הסדרה "האקסית המטורפת" מצליחה להיות מקורית באמת דווקא בהתייחסות שלה למצליחנות בעבודה בימינו
מכל פרקי העונה הראשונה של "האקסית המטורפת" פרק 13 היה הפרק שהכי הערכתי, ולא בגלל שזה היה הפרק שבו ג'וש ורבקה התנשקו לראשונה, כי אני דווקא תמיד העדפתי אותה עם גרג, אלא מפני שאחד הדברים שהכי הודגשו בפרק היה המסר של חשיבות המאמץ לעומת חשיבות התוצאה, וזה לא דבר תדיר בטלוויזיה האמריקאית.
בעולם של ימינו, מבחן התוצאה הוא כמעט הבלעדי לקביעת ממד ההצלחה. מי שיש לו יותר רכוש, תפקיד טוב יותר או מעמד מכובד יותר נחשב מצליח יותר ממי שיש לו למשל כישרון טבעי להסתפק במועט ולהיות שמח בחלקו. נכון, ההצלחה כפי שהיא משתקפת בטלוויזיה גובה לא פעם גם מחירים אישיים, אולם רוב הדמויות שזכו בסממני ההצלחה הללו מעדיפות בדרך כלל לשלם את המחיר האישי מאשר לוותר עליהם. מאפיין בולט נוסף המשתקף בטלוויזיה האמריקנית הוא שבניית קריירה היא דרך להגשמה אישית. כלומר לא תוכל להיות מאושר בלי להגשים את עצמך, הגשמה עצמית כוללת סממני הצלחה (עבודה טובה, משכורת טובה, מעמד טוב), לכן לכאורה אי אפשר באמת להיות מאושר בלי כל סממני ההצלחה הללו. כשדמויות שאנו רואים אותן כטובות בעבודתן וכמצליחות במקום עבודתן, עוזבות מקום עבודה מסיבות אישיות, הן לא פעם עושות זאת כדי לעזוב את הסדרה, ולא כדי שנמשיך לעקוב אחרי חייהן וחיפושן אחר האושר במקום עבודה הנמוך בהרבה מכישוריהן.
מהבחינה הזו רבקה באנץ' היא דמות מאוד מיוחדת בנוף הטלוויזיוני האמריקאי, כי היא הייתה יכולה להשיג את כל סממני ההצלחה הללו בנקל. היא טובה בעבודתה כעורכת דין, והיא יכלה לקבל קידום, אבל כאשר הוצעה לה השותפות במשרד עורכי הדין בו עבדה, היא הבינה שכל מה שהעולם מציג כהצלחה, כמו קריירה טובה, משכורת טובה ומעמד מכובד, לא מתפרש אצלה באופן אישי כאושר, היא החליטה לשנות את גורלה ולחפש אחרי מה שכן גורם לה אושר. ההחלטה הזו שלה, שנעשתה במודע לכך שהיא נתפסת כלא נורמלית בחברה בה היא חיה, משום מה התגלמה במרדף אחר ג'וש, אהוב ליבה המיתולוגי.
