המרוץ למיליון, פרקים 3-5

המירוץ למיליון

רמונה אסול על פרקי "המרוץ למיליון" בסבב ברומא

רומא, הו רומא! הו עיר קסומה הנודעת ברחבי העולם בשל קתדרלות מרהיבות, עתיקות ופסלים, בתי קפה ציוריים, מסעדות משובחות וכמות אינסופית של תיירים ישראלים. כל כך הרבה מהם שפלא שבכלל מתהלכים להם פה ושם בכיכרותיה וסמטאותיה רומאים של ממש.

התחלנו את הסבב ברומא באתר תיירותי נודע, הלוא הוא החניון. שם היו צריכים המתמודדים לחפש מדבקות של האדם הויטרובי של לאונרדו שתואמות לזו שלהם. זה היה מעניין כמו שזה נשמע. משם דילגנו על המנה הראשונה היישר למשימת הפסטה, שבה נדרשו המתמודדים לדלות בידיהם מסיר רותח אותיות ולהרכיב מהם מאכל איטלקי – פרמג'נו. במשימה הזו תהיתי בעיקר אם בסופו של דבר ההפקה עזרה לרוב הזוגות שהתקשו בה לצלוח אותה, שכן, קשה לי להאמין שכל הזוגות הגיעו לתשובה בכוחות עצמם. ממשימת הפסטה המשיכו הזוגות למשימת צומת, בה היה עליהם לבחור בין משימה בשרית לחלבית. באופן אישי, הייתי הולכת ישר על המשימה הבשרית, בה היה צריך לזהות סוגי נקניקים, כי אני רגישה ללקטוז ויש לי סימפטיה לדוכני הטעימות בסופר, על פי העריכה גם נראה שהזוגות שבחרו בנקניקים בזבזו בתחנה הזו פחות זמן, אבל רוב הזוגות בחרו במשימה החלבית, הפיזית, בה היה עליהם לגרר גוש אדיר של גבינת פרמז'ן. אותה גבינה קשוחה, שבעטיה הם נכוו במשימה הקודמת, הוכיחה את עצמה גם הפעם כאויב רומאי קשה עורף כשכמה מהזוגות דיממו בעטיה. שניים מהזוגות התנסו בשתי המשימות, בן ואורי שניסו בהתחלה את הנקניקים ואחרי ששבעו חתכו למשימת הגבינות וספיר ודור שקיבלו את הפרסה ונאלצו לעמוד בשתיהן.

בקשר לפרסה, העונה, בניגוד לעונה הקודמת, לא הייתה בחירה גורפת של רוב הזוגות בזוג מסוים. אני מניחה שבתחילת המרוץ אין עדיין יריבויות מובהקות ומשקעים והבחירה היא די אקראית ואימפולסיבית, אבל זה היה מעניין לראות כיצד הזוגות מגיבים לזוגות אחרים שבחרו בהם. לי וטל למשל, הצוות המתולתל, החליטו לא לבחור זוגות של נשים בגלל העצמה נשית ובלה בלה בלה, אבל גילו להוותן שזוג הגיסות, נעמי וחן הצביע להן. למרות שעוד זוגות הצביעו להן (הן היו הזוג שקיבל הכי הרבה קולות חוץ מספיר ודור), המתולתלות בחרו לזעום על נעמי וחן כאילו הן הפרו איזה חוזה נשי ערטילאי. זה היה קצת מעצבן, גם הצורה שבה הן הניחו מראש שנעמי וחן מחויבות להן בגלל איזו אתוס של כוח נשי, וגם איך אותו האתוס מתפורר לחלוטין ומתחלף במהירות ברגשות נקמה. הגרסה הגברית, הפחות אמוציונלית, התרחשה אצל זוג הכדורגלנים, אביב וציון, כשראו שג'וזי ואלכס בחרו בהם לפרסה. גם הם בחרו להיעלב דווקא מהצרפתים כי מבחינתם זה היה אקט תחרותי, זוג הבנים ששם פרסה לזוג הבנים השני. אני לא יכולה לדעת איך הייתי מרגישה לו הייתי במקומם, אבל ממבט מהצד זה נראה מגוחך, הצורה הזו שזוגות שופטים את הבחירות של זוגות אחרים מתוך הקריטריונים שהם העמידו לעצמם. מדוע לבחור זוג חזק מסיבות אסטרטגיות זה לא בסדר אבל לבחור זוג כי "לא התחברנו" זה כן בסדר?

