הקוטלת שאין לה אלוהים


לבה של "באפי" הוא המלחמה בין טוב ורע, אבל האם קיימת בסדרה השגחה אלוהית? על דת ב"באפי קוטלת הערפדים"

הכתבה פורסמה לראשונה באתר "המסך המפוצל" ב-10/01/2008

הכתבה מכילה ספוילרים לכל העונות של באפי
Doyle: I've been sent by the "powers that be".a
 ?Angel: The powers that be what
a(City of)...)

ברבים מסרטי האימה, כמו "תינוקה של רוזמרי" או "אות משמיים", אלוהים הוא נוכח-נפקד, בשעה שהשטן וחסידיו לוקחים שליטה על העניינים. ברבים מסרטי הנעורים מתבצעות עבירות מוסריות כמו קיום יחסי מין או מלכות כיתה מתנשאות המתעללות בנחותות מהן. העונש (שברובו אינו פרופורציונאלי ל"חטא") אינו מאחר לבוא. המוסריות הזו היא יהודית-נוצרית וסדו-מזוכיסטית: כולם מושחתים וצריכים להיענש. האם "באפי קוטלת הערפדים" דוגלת באותם כללים מוסריים? האם באפי דתייה?

לבה של הסדרה הוא המלחמה בין טוב ורע – צלבים משמשים כדי להרתיע ערפדים, נדונים נושאים כמו גאולה, משמעות הקיום וכפרה – אך האם קיימת ב"באפי" השגחה אלוהית?

הגורם הקרוב ביותר לכך הם "הכוחות שהינם" (PTB). הם בלתי ניתנים לאיתור, קפריזיים, לא ממש אומניפוטנטיים וייתכן שמשרתים מישהו (או משהו) עליון יותר. הם מכוננים קשר עם העולם באמצעות שליחים. הדמות "הדתית" ביותר (כנראה) הוא ויסלר, ה"שד" האחראי על האיזון בין טוב לרע. הם אולי סייעו לווילו בהחזרת נשמתו של אנג'ל, הם אולי החזירו את אנג'ל מהגיהינום (ואולי לא), יתכן שהם היו אלו שהורידו את השלג ב-Amends.

אנסה להתייחס לנושא הדת בבאפי בהקשר היהודי-נוצרי בלבד, למרות שניתן למצוא בה גם חופן של בודהיזם, נגיעות של אקזיסטנציאליזם וקורט וויקה.

בפרק "שיחות עם אנשים מתים", ערפד שבאפי הכירה כשהיה אנושי, קוטע את העימות הפיזי ביניהם כדי לשאול אותה שאלה:

Holden: Oh, my God!a
Buffy: Oh, your God what?a
Holden: Oh, well, you know, not my God, because I defy him and all of his works, but does he exist? Is there word on that, by the way?a
Buffy: Nothing solid.a

a(Conversations with Dead People)a

תשובתה של באפי דומה לתגובות אחרות שלה בנושא דת. היא משתמשת באירוניה ובהומור על מנת להתחמק מהנושא, ממש כמו ג'וס עצמו. אך תשובתה המעורפלת לשאלה האולטימטיבית באשר לקיומו של אלוהים משמעותית יותר מן הנראה לעין, ופותחת כמה שאלות מורכבות על תפקיד האל, דת ותאולוגיה בסדרה.

כשהולדן שואל את באפי את השאלה הזו, הוא מניח שיתכן שמעמדה מעניק לה ידע סודי כלשהו. את עצמו הוא מציב בצד השני, כאופוזיציה לאלוהים. תשובתה של באפי מבטאת לא רק את האמביוולנטיות של הסדרה כלפי הדת, אלא גם את חשיבותה האובייקטיבית – הצורך במשהו יציב ומוצק שיהיה אפשר למקם ולמסגר הן על ידיה של באפי והן על ידי הצופים. את האמביוולנטיות הזו אפשר לראות בשני חלקי התשובה: Nothing ו-Solid.

