הנותרים, עונה 3, פרק 6 – איך אתעורר משנתי ואין בלבי אמונה


ניתוח הפרק "Certified" (מוסמכת) בסדרה "הנותרים"

למי שאינו מאמין 
קשה לחיות השנה

(לאה גולדברג)

 

הפרק השישי העונה, שהוא כולו התמקדות בדמותה של לורי (אמי ברנמן הנהדרת), מדלג לסירוגין בין שני צירי זמן: ההווה – ערב יום השנה השביעי להיעלמות הכללית, עת לורי מגיעה לחווה של גרייס בה נמצאים ג'ון בעלה ומייקל בנו וקווין ואביו, והעבר הלא רחוק – כמה ימים קודם לכן עת שהתה בחברתם של נורה ומאט. אבל הפרק התחיל דווקא בעבר הרחוק יותר – שנתיים לאחר יום ההיעלמות העולמי.

באותו יום, מסתבר ערכה לורי מפגש טיפולי עם אמו של סאם, התינוק אותו ראינו נעלם מהרכב של אמו במגרש החנייה בפרק הראשון של הסדרה.

סיפורה של אמו של סאם הוא סיפור קלאסי של "צחוק הגורל", אישה שנאבקה שנים כדי להפוך לאם, מצליחה לבסוף להיכנס להיריון טבעי וללדת, רק כדי שאותו תינוק ייעלם חצי שנה לאחר לידתו באופן בלתי מוסבר. האם מאמינה שכמו שהוא נעלם, הוא עשוי גם לחזור, ולכן היא צריכה לחכות לו במקום שבו הוא נעלם, כדי שיהיה מי שידאג לו כשהוא יצוץ שם שנתיים אחרי, שהרי כתינוק הוא לא יידע למצוא לבדו את דרכו חזרה, והיא באה לשאול לדעתה של לורי האם כמו שבעלה אומר לה, היא צריכה להפסיק לקוות לשובו, או לא. לורי לא יודעת מה להשיב לה, שכן כל כמה שהיא מאמינה בכך שהתינוק לא ישוב בחזרה, ושהבעל צודק, בעולם שבו תינוקות נעלמים במפתיע באופן בלתי הגיוני, האם זה באמת בלתי הגיוני להאמין שהוא עשוי גם לחזור?

הסיפור הזה משמעותי להבנת הלך הרוח של לורי לאורך הפרק, כיוון שהוא מעיד על שלושה סוגים של אופני התמודדות עם הלא ידוע.

  • חיים מתוך השלמה עם כך שכלום לא ידוע לטוב ולרע.
  • חיים עם תקווה/אמונה גם אם היא נוגדת את כל מה שקורה במציאות.
  • חיים חסרי תקווה – אין למה לצפות

לורי המטפלת מבינה שהיא לא באמת יודעת כלום על העתיד לטוב, ולרע, אך היא אינה משלימה עם העובדה הזו, בלבה של לורי אין אמונה בעתיד, רק הגיון ועובדות, ומכיוון שהכול חסר תקווה בעיניה אנו רואים שהיא מחליטה לשים קץ לחייה, אולם ברגע האחרון מתחרטת ומחליטה להצטרף לקבוצת "הניצולים האשמים", אותה קבוצה שהיא כבר הייתה חלק ממנה כשהכרנו אותה בתחילת הסדרה. אני מודה שהפרק הבנתי מתוך דבריה של סאם את ההיגיון בהצטרפות לכת הזו, יותר ממה שהבנתי במשך כל העונה הראשונה, כשהיא אומרת ללורי, שיושבת מולה חסרת מענה, שהאנשים בלבן כבר היו "מכתיבים" לה (תרתי משמע) מה עליה לעשות, זה גרם לי להבין שסוד המשיכה של לורי (וכנראה גם של יתר האנשים) לכת הניצולים האשמים היה בדיוק זה, הרצון להפסיק לחיות בספק, נכון שקבוצת האשמים הלבנים לא הציעה לחברים בה שום תקווה, אבל גם וודאות בחוסר התקווה עדיפה על פני חיים של ספק בעיני אנשים רבים. אנשים כמו שאומרת לורי במהלך הפרק רוצים סוף לכאב שלהם ולפעמים גם הספק הוא כאב.

