קשה לצאת מהתא המשפחתי, אבל מה בדבר להיכנס אליו? ב"מייקל", הזר היחיד שמצטרף למשפחה הוא פלג, שהיה חבר של מייקל המנוח וכעת מתפקד כצל של יסמיניש. מבחינתה של רבקה, גם פלג, מתוקף היכרותו הקרובה את מייקל, הוא חלק מהם, מהטקס שלהם, מריטואל החיים והמוות של משפחת ברוש. גם לאריק, מורה הנהיגה, יש חלק ונחלה במייקל, אך גשמי יותר. מסתבר שמבלי דעת, רבקה תרמה את אבריו של מייקל ותרומת הכבד הצילה את חייו של אריק שמעוניין להוקיר לה ולמשפחתה תודה. רבקה ודובי בתחילה דוחים את נוכחותו של אריק בחייהם, אך בניגוד לדובי, רבקה מכניסה אותו לחייה בהדרגה, בתחילה כדי שיישא דברים בטקס ולאחר מכן, משום שהוא מעורר בה רגש רדום של רומנטיקה. מבחינתו של דובי, תשומת הלב שמעניקה רבקה לאריק, ושאיפותיה הרומנטיות בפרט, הינם בחזקת בגידה בתא המשפחתי, בגידה במייקל. הפעמים היחידות שרבקה מסוגלת לשים בצד את מייקל, הן הפעמים שבהן היא עסוקה יותר במפגשים שלה עם אריק, אך מכיוון שמסתבר שאריק לא באמת מעוניין בה רומנטית, לא נוכל לדעת אם האהבה הייתה יכולה לגאול את רבקה.  ליסמיניש לעומת זאת, יש עדיין סיכוי להיגאל באמצעות האהבה, אם כי אין לדעת כיצד יגיבו לכך רבקה ודובי, האם הם מסוגלים בכלל להכיר בכך שיסמיניש גדלה מתוך המרחב המחניק שהקצו לה בטריטוריה המשפחתית, והאם יהיו מסוגלים לקבל זאת, או שינסו לדכא אותה כדי למנוע את נטישתה העתידית מהקן.

גם במשפחת קווין ומ'קול מתמודדים עם הנושא כאשר מתברר שסב המשפחה, ג'ו, מצא לעצמו חברה באחד מהמפגשים הכנסייתיים. מבחינתן של בנותיו, מרי, אימה של ארין ואחותה שרה, הדבר אינו מתקבל על הדעת, בפרט לא על דעתה של מרי, ומהווה בגידה באימן המתה שנפטרה לפני כעשר שנים. אך בניגוד ל"מייקל" שמתמודדת עם נושא הזיכרון והאבל בצורה ביקורתית ואירונית, "נערות דרי" אינה מתעכבת על נושא השכול במשפחה והנושא נפתר בקלות כאשר החברה החדשה והסב נכנעים ללא מלחמה והסב מקבל על עצמו את הדין באהבה משום שהוא מודה שאשתו המנוחה אכן הייתה נפלאה כפי שבנותיה זוכרות אותה. הנאמנות כלפי התא המשפחתי נשמרת ללא רבב, גם כלפי החיים וגם כלפי המתים. בסופו של דבר, הסולידריות המשפחתית מנצחת הכול, הרי בסוף כולנו, בישראל ובצפון אירלנד, רקמה אנושית אחת גדולה ובלתי מתפקדת בעליל.