כשהחיים והמשחק מתערבבים

משחקי הכס סרסיי

מה קורה כשההפרדה בין החיים למשחק אינה מוגדרת היטב? מתי אנשים מתייחסים לחיים כאל משחק, ומתי אנשים מתייחסים למשחק כאל החיים עצמם ומאיזה סיבות?

קצת לאחר צאתו המתוקשר של שי חי מבית "האח הגדול", הוא התראיין לתכנית החדשות היומית "שש בערב עם עודד בן עמי", ואמר בה שהוא שמע שילדים מחקים את פינת "כל האמת בפרצוף" כדי לעשות שיימינג לחבריהם והוא מצטער על כך ומבקש מהם לא לעשות זאת. בפינתו ב"אח הגדול" הוא עצמו נהג להציב להדחה חלק ממשתתפי "האח הגדול" תוך שהוא מטיח בפניהם דברים קשים ומבייש אותם ברבים, אולם לדבריו צר לו על כך שילדים נפגעים באמת, שכן הפינה שלו הייתה חלק ממשחק טלוויזיה, וצריך להבין שהחוקים בתוך המשחק הם שונים מהחוקים שבחוץ. באותו ראיון הוצגה בפניו גם הפעולה שסימלה את יציאתו מבית האח הגדול, בעיטתו במיצג של המשתתפת אור סיונוב, וראו שהוא הקדים לפעולתו את המילים הבאות (שהופנו לאחד מחבריו בבית): "בוא תראה משחק כדורגל יפה", משל, הוא לא בועט ברכוש של מישהו אחר אלא בכדור משחק. על פי דבריו בריאיון היה נראה כי בעיניו אין לקחת את הפעולה הזו ברצינות כיוון שהיא חלק מתכנית "האח הגדול", שהיא בעצמה משחק עם חוקים משלה, אולם פעולותיו מעידות כי בד בבד בתוך אותו המשחק הוא משחק גם ב"נדמה לי", כיוון שהוא יודע שהוא לא בועט בכדורגל, וגם ב"שברו את הכלים ולא משחקים", כיוון שידוע היה לו היטב שחוקי "האח הגדול" אינם כוללים היתר לבעיטה הזו.

מה שאני מצאתי מעניין באותו ריאיון, זה בדיוק את הערבוב הזה בין המשחק לחיים. שהעלה בי שאלות כמו: מה גורמת העובדה שההפרדה בין החיים לבין המשחק אינה מוגדרת היטב?  מתי אנשים מתייחסים לחיים כאל משחק ומאיזה סיבות, ובאותה מידה מתי אנשים מתייחסים למשחק כאל החיים עצמם ומאיזה סיבות?

בבדיקה של הערך "משחק" ב"ויקיפדיה" במשמעותו הבסיסית של משחק כפעילות האמורה להוות מקור הנאה, אפשר היה למצוא את הדברים הבאים:

 ישנם מספר תנאים הכרחיים, אשר מגנים על המשחקים וסביבתם. הפרה של אחד מהתנאים הללו גורמת לכך שהמשחק מפסיק להיות מקור הנאה ובמקרים קיצוניים יותר אף עלול להביא לידי סכנה פיזית או נפשית.

התנאים הם:

  • כללי משחק ברורים ומוגדרים.
  • בחירה חופשית והשתתפות מרצון של כל אחד מהשחקנים, ללא כפייה חיצונית כלשהי.
  • קביעה של מסגרת זמן עם נקודת התחלה ונקודת סיום מוגדרות (מתי מתחילים לשחק ומתי מפסיקים).
  • קביעה של מרחב פיזי מוגדר שבו מתקיים המשחק.

המשחק כפעילות המשתלבת בחיים.

כיוון שאנשים בכל הגילים שיחקו מימים ימימה, לא קשה למצוא שילוב של משחקים בסדרות שונות כחלק מתיאור החיים היום יומי בסדרה. לכל שילוב של משחק יש מן הסתם את מטרתו הוא, אולם מהסתכלות כוללת ניתן לראות לעתים דברים נוספים, כמו למשל שיש משחקים האופייניים יותר לארצות מסוימות. בארץ, למשל, ניתן לראות את תיקי וחנה משחקות בדוקים ב"קרובים קרובים" כאמצעי להעברת זמן, בארה"ב נראה קשישים המשחקים בינגו ("סמוך על סול") ובדרום קוריאה אפשר למצוא את הקשישים משחקים במשחק הלוח גו ("כבוד המשפחה"). סביב משחקי כדורגל יבנו סדרות בארץ ("האלופה"), בבריטניה ("נשות הכדורגלנים") או באוסטרליה ("תיכון הלבבות השבורים" בתחילתה), בעוד שבארה"ב הסדרות יתמקדו במשחקי בייסבול או פוטבול ("אורות ליל שישי", "הליגה" "חוזרת למשחק"). יש משחקים שניתן למצוא בכל העולם, דוגמת כדורסל, קלפים (גם אם מסוגים שונים), ביליארד/סנוקר, ומשחקי מחשב.

