הכול נשאר במשפחה


בין אם אנו בישראל או בצפון אירלנד, משפחה היא משפחה, מעל הכול, ואפילו המוות לא יפריד בינינו. על הדמיון בין "מייקל" הישראלית ל"נערות דרי" הבריטית, ועל כוחה של הסולידריות נטולת האמפתיה

ייתכן שכל המשפחות המאושרות בטלוויזיה דומות זה לזו, אך במפתיע, יש גם קווי דמיון לא מעטים בין המשפחות האומללות והבלתי מתפקדות. התא המשפחתי תמיד היה הבסיס של הקומדיה הטלוויזיונית, כיחידה החברתית הבסיסית ביותר שרובנו, אם לא כולנו, מכירים ויכולים להזדהות עם המצבים שהיא מייצרת. קומדיה משפחתית פותרת גם בקלות את בעיית המרחב, מכיוון שכבני משפחה, כולם מבלים את רוב זמנם באותו המקום, כי אין כמו בבית. לכל אחת מהדמויות יש אופי וחיים משל עצמה, אבל העדר הגבולות בין הדמויות הוא זה שיוצר את העניין והמתח, וכמובן גם את הקומדיה. לכן, שלא במפתיע, רוב הקומדיות המשפחתיות, על המסך הקטן והגדול, עוסקות במשפחות שהפרטיות היא מילה מגונה בהן, וזה נכון גם לגבי משפחת קווין-מק'קול האירית מדרי שבצפון אירלנד מ"נערות דרי" ומשפחת ברוש הישראלית מ"מייקל".

מייקל צילום אוהד רומנו באדיבות yes' נערות דרי צילום Channel 4
מייקל צילום אוהד רומנו באדיבות yes' נערות דרי צילום Channel 4

 

"נערות דרי" נפתחת כאשר מה שנראה לנו כקול המספר הרגיל שמכניס אותנו לעלילה, הוא למעשה קולה של בת דודתה המשונה של גיבורת הסדרה, אורלה מק'קול, שקוראת בקול מהיומן הפרטי של גיבורת הסדרה, ארין קווין, נערה קתולית בת 16 מהעיר דרי (או לונדונדרי, בפי תושביה הפרוטסטנטים), אשר בצפון אירלנד. הסצנה הזו כבר ממחישה לנו שבמשפחה הזו אין סודות ואין פרטיות, למורת רוחה של ארין, שאולי דווקא הייתה צריכה להיות מאושרת מהעובדה שיש מי שמוצא את הגיגיה מעניינים, שהרי היא שואפת להיות כותבת. יסמין ברוש מ"מייקל", המכונה יסמיניש, לא שואפת כמו ארין לקריירה ספרותית, אבל גם היא סוג של אמנית יוצרת שמבטאת את עולמה הפנימי בעזרת שירים. כשאימא רבקה והדוד דובי מוצאים את היומן הפרטי שלה וקוראים אותו, אף היא לא ממש מאושרת מהעובדה שמעוז הפרטיות האחרון שלה בבית חולל. ארין מק'ול אומנם צריכה לחלוק את ביתה עם בת הדודה המוזרה (שיש מצב שסובלת מפיגור קל), אבל יסמיניש ברוש חולקת את חדרה עם זכרו של מייקל, אחיה המת, ועם כל חפציו שנשארו שם כאילו הזמן פסק מלכת. יסמיניש אף נאלצת להשאיר את דלת חדרה פתוחה תמיד במצוות אימה וגם זמנה נשלט כמעט לחלוטין על ידה, היומן שלה הוא המקום האחרון בו היא יכולה להיות לגמרי עצמה ללא ביקורת משפחתית, עד שגם זה נלקח ממנה. לא ברור למה אורלה מוצאת את יומנה המליצי של ארין חומר קריאה מעניין, משום שהדמות שלה מראש סתומה ולא ברורה (לפחות בעונה הראשונה, יתכן שבעונה השנייה, שאותה טרם ראיתי, דמותה מתפתחת), אבל רבקה ודובי מתעניינים ביומן של יסמיניש בעיקר כדי לגלות מה היא כותבת על שניהם, עולמה הפנימי של יסמיניש לא באמת מעניין אותם, רק כיצד הם משתקפים בעיניה, אבל למרות האגוצנטריות הקטנונית הזו, לפחות דובי מבין מהיומן שיסמיניש זקוקה למרחב משלה.

