חיסול סוף העונה


מה קורה בבית האח הגדול כשבעל הבית משתגע? מחשבות על הפרק ששודר ביום רביעי, ה-30 לחודש, ועל סופה של העונה הקשה ביותר של האח הגדול

העונה הזו, כמו שארז טל תמיד חוזר ואומר, שונה מכל העונות. ארז טל צודק. בכל עונה התלוננתי על ההפקה, בכל עונה חשבתי שמשימות מסוימות אכזריות מידי, מבחינה פיזית או נפשית, אבל אף עונה לא ריחמתי כל כך על הדיירים, לא על דייר אחד או שניים, על כולם, או על כמעט כולם. אני לא מדברת רק על אלו שנשארו בבית, שעברו בשבועיים האחרונות התעללות אכזרית במיוחד מצד ההפקה, אלא על כל הדיירים העונה, מינוס קרסנטי בעצם, כנראה היחיד שלא נראה כסובל העונה, מסוג האנשים שיכולים לפרוח במצבים איומים כאלו.

תמיד הייתה איזו תחושת חוסר נוחות מעקצצת מעצם הצפייה בתכנית, ותמיד אמרתי לעצמי: הם בחרו להיכנס. הם רצו את הפרסום, את הכסף, את החוויה, מה שזה לא יהיה. הם ראו עונות קודמות, הם יודעים איך זה. אבל העונה הם באמת לא ידעו איך זה.

אחת הבעיות שלי עם ההפקה, ולא רק בעונה הזו, היא הצמצום והסטריאוטיפיזציה שהיא עושה למשתתפים, ואחת הבעיות שלי עם עצמי, היא שאני זורמת עם הצמצום הזה. גם לי קל לשפוט אנשים על פי המאפיינים הגסים והבולטים ביותר. זו אחת הסיבות שהתחברתי בתחילת העונה לשי חי, כי הוא ענה על הצורך שלי לקטלג את הדיירים לסטריאוטיפים, זו פרחת אינסטוש, זה דושבג זחוח וכולי. באופן מוזר, שי חי היה סוג של בבואה של ההפקה בתוך הבית. ההפקה מציבה לנו סטריאוטיפים בתחילת העונה, לועסת אותם, מערבבת קצת, ואז לבסוף יורקת סטריאוטיפים אחרים, שהם כאילו התפתחות של הראשונים, סטריאוטיפים שעברו "תהליך". ואז יש לנו את פרחת האינסטוש שבעצם יש לה לב זהב וחוכמת חיים, יש לנו את הדושבג הזחוח שהוא בעצם רק ילד שמחפש אהבה וכולי. ואז אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו, כי העונה מסתיימת בסוג של זיכוך, ואנחנו, אנשים טובים שכמונו, לא רק בחרנו בטוב, אלא גם כביכול "השכלנו" לגלות את אופיו האמיתי שהסתתר מאחורי הסטריאוטיפ. אבל לא כל הדמויות מקבלות טיפול אינסטנט מזכך כזה, רק אלו שעשו את הטוב והישר בעיני ההפקה, רק הנבחרים. אחרים נזרקו לשולי הדרך.

הפעם, אני מרגישה, כולם נזרקו בצורה זו אחרת לשוליים. זה כבר לא משנה אם בשבוע האחרון ההפקה תזרוק עליהם קונפטי ומלאכים ישירו שירי הלל, כי הנזק כבר נעשה.

בעצם, מה שקרה העונה, הוא שאנשים נכנסו לעונה שכולה משפט שדה אחד ארוך, שהתחיל בפינה של שי חי, המשיך דרך צעקות הקהל והפידבקים שההפקה העבירה דרך "משחקי האח" והגיע לשלב ההוכחות הסופיות בשתי המשימות האחרונות, בהן עומתו הדיירים עם הביקורת כלפיהם, דרך ביקורי דיירי העונות הקודמות, המודחים והטוקבקים. בשבוע הגמר נותר רק למושבעים להוציא את מכשירי הסלולרי שלהם ולסמס למי שצבר לזכותו הכי הרבה נסיבות מקלות.

ראיתי בלייב שיחה בין כמה מהדיירים על ספסל העישון. אני לא זוכרת אם זה היה עמרי או שמא קסניה, אבל אחד מהם אמר שהוא לא אוהב את המשימות האלו. כאמור, האח הגדול הודיע לדיירים שהמשימות נועדו "להכין אותם לחיי הסלבריטאות" ולביקורת שהם יקבלו בחוץ, אך עמרי או קסניה, אמרו שהם היו מעדיפים להתמודד עם זה ביציאה, לקפוץ בבת אחת למים. אני מסכימה עם מי שזה לא היה מביניהם כי המשימה הזו רק מורטת את עצביהם, משפילה אותם שוב ושוב, שמה אותם במצב של התגוננות תמידי מבלי שיוכלו להתמודד עם הביקורת באופן הוגן. בחוץ הם יכלו לבחור למה להקשיב,  מה לקרוא, איך ומתי, הם יהיו גם מוקפים בני משפחה וחברים. כרגע אני מרגישה כאילו הם עכברי מעבדה שכלואים במבוך אכזרי ופוחדים לצאת ממנו, כי שליט המבוך מספר להם עד כמה אכזרי העולם שבחוץ, עדיף להם להישאר אצלו.

אני מבינה היטב את המודחים שסירבו להשתתף, לא הופתעתי שתמר לא הייתה שם. אלו שכן בחרו לבוא, רובם באו מתמימות, כדי לעודד דייר אהוב וניסו שלא לפגוע באמת בדייר אותו בחרו להדחה, מבלי להבין שבעצם הגעתם לשם הם פוגעים.