 

הנותרים 3-6
Ben King/HBO, באדיבות yes

לורי עוזבת כידוע בסופו של דבר את קבוצת הניצולים האשמים, היא מבינה שהעובדה שהם אומרים לאחרים מה לעשות, לא באמת אומרת שהם יודעים טוב יותר מאחרים מה נכון ומה לא, ושהכת הזו גורמת ליותר נזקים מאשר תועלת. אבל האם לורי למדה עם הזמן לחיות בשלום עם הספק?

 

לכאורה, על פי הפרקים הקודמים, היה אפשר לחשוב שכן, שהיא משלימה עם כך. היא התחתנה בשנית, יש לה סוג של עסק של עזרה לזולת עם בעלה, והיא נמצאת במקום טוב יחסית עם ילדיה, וביחסים לא רעים בכלל עם הגרוש. אולם כשצוללים קצת לעומק, אז רואים שמתחילת הפרק ישנם רמזים לכך, שמצבה של לורי אינו בדיוק כפי שניתן היה לצפות.

לורי כפי שנאמר על ידי מאט בפרק הקודם, היא אדם טוב, וכשהיא רואה בני אדם בכאב, היא רוצה לעזור, ויש לה את הכלים הפסיכולוגיים של המקצוע שלה כדי לעשות זאת, אולם להבדיל ממאט שמציע לאנשים נחמה שהוא מאמין בה בעצמו, ואמונה שהוא שותף לה, הנחמה שהיא מציעה בימים אלה היא כולה סיפורים.

היא משתפת פעולה עם ג'ון שכביכול "מתקשר" עם המתים, ועוזרת לו להמציא את הסיפור שהכי ינחם את האנשים שבאים אליו לתקשור. היא אומרת למאט בפרק הקודם כשהם במסעם להחזיר את קווין לג'ורדן שהסיפור שלו, שקווין הוא המושיע, טוב יותר מהאמת שקווין על סף שיגעון והזיות כי מי ירצה לפעול לפי האמת, והפרק אנו רואים שהיא ממשיכה באותו הקו של שיתוף הפעולה עם הסיפורים והאמונות של כל מי שנקלע בדרכה ואיכשהו היא מוצאת את עצמה שוב ושוב מוקפת אנשים שמאמינים בניגוד להגיון ולמציאות באמונות שהיא לא באמת יכולה להיות שותפה להן, אך כמי שפרשה מהניצולים האשמים, ובניגוד לדרך שלה כמטפלת בעבר, היא בוחרת שלא להרוס להם את האמונה במה שהם מאמינים בו ומקווים לו, אלא מעודדת אותם להמשיך בדרכם.

ובמה מאמינים ומקווים כל יתר האנשים סביבה?

מסתבר שכולם רוצים בתקשור עם העולם שמעבר, והם מאמינים שקווין או כמה מדענים שהמציאו מכונה יכולים לספק להם את זה.

אבא של קווין מאמין שהוא יציל את העולם מהמבול בעזרת השיר הנכון, וכל מה שהוא צריך כדי להגיע לשיר הנכון זה לתת לבן שלו למות קצת עוד פעם, כדי שיוכל להביא לו את השיר מכריסטופר סאנדי מהעולם שמעבר.

ג'ון מאמין שאם קווין ימות קצת עוד פעם הוא יוכל לפגוש שם את איווי ולהעביר לה את המסר שלו על כך שהיא הייתה אהובה.

גרייס מאמינה שאם קווין ימות הוא יוכל לפגוש את ילדיה ולברר מה קרה לנעליים שלהם שמעולם לא נמצאו.