אם בזוג המתולתלות ובזוג הכדורגלנים התעוררה תרעומת בשל תוצאות לוח החשיפה, ואצל המתולתלות אפילו רצון לנקמה (שאין לדעת אם יישאר בכלל עד הפרסה הבאה), בספיר, החלק הנשי של זוג הטינדר, התעוררו משקעים מהעבר הפרטי שלה. בניגוד לשאר שתיעלו את האכזבה החוצה, כלפי המשתתפים שבחרו בהם, ספיר, לפחות ברגעים אלו, חזרה לימים שבהם הייתה לא מקובלת בבית הספר כדי לחוות את אותן התחושות של הדחייה מחדש. באופן טבעי, זה גרם לי באותו הרגע לחוש אליה הרבה אמפתיה, ולשמוח עבורה כשבעזרת דור היא הצליחה לאסוף את עצמה ולהתמלא באנרגיות וברוח קרב בואכה המשימה הבאה, משימת הפסלים החיים בפיאצה דל פופולו. במשימה הזו הזוגות היו צריכים לגייס עובר אורח תמים, להתחפש לנפטון וטריטוניו, ולקושש 10 יורו מהתיירים, בקיצור, משימת קיבוץ נדבות. למזלם של המתמודדים, שנראו יותר כמו גרסת רוח הרפאים של ניסים גרמה מאשר כפסלים, הכיכר, כמו כל רומא, המתה מישראלים, והרי אנו רחמנים בני רחמנים כשמדובר בבני עמנו הזקוקים לעזרה ונדבה. העבר של ספיר, שהכה במערכה הקודמת, דווקא היטב עימה במערכה הנוכחית כשנתקלה בבן כיתה מהיסודי וגייסה אותו למשימה. אני מודה שגם במקטע הזה תהיתי אם ההפקה לא עזרה קצת לשחרר את חרצובות ארנקיהם של התיירים, פשוט כדי לא להיתקע שם שעות. עם כל הכבוד לגרמה, הרוח הידידותית, זה לא היה מחזה ששווה עשרה יורו. מצד שני, בניגוד לפסלים חיים אחרים ששומרים על זכות השתיקה, הפסלים האלו לא סתמו את הפה, שרו וצרחו במלוא הגרון, אז יש מצב ששילמו להם רק כדי שיסתלקו.

המרוץ למיליון 5

משימת הפסלים. התמונה מדף הפייסבוק של ה"מרוץ למליון"

המשימה הבאה הייתה משימה פיזית, בה אחד מהמשתתפים היה צריך לטפס על ארגזים שהשני מייצב, עד שהוא מגיע למעדן הטירמיסו שתלוי בגובה של כמה מטרים. משימה קשה של איזון ובעיקר של כוח רצון, הנבחן בשעה שנכשלים ויש להתחיל הכול מחדש אחרי שכבר ממש קרובים לפסגה, כמו שקרה הפעם ללא מעט זוגות. הגיסות התקשו במשימה הזו יותר מכל זוג אחר. חן, הגיסה שטיפסה, נפלה כמה וכמה פעמים, וזה היה מרשים שהיא הצליחה לחזור ולבצע את המשימה לאחר הנפילות, אני תולה חלק ניכר מההצלחה הזו בדינמיקה הזוגית של הגיסות, שעד כה הוכיחה את עצמה לטובה. הגיסות בכלל הפתיעו לטובה בכל הלג הזה, ואני נזכרתי כמה מועט היה הסיכוי שנתתי להן לעבור את השלב הראשון. האחרונים  להצטרף למשימה הזו, היו ספיר ודור, החברות הפתח תקוואיות, שירה ובר (הסגולות) והאחים בן ואורי, וכולם התקשו. כאן ראינו שינוי פאזה אצל ספיר. הסגולות היו מהזוגות שהצביעו להן והיא, כדבריה, "החליטה להתלהם". במקום להיות מרוכזת במשימה שלה ושל דור היא פצחה בטראש טוק נגד הסגולות וגם נגד בן ואורי (שבכלל לא הצביעו לה, ואגב, לזכותם יאמר שהם גם רצו להצביע נגד עצמם וההפקה לא נתנה להם). זה היה קטנוני, ילדותי וגם מטופש (ובנוסף לכך גרם לי לאבד את כל האמפתיה שחשתי כלפיה קודם). זה היה מטופש קודם כול כי היא חיבלה במאמצים של בן זוגה לטפס, משום שהיא הייתה מרוכזת בזוגות האחרים במקום לעזור לו, ושנית כי היא סתם יצרה לעצמה אויבים. אם קודם אולי הצביעו להם בלי יותר מידי מחשבה, התנהגות כזו נותנת סיבה לא רעה בכלל לשים אותה ואת בן זוגה בפעם הבאה על לוח החשיפה. המשימה הזו גם הזכירה לי את סדרת הכתבות של אורלי על העונה שעברה, להיות ברגע. באחד הניסיונות של האחים, בן, שטיפס, התייחס לכך שהוא נמצא ברגע, אבל ספיר, עם הצעקות שלה, הוציאה אותו מהריכוז והוא נפל. גם ספיר לא הייתה ברגע, היא בעצם הייתה תקועה עדיין ברגע שמול לוח החשיפה או בכלל בעבר הרחוק שלה כילדה לא מקובלת. דווקא כשספיר ודור התחלפו ביניהם היא יחסית תקתקה את המשימה.