Solid
בסדרה קיים שימוש במים קדושים ובצלבים, בטקסים מיסטיים רבים הקשורים למסורות יהודיות-נוצריות ובמלחמה בין טוב ורע שהיא החלק הארי של הסדרה, וגם השדים עצמם מעריצים וסוגדים לחפצי פולחן.
חלק מהאנשים במסגרת "לימודי באפי" מנסים לקשר את הסדרה עם תחום האמנות הדתית, או עם יצירה העוסקת בדת או בתוכן דתי-אתי. חובבים ומלומדים מצאו בסדרה אנלוגיות לזרמים בנצרות או מודלים להתנהגות אתית. הדמויות ב"באפי" וב"אנג'ל" נתפסות לא אחת כמקבילותיו של ישו, שיורדים לגיהינום ובחזרה ומקריבים את עצמם למען הטוב בעולם.

דעה קיצונית פחות גורסת כי אנשים צעירים ללא שיוך דתי, "מאמצים" להם דמויות תרבות בכלל ודמויות מ"באפי" בפרט. ובאין משהו מוצק וקבוע, יוצר הסדרה, ג'וס וידון, נמשח לאל שאליו אפשר להפנות שאלות ותלונות, וגם ציפייה שיאשר את פרשנות החובבים לטקסט שיצר.

בפרק Beer Bad בעונה הרביעית אומר אחד מהסטודנטים השתויים:

"There will be no Thomas Equines(*) at this table"

ובכך ממחיש בצורה מדויקת את הריחוק בין התאולוגיה המסורתית לבין העולם העל-טבעי של "באפי". ועם זאת, למרות שהדגש על סוגיות אתיות מורכבות מתקשרות בהכרח לאסוציאציה תרבותית של אתיקה עם דת, הסדרה מציעה לעתים רחוקות – אם בכלל – פתרון אלוהי כלשהו לסוגיות אלו.

Nothing
חוקרים אחרים שבדקו את הצד הדתי של הסדרה הסיקו כי היא אינה דתית כלל, ולמעשה אתאיסטית. למרות החשיבות של רעיונות כמו הקרבה, גאולה וכפרה והגוונים הנוצריים שהיא כביכול מציירת, הסדרה בפירוש אינה נוצרית. למרות שבסדרה מוצגים טקסים דתיים והחלטות אתיות בצורה רצינית, הנוכחות של סמלים נוצריים מסורתיים, כנסיות והאלוהות עצמה מוצגת במעט לעג.

אפילו וידון עצמו תיאר את עצמו כ"אתאיסט זועם". בקומנטרי לפרק "הגופה" הוא אף אומר ש"הבריון מהשמיים" אינו קיים ואינו עומד לרדת על מנת לשפר את מצב העניינים. גם עבור הדמויות ב"באפי" הדת אינה הכרחית. למעשה, הם אדישים לה.

רצון חופשי

Conservative Girl: Have you accepted Jesus Christ as your personal savior?a
Buffy: Uh, you know I meant to, and then I just got really busy.a

a(The Freshman)a

הצהרתה של באפי מיד לאחר הבסתו של דרקולה בפרק "באפי נגד דרקולה", כי היא "מתפוצצת מרצון חופשי" אופיינית להשקפה האירונית של הסדרה כלפי הדת המסורתית. או אם לצטט את איתן גשם על "נערת הנבואה":

"האם גורלנו מוכתב מראש או שאנו שולטים עליו? לכאורה, התשובה ברורה – לבאפי הוכתב גורל מראש, והיא אכן מתה ע"י המאסטר. אלא שבפועל, המסר קצת שונה – נכון, הנבואה הוגשמה והמאסטר הרג את באפי, אבל המוות שלה היה קליני בלבד. כלומר: הנבואה לא צדקה לגמרי. ווידון שולח כאן, לדעתי, מסר חשוב במסווה של עמימות – האדם הוא שמכתיב את גורלו. הנסיבות – המשפחה, החברים והאופי, מכתיבות את הגורל ולא להפך. בסופו של דבר, הבחירה להילחם במאסטר לא הייתה ה"גורל" אלא הייתה הבחירה האוטונומית של באפי. זו תפיסה הומניסטית שמאפיינת את וידון ונוגדת את עקרונות הדת. מה שיפה הוא שווידון משתמש בדימויים דתיים כדי להעביר את הרעיון הזה – זאנדר ואנג'ל מוצאים את גופתה של באפי בסיטואציה שרומזת על קדושה – בכנסייה, עם נרות, עם צלב על גופה וכדומה – אבל המסר הוא הפוך – לא דת ולא נעליים".