ונורה שאמונה באל מעולם לא הייתה הקטע שלה, שמה את מבטחה במדע, היא מקווה שהמכונה שהומצאה על ידי המדעניות ואמורה לשגר את הנכנסים בה למקום שאליו נלקחו הנעלמים, תצליח להביא גם אותה לפגוש את ילדיה, היא רוצה לסגור מעגל.

אגב, מעניין שמבין האנשים שהאמינו בקווין כמושיע החדש, מאט ובמידה מסוימת גם מייקל, אנשי האמונה המסורתית, הם היחידים שאיבדו את ההתלהבות באמונה הזו.

מאט נותן ללורי את ההעתק שלו מהספר השרוף שכתב כדי שתמסור אותו לאביו של קווין, ואומר לה שתגיד לאביו של קווין שהוא מצטער שהוא לא הכניס אותו לספר הארור, ושתגיד לקווין שהוא מצטער שהוא כן הכניס אותו, דברים שמעידים על כך, שהוא כבר אינו מאמין בחשיבות הדברים שכתובים בספר, ולכן מה שנותר חשוב הוא רק לרצות את אלה שהוא כתב עליהם, ונראה כי מאט איבד את האמונה במושיע החדש מפני שהוא ראה בפרק הקודם שקווין אינו היחיד שהצליח לחזור מהמוות, והוא לא התלהב במיוחד מהנציג השני שחזר מהמוות ומכנה את עצמו God. גם בהפצרתו של מייקל בלורי להגיע אליהם לחווה של גרייס בדחיפות, אפשר לראות חוסר אמון שלו בתכנית שליחתו של קווין אל "מותו", וציפייה ממנה להיות קול ההיגיון ולמנוע מהם את ביצוע תכניתם.

הנותרים 3-6
Ben King/HBO, באדיבות yes

אולם לורי באוסטרליה, ממש כמו בשנים האחרונות במירקל/ג'ורדן, משתפת פעולה עם הסיפורים המוזרים של כולם, "אלה זמנים משוגעים" היא אומרת, כשג'ון ומייקל ואביו של קווין תוהים אם היא חושבת שהם משוגעים, וכשהם תוהים אם היא מקבלת את התכניות שלהם בכזאת שלווה כי היא סבורה שקווין, שיצא להרהר במה שביקשו ממנו וטרם חזר, לא יחזור, היא עונה להם שאם זו הייתה היא, היא אכן לא הייתה חוזרת, אבל קווין תמיד חוזר. היא אינה מאמינה ברעיונות שלהם, אבל היא זורמת אתם, עד כדי כך שהיא אפילו אומרת לג'ון כשהוא אומר לה שאם היא תגיד לו שהוא מגזים ושהוא צריך לחזור הביתה ולשכוח הכול הוא יעשה זאת, שהוא חייב להמשיך לחקור את המסלול שהוא בחר להאמין בו עד סופו, שהרי אין דבר גרוע יותר מספק.

את העובדה שהיא רואה את הדברים אחרת מ"המאמינים" אך עדיין בוחרת לשתף עמם פעולה אפשר לראות גם בשיחה שלה עם נורה ומאט ברכב. נורה מספרת להם שמסתבר שמי ששיגר את הפצצה הגרעינית בפרק הקודם, עשה זאת כיוון שחשב שמפלצת בעלת 7 ראשים עומדת לבקוע מביצה במרכז הים, ולטרוף את כולם, מאט ששומע מנורה שאותו אדם ששיגר את הנשק הגרעיני קיבל את הרעיון מספר יוחנן ממהר לטעון שהוא עשה שטות כיוון שהחיה בספר יוחנן היא מטפורה ואין לקחת אותה כפשוטה, ונורה מלגלגת על מאט שבעיניו צריך לקחת את הדברים הכתובים בספרי הקודש כפשוטם רק אם הם אינם מגוחכים, אלא שמאט מסכים בקלות עם טענתה ומסרב לראות בדבריה ביקורת. כשנורה שואלת את לורי, מה היא הייתה עושה לו אותו אדם היה מגיע אליה, ואומר לה שיש לו גישה לנשק גרעיני והוא רוצה להרוג את גודזילה, לורי עונה לה שהיא הייתה אומרת לו "אל תחטיא" . לכאורה בדיחה, אולם כל התנהגותה בפרק מעידה שזו כנראה הייתה התשובה האמיתית שלה, בזמנים משוגעים, היא אינה עושה את ההפרדה שנורה ומאט מתווכחים עליה בין אמונה הגיונית לזו שאינה הגיונית.