התחנה הבאה הייתה משימת אופנה בה המתמודדים היו צריכים למצוא עוברים ושבים שלובשים מותגים איטלקיים ולצלם אותם. חלק מהזוגות הצליחו במשימה הזו בקלות רבה יותר מאחרים, קים (מהצמד של המתח המיני הבלתי קיים) למשל, התחזתה לשם כך לכתבת אופנה. לשפלנים היה יותר קשה, כפי שציין אחד מהם, העוברים והשבים לא קופצים משמחה כשקופץ עליהם זוג האגרידים מיוזע עם מוצ'ילות ושואל אותם אם יש להם במקרה ארמני עליהם. חשבתי לעצמי גם שחלק מהקושי של הזוגות היה נעוץ בכך שהם מכירים רק מותגי יוקרה איטלקיים כמו ג'וצי ופראדה. המותג הכי פופולרי שם היה אינטרמיסימי, חברת ההלבשה התחתונה.

המשימה הבאה הייתה משימת הפיצה, שהסתמכה הרבה על מזל – זוג שמצא את הרמז בתוך אחד מכדורי הבצק יכול היה להמשיך בדרכו ולקבל את הרמז מהמלכה מרגריטה, שמסתבר שהפיצה הידועה קרויה על שמה, אם הרמז לא היה שם… ובכן, צריך להכין מהבצק פיצה, ועוד אחת ועוד אחת עד שמוצאים את הרמז. גם המשימה הזו גרמה לי לפקפק בסיכויים השווים של הזוגות לעמוד בה. מעניין שדווקא לזוגות שבוששו להגיע לפיצרייה היה המון מזל והם מצאו את הרמז ישר בבצק הראשון או השני. מזל של מאחרים? או הינדוס של ההפקה שרוצה לקצר את ההפרשים ולהכניס קצת מתח למרוץ? אלו שהגיעו ראשונים נאלצו לעמול ולהכין הרבה פיצות עד שהגיעו לרמז, בעיקר נפלו במקצה הזה אדריאנו ומונדה, שהגיעו לשם ראשונים ונתקעו שם שעות, בהכנות אינסופיות של פיצות, כשבעיניים כלות הם רואים כיצד זוגות שהגיעו הרבה אחריהם עוזבים. זה בעיקר השפיע על אדריאנו, שהגדיר עצמו עד כה כפחות תחרותי ממונדה הספורטאית. במהלך המשימה הוא לקח יותר קשה את העובדה שדווקא הם נתקעים מאחור וגם כשסיימו את חלק הפיצות ומיהרו להביא אותן למלכה, הלחץ והתחרותיות הוציא ממנו צד שלו שלא ראינו עד כה. אדריאנו סחב את הפיצות כשמונדה רצה לפניו ובדרך פגשה בזוג נוסף, שמיהר לפיצרייה ושאל היכן היא. מונדה רק ענתה להם "שם" והמשיכה ללכת, אבל זה הספיק לאדריאנו שהוציא עליה את כל העצבים של היום. מילא אם זה היה משהו רגעי, כולנו בני אדם ולכולנו זה קורה, אבל אדריאנו המשיך לחפור ללא הרף גם אחר כך, במונית, על כך שהיא צריכה להכיל אותו, ושהיא צריכה להיות המונדה שלו ורק שלו, ולהיות מרוכזת רק בו, ולא להיות המונדה של שון וקים או מי שזה לא יהיה, שזה לא בסדר שהיא נעצרה, או ענתה, או הסתכלה, גולגולות של לוחמי הלגיון הרומי נערמות סביבו בינות לכדי חרס וראשי חץ אטרוסקים, ואדריאנו חופר וחופר וחופר עד אין קץ. הערכתי באותו הרגע את היכולת של מונדה לסבול אותו, ולא להיכנס איתו למריבה מיותרת שתוליד רק עוד חפירות קולוסאליות כאלו. לאחר הפרק שוחחתי עם חברה על כך שמונדה ואדריאנו כבר לא מזכירים לי את אלכסה ורז, והיא אמרה, נכון, אין מצב שאלכסה הייתה בכלל עונה לזוג השני ואומרת להם היכן הפיצרייה.

