סיכום רבע הגמר בקמבודיה מא' עד ת'
חמישה זוגות הגיעו לרבע הגמר בקמבודיה, ולרגל אווירת בית הספר שאפפה את הפרק הראשון בסבב, החלטתי לסכם את המסע בקמבודיה מא' עד ת'.
א
אופניים – כלי הרכב עליו המקומיים מעמיסים משאות כבדים מנשוא, או שלפחות זה התירוץ בו השתמשו בתכנית כשהטילו על המתמודדים במשימת המחסום (ע"ע) לרכוב על אופניים עם סלי קש שכובד משקלם הכריע כמעט את כולם. את חוסר ההיגיון שבדרך ביצוע המשימה הזו הטיב לתאר ציון מצמד הכדורגלנים, שתהה למה שהמקומיים ירצו להעביר בכלל משא על אופניים ולא על עגלה? ככה הם הרי רק מזיעים יותר, וזה לא שיש להם מקלחות מסודרות…
אל דאגה – בספרו של דייל קרנגי "אל דאגה" הוא מדבר על כך שרוב הדברים שהאנשים חוששים מפניהם לא קורים, וגם אם משהו מהחששות מתגשם רוב הזמן מדובר בדברים שהחשש המוקדם לא עוזר בהתמודדות אתם. אני לא שמתי לב לזה קודם לכן, אבל הפרקים הנוכחיים בקמבודיה המחישו היטב את כוונתו, את חוסר הקשר בין ההתכוננות של הזוגות במהלך הנסיעות למשימה הבאה, לבין ההתמודדות שלהם בפועל. שום חשש ושום דאגה לכך שעכשיו הם צריכים להיות ברבאק ולא לתת לאחרים לעקוף אותם, לא משנה דבר בזמן המשימה עצמה. זה בלט במיוחד בשעה שרז ועמית היו בהפסקה מהמרוץ, ורז כולו שקוע בתכנון המשך היום כשאבא שלו נהנה מהמנוחה ומאכילת הפירות. מסתבר שאפילו התכנון שבו כביכול הכי אפשר לשלוט של "אנחנו צריכים ללמוד לא לריב ולא לבזבז זמן על מריבות", לא עוזר אם ברגע האמת הוא לא מיושם. באותה מידה עדיף כבר ליהנות מהדרך מאשר לעסוק בתכנונים אסטרטגיים. אבל האמת היא שרז כנראה מרגיש מאוד חסר שליטה כשהוא צריך לנוח ולהמתין, וזה הזמן בו הכי קשה לו לא לדאוג.
ב
ברווזים – המשימה הראשונה בפרק השלישי בקמבודיה דרשה מהמתמודדים לרעות 500 ברווזים לאגם למנוחה של עשר דקות ולהחזיר אותם למקומם. משימה שלמרות שלא נראתה מהמסובכות, הייתה משעשעת לצפייה והוציאה מכל אחד מהמתמודדים כמעט את המורה המחליף המיואש הפנימי שבו. אגב, אם יש משהו שהיה אפשר ללמוד מהמשימה הזו, זה שכאשר רוצים להנהיג, זה לא עוזר לנסות לחשוב כמו העם, אם אתה לא ברווז, אל תנסה ללכת כמו ברווז ולהתנהג כמו ברווז, זה לא מה שיגרום לברווזים ללכת אחריך.
בית ספר צף – המשימה הראשונה בפרק הראשון בקמבודיה הייתה לחתור לעבר בית הספר הצף על האגם, ולהפעיל את התלמידים בכיתה, משימה שנתנה הזדמנות לזוגות להפגין את כישורי ההוראה שלהם, או יותר נכון, נתנה לצופים להתרשם מאוצר שירי הילדים של הזוגות (שכלל אצל רז ועמית גם את שיר הילדים הידוע "איפה הן הבחורות ההן"), ומרמת החיבור שלהם לילדים. טל מהמתולתלות הסבירה איך היא תמיד מתחברת למלך הכיתה, עמית גילה שהוא רוצה נכדים אבל לא לעשות בייבי סיטר, ג'וזי ואלכס טענו שילדים נכנסים להם ללב וכשזה קורה הם שוכחים שהם במרוץ (אם כי במקרה שלהם לא רק הלב גורם להם לשכוח שהם במרוץ, גם הבטן). וליעל מצמד בני הדודים אחד הילדים הזכיר איך לא… את האחיין שלה. רק אצל הכדורגלנים העריכה לא הציגה שום הפעלה בית ספרית והסתפקה במחשבותיהם על התירוצים הנפלאים לאי עשיית שיעורי בית שבית ספר צף יכול לספק (המחברת נפלה למים).
