דברים טובים, עונה 1, פרק 1 – לראות משהו אמיתי


הפרק הראשון של הסדרה "דברים טובים" (Better Things), מבית היוצר של פמלה אדלון ולואי סי.קיי, מצליח לעורר הזדהות עם הגיבורה בגלל הפרטים הקטנים

סאם פוקס, גיבורת הסדרה "דברים טובים", היא  אימא גרושה לשלוש בנות המתמרנת בין בנותיה לקריירה שלה כשחקנית וכמדבבת. הסדרה נכתבה והופקה על ידי לואי סי. קיי ופמלה אדלון, שאף מככבת בה בתפקיד הראשי. לפמלה אדלון התוודעתי דרך הסדרה "לואי" של לואי סי. קיי, שבה הייתה שותפה להפקה ובה גם התארחה בתפקיד פמלה, מושא אהבתו של לואי במספר פרקים. אני מודה שבסדרה לואי לא כל כך אהבתי את דמותה, ואת קווי העלילה שבהם הופיעה, היא הייתה סוג של אישה מתעללת, ולא יכולתי לסבול את העובדה שלואי לא רואה את זה. לכן, למרות חיבתי ל"לואי", העובדה ש"דברים טובים" מגיעה מאותו בית יוצר, היה בה כדי לעורר את סקרנותי, אך לא היה בה מספיק כדי למנוע ממני את החשש ש"דברים טובים" לא תהיה דבר טוב בעיניי. אני שמחה לומר שהתבדיתי. 

באחת הסצנות בפרק נראית סאם מחפשת קטע פורנו לצפות בו, ולא ממש מוצאת את מה שהיא מחפשת, כי היא לא בדיוק יודעת מה היא מחפשת, כשמנסים לכוון אותה להיות יותר ספציפית בחיפוש, היא אומרת שהיא רוצה לראות משהו אמיתי. וכשצפיתי בפרק אתה חשבתי לי, שאחד הדברים שהפרק הכי הצליח בו בעיניי הוא להרגיש שהוא באמת מעביר רגעים ורגשות מאוד אמיתיים (של תסכול בדרך כלל), שמאוד קל להזדהות אתם, גם אם אני לא אימא גרושה ושחקנית ומדבבת.  

דברים טובים
פמלה אדלון בתפקיד סאם פוקס. קרדיט: באדיבות yes

קחו למשל את השיחה שהיא מנהלת עם המורה של הבת שלה בטלפון, כשהיא מתנצלת שהמחברת עם שיעורי הבית של הבת שלה נותרה אצלה באוטו, מספיק לשמוע רק את המשפט "זו לא הבעיה שלי" שהמורה זורקת לה במהלך השיחה כדי לחשוב על כמה זה מעצבן, כשאנשים מסרבים לגלות התחשבות, אחרי שהם כבר יודעים את כל הנסיבות המיוחדות שלכם.

או למשל את הקטע שבו היא מנהלת צ'אט עם "נובאדי" (זה הכינוי שהופיע בנייד שלה לאותה דמות שלא ברור עדיין מי היא בשבילה), ואחרי כמה שאלות ותשובות פתאום מופיע סימן השלוש נקודות המהבהב המסמן לה שהצד השני עסוק בכתיבה, ואז זה מפסיק, ואז שוב שלוש נקודות מהבהבות ושוב נעלמות ומסר לא מגיע. כשראיתי את זה חשבתי לעצמי שלמרות שלא ממש אכפת לי מה הוא ישיב לשאלתה בין כה וכה, זה כל כך מזכיר לי את אחת ההמצאות הכי מעצבנות שהולכת ופושטת במרחבי הרשת יותר ויותר (היום כבר אפשר לראות את סימן שלוש הנקודות הללו גם כשמישהו מקליד תגובה לסטטוסים בפייסבוק), הידיעה שמישהו עכשיו חושב על תגובה, כותב ומוחק, ולבסוף משנה את דעתו שוב ושוב ולא שולח אותה. הידיעה הזו שיש מישהו שממש עכשיו יש לו משהו להגיד לך, ותיכף תדע את זה, אבל בסוף אתה לא, היא מאוד מעצבנת בעיניי. באופן מעניין כמה סצנות קודם כשהיא נסעה עם בתה הבכירה, בתה היססה אם לומר לה משהו משהו, ופנים אל פנים הייתה לה את היכולת לומר לבתה, עכשיו כשסקרנת אותי את חייבת לספר, רק כדי לומר לבתה כמה שניות אחר כך שיש דברים שהיא מעדיפה שיסתירו ממנה. בהתחשב בעובדה שמה שהבת התלבטה אם לומר לה או לא, היה לבקש ממנה שתשיג לה גראס, כנראה שבאמת יש הודעת שעדיף שלא יישלחו, אם כי במקרה כזה אני אישית הייתי מעדיפה שגם לא יעוררו את סקרנותי לגביהן.