 

חוץ מהעובדה שמשחקים מעידים גם על הבדלי תרבויות, ניתן גם ליצור באמצעות שילוב של משחקים בסדרה תדמית חיובית או שלילית לדמויות המשחקות (משחקי כדורסל או חברה משדרים בד"כ תדמית חיובית, לעומת משחקי מזל בבתי הימורים שתדמיתם שלילית יותר). לעתים המשחקים באים כדי לספק לנו עדות אופי על התחרותיות הטמונה בדמויות (למשל על זו של מוניקה מ"חברים"), ולעתים אותו המשחק משמש למטרות שונות בסדרות שונות. בסדרה "חוק וסדר מדור מיוחד" לדוגמא, שודר לאחרונה פרק ובו אחד הבלשים הנמצא במארב, התחזה לשחקן שחמט רחוב תמים כדי לא להתבלט, בעוד שבפרק השני של הסדרה החדשה "חסרי מוח" (אותו הפרק  אגב נקרא "משחקים פוליטיים") אנחנו למדים להכיר את אחת הדמויות דרך העובדה שהיא משחקת שחמט ברחוב עם מספר אנשים במקביל והיא גם די טובה בזה. בסדרה "הסמויה" נערי הרחוב העוסקים לפרנסתם בסחר סמים משחקים דמקה באמצעות לוח וחיילי השחמט דווקא, עד שדיאנג'לו הבכיר ביניהם מלמד אותם את כללי משחק השחמט והופך את המשחק למטפורה לחייהם שלהם.

ישנם גם משחקים דוגמת "אמת או חובה" שגרסאות שלהם מניעות פרקים שלמים לגבי גילויים על הדמויות ("אנג'ל", עונה 4, פרק 6) או סתם כדי לגרום לדמויות לפעול בניגוד להרגלם (כמו בפרק השלישי מהעונה הרביעית של "סקס והעיר הגדולה", בו קארי מתנשקת עם אלאניס מוריסט).

חיים מבוססי משחק

אם דרגת הערבוב הראשונה בין המשחק לחיים היא שילוב של משחק לשם הנאה בחיי היום יום, הרי שאדם שמקור מחייתו תלוי במשחק (שחקני ספורט קבוצתי למינהם למשל), נמצא בדרגת ערבוב גבוהה יותר וברור שהמשחק הוא בעל השפעה גדולה יותר על חייו.  שתי דוגמאות לסדרות שבהן ישנה דרגת ערבוב גבוהה כזו הן "UnREAL" ו"אורות ליל שישי". "אורות ליל שישי" היא סדרה המתמקדת בסיפוריהם האישיים של כמה מהשחקנים הבולטים בקבוצת הפוטבול של תיכון העיירה דילון, "דילון פנתרס", ושל מאמנם אריק טיילור, ו-"UnREAL" היא סדרה המתמקדת בהפקת תכנית הריאליטי "אהבת נצח" שהיא סוג של משחק שידוכים טלוויזיוני, כשהרווק המחוזר בעונתה השנייה של התכנית חוץ ממשתתף במשחק הוא גם במקרה שחקן פוטבול ידוע.

 

בשתי הסדרות אפשר לראות למשל שפציעות בזמן משחק, יכולות לגרום נזק ממשי לחייו של השחקן גם מחוץ למשחק, ועד כמה חשובה הקפדה על כללי המשחק כדי להימנע מנזקים. אולם, בעוד שב"אורות ליל שישי" משחק הפוטבול מוגדר היטב על פי הכללים שראינו מעל, שכן יש לו חוקים ברורים, הוא תחום במרחב ובזמן, אפשר לפרוש ממנו בכל זמן וההשתתפות בו נעשית מרצון, הרי שחוקי המשחק של תכנית הריאליטי שמשחקים בUnREAL משתנים מפרק לפרק, המשתתפים לא תמיד לוקחים חלק במשחק מרצונם החופשי, והעיקרון המנחה את הפקת התכנית הוא הגדלת אחוזי הצפייה שזה מבחינתם הניצחון במשחק ולשם כך אין להם באמת בעיות ליצור נזקים נפשיים או פיזיים למשתתפים בתכניתם.