ג
גועל – מסתבר שכמו כל דבר אחר, גם גועל הוא עניין של גיאוגרפיה, ומה שנחשב מגעיל בחלק אחד של העולם נחשב מפתה ומושך בחלקים אחרים, מה שהופך את משימות הגועל לאחד מהז'אנרים החביבים ביותר על ההפקה: זול להשגה, וכנראה שגם משעשע לדעתם לראות אנשים נגעלים. יש משימות בהן הגועל הוא מובנה והוא מהות המשימה, כמו משימת דוכן חטיפי החרקים (ע"ע) ויש משימות בהן הגועל הוא תופעת לוואי, כמו משימת הרפסודה שבה התוודו חלק מהזוגות על כך שהמים הגעילו אותם והם לא רצו להיכנס אליהם.
ד
דייג – המשימה השלישית בפרק השני בסבב של קמבודיה הייתה לדוג דגים בידיים באגם כמנהג המקומיים. משימה שבה חוץ מאפקט הגועל (ע"ע) שהשפיע על המתמודדים, בלטה בעיקר העובדה שעבודת צוות גרועה מעכבת יותר מכל חיסרון פיזי, שכן יעל ויוסיאל שהגיעו למשימה כמעט אחרונים, אחרי שיעל כמעט והתמוטטה פיזית במשימת המחסום (ע"ע), הצליחו לצאת ממנה לפני רז ועמית שהגיעו אליה הרבה לפניהם. גם במשימה הזו בא לידי ביטוי הקושי של רז לשבת באפס מעשה ולראות אחרים שעושים את העבודה.
דוכן חטיפי חרקים – המשימה הראשונה בחלק השלישי של הסבב בקמבודיה דרשה מהמשתתפים להקים דוכן של חטיפי חרקים. דרישה שכללה את העברת החרקים המתים לסיר שמן רותח בידיים חשופות (שזה החלק המגעיל שאינו מחויב המציאות, כיוון שאפשר בהחלט לשפוך את החרקים מהקערה לסיר בלי לגעת בהם) ולמכור אותם במחיר מלא לפחות לחמישה אנשים. לזכות ההפקה ייאמר שהיא לפחות לא הכריחה את המתמודדים לטעום בעצמם מהחטיפים. היה לי ברור שלעמית לא תהיה שום בעיה עם המשימה הזו ולרז כן, אם כי הופתעתי שגם אביב לא התקשה. המתמודדים כולם הופתעו כמובן מכך שהקמבודים אכן מוצאים את החטיפים הללו טעימים למאכל, ולי לא נותר אלא לחשוב בליבי, שיוצא שהתושבים שפספסו את המכירה זכו לקבל את מנת החטיפים שלהם חינם בסופו של דבר. אגב, יש למישהו מושג איך בעצם הורגים את כל החרקים האלה לפני הטיגון?
ה
הפסקה מהמרוץ – יזמה מבורכת של ההפקה, אחד מחידושי העונה, "משימה" שבה כל מה שעל המתמודדים לעשות זה לנוח, לחכות וליהנות מהרגע, תמיד אני מרגישה שאחרי כל הסבל שהמתמודדים נאלצים לעבור במרוץ מגיעות להם גם כמה דקות של מנוחה ויש בי שמחה על כך שמאלצים אותם לקחת את ההפסקה, כי לא כולם כמו הצרפתים מסוגלים להחליט באמצע הדרך שעכשיו הם חייבים לאכול או לישון.
ו
ווטס אפ – נכון לזמן הפרק, ג'וזי חבר ב37 קבוצות ווטס אפ ומתגאה ביכולתו לענות על 30 הודעות ב-10 דקות. זה היה סוג העומס שהוא חשב שעליהם להתמודד אתו במשימת העומס (ע"ע) ואני הצטערתי שבאמת לא זו הייתה המשימה, סוף סוף משהו שגם אני הייתי יכולה להצטיין בו (לא באמת). הצטערתי גם שההפקה יודעת שהעברית של הצרפתים אינה מושלמת, ולא מוודאת אתם שהם מבינים את ההוראות של המשימות מראש, אם כי במקרה הנוכחי אני מניחה שחוסר ההבנה הזה לא שינה הרבה.