יש להודות כי הסדרה בעיקר מציגה את רבקה כבחורה אובססיבית בקשר לאקס שלה, עוסקת יותר בטירלול של חיי האהבה שלה, ופחות מדגישה את הביקורת על ההשתעבדות לעבודה והמרדף אחר ההצלחה בקריירה המשתקפת מדמותה ומהעובדה שההצלחה בעבודתה לא הצליחה לגרום לה שום אושר. מכיוון שכך, מאוד אהבתי את אותו פרק 13 בעונה הקודמת שבו רבקה מנהלת תביעה ייצוגית כנגד בעלי הדירות בווסט קובינה, שאחת מהן במקרה הייתה דירתו של ג'וש. שכן, הנתבעים שכרו כסניגורים שלהם את שירותי המשרד הגדול שבו רבקה עבדה לפני שהיא עברה בעקבות ג'וש לווסט קובינה, ודרך העימות שלה עם האנשים ממקום עבודתה הקודם, היה אפשר לראות את ההתפתחות שלה כאדם, שלא היינו עדים לה מאחר שהחלנו לעקוב אחריה רק מזמן המעבר שלה לווסט קובינה. כך היה אפשר לראות שהאושר הוא ערך בעיניה, והאהבה היא ערך בעיניה, אך אין בה אהבה רבה לעבודתה ורצון לנצח בכל מחיר. יחד עם זאת, למרות שבסופו של דבר היא עושה בסוף הפרק את הדבר הנכון מוסרית בבית המשפט, עניין שעולה לה בהפסד במשפט, רואים שבמובנים רבים עדיין מקננת בה התחושה שהוטמעה בה בסביבה התחרותית שממנה היא הגיעה, שמבחן התוצאה הוא היחידי שקובע. כמי שכל ההתלהבות שלה לגבי התביעה נבעה מהמחשבה שהיא תנצח במשפט כדי שג'וש יראה כמה שהיא מופלאה, וירגיש מחויב לה לנצח או משהו, העובדה שהיא לא ניצחה במשפט גורמת לה להרגיש מאוד אשמה כלפיו וחייבת לו ולשאר הדיירים. זה היה דווקא ג'וש ושאר הדיירים אז שידעו להעריך את המאמץ ולא את התוצאה, להעריך את העובדה שמישהו בכלל נלחם בשבילם, גם אם זו הייתה מלחמה שהם הפסידו בה.
אולם אחרי אותו הפרק, שאפשר לומר שהסתיים בנשיקה של ג'וש ורבקה, העלילה חזרה להתמקד באהבה, בחברים ובחלק מהבעיות הנפשיות של רבקה, והרבה פחות בנושא הקריירה שלה.
העונה השנייה של הסדרה נפתחה בסוג של חוסר יציבות, שנייה רבקה עם ג'וש, שנייה היא רוצה לחזור לגרג, ואז גרג עוזב, פולה ורבקה רבות, פולה ורבקה משלימות. רבקה אפילו משלימה עם ולנסיה, האקסית [היותר טרייה והקצת פחות מטורפת] של ג'וש, וחוברת אליה למסע התגברות עליו, רק כדי לחזור שוב למקום שבו היא לא יכולה לשלוט בעצמה, ולהכניס את עצמה לחייו כמה שאפשר בכל מפגש מקרי. אני מודה שכשראיתי בפרק השמיני כיצד רבקה שולחת לג'וש מרק, רק כי הוא אמר לה שהוא קצת מצונן, ואחר כך רודפת אחריו למועדון כדי להסביר לו שהיא זו ששלחה לו את המרק ולא חברתו הנוכחית אנה, כמו שהוא חשב בטעות, הרגשתי שאני לא בטוחה שיש לי כוח לעוד עונה של רבקה רודפת אחרי ג'וש (ועוד אחרי שהיא מבינה שהוא היה לא בסדר כלפיה), במיוחד כשגרג לא שם להוות עבורי אופציה אפשרית מנחמת של זיווג חלופי. בשל העובדה שאנה זורקת את ג'וש בפרק 8 ובעקבות זאת הגילוי של ג'וש שזו הייתה רבקה ששלחה לו את המרק, ג'וש חווה רגע של "אהבתיה" כלפיה, התפתחות שלי נראתה בעיקר כנוחה מידי מבחינה תסריטאית. אפילו הגדילה הקטנה של רבקה בסוף אותו פרק, והעובדה שהיא בוחרת להישאר עם פולה ולא לעזוב הכול וללכת עם ג'וש ברגע שהוא מצהיר על אהבתו כלפיה, לא היה בה כדי להרגיע את חששותיי, במיוחד כשבתחילת פרק 9 אפשר להבין שההימנעות שלה מריצה אחרי ג'וש באותו שלב לא הייתה בדיוק סימן לגדילה, אלא יותר סימן לפחד מפגיעה נוספת. זה לוקח לרבקה כמה דקות לתוך פרק תשע וכמה מילות עידוד של פולה, והנה היא שוב בזרועותיו של ג'וש, ואני שוב תוהה האם באמת אין לי למה לצפות העונה הזו, חוץ מאשר לסיפור האהבה של רבקה וג'וש, שלמען האמת לא ממש מעניין אותי (ואם אמרתי את זה כבר, אז גם לי מותר לחזור על עצמי… וגם לשבץ כאן קליפ שלא קשור לרעיון שאני מדברת עליו בכלל, אבל הוא השיר שהכי אהבתי בפרקים האחרונים).