 

שתי סדרות אחרות שגם בהן ישנה דרגת ערבוב גבוהה בין המשחק לחיים, אם כי בהן המשחק הוא אפילו לא ממש משחק קיים, הן "משחקי הכס" ו"הסמויה". הסדרה "משחקי הכס", שסביר להניח שאין צורך להציג אותה, עוקבת אחר עלילותיהן של מספר משפחות אצולה הטוענות לכתר ושליטה בשבע הממלכות הדמיוניות של יבשת וסטרוז ובעיקר מתמקדת במאבקן של המשפחות על כס המלוכה. הסדרה "הסמויה" עוקבת אחרי קורות העיר בולטימור דרך שוטריה, מוריה, נעריה, הפוליטיקאים שאחראים להתנהלות העיר וסוחרי הסמים שבה שאחראים למתרחש בעיר לא פחות.

 

הסדרה "הסמויה"  יכולה להישמע למי שלא צפה בה כאילו היא לחלוטין אינה קשורה למשחקים, אך מי שצפה בה יודע, שחוץ ממטפורת השחמט שהזכרנו קודם, שהייתה מכוונת לחלוטין, הרי שהמלה "משחק" חזרה ונשנתה בה כמעט כל פרק, כל התנהגות כמעט תורצה ב"זה חלק מהמשחק", דמותו של הרובין הוד של סוחרי הסמים, עומאר, אומר לבאנק, אחד השוטרים, כי הוא מעולם לא שלף אקדח על מישהו שאינו במשחק, כאילו עולם הפשע הוא מגרש המשחקים של הלוחמים בו, ויש בו אף חוקים מחייבים שכולם נשמעים להם (עד שהם מפסיקים, כמו למשל לא לפגוע בקדושת ימי ראשון). מבלי להיכנס לספוילרים, אפשר לומר שאחת הדמויות שיורה בחברה הטוב, רק מפני שניתנה הוראה לחסלו, מסבירה את המהלך בכך שכאילו לא הייתה לה ברירה אלא לקיים את חוקי המשחק. אולם חוקי המשחק בעצם אינם מוגדרים היטב, השחקנים אינם משתתפים בו תמיד מרצונם, הם אינם יכולים לפרוש מהמשחק, אין למשחק נקודות התחלה וסיום ברורות, וברור שהמשחק הזה מהווה סכנה פיזית ונפשית עבורם ועבור סביבתם. יחד עם זאת נראה כי השימוש הנרחב הנעשה במילה משחק על ידי הדמויות משרת את הצורך שלהם להסיר מעל כתפיהם אחריות לחיים שהיה להם הרבה יותר קשה להתמודד אתם אחרת. הן בשל העובדה שהמשחק לעולם נתפס כפחות רציני מהחיים עצמם, והן בשל העובדה שהם רק מלאו אחר הוראות המשחק, הם רק שיחקו על פי הקלפים שהגורל חילק להם. הם לא באמת אחראים לתוצאות.

 

כמו בסדרה "הסמויה" גם  ב"משחקי הכס" יש התייחסות אל מלחמות החיים כאל משחק, כאן המאבקים הם על המלוכה, ובסדרה אף  נאמר במפורש "כשאתה משחק במשחקי הכס, או שאתה מנצח או שאתה מת, אין אמצע". וברור שכאשר התייחסות לחיים  היא כאל משחק כמו בסדרות הללו, אנשים נפגעים וערך החיים אינו גבוה במיוחד.

משחקי הכס 1-9

אולם בעיניי הדבר המעניין ביותר מבחינת השוואתית בין כל הסדרות שמניתי כאן זו העובדה שלמרות שבכולן דרגת הערבוב בין החיים למשחק היא גבוהה מאד, הרי שבעוד שבסדרות "הסמויה", " UnREAL" ו-"משחקי הכס" אפשר למצוא זלזול בערך החיים ואת הניצחון כחזות הכול בשם המשחק, הרי שבסדרה "אורות ליל שישי" המשחק משמש כקו מנחה חיובי לחיים עצמם. שחקני הדילון פנתרס לומדים ממאמנם התנהגות ספורטיבית אמיתית מהי, ולומדים לאמץ את ההתנהגות הספורטיבית הזו גם בחיים.