ז
זיכרון – מתוך 9 המשימות של קמבודיה, רק אחת הייתה מבוססת באופן מובנה גם על זיכרון טוב – העברת בית הבודהה ובנייתו מחדש – בעוד ששאר המשימות התבססו בעיקר על מאמצים פיזיים, התמודדות עם גועל ומזל. מה שכן, לפעמים גם משימות זיכרון הופכות לעניין של מזל, כמו במקרה של ציון ואביב, כאשר אחד הפריטים של בית הבודהה נפל להם בעגלה והם לא שמו לב ולא הצליחו להבין היכן הם טעו ומה חסר להם, ולפעמים גם במשימות של מזל ומאמץ כמו במשימת המתנות לנזירים זה עוזר למזל לזכור איך נראו הנזירים שכבר ניגשת אליהם.
ח
חידת החיות – מכל תשע המשימות שניתנו למתמודדים בקמבודיה, זו הייתה בעיניי המשימה הטובה ביותר. היא כללה יצירתיות, מאמץ פיזי מתון ועבודת צוות (החלק הראשון של בניית הרפסודה והשיוט בה) כמו גם את הפעלת הראש (פתירת החידה) והיא לא הייתה תלויה במזל בכלל. אהבתי גם את העובדה שהחידה לא הייתה זהה אצל כל המתמודדים כדי למנוע אפשרות העתקה. אחד הדברים העצובים הוא שהמשימה הכי איכותית בעיניי הייתה דווקא זו שהייתה לה הכי פחות השפעה על סדר הזוגות במרוץ. הייתי מעדיפה שהמרוץ יסתיים עם משימה שאינה תלויה במזל.
חכמה – רז מאד התבאס מהעובדה שהוא הסתבך בפתרון חידת החיות, אביו אמר לו שהוא לא צריך לעבוד קשה מדי כדי לנסות לשכנע את הצופים שבבית הוא היה מצליח לפתור את החידה הזו בשניות, כי הצופים בבית כבר בטח יודעים שהוא לא טיפש. חשבתי לעצמי עד כמה שהאבא חכם, כי ברור שמי שיחשוב שרז טיפש זה ממש לא ישנה לו, אם רז יגיד לו שהוא אלוף בפתרון חידות כאלה באופן כללי, ואם מישהו חושב שרז חכם אז הוא בטח לא צריך שרז יגיד לו שהיה לו בלקאאוט זמני באותו הרגע, כי הוא כבר הבין את זה לבד. ועוד יותר מזה חשבתי לי שזה יפה איך דבר החכמה הזה מגיע מאדם שבכלל לא מנסה להוכיח את חכמתו בפתרון חידות.
ט
טיטניק – אסוציאציה שליוותה רבים מהמתמודדים במשימת בניית הרפסודה, בעיקר מכיוון שאצל כולם ללא יוצא מן הכלל היה מדובר ברפסודה שלא ממש מחזיקה מים (או במים שלא מחזיקים רפסודות…), ומזלם שגובה המים באגם הזה היה כזה שסכנת טביעה אמיתית בו מעולם לא ריחפה מעל ראשם. והיה נראה שיותר קל היה להם לחצות את האגם בהליכה מאשר בחתירה ברפסודה.
טוק טוק – כלי הרכב, שאחרי ההגעה למשימה הראשונה, שימש את המתמודדים למעבר בין המשימות השונות, וגם צירוף מילולי המשמש בארץ ובצרפת ומי יודע בעוד אי אילו מדינות כביטוי לנקישה בדלת. אגב מסתבר שלמרות שהתחושה של הנוסעים בטוק טוק שונה לחלוטים מזו של הנוסעים במונית, שכן בטוק טוק מרגישים הרבה יותר מחוברים לסביבה. אין הבדל רב בין נהגי הטוקטוקים לנהגי המוניות, וגם על כלי הרכב הזה, יש את הזוחלים, ויש את העוקפים במהירות. ויש אף את אלה שנעצרים במחסומים משטרתיים משום מה.
