"כל התשואות נדמו"

 לאורך עונותיה היו הרבה סיבות להעריך את הסדרה, על הנראות של הקהילה הלטינית, על שילוב השפה הספרדית בסדרה, על העיסוק השקט בבעיות היום יום של החיים, על הצגת החברות הנשית, על קריצות למציאות ועקיצות פוליטיות לממשל טראמפ, על דמויות גדולות מהחיים כמו רוחליו ופטרה, ואפילו על האופן שבו הם הצליחו ליצור קליפ-האנגר מושלם בסוף העונה הקודמת. איכשהו העונה הם הצליחו לאיין הרבה מהדברים שגרמו לי להעריך את הסדרה, עד כדי כך שכאשר בפרק ה-11 לעונה כשהנפיצו עלילה מטופשת שבה ריבר (ברוק שילדס), מתאהבת ברוחליו והופכת למעריצה פותה ומטומטמת, והעזו אפילו לשלב בדיחה על קפיצה מעל הכריש כשסיומרה וריבר מתכתשות ביניהן על רוחליו באולפן הצילומים של הטלנובלה שלו, לא יכולתי שלא להרגיש שהסדרה אכן קפצה מעל הכריש, ואולי עדיף  היה לסדרה שלא להזכיר קפיצות מעל הכריש בשלב הזה ממש כמו שאין להזכיר את החבל בביתו של התלוי.

לשמחתי הם לא המשיכו בקו העלילה הטיפשי הזה בפרקים שאחרי, כך שגם כאשר לא אהבתי את העלילה יכולתי לצפות ביתר פרקי הסדרה בלי להתכווץ במבוכה מול המסך, אבל עדיין הבעיות של העונה המשיכו לבלוט, ובעיקר העובדה שאין להם כבר כמעט בעיות אמתיות לעסוק בהן ולכן הסדרה יוצרת מכשולים מופרכים לדמויות רק לצורך הארכת העונה. העלילה היחידה המוצדקת בעונה האחרונה, שהייתה אפילו מרגשת לפרקים בעיניי, הייתה עלילת ההתמודדות של ג'יין עם הקשיים של מתיאו כילד היפראקטיבי ומתקשה בלימודים. שאר העלילות, או שהיו מופרכות מדי (סין רוסטריו), או שהורידו מהערך של מה שהיה בסדרה קודם (מייקל ורפאל),  או שנפתרו מחוץ לסדרה בעצם. מייקל מצא אהבה מחוץ לסדרה, לא זכינו לראות את ההתפתחות הזאת כדי שנוכל להתלהב מהדרך, לואיזה, אחת הדמויות היותר מטופשות שהסדרה יצרה, מצאה את עמוד השדרה שלה והיכולת שלה לעמוד מול סין רוסטריו מחוץ לסדרה,  ואפילו ההפי-אנד שסידרו לפטרה, בפרק האחרון עם ג'י-אר אהובתה, היה תוצאה של התרחשויות שלא ראינו בסדרה ורק שמענו על התרחשותן. העובדה הזו גרמה לכל עניין ההפי-אנד שהסדרה בחרה בו עבור כל הדמויות להרגיש כמו דאוס אקס מכינה, משהו שמוכתב מראש ולא משהו שמתפתח באופן טבעי מהעלילה. אפילו ההצלחה של רוחליו עם הטלנובלה שלו, שאין מי שרצתה בהצלחתו יותר ממני, או ההצלחה של ג'יין במכירת ספרה, הרגישו לי בסופו של דבר מונחתים מלמעלה כי עכשיו סוף הסדרה, ולא שלב הגיוני של תוצאה שהגיעה אחרי השקעה מרובה ונכונה. כשיותר מדי מכשולים מרגישים לא אמינים ומיותרים בדרך, ההצלחה הסופית נראית בסופו של דבר לא אמינה באותה המידה.  

לחובת העונה האחרונה של הסדרה אפשר גם להוסיף את העובדה שלא היו בה שום השלכות לגילוי מסוף העונה הקודמת על כך שפטרה בעצם רצחה את אחותה התאומה. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את הדמות של פטרה ואני לא רוצה ברעתה, אבל העובדה שג'י אר אומרת לה שהיא נפרדת ממנה כי היא לא סובלת את העובדה שהיא שיקרה לה, ולא נניח את העובדה שהיא הייתה מסוגלת להרוג מישהו, יש בה בפני עצמה משהו בעייתי, ועימה גם ההתייחסות של הסדרה למעשה הרצח של פטרה, כאילו היא הרגה איזה זבוב טורדני ולא בן אדם, שהוא בשר מבשרה, ששולחת מסר בעייתי בעיניי, והדרך היחידה שלי להצליח לזרום עם הנראטיב של הסדרה, הוא  על ידי זה שלא אקח שום דבר שהדמות עושה באופן אמיתי, מה ששוב הופך את התחושה שהסדרה העבירה בעונה האחרונה להרבה פחות אמינה.

אם כבר הזכרתי את פטרה וג'י-אר, אז אני חייבת לציין עוד משהו שתמיד היה בעייתי בסדרה בעיניי והוא הייצוג הלהטב"י. נכון שלא חייבים שייצוגים של מגזרים מוחלשים על המסך יהיו תמיד מושלמים במעלות, אבל כשיש חמש דמויות של לסביות וארבע מהן בעייתיות והחמישית היא בקושי דמות, זה כבר מרגיש כמו מגמה. רוז ולואיזה, זה ברור מאליו שהן בעייתיות, כשהאחת מהן היא רוצחת סדרתית מסוכנת וחסרת מצפון, והשנייה היא מטומטמת סדרתית מעצבנת וחסרת מוח, ובעיקר מטומטמת מספיק כדי להמשיך לאהוב את רוז גם תוך כדי התעלמות מהעובדה הזניחה שהיא רצחה בין השאר גם את אביה. אז נכון שבעונה האחרונה הם פיקחו קצת את לואיזה, אבל כמו שאמרתי רוב ההתפתחות שלה נעשתה מחוץ לסדרה, כשהיא רק מקבלת את זכות התיקון הסופי בפרק הלפני אחרון.   

נראה לי שהחיבור בין ג'י-אר לפטרה בעונה הרביעית נעשה בין היתר כדי לפתור את הייצוג הלסבי הבעייתי של לואיזה ורוז, ולהראות לציבור גם קשר שבנוי על יסודות טובים יותר מהרס עצמי, העניין הוא שזה קצת נהרס בעיניי ברגע שהפכו גם את פטרה לרוצחת אחותה, ואת ג'י-אר לשופטת מוסר מפוקפקת במקצת. אז נכון שהיו בזוגיות שלהן הרבה רגעים יפים, אבל ממבט על, ועם כל חיבתי לפטרה, אני באמת חושבת שהייצוג הלהטב"י בסדרה הוא לא בדיוק סיבה לגאווה. הלסבית היחידה שיכולה להיחשב כמקור של גאווה בסדרה היא המנחה של ג'יין לכתיבת הספר, אבל, מערכות היחסים הרומנטיות שלה מתרחשות מחוץ למסך והיא דמות כל כך לא משמעותית בסדרה שבלי להסתכל ב-IMDB אין לי מושג איך קוראים לה (בדקתי קוראים לה מרלן דונלדסון) ואני עדיין קוראת לה מליסה מ"שלושים ומשהו".