וזה בדיוק המקום שבו קלטתי שגם כשדרגת הערבוב בין החיים למשחק היא גבוהה מאוד, זו הבחירה של כל אחד, האם לראות ב"זכייה" בלבד את חזות המשחק, להתיר לעצמו כל מיני התנהגויות שליליות בשם המשחק, ולהתחמק מאחריות למעשיו כי הם נעשו לכאורה במסגרת משחק, או לראות את דרך החיים הספורטיבית וההוגנת כעיקר המשחק, ולאמץ את עקרונות הדרך הזו לחיים עצמם. 

המשחק כתחליף המשתלט על החיים

פני:
או, המלכה פנלופי עזבה את המקלדת. מה?


ליאונרד:
טוב, אז הנה. הממ… לפעמים אנשים, אנשים טובים, את יודעת, הם מתחילים לשחק במשחקים האלה, והם מוצאים את עצמם, שלא באשמתם, את יודעת, סוג של, מכורים.


פני:
כן, תגיע לעיקר, אני צריכה להתקדם כאן ברמה.


ליאונרד:
טוב, זה רק שאם אין לאדם תחושת הישג בחייו האמיתיים אז קל לאנשים לאבד את עצמם בעולם הווירטואלי שבו הם זוכים לתחושת הישג כוזבת.


פני:
כן, בלה, בלה, בלה. טוב חברים. המלכה פנלופי שוב ברשת.


ליאונרד:
פני, יש לך צ'יטוס בשיער.


פני:
או, תודה. [אוכלת אותו]

(המפץ הגדול, עונה 2, פרק 3)

אם סוגי הערבוב השלילי בין המשחק לחיים שמנינו עד כה נבעו מהראייה של הניצחון או הזכייה את חזות המשחק כולו, ולכן היה בהם כדי להביא לזלזול בערך חיי הזולת, הרי שאחד הסוגים הנפוצים של הערבוב, בעיקר בסדרות מז'אנר המדע הבדיוני והפנטזיה ,הוא הפחד מהראייה את המשחק עצמו כחזות הכול, ואיבוד העצמי במשחק, כשבאופן אירוני המשחקים שמעוררים הכי הרבה את הפחדים הללו הם משחקי המחשב והווידאו, המזוהים עם חובבי הז'אנר.

המחשבה על סוג הערבוב הזה, או ההפחדה מפניו, התחילה אצלי לפני זמן מה כשיצא לי לצפות בפרק הראשון של סדרת הרשת The Grey Matter, אותה כתבה רותם ברוכין וביימה והפיקה מיקה גיל.

הפרק מתחיל בתיאור של עולם וירטואלי שבו אנשים מתגאים בכך שהם לא חושפים את פניהם האמיתיות (בוחרים לעצמם זהות וירטואלית ומתחפשים לה, עניין הנראה כסוג של משחק תפקידים), ושהם ויתרו על שינה ומקלחות במשך כמה ימים ברצף. הוויתורים המדווחים מבחירה ובהתלהבות, יש בהם מהזנחת העצמי שאפשר למצוא בכל התמכרות, אולם עד לסוף הפרק הקצר, אנו זוכים גם לכך ששאלת איבוד העצמי במשחק תועלה במפורש.

 

למרות שהרזומה שלי בסדרות מדע בדיוני ופנטזיה אינו עשיר, לא יכולתי שלא לשים לב שגם במבחר המצומצם שראיתי זו אינה הסדרה הראשונה שמציגה את האופציה המאיימת של איבוד העצמי לטובת ישות וירטואלית משחקית. גם "בית הבובות" של ג'וס ווידון, עסקה בכך במידה מסוימת.  בתחילת הסדרה נחשפים צופיה לבית שבו אנשים מתפקדים כבובות, כשכל פעם שותלים באותם אנשים זיכרונות ואישיות של אדם אחר בהתאם לצרכי הלקוחות, וכשהם מסיימים לבצע את תפקידם, הם חוזרים לבית הבובות שלהם נטולי כל זיכרונות ממה שעבר עליהם. הצופים לא בדיוק יודעים מי מתפעל את בית הבובות הזה ומה מטרתו, אולם במחשבה לאחור אני סבורה, שאחד הדברים שהכי הפתיעו אותי לגלות על אותו בית בובות, היה שחלק מאותן בובות אנושיות הסכימו לוותר מיזמתן על כל זיכרונותיהן, ולהפוך לבובות לתקופה קצובה בזמן. היום אני קצת פחות מתפלאת על כך בהתחשב בעובדה שגיליתי עד כמה הפחד הזה נפוץ.