אני מחבבת את חוש ההומור האירוני הזה, שאחד ממאפייניו הוא להראות איך בשניות העמדה של הדמות יכולה להשתנות מן הקצה לקצה, ועד כמה זה אנושי, והפרק הציג לא מעט סיטואציות כאלה. כשסאם בסופר למשל, היא לא מוצאת מחברות שהיא מחפשת, ומתחילה לעשות שם סצנה שאף אחד לא נותן שם שירות, ושהדברים אינם במקום שבו הם צריכים להימצא רק לגלות כמה שניות אחר כך, שהאחראי עסוק עם לקוחות אחרים והדברים הם בדיוק היכן שהם צריכים להימצא (נראה לי שזה אחד מתתי החוקים של מרפי, תמיד כשמישהו יצרח שהוא לא מוצא משהו ושנמאס לו לחפש, הוא יגלה שנייה אחר כך שהדבר נמצא מתחת לאפו). או בסצנת ההמתנה לאודישן, שבה היא וקונסטנס צימר, קוטלות בהתנשאות את התסריט שהן קיבלו להיבחן אתו, וחושבות שהן טובות מדי לתפקיד, רק כדי שניות אחר כך לברוח מהאודישן כשהן מגלות שגם ג'ולי בואן נבחנה לו והן לא מאמינות שמישהו יעדיף אותן על פניה.

סאם ובתה בסופר. קרדיט: באדיבות yes

העיסוק בראייה ובנראות גם הוא מאוד בלט בפרק, הפרק מתחיל ב"הצגה" של בתה הקטנה של סאם שבוכה ברחוב לאימא שלה, וסאם כמובן לא אוהבת את העובדה שיש לה קהל, ושהקהל – אישה מבוגרת היושבת על ספסל לידם – לא מודע לכל העובדות, אז היא מיידעת את האישה שהבת שלה בוכה כך כי היא לא מוכנה לקנות לבת שלה זוג נוסף של עגילים יקרים שכבר יש לה בבית. ושאו שתפסיק להסתכל או שתתנדב לקנות לה אותו. באופן משלים, אם הפרק התחיל בסיטואציה שבה סאם מוטרדת מהאופן בו הילדות שלה גורמות לה להיראות בפני אחרים, בסוף הפרק כשהיא מבקשת מהבמאי על הסט שבו היא עובדת שיהפוך את אחת מסצנות המין שהיא עתידה לצלם לנועזת פחות, אפשר לראות שהיא מוטרדת מהאופן שבו אחרים גורמים לה להיראות בפני הבנות שלה וחבריהם.

הבמאי אגב מסרב לבקשתה להפוך את סצנת המין שלה לפחות נועזת באופן מעליב ואסרטיבי כאחד, שזה גם אחד הדברים שאפיינו את הדמות שלה הפרק – העובדה שהיא לא ממש יודעת איך לדרוש שיכבדו את הגבולות שלה, ולכן גם לא ממש מכבדים אותם. אצל הבמאי זה היה סוג של בקשת טובה, שהגיעה ממקום שלא בטוח בעצמו שמגיע לו שייענו לו, בשל הדיסוננס שקיים בה בין התפקיד שלה כאימא וכשחקנית. היא יודעת שמבחינת הבמאי היא קודם כול שחקנית, אבל היא מבקשת ממנו התחשבות בה כאימא, ודי מהר מוותרת כי היא לא רוצה להצטייר כלא מקצועית. זה מעניין, כי בהמתנה לאודישן עם קונסטנטין זימר היא מגדירה את עצמה כאימא קודם כול, ואומרת לקונסטנטין שמספרת לה שגם היא אם לילד, שהיא לא נראית אימהית (מה שזה לא אומר…).

קונסטנס צימר וסאם פוקס ממתינות לאודישן. קרדיט: באדיבות yes

איכשהו גם כשהיא מגדירה את עצמה כאימא, ומתנהלת מול הבנות שלה, הגבולות שלה די פרוצים. למרות התנגדותה המוצהרת שוב ושוב, אחת מבנותיה נכנסת לחדרה ומשתלטת לה על המיטה, מזמינה חברים אליה הביתה בלי לבקש רשות מאמה ועוד דורשת, די בנוחות, מאימא שלה לשרת אותם. הסירובים ההחלטיים שהיא מפנה לבנות שלה (כמו הסירוב לקנות עגילים או גראס), נראים שמגיעים יותר ממגבלות  חיצוניות של כסף וחוסר יכולת לספק את מבוקשן, שעוזרות לה להיות יותר תקיפה אתן גם אם היא לא אוהבת את זה, מאשר מהיכולת האמיתית שלה לסרב להן לדבר כלשהו.

אגב, וידוי אישי חושפני לפני סיום: הקטע שבו הכי התחברתי לסאם היה בסצנה בה הבת שלה מבקשת שתישכב לידה כשהיא משכיבה אותה לישון, וסאם, שיודעת שהיא צריכה עוד להספיק לעשות מלא דברים בערב, נשכבת אך  מסרבת להתכסות מתוך המחשבה המוטעית, שאם המנוחה שלה תהיה לא נוחה, היא לא תירדם. זה כמובן אף פעם לא באמת עובד, העייפות מנצחת והעיניים נעצמות, רק שמתעוררים בתחושה מאוד לא נוחה. התחושה שלי מהסדרה לעומת זאת , לפחות על פי הפרק הראשון, נוחה מאד.

אולי בגלל זה, אם נחזור רגע להשוואה בין הסדרה "דברים טובים" ל"לואי", אז למרות שאין לי מושג איזה דמות שואלת יותר מהחיים האמיתיים של פמלה אדלון, סאם פוקס של הסדרה הזו או פמלה של "לואי", ולמרות שבשתי הסדרות נראה כי עולם הסדרה מתכתב עם מציאות חייה של פמלה אדלון בתחומים מסוימים, הרי שב"דברים טובים" קל לי יותר להאמין שהדמות של סאם פוקס היא אמיתית. 

הסדרה "דברים טובים" משודרת בימי רביעי בשעה 23:00 בערוץ yesOh וזמינה בכל עת ב-yesVOD.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.