י
ילדים – רבע גמר זה כבר לא משחק ילדים פה, אמר רז עם ההגעה לקמבודיה, אבל אחרי משימת בית הספר הצף, חידת ההיגיון של ילדי בית הספר, האופן שבו חלק מהמתמודדים התנהלו עם משימת הברווזים, והגילויים סביב נושא הילדים (ע"ע בית הספר הצף, והוידוי של ג'וזי על כך שהוא רוצה גם לאמץ) נראה שההפרדה בין רבע הגמר ומשחקי ילדים לא ממש מדויקת.
כ
כמו בקיבוץ – אחד הדברים המאפיינים את עמית ורז (ובמיוחד את עמית), יותר מכול, הוא ההשוואה שלו של כל דבר שהוא רואה לקיבוץ ולמדינה. כפר הברווזים זה כמו בקיבוץ. אגם טונלה סאפ זה כמו אגמון החולה אופניים זה כמו של אהרוניק וכולי וכולי.
ל
לסבול– סוג נוסף של משימות החביב על אנשי הפקת המרוץ, הוא זה שבוחן את כוח הסבל שלהם, בשל הכוח הפיזי הרב הנדרש לעשייתן. כזו הייתה משימת המחסום בפרק שאמנם גרמה לי להעריך את כוח הרצון של המתמודדים שנאבקו בחום באופניים ובמשקל הסלים הרב, אך הרבה יותר גרמה לי לרצות להוריד את כל הסלים הללו מהאופניים, ולאפשר להם נסיעה חלקה. תקראו לי מוזרה, אבל אני לא ממש נהנית לראות אנשים מתענים.
מ
מקום – מילה רבת משמעות וחשיבות במרוץ כפי שאפשר ללמוד מהדיאלוג האמיתי הבא שהתנהל בביתי כשעל המסך הראו את אחד הזוגות וכתבו שהוא עכשיו במקום השני:
- באיזה מקום הם?
- במקום השני.
- לא אני שואלת באיזה מקום הם?
- במקום השני.
- כן, אבל באיזה מקום?
- אה, בקמבודיה.
- אה, סוף סוף.
מחט בערמת שחת – אחד מסגנונות המשימות החביבים ביותר על ההפקה, בהם על הזוגות לחפש משהו בתוך ערימה גדולה של חפצים זהים, כאשר משימת המטבעות שסיימה את הסבב בקוריאה הייתה מהסוג הזה, כמו גם חיפוש הרמז בסלים במשימת המחסום. שתי משימות מתוך 9 היו נסלחות אלמלא הן הופיעו במידה גדולה מדי גם בתכניות הקודמות, ואלמלא משימת המחט בערמת שחת הייתה המשימה המסיימת של המרוץ. מכיוון שלאורך כל היום הפערים בין המתמודדים היו קטנים, וסדר המקום של המתמודדים התהפך בין רגע ממשימה למשימה, להשאיר את משימת הסיום למזל זה אכזרי.
מחסום – משימת מחסום היא משימה שרק אחד מבני הזוג יכול לבצע. הפעם השאלה שעל פיה היה על המתמודדים לבחור מי מהם יעשה את המשימה הייתה "מי עומד בעומס?" אם יש משהו שאפשר ללמוד מהמשימה הזו הפעם, על פי האופן שבו הזוגות בחרו את המבצע חוץ מהצרפתים שלא ממש הבינו את השאלה, זה שעדיף להתמודד עם משימות ולבחור את התשובה בהתאם להווה, ולא לחשוב על העתיד כשעונים. לי וטל, אביב וציון ורז עמית כולם בחרו את זה שבעיניהם בנוי יותר לשאת עומס מבין השניים וצדקו. רק יעל התנדבה למשימה מתוך שיקול עתידי, המחשבה שהיא, כצלע החלשה של בני הזוג, צריכה לשמור את הצלע החזקה למשימות המחסום הבאות.
מזל – או היעדרו, הסיבה העיקרית שבשלה הזוגות עוברים הלאה או מודחים (למי שלא מתייחס כמובן לתיאוריות קונספירציה של יקירי הפקה, אם כי גם אם מתייחסים לתיאוריות קונספירציה שכאלה, אפשר לומר שלהפוך ליקירי ההפקה זה גם עניין של מזל…).