 

מניין מגיע הפחד הזה מאיבוד העצמי? האם יש לכך סיבה מעבר לכוח הדמיון של חובבי הז'אנר? האם יש סיבה לחשוש לכך שהאדם המתמכר למשחקי ווידאו אכן יאבד מעצמו מעבר לסממני ההתמכרות הידועים? והאם הסוג הזה של הערבוב בין החיים למשחק מסוכן יותר מהערבוב השלילי שדיברנו עליו קודם, זה שמביא לזלזול בחיי הזולת? על השאלות הללו אין לי תשובות אך מה שבטוח הוא שדייב, החבר הראשון של ליין מבנות גילמור היטיב לצרף את שני סוגי הערבוב השלילי הזה ולתמצת את הפחד מפניהם בשורה אחת:

אני אף פעם לא משחק משחקי וידאו למקרה שיום אחד יצליחו להוכיח שהמשחק בהם יכול להפוך אותך לרוצח סדרתי

(בנות גילמור, עונה 3, פרק 20)

פרויקט מסלול, עונה 12, פרק 4 – קללת הפפיון

פרויקט מסלול

והפעם, האתגר השבועי מעלה את רמונה על מסלול תכניות טלוויזיה נוסטלגי. רמונה מסכמת את הפרק הרביעי בעונה השתים-עשרה של פרויקט מסלול ומתריעה: ילדים, היזהרו מפפיונים!

Lifetime ©

איך בדרך כלל פרק של פרויקט מסלול מתחיל? המעצבים מגיעים לאולם התצוגה ואז היידי מודיעה להם מהי המשימה הבאה, או שטים לוקח אותם לטיול קטן וכדומה. לא הפעם. הפרק הנוכחי התחיל במריבה סוערת בין סנדרו, הלן וקן, מריבה שממנה לא הבנתי שום דבר, חוץ משלושה אנשים שצועקים זה על זה "אל תרים עלי את הקול שלך", וסנדרו קולני אחד ששועט משם בסערה. אנו חוזרים בזמן, המעצבים בסדנה וטים מכניס את האורח המיוחד שקשור למשימה הבאה. מה שמיוחד באורח הוא לא שהוא נראה כמו בובת פיתום אנושית אלא שהוא ג'סי טיילר פרגוסון מ"משפחה מודרנית" (לא צופה ולכן לא זיהיתי). ג'סי טיילר פרגוסון דנן עומד להתחתן (מז"ט) עם בח"לו והשניים הקימו עמותה שמוכרת פפיונים וההכנסות קודש למאבק לשוויון בנישואים. כולם מוחאים כפיים אבל זהו הרגע שאני אומרת אוי. פתאום הפתיחה הכעוסה נראית לי הגיונית למדי, מעולם לא חיבבתי פפיונים במיוחד, לדעתי, ממש כמו ציפור האלבטרוס, הם מבשרים רעות. נימוקי התביעה: שי חי, ואם זה לא מספיק, אני רוצה להציג לפניכם את התמונה הבאה:

בברלי הילס 90210
באד וויבס. FOX©

ואגב, אם שמלת המריבה הזו הייתה עולה למסלול, יש מצב שהיא הייתה זוכה, כן, המצב היה עגום עד כדי כך.

האתגר הפעם הוא ליצור בגד בהשראת הפפיון ושיכלול לפחות את אחד הפפיונים שג'סי טיילר פרגוסון מפזר בסדנה ביד רחבה.

סנדרו לא מרוצה. הוא לא מבין מדוע השופטים לא מתמוגגים ממנו, הוא רוצה הכוונה. מסתבר שהמילים: עמוס מידי, יותר מידי רעיונות בבגד אחד, תערוך למען השם!!! פשוט מפזזות מעליו בפירואט עליז, קדות בחינניות ומתפוגגות באוויר. בצר לו הוא פונה לטים וטים אומר לו שהוא לא צריך לחשוב איזה מעצב השופטים היו רוצים שיהיה אלא להיות הוא עצמו. לא בטוחה שזו עצה טובה, נראה לי שעדיף שסנדרו יהיה קצת פחות סנדרו. סנדרו מחליט גם לכנות את טים "טופ גאן" ומודיע לו על כך בחגיגיות. טים אוהב את הז'קט של מירנדה אבל לא את הרעיון שלה לחולצה, הוא חושש שהתוצאה תהיה מיושנת מידי. הוא מבקש ממנה להפוך את הדגם ליותר סקסי וצעיר, מירנדה נראית מהורהרת.