יחסיה של הסדרה עם הדת יכולים להתחלק לארבע קטגוריות כלליות:
1. מעשים (החלטות אתיות והקרבות)
2. סמלים וטקסים
3. טוב ורע
4. מיתולוגיה (ערפדים, שדים, הקוטלת)

קורבנות
בסוף העונה השנייה עומדת באפי בפני דילמה אתית קלסית: להרוג את אהובה שנשמתו הוחזרה לו או להיכנע לסוף העולם. בדילמה הזו קיים טשטוש בין מושגי טוב/רע וגאולה/עונש, כאשר באפי בוחרת לשלוח לגיהינום נשמה שחזרה בתשובה. אם יש פה רמז לנוכחות אלוהית כלשהי (ואם לא, מה מקורה של נשמתו של אנג'ל ומי ברא את הגיהינום שאליו נשלח?), נראה כי היא פועלת בניגוד או מחוץ לסדר האלוהי.

סמלים וריטואלים – שדים בפעולה

Giles: It's a reliquary. Used to house items of religious significance. Most commonly a finger or some other body part from a saint."a
Buffy: Note to self: religion creepy.a

a(What's My Line I)a

הסמלים והריטואלים בסדרה הם אולי הסמנים הבולטים ביותר למסורת דתית, אך עם זאת, לכל אורכה מתקיימים מחוץ לכל מוסד דתי, תאולוגי, אתי או חברתי כלשהו. בדומה לכך שטוב ורע אינם "עצמים" אלא מעשים, גם החפצים האלה אינם מוגדרים לפי מה שהם, אלא לפי השפעתם.

בכוחו של הצלב שעל צווארה של באפי לדחות ערפדים מכיוון שהוא קשור למסורות עתיקות. ועם זאת, אותו הצלב בדיוק ניתן לה על ידי ערפד שהיה מרושע עד שקללה צוענית העניקה לו נשמה. כלומר אין משמעות לצלב עד שהוא דוחה ערפד, ואין משמעות לנשמה עד שהיא נעדרת. במקום לטעון שהצלב של באפי, מקורו בכוח נוצרי, או שהערפד הוא סמל לרשע שטני, הטענה היא שמשמעותם מונחת בפרשנות שניתנת להם. כך יכולה הסדרה להתפרש גם כדתית וגם כאתאיסטית (א-תאולוגית).

על אף שצלבים ומים קדושים נמצאים כביכול "בצד של הטובים", עיקר הריטואליות מתבצע על ידי השדים: משיחת הילד המעצבן ב"נערת הנבואה" תוך כדי הקראת קטעים מספר ישעיהו, ביצוע טקס החייאה למאסטר, הטקס שספייק מבצע על מנת להחזיר את בריאותה של דרוסילה וכו'.

ולמרות שספייק אומר: "פחות טקסים ויותר כיף", ערפדים ושדים קשורים ומקבלים יותר מושגים הנובעים ממסורת, כמו שימוש בטקסטים עתיקים, נבואות ושפה בסגנון המטיפים האוונגליסטים, חולשה למנהיגים דתיים כריזמטיים והכמיהה לשוב ל"דור הזהב" ולהחזיר עטרת השדים ליושנה.

טוב ורע – צידוק הדין

Spike: I'm not good, and I'm OK.a

a(Tough Love)a

הרע, בתפקידו כ"אחר", מחייב את קיומו של הטוב. הערפד, לפחות מאז דרקולה של בראם סטוקר, נחשב כרע, מתנגד לסדר ולדת הנוצרית. מה שמייחד את "באפי" הוא שחוץ מרתיעתם מפני סמלים נוצריים, הערפדים בסדרה אינם מתנהגים כאילו הם מתנגדים למהותה של דת כלשהי. הם אינם משתתפים במלחמת קודש קוסמית כלשהי, אינם נבחרים או מקוללים, או נחשבים כמילותיו של ואן הלסינג – "arrows in the side of Christ". הם פשוט הם.