 

לו היה לדמויות מרחב משלהם, "חדר משלהם", האם בכלל הייתה קיימת הקומדיה המשפחתית? נוכחותה של אורלה מק'ול נכפית על ארין, אביה וסבה נאלצים לסבול זה את זה תחת אותה קורת גג, על חברתה של ארין, מישל, מוצנח ג'יימס, בן דודה האנגלי שהולך אחריה בצייתנות אומללה לכל מקום, ואף לומד עם הנערות בבית הספר שלהן כדי שלא יהיה קורבן לבריונות בבית ספר רגיל בשל אנגליותו והיותו הומו (דבר שהוא מתכחש לו בתוקף, והוא סוג של רנינג גג, לא ברור למה כולם החליטו שהוא הומו, אולי משום שהוא אנגלי). ארין עצמה הייתה מעדיפה חברות מוצלחות יותר ממישל הערסית וקלייר מלאת הכוונות הטובות, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח (או לפחות, נפסיד ביחד). למרות שאין הרבה חיבה בין הדמויות, והן נאלצות לסבול זו את זו בבית, בבית הספר ואפילו בטיול משפחתי כפוי, יש תחושה של סולידריות ביניהן. ברור לכולם שלעולם לא מפקירים אף חבר או קרוב משפחה, בלתי נסבל ככל שיהיה, כולם תמיד יחדיו, בלי פרטיות, בלי הרבה אמפתיה והתעניינות בזולת אבל עם אותה תחושת שותפות גורל. תחושת הסולידריות הזו מעניינת במיוחד כשמצטרף אדם זר לקלחת בפרק שבו המשפחה יוצאת לטיול כפוי בשל המצב הביטחוני, ורק אביה של קלייר נראה כמתנגד לכך. תהיתי אם ההתנגדות שלו נובעת מכך שהוא האדם ה"נורמלי" יותר בחבורה, האחראי יותר, שמבין שהזר הגמור יכול להיות מסוכן (והוא גם צודק), או מפני שהוא החוליה החלשה במשפחה, וצירופו של הטרמפיסט ליחידה המשפחתית שלהם פירושו של דבר שיהיה עוד אדם שידחוק את הנוכחות שלו לשוליים. הסולידריות ב"נערות דרי" באה לידי ביטוי גם בפרק החותם את העונה הראשונה, בו ארין הופכת לעורכת עיתון בית הספר, ומגלה ששאר חברות המערכת נטשו אותה לבד במערכה (משום שארין הפרה את הסולידריות שלהן כלפי העורכת הקודמת). חבריה של ארין מתייצבים לעזרתה למרות שאין להם שום עניין בעיתון או בכתיבה (הם גם לא ממש מבינים למה לארין זה חשוב), ובסופו של הפרק, המריבות האישיות ננטשות, וארין וחבריה נחלצים אף לעזרת אורלה שמביכה את עצמה לפני בית הספר בתחרות הכישרונות (לדעתי זה היה הפרק החלש ביותר בסדרה החביבה הזו משום שהיה כה קיטשי וקלישאתי).

 

הרעיון הזה של הכפייה והסולידריות הלא אמפתית נטוע בלב ליבה של המשפחתיות הלוחצת של "מייקל", באופן נטול קיטש ורווי הומור שחור. הדמות הראשונה שבני המשפחה הגרעינית נאלצים להסכין עם נוכחותה היא זו של מייקל המנוח, שיסמיניש כאמור נאלצת אף לחלוק את חדרה עימו, והם מנסים לכפות את נוכחותו האידילית במשך כל הסדרה גם על המשפחה המורחבת. בני משפחת ברוש, או יותר נכון, רבקה ודובי, עסוקים בחייהם בעיקר בהנצחת הבן המת, מייקל, ומתכננים את הטקס השנתי לזכרו באולם המתנ"ס המקומי שהשנה יקרא על שמו של מייקל ומגלים, להוותם, שקרובת משפחה אחרת מתכננת את חתונת בתה באותו התאריך. עד כמה שבני המשפחה הינם בלתי נסבלים, האופציה של נטישתם היא בלתי נסבלת אף יותר, בחייהם או במותם. גם כשהדודה טוטה נפצעת וזקוקה לעזרה, היא עוברת לגור בבית המשפחה, למרות שדובי מוחה בתוקף על כך, משום שהוא נאלץ לוותר על המרחב הפרטי שלו, על החדר שלו, ולעבור למרפסת הסגורה. היחידי, מלבד מייקל כמובן, שנטש את המשפחה הוא רמי, בעלה לשעבר של רבקה ואביהם של יסמיניש ושל מייקל. יסמיניש עצמה לא מסוגלת לנטוש, למרות שהיא מנסה לברוח מהבית, מהמשפחתיות הלוחצת, מרבקה, מדובי וממייקל המת, אבל כפי שהם לא מסוגלים לשחרר, לא את מייקל המת ולא את יסמיניש החיה, גם היא בסופו של דבר לא באמת מסוגלת לוותר עליהם.