ובכן, מסלול. אנו פותחים עם השמלה של דום. חמוד! אני אומרת לעצמי אבל לא משערת שכרגע ראיתי את הבגד היחיד שעוצב כמו שצריך הפרק. הרעיון של דום התמקד בנושא השוויון ולכן היא הלכה על בדי פסים, שהזכירו לה את סימן השוויון. השמלה עצמה הייתה יפה ומחויטת, מאוד מחמיאה לגוף, והיא שיחקה עם הפסים של השמלה בצורה מעניינת ולא שגרתית. החלק הדרמטי של השמלה היה באזור העליון, היא יצרה מעין קולאז' מעניבות הפפיון הצבעוניות-מפוספסות. אהבתי את השמלה, את השרוולים החמודים, את הסכמה הצבעונית ואת הסטיילינג המעולה. חמוד, מקורי ואינטליגנטי. גם השופטים אהבו את השמלה וזיכו את דום במקום שני. אני הייתי נותנת לה את המקום הראשון באתגר הזה בלי למצמץ.

פרויקט מסלול 12-4
הדגם של דום. Lifetime©
דום והמודל. Lifetime©

השופטים גם מאוד התפעלו מהדגם של קייט, ופה איבדתי אותם לחלוטין. הם חשבו שהמכנסיים נהדרים ושכל הדגם הוא אפנתי וצעיר. אני לא יכולה להסכים פחות. המכנסיים כשלעצמם – הייתי יכולה לסמפט אותם עם בגד עליון אחר, אבל השילוב הזה של חרדל, שחור וחום-בורדו היה כבד ועייף בעיני. גם החולצה. היו בה כמה אלמנטים עיצוביים מעניינים (המשחק עם הרצועות בגב, הכתפיות והכיווצים למעלה) אבל השלם נפל מסך חלקיו, התוצאה פשוט לא הייתה יפה, לא מחמיאה ובטח שלא צעירה ורעננה. היא הייתה מרושלת, נפוחה וכבדה. בפשטות, כל בחורה שתלבש את החולצה הזו תראה שמנה יותר ממה שהיא.

 

הדגם של קייט. Lifetime©
פרויקט מסלול-12
הדגם של ג'רמי. Lifetime©

סבתו של ג'רמי נפטרה יום קודם לכן והוא החליט ליצור דגם לזכרה. לצערי זה היה ממנטו ממש לא מוצלח. השופטים סברו שזה בגד זקן מאוד שמתאים לאישה מבוגרת, אולי המחשבות על סבתו המנוחה השפיעו עליו יותר מידי אבל לי הדגם הזכיר דווקא מנוח אחר, אני בטוחה שראיתי את הז'קט הזה מתישהו על פרינס ז"ל. רק בסגול. לז'קט הכתום מהתחרה הוא ציוות עניבה פתוחה אדומה שיחד עם המכנסיים הרחבים נראתה כשלייקס רחבים ומכנסי ליצן. השופטים גם שנאו שהבגד מרכז את תשומת הלב בפופיק של הדוגמנית, ואז כולם בהו בצוותא בפופיקה. הדוגמנית הנבוכה נראתה כאילו הוציאו לה משם את כל האויר.

הדגם של סו היה פשוט מכוער. שמלת גולף-שרוול הדוקה ושחורה ולא נאה כשלעצמה ועליה מלכודת פפיונים כעורה. גם השופטים שנאו. חשבתי שההדחה תהיה בינה לבין מירנדה שגם הדגם שלה נקטל קשות. היא ציוותה לז'קט שראינו כבר בסדנה חצאית עיפרון מאותו הבד ובמקום החולצה שטים פסל יצרה את אחד הטופ-קרופים הכעורים שהיו אי פעם בתוכנית. זה נראה כאילו מארקס אנד ספנסר פוגש את טופ שופ ואז הם הולכים מכות. השופטים טענו שנמאס להם לראות את אותן חצאיות העיפרון של מירנדה ותמהו אם היא מסוגלת לעשות משהו אחר ושהיא השתמשה בעניבת הפפיון בצורה מגומגמת ומאולצת. טים לקח אחריות חלקית על כך כשסיפר להם שלא אהב את החולצה המקורית. הוא גם סיפר להם שסו ביזבזה על השמלה שלה פי שניים מכל שאר המעצבים.