רינת פליישר האח הגדול

רינת פליישר בזמן ההדחה. קרדיט: שידורי קשת

 

אני הכי התרשמתי מרינת. היא הייתה מקסימה, גם כלפי ברק, אבל בעיקר כלפי דודו. הביקורת שלה עליו הייתה ישירה וממוקדת, חד משמעית, כמו שאוהבים להגיד בעונה, אבל היא נבעה מחיבה ודאגה. רינת רואה את המורכבות שבדודו, היא לא רוצה להשפיל אותו אלא להפך, להושיט לו יד. זו הייתה הדוגמה הטובה ביותר כיצד אפשר לתת למישהו את כל האמת, אבל לא בפרצוף, אלא היישר ללב.

רוב הדיירים באו כדי "להרים", גם אם בחרו דייר להדחה, לא ניסו לפגוע בו או בשאר הדיירים. היחידים שבאו לנקום היו קרסנטי וארבל, לגבי ארבל, חבל לי, זו לא הנקמה שלה, גם אם היא נפגעה בזמנו מדודו בתקרית השקשוקה. בסך הכול היא הסתדרה טוב עם הדיירים, למעט דודו ופלורי, שאיתם היו לה תאקלים פה ושם. את קרסנטי לא הקרינו הפעם, שומרים אותו לשבת.

שני דיירים באו לסגור חשבון, וגם על כך הצטערתי: מייקי ואור. הסיפור שלהם היה רציני וטעון יותר מהתקפת זעם רגעית בצלחת שקשוקה, אז אני יכולה להבין את הכעס שלהם על עמרי כמו שיכולתי את התהליך שהוא עבר בסיפור, אין פה טובים ורעים בסך הכול. אני  חושבת שאלו שתי שיחות שהיו צריכות להתרחש בעונה, פשוט לא במעמד הזה.

בדיון של אור ועמרי, הבנתי את שני הצדדים, שלו ושלה, וחשבתי ששניהם טועים בקשר לשאלה "למי מגיעה התהילה על עזיבת שי חי", לאור או לקבוצה. לדעתי הכבוד מגיע בעיקר להפקה, לסיועם הנלהב מידי של האוהדים ולאופיו הנפיץ של שי חי עצמו.

המשפט שאור אמרה לברק, על כך שהוא נפלא או משהו כזה כי הוא בחר בה לחברה, נשמע רע וצורם, אבל העובדה שארז וקורין חזרו עליו ולגלגו עליה, גרם לי לחזור אליו לרגע ולתהות למה הייתה הכוונה. בווידאו שהיא הראתה לעמרי רואים אותו כועס על כך שהיא אומרת שרק ברק היה נאמן לה. ברק בעצם בחר באור אחרי ההדחה של מייקי. עד אז הוא כן ניסה להיות בסדר עם כולם. היו לו התפרצויות זעם על שי חי, אבל הוא גם זה שדיבר איתו כל הזמן. בהדחה הפומבית ברק היה היחיד חוץ מאור שבחר להעמיד בגלוי את שי חי ותני וסימן את עצמו כאויב לצד אור. לדעתי לכך היא התכוונה. ברק בחר בה על פני הניטרליות הבטוחה, על פני הקבוצה.

אז אין לי תלונות כלפיה בגלל המשפט הספציפי הזה, יש לי כן בעיה עם כל המשפט כולו שערכה לעמרי, מפני שבכך היא שיתפה פעולה עם ההפקה, ומאור ציפיתי שתבין את זה. אני מבינה את כל הטענות שלה לעמרי, וכולן היו צריכות להיאמר, פשוט לא בפורום הזה, אור לא הייתה צריכה לתת לעצמה להיות הכלי שבו ההפקה משתמשת כדי להלום בדייר. היא לא הייתה צריכה לקחת חלק במשפט השדה.

דודו וברק האח הגדול 7

דודו וברק. צילום מתוך האח הגדול 7

מיום ראשון בקושי היה לי פנאי להציץ בלייב, אבל כן יצא לי לראות דקה אחת, של ברק ודודו על ספסל העישון. הם פטפטו כשצעקות נשמעו מרחוק. לא שמעתי מה אמרו אבל זה היה משהו רע לדודו, הפנים שלו התכרכמו, הוא נראה כמי שעומד לבכות. ברק ניגש אליו וחיבק אותו, משמיע באוזניו מילות עידוד. לרגע הוא פנה לצועקים ואמר: אבא שלכם גם. כנראה שזה היה קשור למה שצעקו. דודו אמר לו משהו כמו: אני לא צריך את זה, רק את החיבוק שלך. זה היה מסוג הרגעים שנדיר לראות בערוץ 2, אפילו בערוץ 26 הם לא שכיחים, ולא מפני שאינם קורים באמת בבית. אלו הם רגעי החסד הקטנים האלו שבהם אני נזכרת מדוע אני מתמכרת בכל פעם מחדש לאח הגדול למרות הביקורת, ואיך התכנית הזו הייתה יכולה להראות, לו ההפקה הייתה יותר מתעניינת ברגעים הקטנים האלו ושמה עליהם זרקור.

אבל מה לרגעים כאלו ולעונה הזו, שהיא יותר גרנדיוזית מכל עונה קודמת, שהיא שונה מכל העונות? זו באמת הייתה עונה שונה עבורי, מקווה שהיא זו שתגמול אותי מכל העונות שיבואו אחריה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.