נ
נזירים – המשימה השנייה בפרק האחרון בסבב הקמבודי, שבה היה על הזוגות להתאים לשלושה נזירים שונים שלוש מתנות שונות מבין חמש מתנות שהוצגו לפניהם. המשימה כללה טיפוס וירידה במדרגות האינסופיות של המקדש לכל ניסיון הענקת מתנה לנזיר כלשהו. משימה, שלמרות שהיא כללה גם לשם התאמת המתנות פתרון "כתב חידה" של הנזירים, הייתה בעיקרה משימת כושר פיזי, שהזכירה לי את הספר הנפלא "במעלה המדרגות היורדות" שבו בכל פעם שאחד המורים היה מתלונן בפני מנהל בית הספר שהמשימה שהטילו עליו היא בלתי אפשרית, הוא היה מקבל את התשובה שאי אפשר להתווכח אתה "יהא זה אתגר עבורך".
נקודת סיום – נקודת הסיום של קמבודיה הייתה זו שבה המרוץ נפרד מיעל ויוסיאל. ואני רק רוצה לציין שהסכמתי לחלוטין עם דבריה של יעל על יוסיאל בנקודה הזו, הוא היה אחד המתמודדים שידע להיות כתף תומכת ומעודדת בשעת הצורך, וידע תמיד לקחת הכול בפרופורציות. עבודת הצוות שלהם הייתה מעולה, בהחלט אחד הזוגות שהיה לי כיף לצפות בו במרוץ.
ס
סייקלו – כלי רכב עליו נדרשו הזוגות להעביר את בית הבודהה למקדש המרכזי, כלי רכב שהוא מעין אופניים עם מקום ישיבה לנוסע/ משאות, שקצת חוסם את שדה הראייה מקדימה, ועם בלם שממוקם מאחורי הרוכב. יעל אמרה שהיא הייתה יכולה מאוד ליהנות מהנסיעה בסייקלו אלמלא הפחד מהמוות, אבל מי שהסייקלו עלה לו בבריאות היה דווקא ג'וזי שאלכס הסיע אותו היישר לתוך עמוד כשהוא לא מצליח למצוא את הבלם האחורי בזמן.
סרדינים – שיר ילדים שהצרפתים הרבו לשיר במהלך העונה, ולא פספסו גם את ההזדמנות ללמד את ילדי בית הספר הצף. הפרק גילינו שהסיבה לכך שהם מרבים כל כך לשיר את השיר הזה זה הרצון שלהם להפוך למפורסמים גם בצרפת, שכן לטענתם השיר הזה זוכה להצלחה גדולה בצרפת ותמיד יש ערוץ מובחר שמשדר את הביצועים שלו, ולי לא נותר אלא לאחל להם בהצלחה עם זה.
סטטיסטיקה והסתברות – במהלך הפרק חלק מהזוגות ביצעו חישובים סטטיסטיים לגבי ההסתברות להצליח בהתאמת המתנה לנזיר במשימת המנחות לנזירים, ובהסתברות להצליח במשימת 102 המטבעות. אבל כולם ללא יוצא מן הכלל עסקו בכך שרבע הגמר פירושו שהסיכוי שלהם לזכות במיליון הינו 1 ל 5. מכיוון שברור שמיליון שמתחלק לשניים, למעשה לשלושה, כי גם המדינה דורשת את חלקה במיסים, וסכום הזכייה יוצא פחות מ-400000 אלף לאיש, אז ברור שהם מגזימים כאן בתיאורי הזכייה והחישוב שלהם לא נכון, ומכיוון שחוץ מהגזמה אין גם בתיאורים הללו כל חידוש, לא יכולתי שלא לתהות עד כמה התיאורים האלה מובאים בכוונה כדי לגרום לצופים בבית לחשוק בחוויה ולהתעלם מהסבל חסר הפואנטה שהמתמודדים נאלצים להתמודד אתו.
ע
עקיפה – אחד הגורמים העיקריים ללחץ הזוגות בתחרות. השאיפה היא תמיד לעקוף, אין דבר שמוריד לזוגות את המורל ללא שום הצדקה אמיתית בשטח כמו העובדה שהם רואים שזוג אחר מצליח לעקוף אותם ואין דבר המעלה לזוג את המורל כמו התרוננות הלב בעת שהם עוקפים זוג אחר.