הדגם של סו.Lifetime©
פרויקט מסלול 12-4
הדגם של מירנדה. Lifetime©

גם הדגם של קן היה מכוער ולא ברור. בעיניי בנס הוא לא הגיע לתחתית, הוא צריך להודות לטופ האומלל של מירנדה. הוא יצר את השמלה הכי פחות מחמיאה לגוף מכולם, אם את רוצה שהחזה שלך ייראה פצפון ומעוך ובחוסר פרופורציות לשאר גופך – זו השמלה עבורך. הדגם של הלן היה מגיע לתחתית לולא הייתה מנצחת בשבוע שעבר, אבל הוא היה כ"כ גרוע שהשופטים טרחו לומר לה זאת. מלבד השמלה המצוינת שיצרה עם קייט, להלן יש נטייה לדגמים דיכאוניים בצבע בז'. הבסיס נראה כמו מדי הדיילות של אייר-פולנייה, ולו היא הוסיפה טול, שוב, בבז' מפוהק כמובן וחגורות הצלה תמוהות תכולות שלא עזרו לשמלה שלא לשקוע בתהומות הדיכאון. השופטים תמהו אם העובדה שהלן הצליחה כל כך בשבוע שעבר הייתה נעוצה בכך שצוותה עם קייט והלן נראתה כאילו היא הולכת להתפרק שוב על המסלול, כמו בפרק השני.

הדגם של קן. Lifetime©
הדגם של הלן. Lifetime©

עוד דגם שהייתי שולחת בשקט לתחתית הרשימה היה של אלכסנדר. זה לא היה בגד בכלל, אלא משהו שאפילו פנטומימאי רחוב היה מסרב ללבוש מטעמי התפדחות קשה. זה היה מסוג הבגדים שהרעיון (שוויון בנישואים לזוגות להט"בים + פפיונים) פשוט מבצע עליהם השתלטות עוינת ומכחיד אותם. השמלה שג'סטין רקח הצליחה לעשות את הבלתי יאומן ולהיות גם משמינה, גם תפורה רע, גם מכוערת להפליא וגם כל כך משעממת שלולא הייתי מסתכלת בתמונות לא הייתי מצליחה לזכור איך היא נראית בכלל, שזה דווקא לזכותה. הייתי שמחה לשכוח את רוב הדגמים של הפרק.

הדגם של אלכסנדר
הדגם של ג'סטין.

כמו השמלה של ג'סטין, קארן היא מעצבת שאני נוטה לשכוח מקיומה. היא כל כך לא קיימת בפרקים וגם על המסלול היא תמיד מה"בטוחים" שאני פשוט שוכחת שהיא שם. דווקא הדגם שלה לא היה רע באופן יחסי, את החולצה אהבתי, אך משהו השתבש קשות באזור המפשעה, אין לי מושג מה היא התכוונה לעשות שם, זה היה בלגן וחבל, כי אם המכנסיים היו תפורים טוב יותר בגזרה גבוהה, צמודה ומחמיאה זה היה יכול להיות יופי של דגם. אהבתי את השילוב של הפסים והנקודות בשחור לבן, הצווארון היה מצוין, גם השרוולים המרי-טיילר-מורים וההדגש הלבן של החולצה היו מוצלחים.

הדגם של קארן. Lifetime©

חיכיתי עד סוף התצוגה לדגם של אלכסנדריה, בתקווה שהיא תציל את המצב, ולצערי היא אכזבה הפעם. החצאית הייתה מעניינת אבל החלק העליון היה לא מחמיא בעליל, הדבר הכי מוצלח בו היה הגב החשוף. מה הקשר בין הבגד לפפיונים נסתר בעיני, אבל יחסית זה היה בסדר, היה שם עיצוב, היה רעיון כלשהו. הסטיילינג היה לעילא. גם הדגם של ברנדון היה בסדר, בהתחשב בקונקורנציה, בכל תצוגה אחרת זה היה בגד לא מוצלח בעיני, אבל בתצוגה הנוכחית זה היה אחד הדגמים היותר טובים. השופטים נורא התפעלו מהטופ, אני לא. אני מעריכה את הרעיון, אני מעריכה את ההשקעה, אבל לא את התוצאה. גם המשחק בגב עם הרצועות שזכה לתשואות נראה לי סתם מבולגן. החליפה הייתה סתמית בעיני, היא קצת נראתה כמו בגדי ברבי בצורה שהם ישבו על הדוגמנית, אבל משום מה השופטים התעלפו מהתלהבות והעניקו לברנדון את הבכורה. ברנדון הנרגש סיפר שהנושא מאוד קרוב ללבו כי הוא ובן זוגו כבר 18 שנים ביחד (עשיתי חשבון וזה אומר שהוא איתו מגיל 20!) והוא רוצה לנצל את הבמה כדי להציע לו נישואים. אני מניחה שהוא תכנן להפתיע אותו כשהפרק ישודר, אבל בשיחה שהייתה לו אחר כך עם בן הזוג, ג'וש, זה האחרון סיפר לו שהצעה 8 בוטלה והציע לו נישואים! אני מודה שממש התרגשתי.