אבל אז מגיע נתנאל, הבוס החדש של משרד עורכי הדין שבו היא עובדת, וטורף קצת את הקלפים, ופתאום כל הדברים מתחילים להסתדר מבחינתי במקום.
נתנאל הוא בוס מהסוג שרק מבחן התוצאה מעניין אותו, בניגוד לדריל, הבוס הקודם ממנו הוא קנה את המשרד, שהעבודה לא הייתה בדיוק בראש מעייניו והרבה מעובדיו, ורבקה בכללם, היו עובדים שחריצות איננה בדיוק אחת מהתכונות שביכולתם להתהדר בה. רבקה, למרות שהייתה מסוגלת לעבודה קשה בעת הצורך ולא התקשתה בהשגת תוצאות, תמיד העדיפה לבלות את עיקר זמנה בכל מיני עיסוקים שסובבים את תחומו של ג'וש הרבה יותר מאשר להתרכז בתחום העבודה שלה.
כשרבקה מבינה שהמשרד שבו היא עובדת הופך מעכשיו ממקום מפגש חברים למקום עבודה תחרותי, כמו זה שממנו היא ברחה, היא רוצה כמובן להתפטר, אך כשהיא מבינה שנתנאל עומד לפטר עוד ארבעה עובדים אחרים, ושהיא יכולה למנוע את הפיטורים הללו אם היא תצליח לגייס למשרד לקוחות בסדר גודל של 250,000 דולר, היא מתחילה להשקיע את כל כולה בעבודה.
מה שהיה יפה בסיפור הזה, חוץ מהעובדה שהיא מנצחת את הבוס בסוף הפרק, ומצילה את העובדים מפיטורים, הוא שעלילת הבוס החדש מחייבת את רבקה להתעמת שוב עם הבחירה שהיא עשתה בתחילת הסדרה בין העבודה לחייה הפרטיים, והסדרה שבה להתעמק בסוגיית "האושר או המצליחנות?".
כבר אמרנו שיש לא מעט דוגמאות לכך בטלוויזיה האמריקאית, של הצגת שתי האופציות, אהבה וקריירה, כבאות האחת על חשבון השנייה, זה נראה כמעט תמיד שאי אפשר לשלב בין השתיים באופן שקול ומאוזן.
פולה ואנה הן שתי דוגמאות לקורבנות הדילמה הזו. פולה היא דוגמה קלאסית של קלישאת המימוש העצמי לעומת האהבה, כפי שהיא מוכרת לנו מסדרות אמריקאיות רבות. פולה חולמת על לימוד משפטים זמן רב, וכשסוף סוף היא מתחילה ללמוד, מה שמצריך ממנה המון השקעה, זה בסופו של דבר עולה לה בכך שבעלה מרגיש זנוח כשהיא לא מספיקה להגיע בזמן להופעה שלו, שמאוד חשובה לו, והוא בוגד בה כתוצאה מכך. בתגובה למעשיו, פולה מסלקת אותו מביתם המשותף, ואף אומרת בפרק במפורש שהיה ברור לה שהיא לא תוכל לזכות בכול.
אנה, החברה של ג'וש בפרקים האחרונים, מהווה דוגמה אפילו טובה יותר של בחירה במצליחנות על פני האושר. אנה מתוארת כאשת קריירה מצליחה, היא מתלהבת מג'וש מאוד, טוב לה איתו, ואפשר לומר שבזמן הקצר שהוא איתה, על פי עדותה, הוא נוהג בה באופן יפה מאוד ומתחשב. שלא כמו פולה, כשג'וש אומר לה שיש הופעה שלו שמאוד חשוב לו שהיא תראה, היא מפנה את הזמן היקר מאוד שלה, ומגיעה. כביכול, אנה היא מי שבניגוד לפולה, מצליחה לשלב הצלחה ואהבה, אך אני רואה בפרידה שלה ושל ג'וש כניעה גדולה יותר לרדיפת ההצלחה, כיוון שאנה בוחרת לעזוב את ג'וש כשהיא מבינה שהאופן שבו הוא מפרש הצלחה, שונה מאד מהאופן שבו היא מפרשת אותה. כשהיא רואה אותו מדגמן, והוא ממש גאה בעצמו על מה שהוא עושה, היא בזה לו מספיק כדי שכל רגשות האהבה שהיו בה כלפיו יעברו לה.
