים לרצות עבור גיבורי הסדרה, שהסתבכו בשל פעולות האחר, שהם יצליחו לא להיתפס.

מה שמביא אותי לסיבה השנייה שאני מוצאת את הסדרה מרתקת בשלב הזה והיא התחושה שלא משנה מה שיקרה, הצפי אינו פסימי.

הצפי אינו פסימי גם כיוון שהמתח נוצר בעיקר מהתחושה האופטימית שאולי באמת זה לא בלתי אפשרי שמיכה ושי יצליחו לא להיתפס. כשמיכה נותן את גרסתו במשטרה על גניבת האוטו למשל, נורא קל לומר לעצמנו שהוא בעצם צודק, כי מבחינתו גנבו לו את האוטו במהלך היום, ושהעלמת הרכב הייתה יכולה לפתור את כל בעיותיו. לא כל כך ברור איך לא עולה בדעתו שיש מצלמות אבטחה בחניון המשטרה ושאולי יזהו שהרכב היה שם, או שמישהו ישים לב שהוא לקח את המסמכים של השוטר שדיווח על הזזת הרכב שלהם בחניון המשטרתי, אבל בזמן שהוא עושה זאת הסיפור שלו נשמע מספיק הגיוני ומשכנע כדי שנאמין שזה יוכל לעבוד, ושאם זה יקרה הם יצאו משם ללא פגע.

אולם גם ברגעים בהם נראה שאין להם סיכוי לא להיתפס, כמו בשעת הגילוי בסוף הפרק שהמכונית "הגנובה" שלהם נמצאה, שמגיע מספר שניות אחרי שהצופים רואים איך הם לא זוכרים את השקרים שלהם כשמעירים אותם באמצע הלילה, אני לא ממש חוששת מסופם הרע. נכון שהעובדה שההיתפסות שלהם בשקרים הקטנים, מעידה על כמה הם טירונים עדיין בכיסוי ראיות, ממש כמו הילד הישר שתמיד תופסים בפעם היחידה שהוא מעתיק. אני לא חוששת להם בשלב הזה, כיוון שגם אם הילד שנתפס מעתיק הוא ישר יותר מאלה שמעתיקים כל הזמן, הוא עדיין צריך להיענש על ההעתקה שלו, ולפעמים לשאת בעונשו זה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לו. לכן גם האופציה שהכול לא יסתדר להם כפי שהם רוצים ושהם יובאו לדין בסופו של דבר, לא נראית לי נוראית כל כך. ייתכן כמובן שהדברים עוד יסתבכו בעתיד עבורם ועבור כל האנשים שהם מערבים בפרשה, אבל ייתכן שאז גם נקודת המבט שלי תשתנה.

אם מוסיפים לכל מה שאמרתי גם את השימוש החכם של הסדרה בפסקול בשירים ישראלים ותיקים ואהובים (לפחות עלי), מתקבל בסך הכול פרק ראשון טוב שמשאיר טעם של עוד.

הסדרה "כבודו" משודרת החל מ-8.4 במוצ"ש בשעה 22:00 בערוץ yes Oh וזמינה בכל עת ב-yesVOD

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.