פרויקט מסלול 12-4
הדגם של אלכסנדריה. Lifetime©
פרויקט מסלול 12-4
הדגם של ברנדון מלפנים. Lifetime©
פרויקט מסלול 12-4
הדגם של ברנדון מאחור. Lifetime©

מי שצפה בדוקטור הו בטח לא ישכח את הפרק מהעונה הראשונה על הבליץ' של לונדון שבו הדוקטור המאושר קורא בגיל: אף אחד לא מת הפעם! ובכן, בפרק הנוכחי אף אחד לא הודח הפעם, תודות לבליץ' של סנדרו. זה התחיל כשסנדרו, שהדגם שלו נבחר כאחד הבטוחים (לא בתחתית ולא מהמצטיינים) ביקש ביקורת על הדגם שלו, כי הוא רוצה להשתפר. השופטים ההמומים מהחוצפה אמרו לו פחות או יותר מה שהם אומרים לו בדרך כלל, שהוא מעמיס יותר מידי רעיונות על בגד אומלל אחד, ז'ק פוזן ממש קטל את השמלה כשאמר שהיא נראית כמו Walk of Shame של הבוקר שאחרי טקס כלשהו והיידי אמרה שהיא לא הייתה לובשת שמלה שכזו. אז הרעיון הוא ליצור שמלות שהיידי תלבש? הקשה סנדרו ועצבן אותם עוד יותר.

אחר כך עברנו לחדר האחורי לתחילתה של המריבה מראשית הפרק. מסתבר שהלן ואחרים העירו לסנדרו שמה שהוא עשה לא היה לעניין והוא לא הבין למה, הלן התחילה להתרגש ואמרה שהוא היה בטוח ושהוא היה יכול לצאת משם ללא פגיעה ושישים את עצמו בנעליים שלה, כי היא חטפה למרות שלא צייצה וסנדרו לא הבין למה הוא צריך לשים את עצמו בנעליה.

סנדרו לא מבין הרבה דברים. הוא מתקשה להבין איך מתנהלים בחברה אנושית נורמלית, מתקשה להבין שהוא לא צריך לפלוט כל מה שעובר לו בראש ומתקשה להבין את הביקורת של השופטים אבל הפעם הבנתי לחלוטין את חוסר ההבנה שלו. לא מבינה מה הלן רצתה ממנו ואיך היא הצליחה להפוך את עצמה לאישיו בסיפור של סנדרו, בכלל, היא התחילה לעלות לי על העצבים. אחרי סשן הצעקות הקצר שראינו בתכנית, סנדרו המעוצבן צרח על מישהו בהפקה ונתן אגרוף למצלמה, וביציאה דרמטית זו יצא גם מהתכנית ולכן בוטלה ההדחה. לא מצטערת על סנדרו לרגע, הוא היה טיפוס מרגיז ומעצבן, דרמה קווין ומשאבת צומי וגם כמעצב הוא לחלוטין לא יחסר לי. כמו במקרה טימותי מהשבוע שעבר, אני חושבת שזו הייתה טעות ללהק אותו, טעות שבדרך כלל בפרויקט מסלול לא עושים וחבל שהעונה הביאו יותר מדי אנשים עם עצבים רופפים. גם את הלן אני משייכת לקטגוריה הזו, למרות שהיא מהטיפוסים שאפשר היה לפספס את זה אצלה בשלב הליהוק, לעומתה את המזג של סנדרו אי אפשר להחמיץ.

הדגם של סנדרו. Lifetime©
סנדרו: קפריזי וגס רוח? מואה??? Lifetime©

לפחות אף אחד לא יקרא לטים יותר "טופ גאן".

בשבוע הבא: הדיווה מתה, תחי הדיווה החדשה.