 

קשה לצאת מהתא המשפחתי, אבל מה בדבר להיכנס אליו? ב"מייקל", הזר היחיד שמצטרף למשפחה הוא פלג, שהיה חבר של מייקל המנוח וכעת מתפקד כצל של יסמיניש. מבחינתה של רבקה, גם פלג, מתוקף היכרותו הקרובה את מייקל, הוא חלק מהם, מהטקס שלהם, מריטואל החיים והמוות של משפחת ברוש. גם לאריק, מורה הנהיגה, יש חלק ונחלה במייקל, אך גשמי יותר. מסתבר שמבלי דעת, רבקה תרמה את אבריו של מייקל ותרומת הכבד הצילה את חייו של אריק שמעוניין להוקיר לה ולמשפחתה תודה. רבקה ודובי בתחילה דוחים את נוכחותו של אריק בחייהם, אך בניגוד לדובי, רבקה מכניסה אותו לחייה בהדרגה, בתחילה כדי שיישא דברים בטקס ולאחר מכן, משום שהוא מעורר בה רגש רדום של רומנטיקה. מבחינתו של דובי, תשומת הלב שמעניקה רבקה לאריק, ושאיפותיה הרומנטיות בפרט, הינם בחזקת בגידה בתא המשפחתי, בגידה במייקל. הפעמים היחידות שרבקה מסוגלת לשים בצד את מייקל, הן הפעמים שבהן היא עסוקה יותר במפגשים שלה עם אריק, אך מכיוון שמסתבר שאריק לא באמת מעוניין בה רומנטית, לא נוכל לדעת אם האהבה הייתה יכולה לגאול את רבקה.  ליסמיניש לעומת זאת, יש עדיין סיכוי להיגאל באמצעות האהבה, אם כי אין לדעת כיצד יגיבו לכך רבקה ודובי, האם הם מסוגלים בכלל להכיר בכך שיסמיניש גדלה מתוך המרחב המחניק שהקצו לה בטריטוריה המשפחתית, והאם יהיו מסוגלים לקבל זאת, או שינסו לדכא אותה כדי למנוע את נטישתה העתידית מהקן.

 

גם במשפחת קווין ומ'קול מתמודדים עם הנושא כאשר מתברר שסב המשפחה, ג'ו, מצא לעצמו חברה באחד מהמפגשים הכנסייתיים. מבחינתן של בנותיו, מרי, אימה של ארין ואחותה שרה, הדבר אינו מתקבל על הדעת, בפרט לא על דעתה של מרי, ומהווה בגידה באימן המתה שנפטרה לפני כעשר שנים. אך בניגוד ל"מייקל" שמתמודדת עם נושא הזיכרון והאבל בצורה ביקורתית ואירונית, "נערות דרי" אינה מתעכבת על נושא השכול במשפחה והנושא נפתר בקלות כאשר החברה החדשה והסב נכנעים ללא מלחמה והסב מקבל על עצמו את הדין באהבה משום שהוא מודה שאשתו המנוחה אכן הייתה נפלאה כפי שבנותיה זוכרות אותה. הנאמנות כלפי התא המשפחתי נשמרת ללא רבב, גם כלפי החיים וגם כלפי המתים. בסופו של דבר, הסולידריות המשפחתית מנצחת הכול, הרי בסוף כולנו, בישראל ובצפון אירלנד, רקמה אנושית אחת גדולה ובלתי מתפקדת בעליל.

 

"נערות דרי" – העונה הראשונה הגיעה לסניף הנטפליקס הקרוב למקום מגורכם.

"מייקל" – הסדרה זמינה בכל עת ב-yes VOD וב-STINGTV

שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.