בפרקים הראשונים של "באפי" ערפדים מתוארים כ"רשע טהור", כיצור שחי בגופו של האדם שאת חייו לקח וחולק את זיכרונותיו, אך אין לו נשמה. חלוקה זו אינה ברורה או מוחלטת, האם זיכרונותיו של אדם נפרדים מנשמתו? ב-"Doppelgangland" באפי מנחמת את ווילו שפגשה את עצמה-האפלה ואומרת לה שאין כל קשר בין אישיותו של הערפד לבין אישיות האדם שפעם היה, ואנג'ל מתחיל להתערב ואומר: "ובכן, למעשה…" ומפסיק. רוב המשך הסדרה מוקדש לבחינת המשפט הבלתי גמור והמעורפל הזה של אנג'ל, שבעצם מייצג הן את הערפד והן את האדם, ומי שממחיש את העובדה כי אי אפשר למתוח גבול ברור בין השניים וכי אין דבר כזה טוב מוחלט או רע מוחלט.

על אף שדו-המשמעות הזו נשזרת לכל אורכה של הסדרה כחוט השני, דמותו של ספייק היא המען הישיר של דיון זה. הוא מתחיל כערפד חזק ומרושע ועובר שורה של שינויים, כאשר דמותו משמשת לבחינת התחומים האפורים בין טוב ורע, בין אנושי ללא אנושי. ספייק הוא הווריאציה על פנטזיית הסייבורג, עם טוויסט אירוני שבו ה"צ'יפ" הופך אותו לאנושי יותר.

לקרוא למישהו "רע", פירושו להוציא אותו מאחריותנו. איננו מפחדים כאשר מפלצות מתנהגות כמפלצות אלא כאשר בני אדם מתנהגים כך. בהקשר זה, אנו יכולים ללמוד מתגובותינו לספייק. איננו מזועזעים מהרציחות שביצע בעבר, אלא מניסיון האונס על באפי שמתרחש לאחר שהתרגלנו להתייחס אליו כאל אנושי. טוב ורע. שני הכוחות המנוגדים זקוקים אחד לשני ולעתים מתמזגים אחד בתוך השני. באפי וספייק מבצעים את המיזוג הזה, המבולגן, המלוכלך וההרסני – הלכה למעשה.

בפרק "באפי נגד דרקולה" מאלץ אותה דרקולה להתעמת עם האפשרות שמי שהולך לישון עם מפלצות, הופך למפלצת בעצמו. באפי, למרות שלעתים היא מביעה התנגדות לייעודה, אינה מפשפשת בשלב זה בשורשי כוחה או בחשיבות מאבקה למען הטוב. במפגשה עם הערפד המיתולוגי נאלצת באפי לשאול שאלות לגבי תפקידה ושליחותה. האם הקוטלת היא, אחרי הכול, בסך הכל רוצחת? האם בקובעה אילו שדים יחיו או ימותו, ובכלל מי הוא שד, משחקת באפי את אלוהים? מה מקור כוחה, טוב או רע?

ג'יילס אומר: "The secret to defeating Dracula is in separating the fact from the fiction". המפלצות נמצאות באזור האפור בין העובדות והפיקציה. באמצעותן אנחנו מגדירים את האלוהי. טקסטים דתיים מסורתיים – כתובים או לא-כתובים – הם בעצמם אזורים שבהם הפער בין עובדות לפיקציה מפסיק להתקיים. הפרק "באפי נגד דרקולה" הוא התגובה לשליטה שלמיתולוגיות יש עלינו ולתפיסתנו את המציאות.

מיתולוגיה: מהגיהינום לגן עדן ובחזרה

Buffy: You know, I just… I woke up, and I looked in the mirror, and I thought, "hey, what's with all the sin? I need to change. I'm… I'm dirty. I'm, I'm bad with the… sex and the envy and that, that loud music us kids listen to nowadays. W–" (sees that the guy isn't buying
it) Oh, I just suck at undercover. Where's Ken?a

a(Ann)a

הבסיס המיתי של הסדרה הפוך לרעיון גן העדן היהודי-נוצרי. כפי שג'יילס אמר, בניגוד למיתולוגיה הפופולרית, כדור הארץ בראשית דרכו היה מאוכלס בשדים טהורים. גם טארה מספרת לנו שקיימים מיליוני ממדים "גן עדן-יים". גן העדן שבאפי שהתה בו איננו בהכרח גן העדן שאנו מכירים מהתורה. שאלתה של אניה: "אתם חושבים שהיא הילכה על עננים כשהיא נועלת נעלי בירקנשטוק ומנגנת על נבל?", מגחיכה עוד יותר את רעיון גן העדן המסורתי.