 

אמרתי בתחילת דבריי שנראה כי ללורי קשה לחיות עם הספק, אולם מעניין כי בזמן "הסעודה האחרונה" שלה בביתה של גרייס, כשאביו של קווין בוחר עבורה את השליח שאותו היא מייצגת סביב לשולחן, הוא בוחר את תומאס, הידוע בפקפוק ובספקות שלו. ואילו לורי בוחרת עבורה דווקא את "יהודה איש קריות" בטענה שלפקפק זה קל, כי זה לא עולה דבר, אולם להיות בטוח ולפעול בניגוד לאמונתם של אחרים, זה משהו. היא מאמצת לה את זהותו של "יהודה איש קריות" מיד אחרי שהיא מקבלת תזכורת מאביו של קווין, על כך שהיא הייתה אחראית לאשפוזו בזמן שהיה שומע קולות, לאחר שהיא הראתה עצמה כמאמינה לו. כאילו מוכנה לקחת על עצמה את הילת הבוגדת כאשר היא בטוחה בצדקתה, אולם למרות שהיא מרדימה את כל משתתפי הארוחה כדי שהיא תוכל לקבל זמן לבד עם קווין, היא כבר אינה אותה הלורי הבוטחת במה שהיא יודעת על מה שהוא נורמלי ואינו נורמלי בעולם, היא פועלת כנגדם, כשהדבר משרת את מטרתה, אך היא לא פועלת כלל נגד אמונתם של האחרים.

מייקל טוען כנגדה בזמן הסעודה שלא יכול להיות שיהודה איש קריות היה כל כך בטוח בעצמו, שכן אם כך הדבר הוא לא היה מתאבד, ולורי מודה שהיא לא ידעה שהוא התאבד, והיא לא יודעת כיצד לפרש את התאבדותו, אולם במובן מסוים אפשר לומר שאם מייקל מייחס את חוסר הביטחון והספק למעשה ההתאבדות, מעשה שלורי נראית כבוחרת בו בסוף הפרק, ואם לורי גם נוהגת לכל אורך הפרק ההיפך מהביטחון שהיא מייחסת לפעולותיו של יהודה איש קריות, הרי שלמרות דבריה על כך שלהטיל ספק זה קל כי זה לא עולה לך דבר, ללורי אכן קשה לחיות עם הספק. קשה עד כדי כך שהיא מעדיפה את הוודאות של המוות.

האם העובדה שלורי לא יכולה למצוא לעצמה את הנחמה שהיא מספקת לאחרים כל הזמן, כיוון שהיא יודעת שהיא מספקת להם רק שקרים וסיפורים, היא זו שהופכת את הכאב האישי שלה לגדול מנשוא? האם המחשבות האובדניות קיננו בה לאורך כל השנים מאז אותו ניסיון התאבדות אותו המירה בחיי זומבי בכת הניצולים האשמים? האם דבריה של נורה על כך שההתאבדות בצלילה היא הדרך האלגנטית ביותר של התאבדות, כיוון שגם צוללן מוסמך יכול להיקלע לתאונת צלילה מתחת למים, ולכן ההתאבדות בצלילה יכולה תמיד להיחשב כמוות בתאונה, ושארי בשרו לא יפגעו מן העובדה שהוא בחר במותו, היא זו שהביאה את לורי לבחור לצלול בסוף הפרק בזמן שסופה מתקרבת? האם, אם היא אכן תעשה זאת, לה לא יקרו ניסים, והיא אכן תמות?