עצור – עוד מנהג מיותר שהתכנית מרבה להשתמש בו. לזכות הצרפתים שזכו לעמוד בעצורים בסבבים האחרונים, ייאמר שהם הפסיקו לקחת כל עצור באופן רגשי ולהיעלב ממנו אישית, וזה הרבה יותר מהנה כך.
עריכה – כל צופה ממוצע בתכנית יכול לומר שהתכנית הייתה יכולה להיות לצאת נשכרת מעריכה קצבית יותר, ממוקדת יותר, ומקיצורה, ואם אתם תוהים איך אפשר לבצע זאת הייתי אומרת שדבר ראשון לחסוך בו למשל זה קיצוץ תיאוריי ההסתברות של הזכייה (ע"ע). היה גם מועיל אם היינו יודעים את פערי הזמנים בין המתמודדים השונים, דבר שהיה מונע ממני למשל להתפלא על כך שיעל מנסה להיאחז בעובדה שלצרפתים יש עצור, כיוון שעל פי מה שהבנתי לא הייתה לה כל דרך לדעת שהצרפתים נחסמו בדרך לנקודת הסיום והלכו חלק מהדרך ברגל ולכן התחילו לחכות את 15 הדקות של העצור שלהם מאוחר. על פי תפיסתי היא הייתה צריכה להניח שהם הגיעו כבר מזמן. אבל אולי הייתי מתפלאת פחות אם הייתי יודעת בדיוק כמה זמן עבר מרגע היציאה של הצרפתים לנקודת הסיום עד לרגע היציאה של יעל ויוסיאל אליה.
פ
פרסומות ופרומואים– רעה חולה שלקראת סיום משתלטת על זמן השידור, והופכת פרקים ארוכים גם כך לקשים לצליחה גם לחובבים נלהבים. אגב, פרומואים מטעים בליווי ספוילרים יכולים להרוס לחלוטין את חוויית הצפייה, כי כשראיתי את יעל בפרומואים בוכה כשהיא נשברת במשימת האופניים ,ובגלל הדלפת התוצאות ידעתי שיעל ויוסיאל הם הזוג שהולך הביתה הפעם, חששתי שהשבירה שלה הייתה כל כך קשה שהיא זו שהרסה לה את כל המרוץ. כשסוף סוף שודר הקטע שבו היא נשברת סופית ברצף הזמן הנכון, היה ברור שהמרחק שלה מסיום המשימה הוא קטן ביותר, והדמעות שבכיתי אתה בכל הפרומואים כבר לא היו שם.
פמיניזם – בפרקים בווייאטנם אמרו המתולתלות, אחרי שהן סיימו את בהצלחה את משימת הסבלות של העברת 284 קילו אורז מקצה אחד לשני, שחשוב להן להוות קול של העצמה נשית, ולהראות שגם נשים יכולות הכול. אני, למרות הערכתי הרבה ליכולת הבאמת מדהימה שלהן, לא יכולתי שלא לצעוק לעבר המסך איזו צעקת לאאאאא חרישית (בכל זאת לא צריך להעיר את השכנים), שהרי הדבר האחרון שאני צריכה זה שאנשים יצפו מנשים לשאת משאות כבדים. יעל כאילו שמעה את צעקתי החרישית (במכונת זמן שנוסעת קדימה ואחורה כאחד) והוציאה מפיה בתגובה את המשפט "היש דבר יותר מעייף ומיותר מפמיניזם?… אין לי כוח לשטויות האלה: נשים יכולות לעשות הכול, לא יכולות לעשות הכול ולא מעוניינות לעשות הכול" כמובן שבעיניי הטעות, הן של המתולתלות והן של יעל, היא המשוואה: פמיניזם = נשים יכולות לעשות הכול, שאני לא חושבת שהיא מדויקת וגם ברור לי שהיא לא יכולה להיות נכונה, ויותר מאשר ליכולת שווה, הפמיניזם מאמין בבחירה שווה. משעשע אגב, כי על פי התנהגותה במרוץ יעל היא האחרונה שלא מאמינה בפמיניזם גם כפי שהיא מגדירה אותו, וראו את זה למשל בדו קרב עם האחים שפלן שבו הם היו צריכים להפיל האחד את השני, שהיא הרגישה שלא נעים לבן לתקוף אותה כי היא אישה והיא אמרה לו שהכול בסדר ושזה במסגרת המשחק או במשימת העומס, כשהיא הסבירה שהיא לקחה את משימת העומס הייתה כי זה היה לא הוגן בעיניה שיוסיאל הוא זה שתמיד נושא בעול.