לכן כשרבקה בפרק תשע משקיעה את כל זמנה בעבודה (כדי לגייס לקוח ולהציל את שאר העובדים מפיטורים), ומתקשה לפנות זמן למערכת היחסים שלה עם ג'וש, זה נראה כאילו מערכת היחסים שלה, ממש כמו זו של פולה גם היא הולכת לסבול מהעובדה שג'וש מרגיש זנוח ומהאופן הטבעי שבו מערכות יחסים נפגעות כשהעבודה הופכת תובענית מדי (למרות שבמקרה שלה השקעה בעבודה זה ממש לא הגשמת חלום המימוש האישי). אולם הסכנה האמיתית שבהגעתו של הבוס החדש שלה לעלילה היא דווקא האחת שהפרידה בין אנה לבין ג'וש, והיא שרבקה תתחיל לראות את ג'וש דרך עיניי הסביבה המצליחנית.
מעניינת מאוד בעיניי העובדה שעד שהגיע הבוס החדש שלה, רבקה לא ראתה שג'וש איננו מציאה, שאין בו חוץ מיופי חיצוני (שגם זה עניין של טעם ויש חתיכים ממנו), אף סממן של הצלחה. היא לא בחרה לרדוף אחריו כי הוא מצליח מאד בעבודתו (היא סדרה לו בעצם את העבודה שלו), או מפני שהוא חכם מאד, או עשיר במיוחד, אלא כי הוא בעיניה בחור טוב, והוא בחור טוב בעיניה כיוון שבזמן הקצר שהיא דברה איתו, כשהיא פגשה בו אחרי עשר שנים מאז פגישתם האחרונה, היא הצליחה להרגיש אושר בגלל הנחמדות שלו כלפיה. הבוס החדש נתנאל הוא הראשון שמצליח לגרום לה לראות את ג'וש בעיניים מתנשאות, העובדה שהוא רואה בו מישהו חסר שאיפות, או יכולת להגיע רחוק יותר מאיש החלפת מיכל המים, חודרת מבעד לעורה של רבקה, ולמרות שהיא כועסת על עצמה בשל כך בפרק, אנו רואים שהמחשבות המצמצמות הללו חולפות במוחה לרגעים.
יש לרבקה לא מעט תכונות רעות, כשהנרקיסיסטיות שלה לא פעם מוצגת כגרועה שבהן, אבל לפעמים נראה לי כי העובדה שהיא כל כך מרוכזת בעצמה, מונעת מהשיפוטיות של העולם להשפיע על השיפוט שלה, וכשהעובדה שהיא הייתה מסוגלת להביט בג'וש זמן ארוך כל כך ולראות בו רק בחור טוב מודגשת פתאום, זה הופך את ההתאהבות שלה בג'וש ליותר מקסימה בעיניי.
ג'וש הוא אכן דמות פשוטה מדי לטעמי, והסדרה לא הצליחה לטעת בו עומק עד כה, אבל העובדה שהבוס החדש של רבקה מצליח לגרום לה לחקור את הבחירה שלה, מעמידה את מצב היחסים בין רבקה לג'וש, ובין רבקה לקריירה שלה ולאושר שהיא כל כך רוצה למצוא, במקום שהרבה יותר מעניין בעיניי להמשיך ממנו, ובמיוחד הדבר גורם לי לתהות עד כמה הם ירשו לדמותה של רבקה למצוא אושר והגשמה אישית במקום שאיננו קשור בשום סממן חיצוני של הצלחה.