הנותרים 3-6
Ben King/HBO, באדיבות yes

התאריך שהיא בוחרת להתאבד בו, ערב "יום הדין" המיוחל, אף הוא מעניין. שלא כמו אביו של קווין שיש לו תרחישים הן למקרה שהתכנית שלו תעבוד והעולם יינצל והן למקרה שלא,  היא אינה בונה על יום הדין, שכן, אם היא הייתה מאמינה בו, היא הייתה "מאפשרת" לו לבצע את העבודה עבורה, אך נראה כי מכיוון שהיא אינה מאמינה בו, ואינה מאמינה בכל האמונות שהסובבים אותה מייחסים לו, היא מן הסתם מצפה שכולם יחוו אכזבה ביום שאחרי, והיא כנראה מעדיפה שלא לחזות בכאב הכללי הזה שוב.

 

מכיוון שהפרק הסתיים בצלילתה של לורי, ולא הראו לצופים מה קורה בצלילה בפועל, אני יכולה עדיין לבחור להמשיך לקוות, ממש כמו ג'ון לגבי איווי, שלורי איכשהו כן נותרה בחיים. שהיא התחרטה במהלך הצלילה, או שקרו גם לה ניסים כמו לקווין. אולם אני לא יכולה להשלות את עצמי (כל כמה שהייתי רוצה) שפעולת הצלילה שלה אינה בהכרח פעולת התאבדות, לא רק בגלל ששם הפרק מתייחס לשיחה של נורה ושל לורי על תאונות הצלילה של הצוללנים המוסמכים, ולא רק בגלל ששיר הפתיחה השבועי עסק בהתאבדות, ולא רק בגלל העיסוק באובדנות לאורך כל הפרק, אלא בעיקר בגלל שלורי יוזמת שיחת פרידה מקווין, בה חוץ מאשר לקוות בשבילו שמה שהוא מאמין בו אכן יקרה, והוא יצליח במשימתו, היא מותירה בידיו את החפץ היקר לה ביותר, את המצת שג'יל בתה נתנה לה עם ההקדשה "אל תשכחי אותי". מצת שהיא הייתה מוכנה ללכת מכות כדי שיהיה ברשותה. אדם לא מוותר על חפץ בעל ערך רגשי כל כך גדול סתם כך. הריב של לורי ונורה על המצת, היה מעניין כיוון שלמרות שהן כביכול נלחמו על חפץ סתמי, שתיהן בעצם ראו בו השתקפות של בת שהן ויתרו עליה בזמן מן הזמנים, נורה מסרבת בתחילה להחזיר את המצת שלורי השאילה לה באמירה מתריסה "כמו שהחזרתי את לילי?" בעוד שלורי, רואה במצת הזה סמל לתקופה שבה היא הייתה בכת הניצולים האשמים ובעצם ויתרה על הקשר עם בתה אז, ובמאבק ביניהם אף אחת לא מוכנה לוותר שנית.

וזו הסיבה שלמרות כל מה שכתבתי, נורא קשה לי להבין את הבחירה של לורי בסופו של דבר, במיוחד מכיוון שרגע לפני שהיא קופצת למים, היא עונה לשיחת הטלפון מילדיה, ומספרת להם עד כמה היא אוהבת אותם. האם היא לא רואה שהיא שוב מוותרת עליהם ועליה? האם היא חושבת שהם לא ייפגעו אם הם לא יידעו שהיא התאבדה בעצם? האם היא בטוחה שנורה לא תשרוד כדי לספר, או שאם היא תשרוד היא לא תספר? בסופו של דבר אני חושבת שזה המקום שהכי היה לי צער בו על ההבדל בין לורי לבין קווין, שהוא כדבריה תמיד חוזר לא משנה מה ידרשו ממנו, אולם היא מסוגלת להמשיך בדרכה הלאה ולהשאיר את משפחתה מאחור.

 

Ben King/HBO, באדיבות yes

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.