הנובליסטים

תיקים מהסנגוריה

אסף רזון כותב על "הנובלסטים" סדרה תיעודית חדשה המביאה את זוכי פרס הנובל הישראליים אל הסלון הביתי.

 

כשהייתי בסמסטר הראשון בטכניון, היה לי שותף למטלות הקורס. “זה אבא שלי אברהם", הוא הציג בפניי בנימוס פעם את אביו, כשהלכנו אליו הביתה לשיעורים, "הוא פרופסור בפקולטה לרפואה". אחרי שנה קראתי שאבא שלו זכה בפרס ישראל. כמה שנים לאחר מכן הוא זכה בפרס וולף היוקרתי, שמנבא לעתים קרובות זכייה בנובל, וב-2004 התבשרנו גם על זכייתו בנובל, יחד עם תלמידו אהרון צ'חנובר וארווין רוז האמריקני. כמו האנקדוטה הקטנה והאישית הזאת, גם הסדרה "הנובליסטים" מנסה לאזן בין הכבוד העצום שכולנו רוחשים לאנשים שהישגם העצום הופך אותם לגדולים מהחיים, לבין ההבנה שהם גם אנשים רגילים שמתהלכים בינינו כאחד האדם. הדואליות הזאת נושקת לדואליות שבהפקת סרט תיעודי כזה: איך לאזן את ההסברים על המדע עם החלקים ה"אנושיים" יותר, או במונחים טלוויזיוניים – איך לא להיות יותר מדי ערוץ 8 ולא יותר מדי ערוץ 2.

מאיפה זה מגיע? אורי רוזנווקס, הבמאי והמפיק, סיפר שהשיחות בין אביו ואחיו המדענים ליד השולחן, שאותן לא הצליח להבין, הן שהיוו את ההשראה: למה לא להפיק סדרה על מדע אבל לא עבור מדענים? ובתור הלא-מדען של המשפחה, הוא דרש מהנובליסטים "להסביר את החומר לבוגר שלוש יחידות כמוני”. ואכן, הזוכים עושים כמיטב יכולתם, וכדי לעזור לצופים, הסדרה משתמשת באנימציה ובאפקטים לשם המחשת הסבריהם.

לאחר צפייה בשני הפרקים הראשונים, קל לראות שלכל זוכה יש אופי אחר, וכך גם לכל פרק. חומרי הגלם הבסיסיים של הסדרה משלבים ראיונות אישיים, צילומי ארכיון, הקלטות מהופעות פומביות, ומעקב נוסח-ריאליטי אחר הזוכים המצולמים. הפרק המוקדש לאברהם הרשקו ולאהרון צ'חנובר מדלג בקלילות בין הרשקו המלווה במצלמה שמבקר בביישנות במעבדה הישנה שלו (“שלום, אני עבדתי פה פעם, מותר להיכנס?”) לבין צ'חנובר, המרצה לפני תלמידי כיתה ד' בבי"ס למחוננים מצד אחד, ונואם בכנס “פגישות לינדאו” (פגישה שנתית של זוכי נובל למדע עם דוקטורנטים ומדענים צעירים) מצד שני. עוד לפני שזה נאמר במפורש, קל לראות את הבדלי האופי ביניהם, כשהרשקו הוא המופנם והאנליטי, ילד ניצול שואה מהונגריה, בעוד שצ'חנובר הוא המוחצן והקולני (שמספר איך התייתם בגיל צעיר והיה גונב סנדלים בים ומוכר אותם כדי להביא כסף הביתה). מהר מאד מתבררת, לא בלי הומור, גם החשיבות של ההבדלים האלה למחקר המדעי: “ארני [רוז, הזוכה השלישי] הוא איש אנליטי ומבריק, אני אינטואיטיבי, ואהרון הבולדוזר" אומר הרשקו. במקביל, ארווין רוז מציע גרסה קצת שונה: “אברהם היה החושב, אהרון עשה את הניסויים. ואני? אני רק ישבתי שם". למרות הקושי התיעודי, מנסים גם להסביר לנו עד כמה קשה וארוכה הדרך. “ביולוגיה היא 'מדע רטוב'. הקשיים הפיזיים נותנים סוג סיפוק מיוחד, המקפיאים שמתקלקלים ובאים בלילה להעביר למקפיא אחר … וגם כשמשהו לא הלך, היו צעקות עד השמיים…היה ניצוץ הרפתקנות וניצוץ גדול של אי ידע". וכדי לעזור קצת לאי-הידע של הצופים, הזוכים מספקים הסברים מאירי-עיניים ומונפשים על התגלית הגדולה של הצמד – חלבון האוביקוויטין, “מכונית הזבל של גוף האדם", שמפרק ללא הרף את החלבונים המקולקלים בגוף האדם ושומר בכך על שלמותו.

 

מימין לשמאל: פרופ' אברהם הרשקו, פרופ' מייקל לויט, פרופ' אהרון צ'חנובר, ופרופ' ישראל אומן בערב הקרנת הבכורה בסינמטק.

לעומת הפרק התזזיתי על הזוכים בביולוגיה, הפרק על ישראל אומן עוקב אחרי אדם אחד בלבד. לזכותו יש לומר שהוא אדם מרתק ומצחיק להפליא, שמחזיק על כתפיו בקלילות את כל ה"הצגה". אבל את הקשיים ואת העבודה המתמטית לפעמים קשה יותר להציג, וההסברים של אומן מעניינים אבל לא מבהירים מספיק את חשיבות עבודתו. בפעם היחידה שהוא נשאל שאלה עמוקה יותר, הוא אומר "יש לי הסבר, אבל אתה תחתוך את זה בעריכה" (הקטע שאחרי, כמובן, נחתך בעריכה…). במקום על עבודתו המדעית, אנחנו מקבלים יותר מידע חוץ-מדעי. למשל על החלק הבעייתי יותר במשנתו של אומן – היומרה להפיק מסקנות "אופרטיביות" על החיים והפוליטיקה, מתוך מה שהוא יודע על תורת המשחקים, מסקנות ששוכנות בהרמוניה עם דעותיו הפוליטיות. ברגע אחד המצלמה חותרת קצת תחת המסר של המרואיין, כאשר בזמן שאומן שוטח את תורת "הרוצה בשלום ייכון למלחמה" שלו, היא משוטטת אל תמונתו של יצחק רבין שמוצגת לצד הבמה. אנחנו גם מקבלים הרבה מסיפור חייו המרתק של אומן, שברח מגרמניה לארה"ב, עלה אח"כ לארץ, למד, לפי דברי אחד ממעריציו "להיות שף ברמה עולמית" ואף הופיע בתכנית טלוויזיה ישראלית ובישל בה, איבד בן ואשה, נשא את אחותה של אשתו, ומלמד את נכדתו תורה מול המצלמות. כך הוא שוטח בפנינו בחן רב אנקדוטות מחייו ואת השקפת עולמו שממנה מתגלה איש עליז, למרות כל הטרגדיות שעבר, חיוני ומלא הומור .

 

מן הפרומואים של הפרקים הבאים אפשר לצפות גם-כן לרגעים נהדרים (הפסיכולוג כהנמן על מקורות השראתו: “אני מייחס את זהותי כפסיכולוג לאימא שלי ולרכילות… לדבר על אנשים תמיד היה נושא במשפחה שלי”), ואני מקווה שגם מהם נזכה לדעת עוד גם על האנשים וגם על המדע. אם כי,כפי שצוטט חתן פרס אחר : "המוצר המובהק ביותר של הידע הוא יצירת יותר אי ידע".

 

—-

 

הסדרה "הנובליסטים" תעלה בערב יום העצמאות, 22.4, בשידור מרתוני החל מ-21:00 בערוץ yes דוקו ותוצג גם בסינמטקים ברחבי הארץ. כל הפרקים זמינים בחינם ב-yesVOD.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.