בכל מקרה, גן העדן של באפי היה כנראה מקום של שכחה ואינות. אפשר לראות מהפרקים "נעלמה" ו"טאבולה ראסה" שהיא מחזירה לעצמה מעט משמחת החיים שלה רק כשהיא בלתי נראית או שוכחת מיהי באמת. בריחתה מחיים של אלימות, פחד ואי ודאות מקבלת תהודה גם ב"שוב נורמלית", שמיקומו באמצע העונה השישית איננו מקרי. גם בית החולים לחולי נפש הוא מין גן עדן שאין בו מפלצות והוריה שוב ביחד. כל הרעיון המיתולוגי בסדרה מבוסס על האפשרות שניתן לחתור תחתיו. פרקים כמו "באפי נגד דרקולה", "שוב נורמלית" ו"סופרסטאר" הם דוגמאות לאופן שבו הסדרה שומטת את הקרקע מתחתיהם ומאיימת על ההנחות שנקבעו בהם. "Chosen", הפרק האחרון, הוא אולי שיא החתירה של הסדרה תחת עצמה: וילו מבצעת כישוף ההורס את שושלת הכוח שעובר מקוטלת אחת לאחרת, ובכך תוקפת "באפי" את המבנה החברתי שקבעו " bunch of men who died thousands of years ago".

כל הדוגמאות שמניתי ממחישות קשר לדת המסורתית ומערכת תאולוגית, אך אינן מניחות לקשר הזה להישאר יציב. הן מודות בקיום נרטיבים דתיים ממוסדים בסדרה, אך עם זאת, יוצרות מתח בין הנושא הדתי וסמליו לבין ההתנגדות להכרה בסמכות אלוהית כלשהי.

העונה השישית, שמתרכזת במאבקה של באפי לקבל את היותה בחיים ובהידרדרותה של וילו למגיה שחורה, היא העונה התאולוגית והפילוסופית ביותר, והעונות המוקדמות מובילות אליה ואל האפלה והניהיליזם שבה. כמעט מתחילתה של הסדרה אנו יודעים כי על באפי נגזר למות צעירה, שאין טוב נעלה ושטוב ורע הם מושגים נדיפים. אך רק בעונה השישית אנו פוגשים באפלה האמיתית. ולמרות שסופה של העונה וגם סופה של העונה השביעית (וסוף הסדרה) מציעים לנו מעין גאולה, זו גאולה שאינה שוללת ריקנות ופסימיזם. בדומה לפרק הפותח את העונה השישית שבו עולה באפי מן הקבר, בסוף העונה היא שוב מטפסת מתוך הקבר, אך הפעם אל אור היום.

ובכל זאת, אין דרך חזרה אל התום של עונות מוקדמות יותר. באפי וחבריה מגלים שהם יכולים להמשיך הלאה, אך מתוך ידיעה שאין יד מכוונת. החיים הם לא הגיוניים, כואבים וחסרי משמעות, אך יש סיבות להמשיך לחיות אותם ויש דברים בעולם ששווה לאהוב וליהנות מהם. בפרק האחרון, כשבאפי מחייכת אל עתיד מואר, שוב נשאלת השאלה "לאן אנחנו ממשיכים מכאן?", אך זהו סוף שמגלם בתוכו אינספור אפשרויות והזדמנויות.

בסופו של דבר, "באפי" אינה מצביעה על solid או nothing, אלא על שטח דו-משמעי ואפור ביניהם.

***

כתבה זו נעזרה במאמר: "Religion Freaky" or a "Bunch of Men Who Died?"  The (A)Theology of Buffy / Greg Erickson

תומס אקינס היה כומר איטלקי קתולי במסדר הדומיניקני, פילוסוף ותאולוג ותומך בתאולוגיה טבעית, העוסקת בניסיונות למצוא הוכחות לקיומו של האל באמצעים לא על-טבעיים, אלא בדרכים רציונליות כחלק מהעולם הפיזי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.