צ
צב – במשימת חידת החיות כשהמתמודדים נדרשו להעביר שלושה מתוך ארבעה פריטים לצד השני, תוך כדי שמירה על שרשרת המזון. הצב היה אמור להיות הפריט שמתבונן מהצד ומחייך בחכמה, כלומר זה שלא צריך להעביר אותו כלל. אולם ג'וזי החליט להעביר את הצב ראשון. "אני לא יודע למה רציתי להעביר את הצב" ג'וזי מסר בעדותו, אולם לי נראה שמאז משימת חיפוש הרמז באגם, שבה התחילה כל היריבות בין הצרפתים לרז ועמית, שצבים ומים פשוט לא באים לג'וזי טוב בעין.
ק
קמבודיה – המקום שבו התנהל הסבב הזה, יעל הגדירה את המקום כמו הודו רק פי 10 יותר גרוע, והאמת היא שלמרות שאפשר להבין למה היא מתכוונת, איכשהו בתכנית עצמה קמבודיה נראתה טוב יותר מהאופן שבו הודו יצאה במרוץ, למרות העוני היחסי של תושביה. אולי בגלל המרחבים והנופים המרווחים.
ר
רייצ'ל – אשתו הטרייה של רז, מככבת במשימות מדי שבוע עת רז ועמית מתווכחים על מה היא הייתה יכולה לעשות, מה היא לא הייתה יכולה לעשות ומה צריכה לעשות. במהלך הפרקים בקמבודיה הובהר שבמצטבר עמית מצפה לילדים ולחביתות.
ריקי – אימא של יעל שהיא מורה במקצועה, וגם היא כיכבה בפרקים בקמבודיה במשימת בית הספר הצף, ובמשימת הברווזים ובעצם איפה לא?
ש
שייט – במשימת בית הספר הצף, היה על הזוגות לחתור בסירה אל היעד. הצרפתים טענו שהם לקחו שיעורי קיאקים בבית הספר אבל החתירה באגם בקמבודיה היא בכלל לא כמו בקיאקים. רז ועמית שמסתבר שהם גם חותרי קייאקים ומצילים (יש להם אתר קייאקים בכפר בלום), טענו לעומתם שהחתירה באגם היא בדיוק כמו בקייאקים, אני כמובן מאמינה במידה שווה לשני הזוגות. אבל משום מה יש בי חשד שמטרת כל המשימה הזו הייתה אחת משתיים: או לגלות לצופים שרז הוא המשיט של ביבי בשנתיים האחרונות, או לתבוע בעלות על המצאת הסירות המתנגשות.
ת
ת'נק יו/ תודה – כל המתמודדים ללא יוצא מן הכלל, תמיד מסיימים את המשימות או הנסיעות שלהם באמירת ת'נק יו למקומיים. ואף אני אנצל את ההזדמנות הזו כדי להודות לכל מי שקרא עד הלום. ת'נק יו.
לא באמת עוזר להבין מה כתוב במשימות מחסום. כמו שיוסיאל אמר, הם שואלים "מי אוהב גלידה" ואז נותנים לסחוב ארגזים של גלידה
תשאלו מי טוב בסבלות
אתה צודק באופן כללי שמשימות המחסום יכולות להיות מאד מטעות. אבל אני חושבת שהפעם שאלת המחסום "מי עומד בעומס?" בהחלט יותר רומזת על אופי המשימה.
יופי של סיכום. חשבתי על זה שאילו היו מצלמים את רז ועמית לבד, הייתי חושבת שהמשימות הרבה יותר קלות. רז קצת התקשה, אבל בסופו של דבר עשה את המסלול בקלות יחסית. ואילו היו מצלמים את המשימה מנקודת מבטה של יעל – הייתי בטוחה שהמשא אכזרי ולא אפשרי כלל.
נורא תלוי על מי אתה מסתגכל…
תודה, ואכן נקודת המבט מאוד משנה:)