רמונה אסול על הפרק הראשון בעונה החמישית של המרוץ למיליון

יש משהו מענג ומאכזב כאחד בפתיחתה של עונת ריאליטי חדשה, בעיקר אם קודמתה הייתה מוצלחת. כצופה, אני מרגישה את המתח שבין הרצון לחוות משהו חדש ושונה ובין הצורך לשחזר את חווית העבר. באופן טבעי, אני מוצאת את עצמי עורכת השוואות בין העונה הנוכחית והקודמת, בעיקר בכל הקשור למתמודדים. קשה בשלב הזה שלא לנסות להתאים את הפרצופים החדשים לישנים, ואני מוצאת את עצמי אומרת כשאני רואה את הצוות הלבן של אדריאנו ומונדה, "הנה באבי ובאבו החדשים!" (רז ואלכסה), או ממקמת את אבי ואבי במשבצת הטילטיל והמזרחי (העממיקואים) ואת אלכס וג'וזי במשבצת הוובה ואלה (העולים המגניבים) וכולי. אני מניחה שבמהלך העונה, כל הדמויות האלו, לפחות אלו שלא ימצאו את עצמן מודחות על ההתחלה, ילכו ויתפסו נפח משל עצמן, כמו שלעיתים מכרים חדשים מעלים בזיכרוננו בבואות של מכרים משכבר, ולאחר זמן אנו תמהים על עצמנו איך בכלל ראינו דמיון ביניהם. כבר במהלך הפרק הראשון נוכחתי למשל שצמד האבים הנינוח (אולי הנינוח מידי, בהתחשב בכך שהגיעו אחרונים) לא באמת דומה לטילטיל ומזרחי המהוקצעים והמתאמצים מידי לשעשע, לפתע דווקא יעל ויוסיאל, בני הדודים בצבעי משמרות הזהב, מזכירים לי אותם בהשתדלות היתר שלהם להפוך למצחיקנים של העונה.

כל משתתפי המרוץ למיליון 5. (קרדיט רשת ערוץ 2)

בפרק הנוכחי ראינו 7 זוגות מתוך ה-14 שיתמודדו העונה, כשזוג אחד, האבים כאמור, הודחו כבר אתמול. החלוקה הזו התקיימה גם בעונה שעברה והיא מוצלחת, כי קשה לשים לב לכל כך הרבה פרצופים לא מוכרים בבת אחת. כרגע התבלטו כטיפוסים שני צמדים: האבא והבן שיוצרים דואו קומי מוצלח בלי להתאמץ יותר מידי (הכחולים) ואלכס וג'וזי, הצרפתים (בצבעי הטריקולור כמובן) עם המבטא הכובש, והאמת שזה מספיק לשלב הנוכחי. אם יש משהו שמשותף לכל ריאליטי ולכל עונה אלו הקיטורים על איכות המלוהקים והטענה החוזרת ונשנית שהם לא מעניינים מספיק. האמת שרוב בני האדם בעולם לא מעניינים מספיק כשרואים אותם לראשונה במשך כמה דקות, גם שני ושי, הזוכים של העונה שעברה, לא השאירו עלי רושם רב בתחילת העונה, לקח לי זמן להכיר אותם, להעריך אותם ולחבב אותם. הליהוקים הצבעוניים יותר הם אלו שלא פעם משמשים הספרינטרים בעלילה, ולא תמיד אלו שרצים למרחקים ארוכים, שמגיעים עד לסוף המרוץ.

אבל בכל התאכזבתי קלות מהפרק, מהרכב המשימות. בניגוד לעונה שעברה, הפעם פתחו במשימת אקסטרים, ועוד כזו שלא מצטלמת היטב. אנשים מגרדים חיש גד ענקי על שלט חוצות – נשמע טוב על הנייר, פחות על המסך. משם המשיכו הזוגות לעוד משימה לא מעניינת בעליל אם כי חינוכית, חיפוש רמז בפחי מחזור. המשימה הבאה, לגלות את הרמז בשיר על פי דף תווים, דווקא הייתה מוצלחת. משימות שמכילות חידות ודורשות אינטראקציה עם העוברים והשבים הן תמיד מעניינות לצפייה. המשימה האחרונה הייתה חידת קולנוע, ולדעתי היו צריכים לפתוח דווקא בה. זו משימה שעיקר הפוטנציאל שבה בכך שהקהל בבית יודע את התשובות ואילו המשתתפים לא תמיד, כמו בשעשועונים נוסח "החוליה החלשה" ו"מי רוצה להיות מיליונר", והמתח בין הידע של הצופים לאלו של המשתתפים הוא זה שיוצר את העניין, אך מכיוון שזו הייתה המשימה האחרונה, עיקר הפוקוס הופנה ללחץ של המשתתפים להגיע לנקודת הסיום, כך שהיתרון הזה פוספס.

אבי ואבי. צילום לקוח מדף הפייסבוק של המירוץ למיליון

לשמחתי, רז ועמית, האב והבן, הגיעו ראשונים בלג הזה, חששתי להם קצת בגלל גילו של עמית (62). אלכס וג’וז’י, הצרפתים, פיגרו מאחור, בעיקר כי התברברו במשימת התווים, אבל הייתה לי תחושה שלא יוותרו עליהם כל כך מהר. לפי העריכה נראה כי הם היו ראש מול ראש מול האבים במשימת הקולנוע וההערכה שלי היא שהצרפתים הגיעו קודם לכן וערכו את המשימה כדי ליצור מתח בין הזוגות. כך או כך, האבים היו אלו שהגיעו אחרונים לנקודת הסיום והצרפתים ממשיכים במרוץ, או רוואר אבים חביבים וויוה לה פראנס. האבים היו בסך הכול סימפטיים, אבל נראו מנומנמים משהו, הם לא הגיעו לדרך צלחה אבל קיבלו 2000 ש”ח בכרטיסי גירוד להתנחם בהם. אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יורה עוד קצת תוכן שיווקי במערכה האחרונה.