ג'וזי ואלכס היו מהזוגות ברי המזל שהגיעו באיחור לפיצרייה ומצאו את הרמז ישר בעיסת הבצק הראשונה, אלא שהם רצו גם פיצה, כלומר לאכול, כי הם היו מורעבים אחרי שלא אכלו כל היום. אירוני משהו בהתחשב בכך שרוב המשימות היו בנושאי אוכל: פסטות, גבינות, נקניקים, פיצות. המשימה האחרונה הייתה בקולוסיאום, שלידו גם הייתה נקודת הסיום, והייתה פשוטה יחסית – משוואה באותיות רומיות. פשוטה למי שמכיר אותיות רומיות לפחות. העריכה קצת חיפפה במקצה הזה, לפחות במקרה של עמית ורז, האבא והבן, נראה שעמית, שפתר את החידה במהירות, גילה מתוך שמחה וחוסר זהירות את הסוד גם לזוגות אחרים. אדריאנו ומונדה הצליחו להדביק את הפער ממשימת הפיצה בזכות התושייה של מונדה שפתרה את החידה במהירות, והגיעו למקום השני המכובד אחרי הצוות המתולתל של לי וטל שקטף את המקום הראשון והולך ומסתמן כצוות שאי אפשר לזלזל בו.

המרוץ למליון

התמונה נלקחה מדף הפייסבוק של תכנית "המרוץ למיליון"

בשלבים האלו של המרוץ, בעצם, בכל השלבים עד הגמר, הרבה יותר מותח מי יגיע למקום האחרון מאשר מי ינצח בלג. הפעם פיגרו מאחור האחים השפלנים בן ואורי, הברמניות הפתח תקוואיות שירה ובר, וזוג הטינדר ספיר ודור. נשמתי לרווחה אחרי שבן ואורי הצליחו להגיע למקום העשירי. אין לי הרבה תקוות שהם יגיעו לשלבים מתקדמים, אבל אני מקווה שהם יישארו כמה שיותר, כי כרגע הם, ועמית ורז, הם הפייבוריטים שלי (עם ג'וזי ואלכס במקום השלישי, בזכות החן הצרפתי). חוסר התחרותיות שלהם והצ'יל הטבעי עלול להיות בעוכריהם, כשזוגות מדברים על "לבוא בראבק", ועל "רעל", אורי ובן מודים שקשה להם להתחרות באנשים שהם מחבבים והם היו מעדיפים להשתכשך איתם בברכות כדורים. על חלק מהזוגות אין לי עדיין דעה מגובשת, כמו למשל על גלי ודניאל, שעד הפרק האחרון בקושי ראיתי אותם וגם כשראו אותם במשימות, הם ביצעו אותן בלי לדבר יותר מידי. כבר התחלתי לתהות אם יש מצב שגלי ודניאל ישתקו את דרכם לצמרת, אך לפחות בפרק האחרון העורכים נזכרו בקיומם ונתנו לנו כמה טסטות בכיכובם, אם כי אני מודה שאף אחת מהן לא הותירה בי שום רושם לגביהם. לא שאני בהכרח בעד יותר טסטות, בפרקים האחרונים הרגשתי שקיבלנו מנת יתר מהן, לפחות בכל מה שקשור למשימות. זה נחמד כשיש זוגות שהדינמיקה ביניהם מצליחה לנפק טסטות משעשעות, אבל לא צריך בכוח. מספיק לי לשמוע את רון שחר מסביר את המשימה פעם אחת וזה גם לא נורא לשמוע הסבר חוזר מאחד הזוגות, אבל כשכל זוג וזוג חוזר ומתאר את המשימה בצורה מפורטת, זה מעיק, אפילו במבטא צרפתי, מעיק ומזלזל בקהל שלא סובל מסקלרוזה אבל עלול לפתח תסמינים אחרים.

לבסוף שירה ובר, הברמניות הפתח תקוואיות, הודחו, אחרי שגם בארץ הגיעו למקום הלפני אחרון בעור שיניהן. אני לא יכולה לומר שצר לי על כך, אני מניחה שהן בחורות חביבות אבל מבחינה טלוויזיונית הן לא היו מעניינות במיוחד. למזלה של ספיר, לא רק שהיא ודור ניצלו מהדחה ברגע האחרון אלא גם שהזוג המודח היה זה של הברמניות ,כי אין לי ספק שהן היו ממשיכות לבחור בה לפרסה אחרי האופן שבו היא התייחסה אליהן במשימת הטירמיסו. אני עדיין אמביוולנטית לגבי ספיר ודור, וגם לגבי סיכויי ההצלחה העתידיים שלהם, מה שבטוח הוא שמבחינתה של ספיר כל המרוץ הוא מעין תכנית “חיים שכאלה”, כל משימה היא פינה מעברה, כל גל נושא לה מזכרת. במשימה אחת היא נזכרת בימיה בתיכון, באחרת פוגשת מכר מהיסודי, הקולוסיאום מסמל את הפגישה של ההורים שלה ומשימת הטיפוס את החוגים מילדותה. אולי בפרקים הבאים היא תפגוש את המכ”ית שלה מהטירונות או את מורתה לתושב”ע, מי יודע? איטליה היא ארץ עם היסטוריה עשירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *